אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן קכד

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן קכד

סימן קכח

לכבוד הרב החריף ובקי בחדר"ת מו"ה מאיר לנדא נ"י בליבאטשוב: מכתבו הגיעני וע"ד האיש שרגיל להעמיד בש"ק בחורף על הקעך קודם החמום ע"י נכרי כהיתר שבש"ע א"ח סי' רנ"ג ולאשר התבשיל הרתיח מאוד והעלה רתיחה שפכה המשרתת נכרית מעט מים לקדירה אם מותר לאוכלו בשבת. והנה הדבר פשוט כמ"ש כת"ר דלא הוי דשיל"מ כיון שבא ע"י תערובות בהיתר כמו בגיגית ומה שהוצרך בשב"ל שבב"י א"ח סי' שי"ח ובמג"א שם לומר הטעם במלח שנתן לתבשיל דשרי דמילחא צריכא בישולא כבשרא דתורא ונימוח מקודם דאל"כ שנתבשל טרם שנימוח הרי איסור הניכר אין לו ביטול ולא בטל אז ושוב אף שנמחה לא בטל דהא ניכר האיסור מקודם הביטול ולא הוי בא לעולם ע"י תערובות ע"כ הוצרך לומר שנימוח מקודם שנתבשל וא"כ בנ"ד במים שנתערב תיכף אף שנתבשל תיכף שרי וזה פשוט וברור אלא שעכ"פ ס' בעי' כמו כל איסור דרבנן לח בלח ומ"ש כת"ר שבטל בריבויא היא לשון שאינו מדוקדק דס' בעינן ואם אין ס' אסור ולא עוד אלא אפי' אם אין אנו יודעין כמה שפכה אם יש ס' יש לאסור דאע"ג דהוי רק איסור דרבנן וכשהנכרית שפכה ואנחנו אין אנו יודעין הוי כנשפך באיסור דרבנן דשרי כדאי' ביו"ד סי' צ"ח הכא גרע טפי דהא טעמא דנשפך שרי דהוי ס' דרבנן והכא הא התבשיל יש לו מתירין לאחר השבת ודשיל"מ אף בדרבנן ספיקו להחמיר כדאי' בריש ביצה ונהי דהכא בטל ביש ס' אף דהוי דשיל"מ היינו דבא לעולם ע"י תערובות בטל טפי אבל באין אנו יודעין אם יש שיעור ביטול אינו מועיל כלל מה דבא ע"י תערובות דאכתי הו"ל ספק בדשיל"מ דלהחמיר:

ומ"ש כת"ר להתיר בזה אף בדליכא ס' עפ"י מג"א סי' רנ"ג ס"ק מ"א בנתנה השפחה מים לקדירה שלא תבקע דשרי להדיח בהם כלים כיון דלא נתכוונה לחמם המים אינו ברור לי דהא אף שנתכוונה שלא תצא ע"י הרתיחה לחוץ מכ"מ כוונתה נמי לחמם המים ששפכה. אלא דלכאורה יש לדון היתר מטעם אחר עפ"י מג"א ס"ק ל"ח בשם או"ז בעבדים שמחזירין תבשילים צוננים בשבת דאם עשה שלא מדעת ישראל לאו כל כמינייהו לאסור עלינו בע"כ עיי"ש וה"נ אם עשתה השפחה שלא מדעת ישראל אין בידה לאסור אבל לכאורה אינו מובן כלל מ"ש מעכו"ם שהביא חוץ לתחום וכדומה דעש' מלאכ' בשביל ישראל שאסור וצ"ל דהתם החפץ של גוי אבל הכא התבשיל של ישראל אין אם אוסר דשא"ש וכן אסברי' הר"ב ז"ל בש"ע סי' רנ"ג ס"ק כ"ה אבל צ"ע דהאיך שייך בזה א"א דשא"ש הא זה רק במידי דתלי' במחשב' וכמ"ש תוס' יבמות נ"ב דאל"כ אם ישליך חלב לקדירת חבירו לא יאסר עיי"ש וה"נ הא אין תלוי במחשבה וכיון דעכו"ם בישלו בשבת נאסר וי"ל דזה מיקרי תלי' במחשב' דהא גוי שבישלו לעצמו רשאי ישראל לאוכלן בשבת והאיסור הוא אם בישלו בשביל ישראל א"כ זה בחפץ ותבשיל של גוי אבל בתבשיל של ישראל אין אדם אוסר דשא"ש וכעין זה כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' טו"מ דאין אדם עושה בית הפרס בבית חבירו שאין אדם אוסר דשא"ש אף דתלוי במעשה ועמ"ש בזה בשי"ט פי"ז דאהלות מ"ג ליישב דבריו כיון דשדה שנמצא בה קבר אין עושה בית הפרס דלא גזרו בלא ידע שוב הוי כתלוי במחשבה, אמנם צ"ע באם התבשיל לא הי' ראוי כלל לאכול בצונן והשפחה החזירתו וחיממו ל"ש לומר א"א דשא"ש דהא לא אסרתי' דמעיקרא לא הי' חזי בשבת והוה לן למימר דלא יאכל כמו בטרם שחיממתו כעין שכ' ר"ן ז"ל בשם הרא"ה בשוחט בהמת חבירו לע"א דאסור באכילה דלא אסרה ולא שרי לה ואף לחולקים על רא"ה היינו דשם עכ"פ מפסיד לחבירו דאם לא שחטה הוא הי' חבירו שוחטה בהיתר אבל הכא הא למ"ש לבתר כדי שיעשו יהי' שרי ובשבת לולא החימום לא הי' אפשר לאכל ול"ש בזה א"א דשא"ש לכ"ע ואולי באמת מיירי האו"ז בתבשיל צונן שעכ"פ הי' ראוי לאכול ע"י הדחק אבל דבר דל"ח כלל בצונן יש לומר דאסור אף שלא מדעת ישראל:

ובזה יש ליישב דברי האגודה שהובא במג"א ס"ק ל"ט שאסור התבשיל ובמחה"ש הקשה שסותר לאו"ז ולהנ"ל ניחא דמיירי בתבשיל שלא חזי כלל בצונן אבל מדברי הר"ב ז"ל בש"ע סעי' כ"ה נראה דגם בל"ח כלל בצונן מותר ולענ"ד יש להחמיר. בזה ובפרט דבעיקר היתר או"ז למיגדר מילתא בפרט במקום שאינן בני תורה יש לאסור כמ"ש באו"ז גופא ואותן שנוהגין להעמיד על הקעכין בשב"ק רובן אינן בני תורה:

והנה כת"ר הביא דברי מג"א סי' שי"ח שרמז לתוס' ב"ק ס"ט ד"ה כל הנלקט בסוה"ד שכ' דמה שגדל אח"כ בטל מה"ת אף דמדרבנן אסור משום דשיל"מ שזה כסותר לדברי הפוסקים דכללא כיילי בבא לעולם ע"י תערובות בטל ובחי' לסוגיא שם כתבתי ליישב דיש לדקדק בלשון התוס' שם ושמא בטל ברוב דלכאורה מה ספק יש בזה הלא ודאי יש רוב כנגד מה שגדל אח"כ ונראה דלכאורה ל"ש ביטול ברוב דהא בלא נודע האיסור והתערובות ל"ש ביטול כלל ולדעת ש"ך יו"ד סי' ק"ט מה"ת אינו בטל וא"כ הכא הרי לא נודע התערובות כלל דהא הבעה"ב שאומר כל הנלקט אינו יודע אם לקטו אלא די"ל דאותן אנשים שלקטו בגזילה מכרם ידעו מסתמא שאותו בעל הכרם הוא צנוע ואמר כל הנלקט מחולל א"כ בטל אז דהא נודע ללוקט שמה שלוקט מעורב איסור בהיתר אלא זה איבעיא בירושלמי ערלה אם ידיעת חבירו מיקרי ידיעה והובא בפר"ח יו"ד סי' צ"ט ע"כ כתבו תוס' לשון שמא דתליא באיבעיא והשתא ל"ק מ"ש תוס' דמדרבנן לא בטל דהוי דשיל"מ אף דבא לעולם ע"י תערובות היינו משום שהאיסור לא ניכר בפ"ע ותיכף שבא נתבטל אבל הכא הרי בטרם שנלקט לא נתבטל כלל דהא לא נודע התערובות לשום אדם רק הביטול בשעת לקיטה דאז נודע התערובות ללוקט וכיון דעד אז לא נתבטל גם אח"כ לא נתבטל משום דשיל"מ דהא משבא לעולם עד לקיטה לא הי' באפשרי שיתבטל וא"ש:

והנה במ"ש לעיל דלענין ספק אם יש ס' אסור אף דהוי מבשא"מ דלענין ביטול ל"ש דשיל"מ והאיסור מדרבנן מכ"מ הוי דשיל"מ לענין זה דספיקו אסור ובזה יש ליישב הסוגיא ביצה ל"ח דפריך ליבטל מים ומלח לגבי עיסה שהקשו תוס' דהא הוי דשיל"מ ותירצו משום דהוי מבשא"מ ובסוף הסוגיא משני ר"א באמת משום דהוי דשיל"מ ותמהו התוס' שם דהא לא הוי דשיל"מ משום דהוי מבשא"מ ולהנ"ל נראה דבתשו' הרי"מ הקשה על גוף הקושיא דגמרא הא הוי כמו טומאת משא דלא בטלה כתוס' בכורות כ"ג ונראה כיון דכל ענין טומאת משא מדרבנן בעלמא הוא ומה"ת בטל כמ"ש תוס' בכורות ומל"מ בה' מטמו"מ וכיון שכן י"ל דלא אמרו כן רק בדאו' אבל בתחומין דהוי דרבנן גם טומאת משא בטיל' דהוי כעין גזיר' לגזירה דלא אמרי' ושפיר פריך הש"ס דתיבטל דדשיל"מ לא הוי לענין ביטול דהוי מבשא"מ וגם טומאת משא לא שייך כנ"ל אמנם לעיל בביצה דן ד' דמשני רב אשי לעולם ס' יו"ט ס' חול הוי דשיל"מ דשיל"מ אפי' בדרבנן לא בטל יעו"ש וביאר הגאון ר' יונתן בס' בינה לעתים פ"ב מה' יו"ט הי"א דרב אשי חידש לן דכמו שהחמירו חז"ל דדבר שיל"מ לא בטל כן עשו דשיל"מ אף באיסור דרבנן כאיסור תורה ממש ולכך ספיקו להחמיר יעו"ש אלא דלענין ביטול לא החמירו רק מב"מ והחמירו יותר מבשל תורה דהא איסור תורה בטל ולענין ספק עשו איסור דרבנן כשל תורה ממש דספק אסור ובזה אין נ"מ בין מב"מ או מבשא"מ כמ"ש לעיל ע"כ רב אשי לשיטתו שפיר תירץ משום דהוי דשיל"מ דאפי' באלף לא בטל והיינו אם הי' מב"מ ומבשא"מ שפיר בטל אבל עכ"פ כיון דהאיסור ישנו מתירין הוי כאיסור תורה ושוב ממילא לא בטלו מים ומלח לגבי עיסה דהוי כמו לענין טומאת משא דלא בטל דהא איסור תחומין שיש לו מתירין הוי כדאורייתא ודו"ק:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה