אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן קלב

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן קלב

סימן קכט

להרב הג' וכו' מו"ה שלום שכנא נ"י בעהמ"ח ס' משמרת שלום האבד"ק מאציוב פלך וואהלין ברוסיא:

יקרתו הגיעני ע"ד הדו"ד בעיר דאמאמשיווע בעסק רבנות כי הרב הג' האב"ד דשם ששימש ברבנות שמה מ"ב שנה נפטר ושל"ח ולכ"ו ונשאר אחריו בנו הרב ר' יעקב הנסמך להורות ולדון מהגאבד"ק ברוסק ורובא דמינכרי מאנשי העיר נתנו לו קאנסוס ומיעוט מבני העיר כי בחרו הם ת"ח אחר, ונקרא כת"ר שמה לשפוט מישרים והנני וכ"ת העתיק כל הטענות ואשר העלתה מצודתו בזה הדין עם בן הרב ני"ו דרש מאתי לחוות דיעי בזה בקצרה: ע"ד טענות המיעוט לדחות טענת חזקה של בן הרב כי בכתר תורה ל"ש ירושה מה"ת רק ממנהגא כמג"א סי' נ"ג ושם אין המנהג כן. והנה לדון ולפלפל בזה אם שייך בכתר תורה ירושה מדינא היא למותר כי כבר נודע כי נחלקו בזה גדולי המחברים ומה כוחינו להכריע ומסתיין שעכ"פ נתפשט המנהג בכל ישראל שגם בכתר תורה לדון דין ירושה אם הבן ממלא מקום אביו כרמ"א יו"ד סי' רמ"ה שכל ישראל יוצאים ביד רמ"א. אמנם במקום שלא נהגו כן גם אם נימא דלכתר תורה שייך נמי ירושה מה"ת אפ"ה כשמנהג להיפך גם מה"ת אינו יורש חזקת אביו דהא ברשב"א סי' ש' שהביאו ב"י או"ח סי' נ"ג בדין חזנות כתב שהבן קודם שבכל המקומות הבנים מתמנים תחת אבותיהם וכלל גדול אמרו בכל המינוים שאם הבן הוא ראוי הוא קודם לכל אדם יעו"ש והוא פלא דארכבי' אתרי ריכשי המנהג וד"ת וכבר הרגיש בזה הח"ס או"ח סי' ת"ב ונדחק אבל האמת הברור בדברי רשב"א הוא כמ"ש הרב ז"ל בש"ע או"ח סי' נ"ג סעיף ל"ג ול"ד שאחר שכ' שם שבחזנות שייך דין חזקה דבן קודם כתב בסעיף ליד בד"א במקום שאין מנהג אבל אם המנהג הוא שאין בנו קודם יעשו כמנהגם שאפילו בש"ץ עצמו אם נהגו למנותו על זמן ידוע וכו' יעוש"ה. ובמ"מ כתב שם שזה כוונת רשב"א דתלה לה נמי במנהג דאם הי' המנהג להיפך גם מה"ת לא הי' דין חזקה דהוי כאלו קיבלו אותו לזמן יעו"ש. וכה ראיתי גם בתשו' מהרי"א הלוי ח"א סי' כ"ד שהאריך לבאר ד' רשב"א הנ"ל וכבר קדמו הרב ז"ל ונמצא שגם אם הוא מדינא אם המנהג להיפך אזדא לה דין חזקה אלא שדבר זה צריך לברר בירור גמור שבעיר הנ"ל מקדם קדמתה לא נהוג דין חזקה ברבנות אבל בטרם שיבורר זה בירור גמור אז יש לבן הרב חזקה מה"ת או ממנהגא שנתפשט מסתמא בכל ישראל כיון שהבן ממלא מקום אביו בהוראה ויראת חטא אף שאינו גדול בתורה כמו אביו ולכאורה נראה דבזה שממלא מקום אביו צריך להיות כאביו ממש וכו' קצת מגמרא שבת נ"א הא ר"י בר"י ממלא מקום אבותיו הוה והי' כפוף ויושב לפני רבי וקאמר כבר הורה זקן ופרש"י שם על ממלא מקום אבותיו גדול כאביו והיא מוכרח בגמרא שם דאל"כ אין ראי' שגם ר"י אילו הי' קיים הי' כפוף לפני רבי כיון דהוא גדול מבנו הר"י אבל בירושלמי גיטין סו"פ האומר קאמר ר"י גופא כשם שבין עפר לזהב כך בין דורינו לדורו של אבא ודוחק לומר דרק על דורו קאמר והוא גופי' הי' גדול כאביו יעי' כתובות ק"ג דאמרי' שם על ר"ג נהי דאינו ממלא מקום אביו בחכמה ביראת חטא ממלא מקום אביו והא אמרי' בסוטה כשמת רבי בטלה יראת חטא וע' בהפלאה שם ומזה נראה דל"ב ממלא מקום אביו ממש דהא הא מילתא דבעי' ממלא מקום אביו ילפי' לה מקרא דואשר ימלא את ידו לכהן והדרש הוא מלשון מילואים היינו שיהא מלא כאביו ועי' בהתורה והמצוה שם ולשון מילואים היינו אף בחסר מעט וכמ"ש רמב"ן עה"ת עה"כ מלא שבוע זאת וז"ל או שאמר מלא בעבור שהיו קרובים להמלא וחשובים כמלאים יעו"ש וע' תוס' שבועות מ"ג ד"ה אלא אמר דגם חסר מעט נקרא מלא ומה שטוענים המיעוט מחמת שאין בן הרב מושלם בכתיבה כבר כ' הרמב"ם ז"ל בפיהמ"ש לגיטין פ"י מ"ז בהא דאפילו אמר לבי"ד הגדול הרי אלו ילמדו ויכתבו ויתנו שאין מן התימה שב"ד הגדול אינם יכולים לכתוב כי מתנאי הב"ד שיהיו חכמים ולא סופרים יעו"ש ומה שטענו כי אין לבן הרב חזקה כ"א על הפרם שנקצב לאביו בתחלת ההתמנות ולא מה שהוסיפו לו אח"כ אין בזה ממש דהא חזקה מדין ירושה הוא ויורש כל הזכות שהי' לאביו בעת מותו וז"פ. ומ"ש כ"ת מהא דבזמן שמחלוקת בישראל ל"ש דין ירושה כמ"ש רמב"ם בפיהמ"ש ורש"י כריתות. הדבר פשוט שהכוונה שבזה צריך משיחה אבל לא בטלה דין חזקה מהם וכמ"ש במ"פ לאו"ח סי' נ"ג בשם המנ"ח מ"ע ק"ז ודלא כמקצת מחברים אחרונים שנסתבכו בזה:

וכ"ז אנו צריכים אם לא הי' לבן הרב הרוב אבל כפי שכתב כת"ה שרובא דמינכרא המה חפצים בו והצד שבחרו באחר הם המיעוט א"כ גם בלעדי טענת חזקה הדין עם בן הרב כו' ומ"ש כ"ת שהמיעוט טוענים שהם רוב בנין מחמת שהם נותנים צדקה הרבה יפה כ' כת"ה דלא מיקרי רוב בנין רק באותו דבר כגון בקבלת רב רוב העשירים שנותנים להספקת פרס הרב הם הנקראי' רוב בנין אף שהם המיעוט כמ"ש צ"צ סי' א' ואף בזה מהרשד"ם בתשו' חולק דרוב בנין לגבי רב הם בעלי תורה אבל בנ"ד שפרס הרב משמרים ובזה יד הכל שוה כעני כעשיר ורוב בעלי תורה הם מצד הבן היורש אין מקום כלל לדון רוב בנין מחמת שהם נותנים צדקה. וגם אם הי' הדבר בספק למי הרוב בנין כיון דעכ"פ זה ברור שרוב מנין הוא לבן הרב אין ספק רוב בנין מוציא מידי ודאי רוב מנין ועוד דרוב מסופק לא הוי רוב כלל ואפילו לספק לא יצטרף דלא אמרה תורה ליזל בתר רוב רק ברוב מבורר וכמ"ש הפנ"י קידושין ע"ג וכ"ה בהגהות רעק"א ז"ל ליו"ד סי' ק"ה סעי' ט' ובפרט בנ"ד דאין כאן ספק כלל לדון המיעוט לרוב בנין מחמת נתינת צדקה:

וע"ד הקרובים אם מצטרפין לרוב מנין שהביא כת"ר מהכנ"י סי' י' דאין מצטרפין לרוב מנין רק לרוב בנין הנה מצאתי באו"ז ה' תפלה סי' קט"ו בתשו' ר"מ בן חסדאי לענין ש"ץ נראה להדיא דגם קרובים מצטרפים לרוב ועי' בתשו' בי"צ יו"ד ח"ב סי' ס"ט שמסופק בזה יעו"ש שלא הזכיר שם מדברי כנס"י ואו"ז הנ"ל:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה