אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן קיח

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן קיח

סימן קיז

להרב הגדול מו"ה דוב בעריל קיממעל נ"י מו"ץ ד"ק קונהניטש:

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בא' ששכר נהר ביחוד לצוד שרצים למוכרן למרחקים ועושה סחורה בדברים האסורים ובכל יום שוכר עגלות לשלחן למסלת הברזל אם מותר לישראל להוליך לו השרצים הנ"ל בשכר כי אולי גם הישראל השוכר לו העגלה ומוליכן עושה סחורה בדברים האסורים. והביא כ"ת דברי החת"ס יו"ד סי' ק"ד שפועל בשכר בדברים האסורים בסחורה אסור דלמא אתי למיכל מיני ובתשו' בי"ש יו"ד סי' קצ"ב הוסיף לומר דהיא איסור תורה דהוי סחורה ממש והביא ראי' מפ"ז דשביעית דלא יצבע בשכר דאין עושין סחורה בפירות שביעית וכתב שם דאין לדחות שמיירי בצובע בקלופי שביעית שלו דזה היא דהוי סחורה אבל שכר ידיו לבד לא מיקרי סחורה דמתניתין סתמא קתני ובאמת שכן נראה להדיא מהתיו"ט פ"ח דשביעית מ"ד דאיתא שם דהאומר לקוט לי ירק והא לך איסר שכרו מותר והקשה בתיו"ט מ"ש מהא דלא יצבע בשכר ותירץ עפ"י הגמרא בע"א ס"ג דחמרין דנפיש אוגרייהו שכרן שביעית ופירשו התוס' דרווחי טפי ודמי לסחורה וה"נ בצובע רווחי טפי יעו"ש ומוכח דסובר דהאי דלא יצבע בשכר היינו אפילו כשאין נותן צבע שלו אפ"ה אסור משום שמרווח ע"י ידיו בדבר של שביעית דאל"כ לא הוי קשה מלקוט לי ורק דאין הירק שלו. אבל תמהני טובא על תיו"ט הנ"ל דהא בירושלמי רפ"ז דשביעית הובא בר"ש שם איתא דאפילו לצבוע בטובת הנאה אסור ובירושלמי גופא מבואר יותר דאפילו במיני צבעים גרועים שאין דרך לשלם בעדם רק טוה"נ אסור והא כיון דלא רווחי טפי רק טוה"נ א"כ דמי ללקוט לי ירק דלא מיקרי סחורה. ונראה דדעת התיו"ט דמשנה סתמא קאמר דלא יצבע בשכר והיינו בין שצובע בצבע שלו בין בצבע בעה"ב והא דקאמר בירושלמי דאפילו בטוה"נ אסור היינו בצבע שלו דהוי סחורה ממש ובזה לא בעינן רווחי טפי ובהיות כן תמוהים דברי הב"ש שם שהוכיח מירושלמי הנ"ל דמיירי באינו צובע בשלו דאל"כ הא קיי"ל כב"ה בפ"ד דשביעית דנהנין בטובה והר"ן בע"א כתב הטעם דאינו דרך מקח וא"כ דירושלמי מיירי בשכר פעולה ודרך לעשות פעולה לחבירו בשביל טוה"נ ולכך אסור עיי"ש ומלבד דדבריו דחוקים שיהי' שכר פעולה חמור ממקח אבל גם בלעדי זאת הא הירושלמי ע"כ מיירי בצובע בקליפי פירות שלו וכנ"ל דשכר פעולה דלא רוויחי טפי ברי וע"כ לומר דירושלמי קאי בשיטת ר"י רפ"ד דשביעית דב"ה לחומרא דאין נהנין בטובה יעו"ש וניחא בזה הא דהשמיט ה מב"ם ז"ל האי דינא דירושלמי דאוסר לצבוע בטוה"נ שבמראה"פ שם עמד בזה דאזיל לשיטתו בפ"ו משמיטה דפירות שביעית נהנין בטובה:

ועכ"פ מדברי התיו"ט משמע דפועל דרויח טפי בשביעית אסור דהוי כסחורה ופועל דלית לי' רווחא כולי האי ל"ד לסחורה וא"כ ה"ה דיש לומר בשאר איסורי סחורה חילוק זה. אמנם התיו"ט כפי הנראה כתב כן עפ"י שיטת תוס' בע"א ס"ג שפירשו הגמרא דפועלים דנפיש אוגרייהו טפי קנסינהו רבנן דמשום דרויחי טפי דמי לסחורה דנראה מדבריהם דזה גופא הקנס משום דרויחי טפי עשו חז"ל שכר הפעולה כסחורה דאסור וכיון דעברו החמרים על איסור זה קנסו חז"ל שיהי' שכרם שביעית כמו חליפי שביעית. אמנם הר"ן לאלפסי שם הקשה מ"ט קנסוהו לחמרים הא לא קעבדו איסורא ותירץ בשם הירושלמי דבפירות עבירה מיירי וכ"כ הרמב"ם כגון שהביאו יותר מדאי והכוונה בזה שא"כ מי ששוכר אותם להביא הרבה יותר מדאי רוצה לעשות בהם סחורה וא"כ החמרין הוי מסייעין ידי עוברי עבירה וכיון דעבדי איסורא וגם אגרייהו מרובה קנסו חז"ל שיתפס השכר בקדושת שביעית וכ"כ ריטב"א בע"א שם בשם רמב"ן דמיירי בפירות עבירה וכנ"ל או לאחר הביעור. ומדבריהם למדנו דלא כהתיו"ט הנ"ל דאדרבא חמרין העושין בשכר לאו סחורה מיקרי דהוי רק שכר פעולה ושרי רק דבפירות עבירה מיירי ועשו איסור וכיון דאגרייהו מרובה קנסו אותם לעשות השכר כשביעית ובאין אורם מרובה אף דעשו איסור מכ"מ לא עבדו חז"ל שכרן כסחורה ממש שיתפס בקדושת שביעית. ומוכח להדיא מזה דשכר פעולה אפילו הרבה שרי בשביעית דל"ד לסחורה כלל. ולדבריהם צריך לומר דלא יצבע בשכר היינו בקליפי שביעית שלו והוי אמינא כיון דעיקר נטילת שכר היא בעד פעולתן שרי וקמ"ל דאסור כיון דעכ"פ השכר הוא גם בעד הצבע ובכה"ג דסמנים דידי' אומן קונה בשבח כלי והו"ל סחורה ממש דאסור ואולי מה"ט קמ"ל דין זה בצביעה דגם בצביעה אומן קונה בשבח כלי דלא כמ"ש קצת מתשו' הרא"ש דצביעה דאין בה ממש אין אומן קונה בשבח וע' קצה"ח ונה"מ ר"ס ש"ו:

וגם לדברי הח"ס דאוסר בפועל מחשש דלמא אתי למיכל מיני' ג"כ מוכרחין לומר דהא דלא יצבע בשכר היינו בסמנים של פועל דבכה"ג הוי סחורה ממש דמטעם שכר פעולה שרי דהא כל החשש לדידי' דלמא אתי למיכל וזה ל"ש בשביעית דהא פירות שביעית שרי לאכילה. וגם מדברי התוס' בע"א ס"ג שנשען עליהם התיו"ט אין הכרח דפליגי על ר"ן וריטב"א הנ"ל דיתכן דגם המה יסברו דהא דחמרין בפירות עבירה מיירי רק דבאו ליתן טעם אהא דאמרו שם חמרין דנפיש אוגרייהו קנסוהו רבנן ומשמע דבלא נפיש אגרייהו אף בפירות עבירה לא קנסוהו ומה טעם בדבר וע"ז כתבו כיון דנפיש אגרא דמי טפי לסחורה ומכ"מ היינו דוק בפירות עבירה אבל בלא עשו בפירות עבירה אף דנפיש אגרא שרי לשכור עצמם וליטול שכר פעולתם דאכתי אין זה סחורה רק מחמת קנס עשו הדבר כסחורה וכ"ז בעבדו איסורא אבל גם זה בלי הקנס לא סחורה הוא ועפ"ז היה נראה דלשכור עצמו להיות פועל בדברים האסורים אעילו בדבר דאוגרייהו מרובה כל דל"ש אומן קונה בשבח שרי דלא כהב"ש הנ"ל:

אלא דאכתי יש לדון מטעם החת"ס הנ"ל דנהי דבשביעית שרי היינו דלאו סחורה מיקרי אבל בשאר דברים האסורים באכילה עכ"פ אסור משום שמא יבוא לאוכלו וקצת ראי' נראה לכאור' מב"מ צ"ב דקאמר שם נזיר שאמר תנו לאשתי ובנוי אין שומעין לו ואי אמרת משלו הוא אוכל אמאי אין שומעין לו התם משום לך לך אמרינן נזירא סחור לכרמא לא תקרב ופירש"י קנסא הוא דקנסוהו שימנע מלהשכיר עצמו לענבים ומוכח דנזיר אסור להשכיר עצמו לענבים משום גזירה שמא יבוא לאכול מהם וה"ה להשכיר א"ע לפועל בשאר דברים האסורים ושו"ר מובא ראי' זו בתשו' שו"מ מד"ק ואינו ת"י וע' בס' קהי"ע בתוד"ר אות רל"ב שהביא מהספרי מיין ושכר יזיר אבל מותר הוא בסחורתו והאריך בזה דאיסור סחורה בנזיר אינו מה"ת דל"ד לשאר איסורים שאסרה תורה אבל עכ"פ מדרבנן אסור דלמא אתי למיכל מיני' דהא בב"מ צ"ב אסרו אף להשכיר א"ע לענבים מה"ט עיי"ש. ונראה מדבריו דגם בשאר אסורים אסור להיות פועל בשכר כמו בנזיר עכ"פ מדרבנן דלמא אתי למיכל מני' ולענ"ד יש לומר דנזיר שאני דלא בדיל מיני' ואיכא למיגזר טפי וגם יש לומר דענבים חמור דנפשו של אדם מחמדתן כמ"ש תוס' סברא זו בביצה ג' ד"ה גזירה. וגם יש לומר דשם שאני כיון דכל פועל רשאי לאכול בדבר שלא נגמרה מלאכתו איכא למיגזר דהנזיר ישכח מנזירותו ואתי למיכל מיני' דרחמנא זכי' אבל בפועל להוליך דברים האסורים כגון נבילות דגם אם התירא היא אסור לו למיכל משל חבירו דהו"ל גזל ממש דלא זכו לי' רחמנא לפועל רק בדבר שלא נגמרה מלאכתו מה"ת ניחוש דלמא יאכל. וגם בנזיר גופא לא אשכחן בגמרא להדיא שאסור להשכיר א"ע לענבים והא דקאמר בגמרא משום לך לך אמרינן נזירא כו' דיחויא בעלמא הוא דלא לפשוט מזה האבעיא דפועל משלו אוכל אבל לפי האמת דקיי"ל פועל משל שמים היא אוכל הא דנזיר שאמר תנו לאשתי הטעם פשוט משום דלא זכי רק לדידי' ואפילו באינו נזיר הדין כן ותו א"צ לחדש דקנס הוא בנזיר דיתכן דלא קנסו כלל לנזיר ומותר להשכיר א"ע להיות פועל לענבים רק דגם בשאר אדם לא זכי רחמנא רק לו ולא לאשתו ובניו וכן מוכח ברמב"ם פי"ב מה' שכירות הי"ג דכתב שם ואפילו נזיר שאמר תנו לאשתי ובני אין שומעין לו יעו"ש והא אדרבא נזיר גרע יותר משום קנס וע"כ דסובר למאי דקיי"ל משל שמים הוא אוכל לא קנסו בנזיר וכ"כ בלח"מ שם:

באופן שלדינא הי' נראה דשרי להשכיר עצמו לפועל בדברים האסורים והא דלא יצבע בשכר היינו בצבע דידי' דהוי סחורה ממש וכן מוכח מדברי הט"ז יו"ד סי' קי"ז ס"ק ב' שכ' דישראל שנזדמן לו טריפה מותר לישראל אחר לקנות ממנו למכור אפילו מרויח דהוי כשלוחו והא דשביעית אסור לקנות כדי להרויח ולא אמרינן דהוי כשלוחו דשם אינו מוכח דהוי בשלוחו דהא יכול להיות דקונה לעצמו משא"כ בנו"ט דל"ח לדידי' וע"כ דשלוחו הוא יעו"ש ועכ"פ פשיטא לו לט"ז דשלוחו שרי אפילו כשמרויח וגם בשביעית כן כל דמוכח דהוי שלוחו א"כ מדוע יאסר לצבוע בשכר בשביעית הא שלוחו ממש הוא וע"כ דלט"ז מיירי בצובע בסמנים שלו דהו"ל סחורה ממש ואינו שלוחו וא"כ אין שום ראי' כלל לאסור מלאכת פועל בדברים האסורים אבל כ"ז לענין לשכור עצמו לנכרי שהנכרי אינו מיזהר אבל בנדון שאלתו שהישראל השוכר הנהר עושה איסור תורה א"כ אסור לפועל להשכיר עצמו להוליך הסחורה מטעם מסיי' ידו ע"א. ומ"ש כת"ר דל"ש מסייע דהו"ל איסור דרבנן ולא גזרו מסייע בדרבנן ולפ"ע ל"ש בזה דיכול לשכור לנכרים והו"ל כלא קאי בתרי עברי דנהרא הנה בשרצים לשיטת רוב הפוסקים הוי איסור תורה. וגם מסייע באיסור דרבנן אינו ברור להתיר ועימ"ש בזה בס' מ"פ יו"ד סו' קנ"א וגם בנ"ד יש לומר כיון דעכ"פ גורם לחבירו איסור בכה"ג דמי לחמרין בפירות שביעית דעבירה דשכרן שביעית דקנסוהו חכמים ועשו כסחורה כנלע"ד:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה