אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן קכח

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן קכח

סימן קכז

לכבוד הרב החריף ובקי מו"ה אלי' חיים בראף נ"י:

ע"ד שאלתו שנתחדש כעת קנים להעמיד בנרות כסף הנקראים שפארוס שיש בקנה מכונה לתחוב בנר וכאשר הנר דולק בסופו כשהגיע למכונה הר"ז נופל על הנר ומכבהו אם רשאים לעמוד נרות של שבת בקנים אלו ועיני כת"ר ראו ד' המג"א סעי' רס"ה שהביא ד' האו"ז בהיתר דנתינת מים בעששית בע"ש משום דעושה כן קודם להדלקה וביאר במג"א כוונתו דאין לגזור שיעשה כן בשבת דא"כ יצטרך להדליק בשבת וזה הכל יודעין שאסור וה"נ בנ"ד הרי א"א לעשות בשבת כי יצטרך להדליק אח"כ ואף שאפשר להעמיד שם נר דלוק מע"ש הרי לטלטל נר דלוק הכל יודעין שאסור אך מג"א כתב שם דכל הפוסקים שנתנו טעמים להיתר המים בעששית שתחת השמן חולקים על או"ז וסוברים דכל גרם כיבוי מע"ש אסור אף במקום שאי אפשר לעשותו בשבת בלו אסור ברור גזרי' אטו גרם כיבוי דליכא בי' איסור אחר ועי' מחה"ש שם וא"כ גם בנ"ד יש לאסור:

והנה בגוף ד' המג"א שהבין בטעמא דאו"ז המובא בד"מ דל"ש גזירה בזה שמא יעשה בשבת דהא א"א בלי הדלקה והמעיין באו"ז ה' ערב שבת יראה דטעמא דהאו"ז לאו מהאי טעמא נחית לזה אלא דסובר דקירוב כיבוי דאסור הוא רק לאחר הדלקה כשמקרב כיבוי אסור בין בשבת בין בע"ש אבל מקרב כיבוי קודם הדלקה אינו איסור כלל אפי' בשבת ומכ"ש בע"ש והא דלא נחית כלל לטעמא של המג"א הנ"ל דא"א לעשות כן בשבת בלי הדלקה דבאמת נראה דגם בשבת אפשר לעשות כן בנר שיש בו שמן דלוק מע"ש יוכל לשפוך שם בשבת מים והמים ירדו למטה והשמן למעלה וכן נראה בא"ר סי' רס"ה ס"ק ט' דגם בשבת אפשר לעשות כן בשמן דולק וא"כ אין ראי' מהפוסקים שנתנו טעמים אחרים דאית להו דגם היכא דא"א לעשות בשבת רק באיסור ברור אפ"ה גזרי' דזה לא מסתבר אלא דאפשר לעשות כן בשבת בלי איסור וכן נלע"ד מד' הרא"ש ז"ל סוף כירה שמתחלה כתב בהיתר נתינת מים לעששות דאינו גורם כיבוי דלאחר שכלה השמן ממילא תכבה הפתילה גם בלעדי המים יעו"ש ושוב הקשה דהאיך רשאין להדליק בעששית הנ"ל בשמן הרי הנצוצות נופלים בשמן ותירץ דבזה ליכא גזירה אטו שבת דהיינו שיתן בשבת שמן לתוך נר דהא המוסף שמן מתחייב משום מבעיר הרי דפשיטא לי' להרא"ש ז"ל כסברא הנ"ל דאם א"א לעשותו רק באיסור תו לא גזרינן ע"ש אטו שבת וא"כ יפלא למה הוצרך לתרץ מעיקרא משום דליכא כיבוי דממילא תכבה תיפוק לי' דליכא למגזר משום שבת דהא יצטרך להדליק אח"כ בשבת אע"כ דנתינת מים אפשר גם לשמן דלוק מע"ש ובנתינת מים ליכא משום מבעיר כמו בשמן וע"כ הוצרך לתרץ דהפתילה ממילא תכבה. ועכ"פ לשי' הרא"ש ז"ל נראה להתיר גם בנ"ד דהא אין נחוש שיעמיד בשבת נר דלוק לקנה הנ"ל דהכל יודעין שנר דלוק אסור לטלטלו והיא איסור נודע כמו הבערת שמן בשבת ואין מדברי הפוסקים שנתנו טעמים אחרים בשמן שבעששית שמותר ליתן מים ראי' לסתור סברא הנ"ל הברורה רק דהוצרכו לטעמים אחרים משום דאפשר ליתן מים לאחר הדלקה בלי איסור ברור ולכאורה גם בנתינת מים לתוך שמן דולק איכא איסור טלטול מוקצה כמ"ש מג"א סי' שכ"א ס"ק ט' דאסור לשפוך מים בשבת על בשר שהוא מוקצה ובנוב"י מה"ת א"ח סי' כ"ו צידד להתיר דהוי נגיעה ע"י דבר אחר ודבריו צ"ע דלענין מוקצה נגיעה ע"י דבר אחר אסור אף לצורך דבר ההיתר כמ"ש ט"ז א"ח סי' שי"א ס"ק ב' ובטלטול מן הצד דמותר היינו כגון שהמוקצה מונח על חפץ היתר אבל ליגע עתה בקנה למוקצה אסור כמו מגע בגופו כמ"ש הרב ז"ל בש"ע א"ח סי' ש"ח סעי' ס' אבל נראה דמים דהוי דבר לח לא מיקרי כלל מגע ע"י דבר אחר וכמ"ש הר"ן ז"ל להדיא בפ"ד דע"א לענין מזיגת מים ביין ע"י גוי דשרי דלא מיקרי מגע ע"י דבר לח עיי"ש וא"כ לא הוי בזה איסור טלטול כלל וגם המג"א ז"ל שם סי' שכ"א נראה דעיקר טעמו לאסור משום הכנה משבת לחול ולא משום מוקצה וגם אף אם נימא דיש בזה איסור מכ"מ אין איסור זה נודע לכל כמו טלטול נר דלוק ולענין שפיכת מים יש לומר דיעשה בשבת ויסבור שאין בזה איסור כיון שאינו נוגע למוקצה בידים:

והנה בא"ר סי' רס"ה בסופו הביא ד' הכלבו שכ' באמת בהיתר נתינת מים בעששית דליכא למיגזר עשה כן בשבת דהכל יודעין שאסור לעשות כן ליגע בכל זה משתחשך עיי"ש ואולי דעת הכלבו דקשה ליגע בשפיכה שלא יגע בגוף הכלי והוי מוקצה ולא יעשה כן בשבת או משום שפיכת מים גופא סובר דהוי נגיעה ע"י דבר אחר כמג"א הנ"ל ובא"ר הביא שגם הרי"ו בשם הרמ"ה שהובא בב"י שם סובר כן וכ"ה דעת התשב"ץ סי' ו' עיי"ש והפוסקים דלא כתבו טעם זה סברי דאין בשפיכת מים משום מוקצה או שאינו איסור ברור ואפשר ליזהר בלי נגיעה ונדנוד בכלי. וא"כ בנ"ד שבע"כ אם יעשה כן בשבת יצטרך לטלטל נר דלוק דזה איסור ברור ונודע י"ל דלכל הפוסקים שרי: אלא שמדברי תוס' סוף שבת שכתבו בהיתר דמים משום דלא מתכוין דאל"כ גם שמן אסור משום ניצוצות מוכח קצת דסברי דבכל גווני אסור גרם כיבוי יע"ש דהא בשבת א"א להוסיף שמן רק כשמבעיר דהוספת שמן הוי הבערה כאשר באמת כתב כן הרא"ש ז"ל ועכ"פ משאר הפוסקים אין ראי' לאיסור וברא"ש נראה להדיא היתר זה וגם בחי' הרשב"א ז"ל שם אהא דמקרב את כיבויו מפרש משים שחיישי' שבשעת נתינת המים יפלו הניצוצות ויגביה הכלי והוה מכבה ממש וכ' דלפי"ז מותר ליתן מים לעששית של זכוכית דליכא למיגזר שלא יתן לתוכו בשבת דהא מוזהר זהירי בי' אינשי עיי"ש וזה ממש כסברת הכלבו אלא ששוב כתב פירוש אחר דאפי' אינו בשעת מעשה הוי קירוב כיבוי כיון דהנצוצות נופלים להדיא לתוך המים ואינו דומה לגרם כיבוי ושעפי"ז קשה היאך נותנים מים בעששית הא הנצוצות נופלים להדיא והוי קירוב כיבוי משום דלא נתכוין ויפלא מאוד דהא גם לפירוש זה היינו בשבת גופא אבל הא דאסור בע"ש ע"כ משום דלא משמע לאינשי איסורא בכך ואתי למיעבד גם בשבת גופא כמ"ש תוס' וא"כ מיושב נמי בשינויא הנ"ל דבשבת מיזהר זהירי שלא לשפוך לכלי שיש בו שמן דלוק כמו שתירץ מתחלה ואפשר דכוונת רשב"א בתחלה אינו כסברת הכלבו דסובר דאפשר לשפוך בהיתר ולא יגע בכלי אלא דכוונתו דעכ"פ כששופך בשבת לתוך שמן דלוק ע"כ יזהר שלא יהי' בסמוך לפתילה הדולקת שלא יכבה רק ברחוק וא"כ אין חשש מחמת נצוצות שיפלו אז בשעת שפיכה, ואח"כ לאחר שפיכה אף שיבואו המים תחת הפתילה ויש לחוש לנצוצות שוב אינו איסור דהוי גרם כיבוי אבל לפירוש השני דאף כשסילק ידו אם נופלים ניצוצות אסור א"כ גם נתינת מים ליתסר דהא יעשה כן בשבת ברחוק ממקום הלהב של הפתילה ויסבור דליכא איסור כלל ואח"כ יבואו המים תחת הלהב ויפול ניצוצות שם וע"כ הוצרך לתרץ משום דלא מכוין אבל עדיין צ"ע במ"ש רשב"א שם דבשמן גופא ליתסר להדליק משום ניצוצות והא בשמן ליכא חשש שיעשה כן בשבת דהוי מבעיר ואפשר דריהטא דלישנא הוא ועיקר קושייתו ממים וגם בשמן גופא יש חשש אם לא נימא כסברא הנ"ל דכל דצריך לעשות איסור ברור לא גזרינן בגרם כיבוי יע"ש ולדינא הא"ר מקיל גם בנר חלב הדולק בקנה לשפוך מים מע"ש כהכלבו הנ"ל אף שמג"א אוסר ובנ"ד קיל טפי שהרי להאו"ז והכלבו ורמ"ה ודאי שרי וכן במאירי סוף כירה מתיר ובנ"ד אפשר דלכל הפוסקים שרי כיון דא"א לעשות בשבת בלי טלטול נר הדולק דהוי איסור ברור ועכ"פ לשי' הרא"ש בשמן ודאי מותר וע"כ לענ"ד המקיל יש לו על מי לסמוך:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה