אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן קיט

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן קיט

סימן קיח

לכבוד הרב הה"ג החריף ובקי מחצבת קודש חו"פ מו"ה חיים מאיר האגער נ"י אבד"ק ווילחאוויץ (אונגארן):

מכתבו הגיעני וע"ד השאלה שבא לפניו באשה שיש לה ווסת ובין ווסת לווסת רואה דם במי רגליה ואין לה שום כאב וכ"ת הביא דברי תשו' נוב"י מה"ק יו"ד סי' מ"ח דאף בלי כאב מותרת עכ"פ ע"י בדיקת מוך בכל פעם כי זה דבר ברור שהדם אינו מהמקור אם המוך נקי רק להתיר ע"י בדיקה פ"א או ג"פ ע"ז בעינן דוקא כאב שיהיו מוכיחה קיים. והנה לפי"ז היתה האשה צריכה לשום מוך בכל עת שתטיל מים וזה כמעט דבר שאי אפשר. ושוב הביא כ"ת דברי הס"ט שנוטה להקל ע"י בדיקת מהרי"ו עכ"פ בלא נמצא על העד רק בספל אף שנמצא על שפת הספל ועפי"ד הס"ט יש מקום להקל באשה זו ע"י בדיקה פ"א כשתמצא המוך נקי ובמ"ר יהיו דם. ובאמת שגם בנוב"י אינו מחליט כלל הדבר הזה שלא להתיר ע"י בדיקת פ"א כשתמצא המוך נקי ובמ"ר יהיו דם ואדרבא נוטה יותר להתיר אף בלי כאב וע' בסי' מ"ו בנוב"י דאף לפי סברתו שם דבעינן מוכיחה קיים יש לומר דכל שרואה בעת הטלת מ"ר זה הוי כמוכיחה קיים דיש לתלות להיתר במכה שבכליות וגם בתשו' אבני מלואים בסופו סי' כ"ג התיר באשה שיוצאת תמיד אחר הרגשת מ"ר ע"י בדיקת מוך כמהרי"ו רק שהצריך בדיקה ג"פ וע' בתשו' בית שלמה יו"ד ח"ב סי' ל"ב שתמה ע"ד האב"מ הנ"ל שמתיר ע"י בדיקת מהרי"ו בלי כאב ולק"מ דדעת אב"מ דכל שרואה בהטלת מ"ר הוי כמוכיחה קיים לפי שיטתו שם דבלא כאב אף שנתברר שיצא דם מצדדין מכ"מ מה שתראה אח"כ חוששין לדם המקור אם לא ביש לה מכה וכאב אבל מה שבא תיכף אחר מ"ר הוי כנתברר שיש לה מכה יעו"ש. ולדינא הנה עובדא דתשו' בי"ש היה שמצאה על עד הבדיקה לאחר הטלת מ"ר דזה חמור טפי כמבואר ברמ"א אבל בנמצא רק בספל אפילו על שפת הספל אם אי אפשר לאשה לטהר עצמה לבעלה זמן רב עי"ז לענ"ד המקיל בבדיקת ג"פ כהאב"מ לא הפסיד וע' תשו' חת"ס יו"ד סי' קמ"ח נוטה ג"כ להקל אף ע"י בדיקה פ"א ביש עוד איזה צירוף היתר ולענ"ד יש לבדוק ג"פ כאב"מ:

ובגוף ענין בדיקת מוך שחושבו הנוב"י לדבר ברור וחוו"ד השיג עליו מנדה ג' ובתשו' דברי חיים ח"ב יו"ד סי' ע"ה תמה על חוו"ד ודבריו ברורים. אבל בגוף הדבר בתשו' עמר"ח יו"ד סי' י"ז האריך מאוד להוכיח דמוך לא הוי בדיקה גמורה דיתכן שהלך הדם דרך סדק ועיי"ש שביאר היטב הגמ' דנדה ג'. ובש"ע הרב ז"ל סי' קצ"א כתב דעכ"פ לענין הדם שרואה עם הטלת מ"ר דעיקר החשש שמא הדר מ"ר למקור ואייתי דם הוי שפיר בדיקה ברורה ע"י המוך דכיון דהדר מ"ר למקור ודאי היה מצטבע המוך יעו"ש וע' בס' לחו"ש שכיון לזה מסברתו ועכ"פ כיון שהוכיח בתשו' חת"ס דלדידן כל ענין רואה במ"ר הוא רק חשש כתם למאי דקיי"ל כר' יוסי ובדרבנן ודאי יש לסמוך על בדיקת מוך. והנה עיקר החומרא במ"ר ביושבת היא עפ"י שיטת הר"ח דר"י מטהר משום דם אבל כתם הוי שלזה חושש רמ"א ז"ל וברשב"א השיג על הר"ח מדקאמר בנדה נ"ט קמ"ל דאפילו לכתחלה מטהר ר' יוסי משמע להדיא דטהור לגמרי והש"ך החזיק בדעת ר"ח דהא בנדה י"ז ובירושלמי מוכח דדין רואה במ"ר הוי כעד שאינו בדוק דעכ"פ לר"י טמא והא דקאמר בפ' הרואה דר"י מטהר אף לכתחלה קאי אסיפא ע"ש וזה דוחק גדול כאשר באמת הרשב"א ז"ל לא ניחא לי' בזה ועכ"פ לשיטת הרשב"א יפלא הא בירושלמי מבואר להדיא דעד שאינו בדוק מטמא ר"י משום כתם ובש"ס דילן מדמה זה לאשה שעושה צרכיה ומדוע אפוא תהי' טהורה לגמרי באשה שעושה צרכי':

ונראה בזה מלתא חדתא לפי מ"ש בנוב"י מה"ק יו"ד סי' נ"ב דה"ט דכתם שנמצא על דבר שאמק"ט טהור דהא כל כתם הוי ספק דרבנן דהא לא ארגשו' ודלמא מעלמא אלא כיון דעכ"פ הדם הוא אה"ט אף בלי הרגשה ג"כ יש לטמא הבגד שנמצא עליו הכתם משום ספק דאו' לכך מטמאין גם האשה משא"כ בנמצא על דשאמק"ט דליש זה יעו"ש. ולפי"ז יש לדון בכתם שנמצא ע"ג משקה לר"י ור"י דסברי בפסחים י"ז דטומאת משקין לטמא אחרים לאו דאורייתא וספק משקין ליטמא טמא לטמא אחרים טהור א"כ כשנמצא הכתם על משקה ע"כ משקה זו לא יטמא עוד אחרים דהוי ספק דרבנן רק דאותו משקה נטמא מחמת ספיקא דאו'. והנה הפנים יפות עה"ת פ' שמיני העיר למ"ד טומאת משקין לטמא אחרים לאו דאו' רק טומאת עצמן יש להם מה"ת א"כ לאיזה נ"מ כתבה תורה וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא דעכ"פ טומאת עצמן יש להם והרי כל משקה כולל נמי מים וחלב דל"ש בהו משקה קודש ותרומה א"כ מאי נ"מ אם המשקה טמא הא מותר לשתותו גם טמא ולטמא אחרים קודש או תרומה הא אין משקה מטמא אחרים א"כ לאיזה ענין הוא טמא ותירץ דנ"מ בטומאתו לענין שאסור להכניסו למקדש יעו"ש והשתא נמי לדידן לענין כתם שנמצא על משקה דלית בי' קודש ותרומה אף דלענין לטמא אחרים באמת אינו מטמא דהוי רק ספק דרבנן עכ"פ הוי טמא לענין זה דאסור להכניסו למקדש אף דבזה"ז אין מקדש עכ"פ בזמן שגזרו על כתמים הי' נ"מ והי' אז על הבגד טומאה מספק לענין שאסור להכניסו למקדש וכן כשנמצא על משקה כמ"ש הפנ"י ולכך גזרו גם על האשה אף דהוי סד"ר אבל בכתם שנמצא על מ"ר דבלא"ה אין מכניסין מ"ר למקדש מפני הכבוד ובוודאי דהיא איסור תורה משום בזיון מקדש וע' בסוף ברכות דבזיון מקדש אסור מה"ת ג"כ שוב און נ"מ כלל אם נטמאו המ"ר מספק דם וכיון דאין נ"מ לדון על המ"ר אם נטמאו מספק או לא ממילא לא גזרו טומאה על האשה משום דהוי סד"ר כמו בכתם ע"ד שאינו מק"ט לפי סברתו דנוב"י ודו"ק:

ולכאורה יש לומר דהכא במ"ר לפי סברתו דנוב"י ל"ש לטהר מחמת שאינו מק"ט דהא כל טעמו משום דהוי ספק דרבנן בלי הרגשה ודלמא מעלמא אבל במ"ר יש לומר דהרגישה וסברה הרגשת מ"ר הוא אבל ז"א דהא דאמרינן דסברה הרגשת מ"ר היא רק מספק דיש לומר כן כמו שהאריך בזה הס"ט סי' קפ"ג א"כ אכתי הוי ס"ס בדאו' וס"א בדרבנן דלמא לא ארגשי' ודלמא מכליות ואף דאכתי טמא מדרבנן בלא הרגשה שוב סגי בספיקא חד דלמא מכליות וע"כ כתירוץ נוב"י הנ"ל דעכ"פ הדבר שנמצא עליו טמא מחמת ספק דאו' דבזה אין נ"מ אם הי' הרגשה וכיון דהבגד טמא גם האשה טמאה אבל במ"ר דאין נ"מ לגבי מ"ר גופייהו כנ"ל שוב לגבי האשה הוי ס"ס בדאו' וס"א בדרנן דטהור כמ"ש ש"ך סי' ס"ו. ואף דלשיטת תוס' נדה נ"ח גם בגד שמקבל טומאה נגעים גזרו עליו כתמים דל"ש כלל טעם הנ"ל וע"כ לומר כיון דמקבל שום טומאה בעולם לא פלוג חז"ל כמ"ש בנוב"י מה"ת יו"ד סק"ט עיי"ש אבל גוף הדין דכל שמקבל טומאת נגעים נמי גזרו כתם אינו מוכרח לפי פירוש רז"ה ז"ל שפירש משתותא כלי אורג וכבר צידד בזה להקל הפליתי סי' ק"ץ ס"ק ט' ועכ"פ שיטת הר"ח יש ליישב כן ויסבור דלא גזרו כתם רק בבגד שמקבל טומאה מדם:

וכה ראיתי בתשו' בית יצחק יו"ד ח"ב סי' מ"א שכ' בשם ישועות יעקב יו"ד קצ"א שחידש דכתם על מ"ר טהור כיון דספק טומאה ע"פ המים טהור הוי כדבר שאינו מק"ט אינו מקבל כתמים והבי"צ כתב דאין להקל מכח סברא זו כיון דעכ"פ ודאי טומאה ע"פ המים טמא שפיר הו"ל דבר המק"ט יעו"ש ועפ"י דבריו היה מקום לומר דמשו"ה פשיטא לי' להש"ס נדה נ"ט דר' יוסי מטהר לגמרי באשה שעושה צרכי' אף דבעד שאינו בדוק מטמא משום כתם דהא בפ"ד דטהרות מ"ח איתא ר' יוסי אומר אפילו אין שם אלא מלא אדם וטומאה טהור ובר"ש שם דרי יוסי סובר אפילו ודאי צפה ע"פ המים טהור יעו"ש א"כ לדידי' במ"ר הוי כדבר שאינו ק"ט דלא גזרו כתמים וא"ש:

אבל גוף דברי הבי"צ תמוהים דלפי סברתו דכל שהבגד מק"ט אף שלא נטמא מהכתם דבר המק"ט קרינן בי' כמו בגד שמקבל טומאת נגעים כתוס' נדה הנ"ל א"כ אף אם ודאי צפה ע"פ המים טהור אבל עכ"פ המים או מ"ר מקבלים טומאה מדבר שאינו צף כגון אדם שנגע במ"ר והוא טמא מת או שרץ ושוב שייך בזה כתמים. וגם גוף דברי ישועות יעקב צל"ע דנראה דדם שעל מ"ר או שאר משקה לא הוי טומאה צפה דדוקא אוכל ע"ג משקה הוי טומאה צפה אבל לא משקה ע"ג משקה וע' נזיר ס"ד. ומה שהקשה כ"ת על הש"ך סי' ק"ץ דכתם שנמצא על עד בינוני דטהור דא"כ מאי מקשה הש"ס וניחוש דלמא בתר דתמו מיא אתו דמא לרש"י דבתר הכי אתו דם והוי בלא הרגשה והיא כתם על עד בינוני לק"מ דהא הש"ס שם לר"מ פריך ולר"מ בעד בינוני טמאה נדה לכך גם כתם שנמצא על עד בינוני טמא עכ"פ כתם. ודברי הש"ך הם למאי דקיי"ל דעד שאינו בדוק טמא רק כתם ולכך בכתם טהור לגמרי כמ"ש חוו"ד סי' ק"ץ ס"ק כ"ה:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה