אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן קיב

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן קיב

סימן קיב

לכבוד הרב הה"ג מו"ה פנחס ני' אבד"ק טליסט:

ע"ד שאלתו שהיוד מן שם אלקיך נדבק לכף וחושש מע"כ להפריד בין הדבקים עפי"ד הנוב"י יו"ד סי' קס"ט דבנעשה לאחר הכתיבה אין להקל דלמא הלכה דלאחר כתיבה אין נגיעה פוסל הנה בזה אין לחוש כלל וכבר חלקו על הנוב"י כל הבאים אחריו אחר שהחליט בנוב"י דגרירת קצת האות והנשאר יש בו כדי אות אין בו רק איסור מדבריהם וא"כ יש להקל מטעם סד"ר ובפרט בנגיעה שיש לומר שאין בזה איסור כלל להפריד כי אינו מגוף האות כלל וכבר האריך בזה בתשו' בי"ש ח"ב יו"ד סי' קל"ב גם בקסה"ס מורה להתיר להפריד נגיעה שבין אותיות השם שנעשה גם לאחר כתיבה ולית דין צריך בושש כלל. אמנם בנידון שאלתו כפי הציור שצייר מעלתו נראה ברור שהיוד נשתנה צורתם לנ' כפופה ממש ולא יועיל כלל להפריד מטעם חק תוכות רק צריך לגרור כל הנ' ואין חשש בזה אף שהיוד הוא מהשם כמו ה' שנוגעת לגגה ונראה לכל שהוא ח' דמותר לגרור הרגל כמבואר סי' רע"ו סעיף י"א בהגה. ולכאורה צ"ע גם בהאי דינא הנ"ל דהא גרירת הרגל הוי מחיקה גמורה ואסור מה"ת וא"כ מה בכך דה' נדבקה לגגה ונפסלה ומוחק לצורך תיקון הא לשיטת הסמ"ק שהובא בטור סי' נ"ב בנפסלה לאחר כתיבה ל"ש דינא דחק תוכ"ת כלל יעו"ש וא"כ יכול לגרור נגיעת הה' למעלה לגגה ויהי' השם כדינו. ונהי דלהפוסקים דהוי ח"ת גם לאחר כתיבה לא סגי בהכי וצריך לגרר כל הרגל ואנן קיי"ל לחומרא אבל לענין מחיקה בשם האיך נקיל מספק ועפ"י מ"ש בתשו' בית שלמה ח"ב יו"ד סי' קמ"א דדינא דסמ"ק הוא רק בנשתנה צורת האות מקדמותה ואין לו צורה אבל בנשתנה לאות אחרת מודה דהוי ח"ת גם לאחר כתיבה ניחא דהא ברגל א' שנוגעת לגגה נשתנה לאות אחר. אך מדברי הג"פ אה"ע סי' קכ"ה מבואר להדיא דסובר דגם בכה"ג לסמ"ק לא מיקרי ח"ת זולת בנשתנה בכוונה לאות אחר. ועוד דגם בלעדי שיטת הסמ"ק הנ"ל יפלא לפי מה שהוכיח הגאון בית מאיר אה"ע סי' קכ"ה מחידושי רשב"א שבת ק"ד שהוכיח שם מהא דנטלו לגגו של ח' ועשאו ב' זיינן ומהא דנטלו לתגא של ד' ועשאו ר' דלא שייך כלל ח"ת בזה כיון דתחילתו ע"י כתיבה הוא רק מדרבנן פסול משום דנראה כח"ת יעו"ש ואם כי בדברי הב"מ הנ"ל שחשב הוכחת רשב"א לראי' עצומה דאף דמהא דמשני בשבת שם כגון שנטל לגגו של ח' ועשאו ב' זיינין כבר דחה הר"ן שפיר דלענין שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה אף דאינו כתב לענין ס"ת אבל משנויא דרבא שם דנטלו לתגא דד' ועשאו ר' מוכח שפיר דהא כתב רק אות אחת וחיובו משום תיקון הספר ואם הספר פסול משום ח"ת מה תיקן עכת"ד יש לו לתמוה הרבה והעיקר כי רש"י ז"ל שם בשבת ד"ה רבא אמר וז"ל ובדבר מועט חייב הואיל וזה תיקון הספר דאסור לאדם לשהות ספר שאינו מוגה משום אל תשכן באהליך עולה עכ"ל ובדברים המועטים של דברי קדשו נסתר כל בנין הב"מ דכשתיקנו ע"י שנטל תגא דד' אף דאסור לקרות כן בציבור אבל עכ"פ הלא הועיל להשהותו וללמוד בו כי עכ"פ אין בזה הספר שום טעות אבל מעיקרא שהי' נכתב בטעות היה אסור לשהותו ולקרות בו ואף שהט"ז סי' רפ"א כתב דס"ת שאין אזכרות שלו כתובים לשמן אסור ללמוד בו אפילו ביחיד דלמא אתי לקרות בו הא בנה"כ שם חלק עליו יעו"ש וגם להט"ז עכ"פ מותר להשהותו אבל ספר שאינו מוגה אסור אפילו להשהותו באופן שאין דברי הב"מ מוכרחים כלל אבל עכ"פ בשיטת רשב"א גופא ודאי נראה דסובר דכל ח"ת שע"י כתיבה הוא רק מדבריהם וע' בפ"ח לאה"ע סי' קכ"ה ס"ק י"ג הביא מדברי הג"פ שהביא הרבה פוסקים דסברי כרשב"א הנ"ל דהוא רק מדבריהם וא"כ האיך התירו למחוק רגל ה' שנוגעת בגגה כיון דאפשר מה"ת לתקנה ע"י הפרדת הרגל מהגג. ודוחק לומר דכיון דמדרבנן אין תיקון זה מועיל רק לגרר רגל הנ"ל מחיקה לצורך תיקון דשרי אף דאשכחן כיו"ב בכ"ד ועי' במנחות צ"ז ע"א דאין סידור הקנים ולא נטילתן דוחה שבת ועיי' שם בתוס' דהוא רק איסור שבות ואיתא בגמ' שם דנכנס מע"ש ושומטן ומניחן לארכו של שלחן ובמוצ"ש נכנס ומגביה ראשה של חלה יעו"ש הרי דהתירו ב' הכנסות להיכל בשביל איסור שבות דסידור הקנים והא הנכנס להיכל שלא לצורך עובר בלאו מה"ת כמבואר במנחות כ"ז ולפי שיטת התוספות מנחות כ"ז דלהשתחואה מותר לכנוס תמיד ניחא דהא יכול להשתחוות בשעת כניסה בע"ש ומוצ"ש אבל להט"א סוף חגיגה שהשיג על תוס' ע"כ לומר כיון דמדרבנן אסור לסדר הקנים בשבת ומוכרח לכנוס עבור זה בע"ש ומוצ"ש הוי שפיר כניסה לצורך אבל לא כל הדברים דומים:

וראיתי בתשו' מהרי"א הלוי ח"א סי' קי"ב שהעיר בזה שהערותי לעיל דלסמ"ק האיך רשאי לגרר רגל הה' כולו והביא מתשו' בית אפרים שכתב דכיון דעכ"פ עתה כמות שהוא שם ח' עליו מותר למחוק אף דאפשר לגמור ולעשותם ה' כדינא יעו"ש ולי צ"ע בזה דהא בתמורה כ"ג פליגי ר' ורבנן דרבי סבר לא עשו תקנה בקדשים ורבנן סברו עשו תקנה בקדשים וקיי"ל כרבנן וגם לרבי דאמר לא עשו תקנה בקדשים כתבו תוס' שם דה"ד כגון שיש ריוח בדבר כגון שאינה אבודה שמינה יותר יעו"ש וא"כ בנ"ד בקדושת השם כיון שאפשר לו להפריד הרגל מן הגג ויהי' ה' כשירה אף דעתה הוא פסולה יהי' מחויב לעשות כן. אכן נראה דהדבר נכון עפ"י מ"ש הש"ג פ"ז בשבועות ביסוד הדבר בנשפך דיו על השם דמותר למוחקו משום דאין כוונתו אלא לתקן וכן ברגל הה' שנדבקה לגגה משום דהוי כמטיל מום בבעל מום דמה"ת שרי וגם רבנן לא אסרו אם הוא לצורך תקון יעו"ש ושם הא גם בבע"מ עובר מותר להטיל מום קבוע מה"ת כמבואר ביו"ד סי' שי"ג סעי' ה' ומקורו מרא"ש בכורות ל"ג שם דגם בכור שאחזו דם מיקרי מום עובר ומה"ת שרי ורק מדרבנן אסור ומשום הפסד קודש התירו. והשתא נהי דלהסמ"ק גופא יש לומר באמת ברגל ה' שנגעה לגגה דאסור לגרור כל הרגל מדרבנן מיהת רק יפריד הרגל מן הגג אבל לדידן דמספקא לן אם הלכה כסמ"ק או לא פשיטא דשרי לגרור כל הרגל דהא מה"ת ודאי שרי כמטיל מום בבע"מ דשרי אף במום עובר ורק מדרבנן אסור והו"ל סד"ר דלמא כפוסקים החולקים על הסמ"ק דאין הפרדה מועיל וע"כ שפיר שרי לגרור כל הרגל והיינו שמתחיל לגרור ממטה למעלה דאם יתחיל למעלה מן הרגל הדבוק לגג תיכף כשיגרור קצתו יוכשר להסמ"ק והוי כבהמה שהי' לה מום עובר ועבר שאסור להטיל בה אח"כ מום רק כשמתחיל לגרור ממטה למעלה אף דהי' אפשר לו להתחיל מלמעלה למטה ולא יצטרך לגרור כל הרגל לסמ"ק מכ"מ אין זה רק איסור דרבנן אם אינו עושה כן כמו מטיל מום בבע"מ ולדידן שרי מטעם ספק דרבנן. וכן ניחא נמי לשי' רשב"א הנ"ל דכל ח"ת שע"י כתיבה הוא רק מדבריהם ואפ"ה רשאי לגרור כל הרגל והיינו ג"כ באופן הנ"ל שגורר מלמטה למעלה דהא השתא הו"ל בע"מ אף דאפשר לתקן מום זה ע"י גרירה למעלה והפרדה מגג מכ"מ כשאינו עושה כן ומוחק הרגל הנ"ל רק איסור דרבנן וכיון דחכמים באמת פסלו לעשות כן משום ח"ת תו ממילא רשאי לעשות כן וזה ברור:

והנה כפי ראות עיני בציור שצייר כ"ת נראה לי שהיוד הוא צורת נ' כפופה ממש ולדעתי אף אם התינוק יקראנה יוד אין להשגיח ע"ז אחר שהכל רואים שהוא צורת נ' כמבואר בכ"ד דבדבר הנראה לכל לא משגיחינן בתינוק ושפיר דמי למחוק הנ' וצריך להתחיל למחוק מראשה ולא מלמטה למעלה דאז יושאר צורת יוד ע"י ת"ת. ונראה דא"צ למחוק ראשו של היוד רק יתחיל למחוק ברגל הימיני באופן שיפריד רגל הימיני מן הראש ולא ישאיר לראש שום רגל כלל וכלל. ולכאורה היה נראה לגרור גם הראש מהיוד שנעשה נ' וכמו ריש שעשאה ד' דכתב ט"ז סי' ל"ב ס"ק י"ז דצריך לגרור הכל דנעשה בכתיבה אחת הגג והרגל ואף להרב ז"ל בש"ע סי' ל"ב סעי' כ"ה שנטה מדרכו של הט"ז וכתב טעם אחר בד' משום דהגג נעשה בפסול ושוב ממילא צריך לגרור כל מה שנכתב אח"כ יעו"ש היינו משום דבאמת הד' שהוא מרובעת א"א לכתוב הגג והרגל בכתיבה אחת אבל יוד שהוא עגול ודאי ראשה ורגלה כתיבה אחת הוא וצריך למחוק הכל. וכה הראני בני הרב מו"ה דוד דבר תמוה בפרמ"ג סי' ל"ב במ"ז ס"ק י"ז שכתב דיוד ואו הוא ב' כתיבות יעו"ש שהוא תמוה. אמנם נראה דכ"ז בנעשה הפסול בשעת כתיבה אבל בנ"ד שנכתבה היוד כהוגן ואח"כ נמשך לכף ונעשה נ' בכה"ג גם בכתיבה אחת א"צ למחוק הכל רק מקצתו לבטל צורת האות כמ"ש הפמ"ג בפתיחה לסי' ל"ב באות ב' יעו"ש ובמק"מ סי' ל"ב ס"ק ע"ב וס"ק ע"ז. ואף שלהרד"ק ומהר"ם אלשקר נראה דבכל גווני צריך למחוק הכל גם בנפסל אח"כ ויש להחמיר לכתחלה כוותייהו כמ"ש בקסה"ס סי' ח' סעי' ח' מכ"מ בשם וודאי דיש לסמוך על רוב הפוסקים שלא למחוק הכל שאר עכ"פ ראשו של היוד וכמ"ש מג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ו בשם מהר"י הלוי בכ' דאלקיך שעשה גגו רחב דימחוק הגג ולא הרגל יעו"ש ואח"כ יצרף ויכתוב רגל לראש הנ"ל ויהי' יוד. והנשאר דבוק בכ' יגרר בטרם שיעשה רגל היוד דהא גרירת הטיפה מהכ' אינו פשוט להתיר דהא כשר גם עם הנגיעה והוא רק להידור ובטרם שעשה היוד יש לומר דקיל טפי כמו באלקינו שהשמיט היוד דמותר למחוק הנ"ו דלא הוי נטפל כמ"ש מהר"ם לובלין וכך פסק בנ"י סי' רע"ו והיינו דלא הוי נטפל כיון דנחסר לגוף השם יעוש"ה. ואף דשם שאני דמתחלה כתב כן ולא חנה קדושת נטפל על נ"ו אבל הכא מתחלה כתב כהוגן וחלה קדושת נטפל על הכ' מכ"מ איכא למימר נמי כיון דעתה אזדא לי' היוד פקעה קדושה מהנטפל ע"כ ש"ד למחוק הטיפה הנוגעת לכ' בטרם שיעשה רגל לראשו של יוד. וגם אם ימחוק בזה גם קצת הנשאר מרגל היוד מחובר לכ' אין חשש כ"כ דהא הפמ"ג סי' ל"ב ס"ק כ"ו מתיר בפשיטות למחוק מקצת אות הנשאר מהשם אף דבנ"י סי' רע"ו סעי' יוד כתב בפשיטות דאסור למחוק המעיין שם בארוך יראה כוונתו דהיינו באות שלם שנשאר מהשם אבל במקצת אות לא ברירא לי' לאיסור ועכ"פ לתיקון קצת שרי והכא הוי ג"כ תיקון להידור הכ' הנטפל. ועי' תשו' בי"ש סי' קל"ד קליה דגם לצורך הידור יש מקום להקל בכה"ג למחוק כיון דהוא רק חומרא בעלמא ולחוש מטעם שהוא דבוק לכ' והכ' הוא נטפל לשם יש לצדד שימחוק בטרם שיכתוב רגל יוד וכנ"ל ובשגם דיש לומר דבכה"ג הוי לי' נטפל לנטפל דל"א וכעין שאמרו בש"ס בכ"ד אין אומרים הבא גיסטרא לגיסטרא ועי' בזה בתשו' חו"י סי' מ"ו שהביא דוגמת כאלה יעוש"ה:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה