אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן קכט

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן קכט

סימן קכו

ב"ה להרב הה"ג מו"ה שלום יוסף נ"י האבד"ק לאקאטש יצ"ו:

ע"ד שנשאל כת"ר באשה חלושה שהרופאים החליטו שאם תתעבר תסתכן ח"ו והאיש צעיר לימים ויש לו ממנה בנים ובנות והרופאים יאמרו כי יש להם תרופה שיוכל לדור עמה ולא תתעבר ע"י חומר שיש להם כמין קורט א' כעין פתילה קטנה שתתן באומ"ק בש"ת לא תתעבר ושאלו אם רשאין לעשות כן, וכ"ת הבי' דברי הב"י אה"ע סי' כ"ג ותשו' חת"ס יו"ד סי' קע"ב דפשיטא להו בנתינת מוך לפני תשמיש דאסור דגם לרש"י יבמות י"ב דג' נשים משמשות במוך היינו לפ"ת אבל זה לר"מ אבל חכ"א משמשת כדרכה ומן השמים ירחמו אסורה לשמש במוך. ותשו' חמדת שלמה שהובא בפ"ת אה"ע סי' כ"ג שמתיר ועד אחרון הגה"ק מליבאוויטש בס' צ"צ סי' פ"ט שמתיר ג"כ לשמש במוך במקום סכנה. ודרש כ"ת חוו"ד מאתי:

והנה תשו' ח"ש וצ"צ אינם ת"י. וכפי שהעתיק כ"ת דברי הצ"צ בקצרה הנה בנה יסודו ע"ד היש"ש יבמות פ"ק שפוסק להלכה כרש"י דג' נשים משמשות במוך היינו לפ"ת. ובפירושא דמשמשת סבר כר"ת דצריכות לשמש וממילא דלרבנן דמשמשת כדרכה היינו דא"צ אבל מותרת יעוש"ה. ובאמת המעיין בשט"מ כתובות ל"ט יראה דכמעט כל הראשונים הרמב"ן ורשב"א וריטב"א סוברים כן ומשמע מדבריהם אף לשום מוך לפ"ת והיינו כיש"ש הנ"ל. והנה בחת"ס הרגיש שמדברי תשו' הרא"ש שהובא בב"י סי' כ"ג נראה דשלש נשים משמשות במוך ודחאו אליבא דר"מ קאמר אבל אנן קיי"ל כרבנן אבל הוא לא ראה שאז דברי היש"ש ביבמות שם שהביא ראי' מרא"ש בפירושו לנדרים ל"ה דמפרש הא דג' נשים משמשות במוך היינו לפ"ת ועכ"ז מפרש שם דצריכות לשמש במוך וא"כ ממילא דגם לרבנן דא"צ אבל מותרות וא"כ א"ש לשון תשו' הרא"ש בפשטא דג' נשים רשאות לשמש במוך ובאמת שכן נראה נמי בנדה ג' דפריך שם משמשת במוך מא"ל ופירש"י ג' נשים משמשת במוך ומינה מייתי ר"י בתוס' כתובות ל"ט ראי' לרש"י דהיינו מוך שלפ"ת שמונח שם תמיד יעו"ש. וקשה מאי פריך בפשיטות משמשת במוך מא"ל דלמא סובר שמאי כרבנן דא' זו וא' זו משמשת כדרכה וע"כ דגם לרבנן היינו דא"צ אבל מותרת לשמש במוך וגם ר"י סובר כרש"ל הנ"ל ולדברי רש"י גופא דנראה דלרבנן אסורות לשמש במוך צ"ע מאי פריך בנדה ג' שם:

והנה כת"ר הביא בשם צ"צ עוד היתר דדוקא ג' נשים דלא שכיחי שתתעבר לכך סמכו חכמים אהא דשומר פתאים הו' ומן השמים ירחמו אבל בשאר נשים דרובן מתעברות ויולדת אם עפ"י הרופאים העיבור והלידה הוא סכנה לדידה גם לרבנן מותרת לשמש במוך דלא פליגי על ר"מ רק בזה אם סומכין על שומר פתאים וזה במעוטא ולא ברובא. ולפמ"ש א"ש הגמ' דנדה גם לרש"י דאכתי משכ"ל משמשת במוך גם לרבנן בשאר נשים שרובן מתעברות ויש חשש סכנה לה בעיבור או בלידה. והסברה נכוחה מאוד דכיון דרובן מתעברות אין לסמוך ע"ז דמן השמים ירחמו ועי' בע"א י"ח אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר מן השמים ירחמו יעו"ש. וכת"ר הוסיף אומץ בזה לומר דר"י ורבנן דפליגי אזלו לשיטתייהו דר"מ חייש למיעוטא בכ"מ ולכך משמשות במוך ורבנן ל"ח למיעוטא והביא דברי הפמ"ג או"ח סי' קע"ג דגם בחשש סכנה אזלינן בתר רוב:

אבל דבריו צ"ע דהא אין הולכין בפקו"נ אחר הרוב ועי' תוס' פסחים קט"ז אהא דצריך לשקועי' בחרוסת משום קפא שכ' דהוי רק מיעוטא ובסכנה חיישינן למיעוטא וזה דלא כדברי הפמ"ג. ובהיות כן לענין חשש סכנה אין הבדל בין ר"מ לרבנן ואזדא לה סברת כת"ר ואפשר לומר בזה דהנה באמת כל ענין לידה היא סכנתא לאשה ועי' תוס' כתובות פ"ב בשם הירושלמי דנשים מסתכנות בלידה ועכ"ז הרי התשמיש מותר ול"ח לסכנה בדבר זה שהיא דרכו של עולם. אלא דיש לומר דסכנה בלידה הוא רק מיעוטא דמיעוטא כמ"ש המ"מ הובא במג"א ר"ס ש"ל דא' מאלף שמתות על ידי לידה והשתא יתכן דלר"מ לשיטתי' דחייש למיעוטא ולמיעוטא דמיעוטא לא חייש כדאיתא ביבמות קי"ט לכך בשלש נשים דהוי מיעוט דמתעברות יש למיעוטא וצריכות לשמש במוך ורבנן לשיטתייהו דלדידהו דל"ח למיעוט ממילא מיעוטא דמיעוטא ומיעוט גרידא שוים לדידהו וכיון דבפקו"נ חיישינן למיעוטא אף למיעוטא דמיעוטא חיישינן וכיון דכל תשמיש איכא סכנתא עכ"פ ע"צ מיעוטא דמיעוטא ממילא גם בג' נשים אף דהוי רק מיעוטא שרי מטעם שומר פתאים ה' וא"ש. אמנם נראה תם לרבנן יש הבדל בין מיעוטא למיעוטא דמיעוטא ועי' תוס' חולין י"א דאין הולכין בפקו"נ אחר הרוב לענין סמוך מיעוטא לחזקה דבמיעוטא דלא שכיח לא אמרינן לי' ועי' רש"א שם. ועי' מג"א סי' ש"ל ס"ק י' נראה מדבריו דאין הולכין בפקו"נ אחר הרוב היינו דחיישינן אף למיעוטא דמיעוטא וצ"ע:

ובעיקר השאלה הנה מצאתי בתשו' רדב"ז ח"ג סי' תקצ"ו שנשאל לענין אם רשאין ליתן מוך בשע"ת והאריך שם בסוגיא דיבמות ומסיק לדינא דהלכה כחכמים. ועכ"ז מסיים שם דכל הנשים אסורות לשמש במוך וגם ג' נשים אבל אם יריאות לשמש כדרכן שאין להם זכות מותרות לשמש במוך כיון דאיכא סכ"נ יעו"ש ומשמע שם להדיא דהיינו גם במוך שלפני תשמיש דע"ז נשאל יעוש"ה וצריך לומר דהא דקאמרו רבנן דמשמשות כדרכן היינו דתוכל לסמוך ע"ז אבל אם יריאה לנפשה מותרת לשמש במוך. וזה נראה נמי דעת ריטב"א שבשט"מ כתובות ל"ט שהקשה על רש"י ז"ל דלר"מ מותרות וממילא דלרבנן אסורות דהאיך יאמרו חכמים שתשמש בלי מוך ואסורה לשמש במוך ותכניס א"ע לסכנה משום שומר פתאים ה' ולכך נפרש דלר"מ צריכות ולחכמים א"צ אבל מותרות לשמש בלי מוך מטעם שומר פתאים ה' יעו"ש. ולכאורה יפלא דאכתי קשה כיון דאיכא סכנה בדבר האיך מותרת לשמש בלי מוך וע"כ לומר כנ"ל דבאמת רשאה לסמוך ע"ז דשומר פתאים ה' לשמש בלי מוך אבל דנימא שתהא אסורה לשמש במוך ותהי' מוכרחת לסמוך א"ע ע"ז אף שיראה לנפשה זה אין סברא ואזיל ריטב"א לשיטתי' בהא דמהלינן ביומא דשותא וביומא דעיבא משום שומר פתאים ה' דאם אינו רוצה לימול הרשות בידו והובא בב"י יו"ד סי' רס"ב [ובש"ע נשמט] וזה כעין דברי רדב"ז הנ"ל: וע"כ בנ"ד דהרופאים איימו עליה והיא יריאה לנפשה וגם איכא סכנה טפי מג' נשים כיון דרוב מתעברות משא"כ בג' נשים בוודאי דגם במוך מותרת לשמש. ובפרט לשום קורט הנ"ל דקיל טובא ממוך וכמו שהרגיש כ"ת לנכון דהא לר"ת איסורא דמוך דהוי כשמש על העצים ואבנים דאין דרך תשמיש בכך וזה ל"ש בהאי קורט קטן שמתערב עם הזרע שלו ומקלישו. וכ"נ מדברי רש"ל ביש"ש שם שהביא סברת ר"ת והשיג עליו דמה בכך דמנחת מוך אכתי הגוף נהנה מן הגוף יעו"ש הרי שהבין בסברת ר"ת משום דמנחת מוך דחוק באו"מ והוי כמשמש במוך ולא בגוף האשה וזה לא שייך בקורט קטן והוא דבר שנימוס תיכף בגוף האשה ומתערב עם הזרע של האיש והוי כמוך לא"ת דשרי גם לר"ת. ובגוף הדבר דמוך לאו דרך תשמיש הוא יש להעיר מירושלמי יבמות פ"א הא דלקח ה' יבמות ובעל ה' בעילות דרך סדין. דנראה דהוי בעילה גמורה בכה"ג ועי' צירו"ש שם ויש לחלק דשם הסדין דק והזרע עוברת דרך הסדין דהא נתעברו מביאות אלו ואין להאריך יותר כי לענ"ד הדין ברור להיתר:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה