אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן קכב

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן קכב

סימן קכא

לכבוד האברך החריף וכו' מו"ה זלמן רוזענבערג ני':

ע"ד שאלתו בישראל שקנה שור מגוי ועתה בא ישראל א' והעיד שהוא מכיר את השור שהוא בכור שנאבד מישראל ומצאו הגוי ומכרו לישראל. ומעכ"ת דן בזה דאף דאיכא למימר דע"א נאמן אף דרוב בהמות אינם בכורים כהפנ"י קדושין ס"ג מכ"מ הא בכור הוא של כהן ואין ע"א קם לממון ע"כ גם לענין איסור אינו נאמן וכמ"ש הר"ן בחידושי סנהדרין ל' בהא דאמר לו אחד אביך הטמין מעות במקום פלוני ואמר של מע"ש הם אם בידו לנטלם דבריו קיימים דאף דע"א נאמן באיסורין הכא במע"ש כיון דממון גבוה הוא אפוקי ממונא היא ובעינן תרי יעו"ש עכ"ד. והנה סברא הנ"ל כתב ג"כ הר"ן לאלפסי קדושין פ' האומר ס"ה בשם הרמב"ן ז"ל והובא בשב שמעתתא ש"ו פ"ב והבין ג"כ כן דכיון דמע"ש אפוקי ממון הוא גם לענין איסור שבו אין ע"א נאמן אך בחדושי הרשב"א קדושין ס"ה הקשה ג"כ בהא דסנהדרין ל' למה לי הא דבידו הא ע"א נאמן באסורין אף שאין בידו ותירץ דהתם אומר כן בשם אביו וגם אין בידו ליטלן איכא למימר דשלא להשביע א"ע אמר כן יעו"ש נראה דסובר דמע"ש אין דנין בו דין ממון רק תורת איסור יש עליו דע"א נאמן דלא כהרמב"ן וגם הר"ן פ' האומר הביא תירוץ הנ"ל ושוב הביא תירוצו של רמב"ן דמע"ש אפוקי ממונא היא. ולכאורה יש לומר דגם הרשב"א מודה לסברא הנ"ל רק הא סברא הנ"ל לא שייכא רק למ"ד מע"ש ממון גבוה היא והוא פלוגתא בגמ' ע"כ לא רצה לאוקמי האי ברייתא דסנהדרין כמ"ד ממון גבוה או אפשר דסובר הרשב"א דאף דמע"ש ממון גבוה היינו פירות מעשר חבל כסף מעשר לאו ממון גבוה היא וכסברת הרמב"ם ז"ל כמ"ש צל"ח פסחים ז'. ולפי"ז בהקדש יודה הרשב"א דאין ע"א נאמן וה"ה בבכור. אבל נראה להוכיח דגם בהקדש לשי' רשב"א אין דנין בו דין ממון רק דין איסור מהא דקדושין ס"ג דנאמן האב לומר בני זה בן י"ג שנים לענין נדרים ולחרמים ולהקדשו' אבל אינו נאמן למכות ולעונשים. והנה בתוס' שם הקשו דהא אין ע"א נאמן אלא בדבר שבידו ותירצו כיון דסופו ליגדל עשאוהו כדבר שבידו ודוקא אב אבל אחר אינו נאמן יעו"ש:

והנה לשיטת רמב"ן הנ"ל דמע"ש ממון גבוה היא ובעינן תרי ומכ"ש בהקדש וכמ"ש להדיא ריטב"א קדושין בשמו דאין ע"א נאמן לומר שהקדש פלוני חפץ יעו"ש א"כ תיקשי אמאי נאמן להקדשות הא לממון בעי תרי אבל הדבר נכון לפימ"ש תוספת הנ"ל דהוי כדבר שבידו ובדבר שבידו הא גם לגבי ממון ט"א נאמן כמו דאמרו בסנהדרין הנ"ל דבאמר של פלוני הם או של מע"ש הם דבידו ליטלן דבריו קיימים. אבל הרשב"א ז"ל שם כתב דתמיהא מילתא למה לי אב דנקט הא ע"א נאמן באיסורין ותירץ דרבותא קמ"ל דאף אב שהוא קרוב נאמן ומכ"ש אחר יעו"ש ומוכח דלית לי' כלל האי סברא דעשאוהו כדבר שבידו רק מטעם ע"א נאמן באיסורין ואזיל לשיטתו בקדושין ס"ה דאף דאיתחזק התירא ע"א נאמן לאסור נגד חזקה וכמ"ש הש"ך בשמו סי' קכ"ז ס"ק ט"ז וא"כ הכ"נ נאמן ע"א אף דיש לו לבן חזקת קטנות. אבל א"כ תמוה מדוע נאמן להקדישות הא אפוקי ממון הוא ואין ע"א נאמן. ולא עוד שהרשב"א ז"ל שם כתב להדיא דכשם שאינו נאמן למכות ולעונשין ה"ה לממון וא"כ ע"כ לומר לרשב"א דאין דנין בהקדש תורת ממון כלל רק דין איסור ושפיר נאמן ע"א וא"כ גם לענין בכור יש לדון כן. ועפ"י הנ"ל יש ליישב הא דהקשה הפנ"י שם בקדושין על תוס' הנ"ל דעשאוהו כדבר שבידו וא"כ מדרבנן הוא ואכתי תיקשי אהא דאמר ר"ח שם נאמן אדם לומר בנו זה בן ט' שנה ויום א' לקרבן דהא אין ע"א נאמן אלא בדבר שבידו ולענין קרבן ל"ש תירוצם הנ"ל דהא כיון דמדאורייתא אינו נאמן הוי חוב"ע. ולהנ"ל יתכן דגם התוס' הכא אזלו בשיטת הרשב"א והר"י וראב"ד שהובא בר"ן פ' האומר דע"א נאמן אף היכא דאתחזק התירא וע"ח נאמן לומר אכלת חלב לחייבו קרבן אף באומר א"ו דל"ש שתיקה כהודאה. ועי' בס' ישרש יעקב יבמות ר"פ הא"ר שכ' דהוכחתם היא מהא דנאמן לחייבו קרבן אף דיש לו לאדם חזקת פטור ודמי לחזקת היתר יעו"ש ולענ"ד יש לומר דגם חזקת כשרות איכא לפימ"ש בתשו' בית שלמה חחוה"מ סי' ק"י קי"א דגם לענין עבירה בשוגג שייך חזקת כשרות. וא"כ הכ"נ ע"א נאמן אף דאיכא חזקת קטנות רק עיקר קושיתם דהא אין ע"א נאמן אלא בדבר שבידו כוונתם דהא הקדש ממונא היא כשי' רמב"ן הנ"ל ובממון הא אין ע"א נאמן אלא בדבר שבידו כהא דסנהדרין ל' ותירצו דעשאוהו כדבר שבידו אבל לענין קרבן בלא"ה נאמן כמו בכל ע"א דנאמן לומר אכלת חלב לחייבו קרבן אף בגוונא דל"ש שתיקה כהודאה וחיוב קרבן לא מיקרי אפוקי ממונא כיון דמשום כפרה הוא וכדמוכח מדברי הר"ן פרק האומר דגם לרמב"ן הנ"ל דמע"ש אפוקי ממונא היא ומכ"מ באמר לו אכלת חלב מחייבו קרבן דזה לא מיקרי ממונא: באופן שנ"ד שאלתו תלוי לכאורה בפלוגתא דרשב"א ותוס' ורמב"ן הנ"ל דלרשב"א דאין דנין בהקדש תורת ממון א"כ גם לענין בכור יש לומר כן וע"א נאמן. אך יש לומר דדוקא בהקדש דלגבוה אין דנין תורת ממון רק תורת איסור אבל לענין בכור דשייך לכהן יש לומר דלכ"ע דין ממון יש לו ואין ע"א נאמן וכ"נ מדברי ש"ש ש"ו פ"ב שאף שביאר שם דלאפוקי הקדש לחולין אין דנין בו תורת ממון רק תורת איסור לכ"ע והביא ראי' מתוס' מעילה כ"א ועכ"ז הקשה שם דהאיך ע"א נאמן לומר שמכר פרה מבכרת שלו לפטרו מבכורה הא לענין ממון ב' עדים בעינן יעו"ש ומוכח דסובר דבכור לכהן הוי ממון וא"כ י"ל דגם רשב"א ז"ל מודה בזה דתורת ממון עליו וא"כ גם לענין איסור אינו נאמן. אך נראה דיש לחלק דדוקא לענין הקדש ומע"ש דאיסורא וממונא חדא הוא דהא זה כל ענין הקדש שהוא ממון גבוה ולכך אסור להדיוט וכיון דאין ע"א נאמן שיהי' החפץ להקדש ממילא גם לגבי איסור אינו נאמן אבל בבכור לענין נתינתו לכהן אין האיסור תלוי בממון דתורת איסור שעליו אינו בשביל ששייך לכהן דהא גם בהמת כהן קדושה בבכורה אף שא"צ ליתנה לכהן אחר וא"כ שוב יש לומר דע"א נאמן להיות קדושת בכורה עליו ולענין נתינה לכהן אינו נאמן ואשכחן כה"ג בתוס' בכורות י"ט ד"ה ור"י דהיכא דאזלינן בתר הרוב הוי כוודאי בכור לענין ללקות עליו בגיזה ועבודה ולכהן א"צ ליתנו ואף שכ' תוס' שם קצת תימא מכ"מ הדין הוא כן ועי' ברמב"ן שם ובריט"א ואמנם להרמב"ן הנ"ל אף בלאו האי טעמא דצריך ליתנו לכהן הוי כאפוקי ממונא דהא כל הקדש לדידי' אפוקי ממונא רק לרשב"א הנ"ל דהקדש לא מיקרי אפוקי ממונא רק בבכור משום נתינה לכהן שוב יש לומר כנ"ל דאין האיסור תלוי בנתינה. אבל נראה דבבכור בזה"ז יש לומר דגם לרמב"ן ע"א נאמן דהא אמרינן בתמורה ח' דבכור בזה"ז ממונא דכהן הוא אף דבזמן שביהמ"ק קיים לא היה ממון כהן יעו"ש וא"כ ממילא בבכור בזהמ"ז באופן שא"צ ליתנו ממונא דבעלים הוא וא"כ לא שייך לדון בבכור בזהמ"ז מטעם דהוי של גבוה דהא לא קיימא להקרבה רק שיפול בו מום ויאכלו במומו והוי ממון דידי' אלא דיש לדון מטעם שצריך ליתנו לכהן וע"ז יש לומר דאין האיסור ונתינה לכהן שייכי אהדדי ושפיר יש לומר דנאמן ע"א לשוי' בכור לענין גיזה ועבודה אבל לכהן א"צ ליתנו דאין ע"א נאמן לאפוקי ממונא והדברים נכונים בעזה"י:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה