אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן קיג

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן קיג

סימן קכג

לכבוד הרב וכו' מו"ה סענדיר הירשענהארן ני' מו"ץ ד"ק קרילעוו: ע"ד שאלתו באשה שמת בעלה ושל"ח ולכ"י והוא נפטר לאחה"פ. ובי"ח תמוז ילדה בן ולסוף שני שבועות חלה ומת והבעל יש לו אח במקום רחוק אם זקוקה לחליצה כי האשה הנ"ל יש לה אורח כנשים בכל חודש ובי"ז תשרי העבר טבלה לנדותה ומני אז פסק הווסת וילדה י"ח תמוז שיש ט' ירחים שלמים והנה כבר ראו עיני כ"ת דברי הטור אה"ע סי' קנ"ו דל"מ כלו לה חדשיו רק כשפירש אחר בעילה ולא קרב אליה עוד. וכ"ה ברש"י שבת קל"ו ד"ה ל"נ וא"כ באשה הנ"ל שבעלה דר עמה עד עת פטירתו צריכה חליצה. אלא שמע"כ כתב כיון שיש לה ווסת קבוע למאי ניחוש לה הא אין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה או לווסתה כדאי' בנדה ל"א ובסמוך לטבילתה הרי הוא בן ט' שלמים ואף אם ניחוש סמוך לווסתה שהי' צריך להיות בד' או ה' חשון ג"כ יש לו ט' ירחים עד י"ח תמוז בהוספות ימים מלאים ואין חשש רק שמא איחרה ווסתה פעם א' ונתעברה בד' או ה' כסליו ומדוע ניחוש לזה שאיחרה ווסתה והטור אולי מיירי באשם שיש לה ווסת לשני או ג' ירחים דיש לחוש שמא נתעברה סמוך לווסתה ונפל הוא משא"כ באשה שיש לה ווסת קבוע עכתו"ד. ואני אינו רואה שום היתר כלל דהרי לשון הטור ולא משכ"ל רק בבעל ופירש מבואר דאין שום אופן להתיר רק בבעל ופירש וכדברי הטור הנ"ל מבואר נמי בה"ג ה' חליצה שכל דבריו דברי קבלה וכ"ה בראב"ן וכ"ה ביו"ד סי' שע"ד אף להקל סומכין ע"ז דאינו נוהג אבילות רק בבעל ופירש. ועי' באו"ז הגדול ה' יבום סי' תרי"ג דקים לי' שכלו חדשיו משמע שדבר ברור ופשוט הוא כאור בצהרים דכלו לו חדשיו וזו שמנין טבילתה בידה אין זה ברור שמא לא נתעברה סמוך לטבילתה עד סמוך לווסתה דאיפלגו בה סו"פ המפלת ר"א ור"י ולא איתברר לן הלכתא בהא ושמא איתא למר ואיתא למר וכן מעשים בכ"י שהנשים משנות ווסתן פעם רחוק פעם קרוב מעתה אימור הרחיקה ווסתה ואשתכח דלא כלו חדשיו וכו' עיי"ש הרי מבואר מאו"ז דאף באשה שיש לה ווסת קבוע אמרינן דהרחיקה ווסתה:

ולכאורה נראה שהתוס' חולקים בזה על סברת או"ז שסובר דבסוטה כו' מבע"ל לי' שם בפרוצה ביותר למ"ד אין אשה מתעברת אלא סמוך לווס הא לא ידע דמינטר לה כי קמבע"ל למ"ד אין אשה מתעברת סמוך לטבילתה עיי"ש וכתבו תוס' שם דמיירי באשה שאין לה ווסת קבוע וכוונתם דבווסת קבוע ודאי ידע ומינטר לה ועי' בהגהות הג' יעב"ץ ז"ל שם הרי דל"ח כלל שמא שינחה ווסתה דאל"כ גם בווסת קבוע ליכא למבעי למ"ד סמוך לווסתה דאימור שינתה ווסתה ויתכן באמת שהא"א מפרש להגמרא כן דלא ידע דמינטר דאימור שינתה ווסתה. וא"כ לדעת התוס' הי' מקום להקל בנ"ד. ואפשר דכוונת או"ז ששינתה ווסתה היינו שדינה ווסתה פעם או שתים אבל לעולם לא משנה ווסתה ליום אחר וא"כ אין סתירה מתוס' לאו"ז דנהי דדילגה אכתי ידע הבעל יום המועד ומינטר לה וע"כ באין לה ווסת קבוע אבל בנידון או"ז אם דילגה ב' ירחים או ג' ירחים אף שהי' צריכה הווסת להיות ליום המועד אין הוולד בן קיימא. אבל מלשון חו"ז שהנשים משנות ווסתן פעם רחוק פעם קרוב משמע שמשנות ממש וזה דלא כתוס' ואינו מוכרח דאולי כוונתו פעם דילוג קרוב דהיינו חודש א' פעם דילוג רחוק ב' או ג' ירחים:

אמנם לכאורה צ"ע דהא למ"ד סמוך לטבילתה נראה מאו"ז דאין חשש להצריך חליצה רק שחשש כמ"ד סמוך לווסתה ושמא איתא דמר ואיתא דמר והיינו דלא פליגי אהדדי וצ"ע דהא בגמ' סוטה הנ"ל מוכרח דפליגי דמ"ד סמוך לטבילתה לית לי' סמוך לווסתה דאל"כ גם למ"ד סמוך לטבילתה ליכא למבעי דאכתי ניחוש לסמוך לווסתה ומאז הערותי בזה בחיבורי לסוטה כ"ו על רש"א נדה ל"א ועתה ראיתי בתשו' בית יצחק אה"ע ח"ב סי' קי"ט שהביא מהג' מהרש"ק ז"ל שהעיר על רש"א כנ"ל והוא הביא דברי האו"ז הנ"ל והקשה עליו מסוטה דמוכח דלא מודו זל"ז. ואולי יש ליישב דברי האו"ז ולומר דיש לחלק בין אשה שיש לה ווסת קבוע לאין לה ווסת קבוע דהענין נשים מתעברות סמוך לווסתן שאז כבר נתאספו הדמים במשך הזמן וסיבת הריון הוא הדמים כמ"ש רש"י שם וגם מ"ד סמוך לטבילתה מודה לזה כמ"ש רש"א שם. אמנם באשה שאין לה ווסת קבוע יש סברא לומר דלא תתעבר סמוך לווסתה כמ"ש הר"ן דאשה שאין לה ווסת קבוע מקריים גרמו לה וא"כ אינו ענין כ"כ שתתעבר סמוך לווסתה מאחר שאין דמים שלה באים במשך הימים שנימא שאז כבר נתאספו הדמים ותקבל הריון. אמנם אנו רואין שגם נשים שאין להם וווסת קבוע מתעברות והשתא למ"ד סמוך לווסתה ולית לי' סמוך לטבילתה וכיון דגם נשים שאין להם ווסת קבוע מתעברות ע"כ דגם ווסת שאין קבוע מתעברות סמוך לווסתה אבל למ"ד סמוך לטבילתה אף דמודה בסמוך לווסתה היינו בווסת קבוע אבל בווסת שאינו קבוע לא דהא אין הכרע מנשים שמתעברות דיש לומר סמוך לטבילתן מתעברות וא"כ יש לומר בסוטה מיירי בווסת שאינו קבוע כמ"ש תוס' שם ולמ"ד סמוך לטבילתן בווסת שאינו קבוע אין מתעברות סמוך לווסתן אבל באו"ז מיירי בווסת קבוע ומודה ר"י דבזה גם סמוך לווסתן מתעברות:

אבל לפי"ז יהי' הדין דבאשה שאין לה ווסת קבוע מועיל ט' ירחים יום הלידה ולשון האו"ז לא משמע כן כי באמת גם בלעדי סברת האו"ז דחיישינן סמוך לווסתה לפי שיטתו דבעינן בירור גמור כשמש בצהרים א"כ יש לחוש שמא נתעברה בימים שבנתיים דהא כתבו תוס' נדה ח' דהא דאין אשה מתעברת הוא עפ"י הרוב דוקא ולענין חשש חליצה הרי הסכים באו"ז דבעינן דבר ברור ועיי"ש באו"ז שנראה שמקיל בהכרת העיבור שהי' בג' חדשים לאחר טבילתה משום דזה דבר ברור דגם מיעוט ליכא שיהי' ניכר עוברה קודם ג' חדשים עיי"ש ומלשון הטור דלא משכחת זה נראה קצת דגם הכרת העיבור אין מועיל. ויש לומר דהטור לא מיירי מהכרת העיבור אבל בהכרת העיבור גם הוא מודה דזה דבר ברור בלי ספק ונסתייע מהאו"ז תשו' רע"א ז"ל סי' פ"ט שנטה קו להקל בהכרת העיבור והובא בפ"ת לאה"ע סי' קנ"ו ועיי"ש מתשו' משכנ"י שפקפק מלשון הטור ועי' תשו' הרי"ם סי' מ"ג. ועכ"פ בלא הכרת העיבור אף שיש מהטבילה יותר מט' ירחים כל שלא פירש הבעל והלך למרחוק מבואר מכל הפוסקים בה"ג ורש"י וטור ורחב"ן וש"ע סי' שע"ד דזה הוי לא כלו חדש ח"ו להקל בזה באפס שום יסוד השען:

וגם בהכרת העובר אין האשה בעצמה וגם נשים אחרות אינן נאמנות רק בעינן עדים כשרים כדאי' בב"י שם מתשו' הרא"ש. ועי' תשו' רעק"א ז"ל הנ"ל ותשו' בית יצחק:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה