אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן קיא

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן קיא

סימן קי

לכבוד הרב החריף ובקי בכל חדרי תורה זך השכל מו"ה דוד ראבינאוויץ ני' בבארטשוב:

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו באשה אחת שזה יותר מחצי שנה שא"י לטהר א"ע לבעלה שברוב פעמים מוצאת בעד הבדוק ליחה לבנה ולאחר שעה ושתים כשמתייבש מתהפכת המראה לבן למראה ירוק כאתרוג ובתוך המראה הירוקה נראה קצת אדמומית פעם אודם ממש ופעם נוטה לאודם ואינה מרגשת שנפתח מקורה רק זיבת דבר לח מרגשת לפעמים ורופא מומחה אמר שיש לה מוטער קאטאר שמשם באים הליחות:

והנה כ"ת הביא דברי הח"ץ שמתיר בנשתנה אח"כ לאודם ודברי החולקים עליו ויצא לדון בזה דהוי סד"ד א"כ יש לומר דרשאה להשליך הבדיקה ולא להביט לאחר יבוש מטעם ס"ס דלמא לא ישתנה לאודם ואת"ל ישתנה דלמא כהח"ץ אלא דיש לומר כיון דרגיל להשתנות למראה אודם לא הוי ס"ס כש"ך סי' ק"י דבשכיח ספק א' לאיסור אינו מצטרף לס"ס אבל בס"ט חולק עליו וכ"ת הביא ראי' שגם דעת הרמב"ם כן כמ"ש ב"י יו"ד סי' קפ"ד דלשיטתו הא דבעלה מחשב ימי ווסתה ובא עליה היינו משום דסובר ווסתות דאורייתא והוא מטעם ספק ומצטרף לס"ס אף דשכיח ספק א' לאיסור. ולדעתי אין ראי' משם דהרי גם למ"ד ווסתות דרבנן הרי עינינו רואות ששכיח שתראה לעת ווסתה ואפ"ה הוי ספק אפילו לשיטת תוס' ושאר פוסקים החולקים על רמב"ם וע"כ דחזקה דווסתות למ"ד ווסתות דרבנן הטעם דל"ד לשאר חזקות דהוי דאורייתא לכ"ע משום דחזקת טהרה אלים טובא כמ"ש בנוב"י מה"ק יו"ד סי' נ"ה או כמ"ש המקו"ח סי' תר"ז דל"ש חזקה רק בגורם המסתבר וזה אינו גורם הסתבר כל כך ומה"ט במידי דאתא מעלמא לא הוי שום חזקה יעו"ש ולכך סובר הרמב"ם ז"ל דגם למ"ד ווסתות דאורייתא עכ"פ אינו כוודאי רק משוי לי' ספק ול"ד לשאר חזקות וא"כ אין שום הכרח דסובר הרמב"ם ז"ל דדבר השכיח יותר לאיסור יצטרף לספק ובמ"א הבאתי ראי' מלשון הגמרא בנדה ט"ו דספק השכיח יותר לאיסור מצטרף לס"ס מהא דקאמר שם אפילו ילדה דבזוזא מלטבול א"ל אטו ודאי ראתה ספק ראתה וכו' עיי"ש והנה ילדה דבזוזא לטבול שכיח ספק זה לאיסור ומשני לי' כיון דעכ"פ הספק ראתה הוא ספק שקול מצטרף גם ספק זה אף דשכיח יותר לאיסור והוא מדוקדק מאוד בלשון הגמרא שם ועיי"ש בתוס' ועכ"פ מוכח מזה לשיטת רמב"ם דווסתות לא הוי שכיח יותר לאיסור דאל"כ הא כששני הספיקות שכוחים יותר לאיסור ליכא כאן ס"ס לכ"ע אבל גם ראייתי אינה מכרעת כל כך:

אך בנ"ד נראה פשוט דאף דשכיח להשתנות לאודם מצטרף לס"ס דהא הרי הא דשכיח יותר היינו משום דאיתחזקא בכך כמ"פ ולא עדיף חזקה זו מחזקה דווסתות דמצטרף לס"ס עכ"פ למ"ד ווסתות דרבנן לכ"ע וכמ"ש לעיל דל"ד לשאר חזקות מטעם חזקת טהרה אי משום שאינו גורם המסתבר וה"נ יש חזקת טהרה שלא ראתה דם וגם אינו גורם המסתבר לומר שכן הוא בטבע שישתנה לאודם והוא דבר מקריי אף ששכיח כמו ווסתות למ"ד דרבנן דלכ"ע מצטרף לס"ס:

וגם מ"ש רו"מ דהכא כיון דכמה פעמים לאחר היבוש רק נוטה לאודם וזה גופא הוי ספק יש לו מקום אף שבתשו' אחרת דקדקתי בזה טובא לבלי לצרף זה לס"ס דהוי ס' חסרי"ד אבל בזה שיצא לבן ואח"כ נתהפך לאודם שהח"ץ מקיל לגמרי ובספרי ליו"ד סי' קפ"ח הבאתי מדברי הר"ח בן או"ז סי' ס"ז להחמיר ולשונו שם האשה שקנחה ונראה מקום הקנוח לבן וטהור בלי ספק ואחר שעה נהפך לאודם והאדים ממש נראה לומר דאיגלי בהתתי' ומעיקרא דם הוה וטמאה נדה ולא מעיקרא לבן הים אלא כשנעקר הלבין כו' יעו"ש מלשונו שדיקדק והאדים ממש נראה דבנוטה לאודם יש להקל בזה:

ובתשו' גבעת פנחס להפלאה ז"ל סי' נ"א בשאלה כעין זו שמרגשת זיבת דבר לח ואחר היבוש שכיח שנעשה אדום והשיג שם על הח"ץ דמטהר בכה"ג ומסיק דהרי הסכימו הש"ך וטו"ז דאין לחוש ולבדוק אחר זה כלום ומותרת לרחוץ אותו הלובן ולכבסו מיד שלא תבוא לידי ספק אף כי לבי הומה באשה שהוחזקה בזה כמה פעמים שחזר לאודם י"ל דצריכה לבדוק אחר זה מכ"מ בנ"ד דיש סברא להקל מחמת שיש לה ווסת ומחמת הכאב אף שלא סמכנו ע"ז כנגד רוב הפוסקים מכ"מ בכה"ג יש להקל שלא תבדוק אחר הלובן כלל עכ"ל והנה גם בנ"ד יש לאשה ווסת קבוע ואם יש לה כאב ודאי דיש להקל כהג"פ אבל באשר לא כתב רו"מ מזה כלום ואעפ"כ יש מקום להקל משום ס"ס כיון דכמה אחרונים הסכימו להח"ץ אף שלא ראו דברי ר"ח בן או"ז מכ"מ יתכן שהאו"ז שמחמיר בזה הוא רק מספק ומה"ט מקיל בנוטה לאדום:

ועפ"י יסוד הנ"ל דהוי ספק ובדאו' להחמיר ובכתם יש להקל כמ"ש הגאון רב"פ ז"ל בהגהותיו ליו"ד סי' קפ"ח כתבתי ליישב הא דאמרינן בכתובות משמשתו נדה מנא ידע באומרת פלוני חכם טיהר לי את הכתם ואשתכח שיקרא וקשה למה נקיט כתם ולא דם ועי' ברא"ש שם הגירסא טיהר לי את הכתם ועי' פ"ת אה"ע סי' קט"ו. ונראה דהנה בתשו' רמ"א כתב דהא דהחכם נאמן לנגדה משום דיש חזקת טבל ובחוו"ד סי' קפ"ה תמה עליו מהא דפלוני חכם טיהר לו את הדם או הכתם דליכא חזקת טומאה ויש לומר דמיירי שהכתם לפנינו ורואין שיש לו מראה טמא והאשה אומרת שמקודם לכן היה לבן ושאלה לחכם וטיהר ועכשיו נשתנה והחכם אומר ששקר הדבר שגם בעת ששאלתו היו לו מראה אודם כמו עתה ולכך החכם נאמן דהא יש חזקה דהשתא דעתה הוא מראה טמא ואמרינן מדהשתא טמא גם מעיקרא הי' כן והוי כמו בתיקן לי הכרי דאיכא חזקת טבל דמעיקרא ובכתם או דם איכא חזקה דהשתא לסייע לחכם וכל דליכא חזקה דמעיקרא הסותרת אזלינן בתר חזקה דהשתא וע' באבני מילואים אה"ע סי' ל"א בזה:

והנה הרמב"ן ז"ל דכתב דחכם נאמן אף להפסידה כתובתה צ"ע דהא אין ע"א נאמן לממון וע"כ הטעם כיון דעכ"פ החכם נאמן לענין איסור לאוסרה לבעלה עד שתטהר וכן הגבל נאמן לאסור הכרי והעיסה עד שיתוקן נאמן נמי לענין ממון להפסידה כתובתה. ולפי"ז נראה דבגוונא דאין שום נ"מ לענין איסור כגון שנאכל כבר העיסה דבזה אין עדותו של גבל רק להפסידה כתובתה שוב אינו נאמן דאין ע"א קם לממון וכיוצא לזה איתא בירושלמי סוטה פ' מי שקינא ה"ב דאף דע"א שאומר שנטמאת אחר קו"ס נאמן להפסידה כתובתה מכ"מ באם חמותה או א' מה' נשים אמרה שנטמאת דנאמנת שלא להשקותה ואינה נאמנת להפסידה כתובתה ואח"כ בא עד כשר ואמר שנטמאה תו אינו נאמן להפסידה כתובתה כיון דעכשיו בא ע"א רק להפסידה כתובתה ואין ע"א קם לממון עייש"ה והשתא בראתה דם ממש בהרגשה ועכשיו הוא אדום והיא אומרת שהיה לבן בעת שיצא מן הגוף והראתו לחכם הרי באופן זה אין שום נ"מ בעדותו של חכם דאף אם כדבריה כן שהיה לבן בעת יציאה מן הגוף כיון דעתה הוא אדום האשה טמאה דלענין דאורייתא לא אזלינן בתר יציאה מהגוף ואמרינן דטמא מספק וכמ"ש החוו"ד סי' קפ"ח ס"ק א' והגהות רב"פ ז"ל א"כ אין עדותו של חכם צריך כלל לאוסרה דבלאו הכי אסורה מספק דאורייתא ואין נ"מ רק להפסידה כתובתה ואין ע"א קם לממון ולכך קאמר בש"ס דכתם זה הראיתי לחכם דהרי בכתם אם היה לבן מעיקרא היה טהור אף שעכשיו אדום כהחוו"ד הנ"ל א"כ צריך עדותו של חכם לענין לאסרה לבעלה עד שתטבול ובאופן זה מגו דמהימן לענין איסור נאמן נמי להפסידה כתובתה וא"ש בס"ד. וגם יש לצרף בנ"ד להיתר דברי הרופאים שאומרים שהוא נזילת קאטאר שנראה שאומרים שאינו דם הבא מן המקור אף שלרוב הפוסקים אין נאמנות לרופאים בזה שאומרים רק השערה אבל עכ"פ חזי לאצטרופי כמו כאב שצירף הגבעת פנחס הנ"ל:

ומ"ש רו"מ דאפשר שגם הח"ץ אינו מקיל רק באין הדבר רגיל שישתנה לאודם משום דרכי' דרכי נועם דיטהרוהו ואח"כ יתוודע שתהי' טמאה למפרע אבל ברגילה בזה הלא צריכה להמתין עד שיתייבש ולא יטהרוהו מקודם הנה המעיין בח"ץ שם נראה שאין זה טעמו דעיקר טעמ' דבתר יציאה מהגוף אזלינן ומסתמא נשתנה אח"כ מאיזה סיבה והא דדרכי' דרכי נועם כתב רק להוכחה. ובגוף הוכחת הח"ץ יש לתמוה לכאורה עלי' מהני דמקשה לילד דכל דם שראתה מחמת קישוי טהורה אף דאם שפתה אח"כ יום או יומים אגל"מ דטמאה היתה ואפ"ה מותרת לשמש עם בעלה מה"ת כמ"ש תוס' נדה ל"ו ד"ה נדה ליומא עיי"ש והרי אין דרכי' דרכי נועם. אבל נראה דהח"ץ שם דייק שתהי' טמאה למפרע ונמצא ששימש עם הנדה והוולד בן הנדה נראה דעיקר דלא הוי דרכי נועם משום פגם הוולד שיהי' בן הנדה וא"כ שם במקשה דאין חשש על וולד דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת ל"ש הא דדרכי נועם ודו"ק. ובזה מיושב נמי מה שתמה בג"פ שם על הח"ץ מהא דחולין דמותר לאכול אף קודם שליקה ולא חששו שמא אחר שליקה יתוודע שאכל טריפות למפרע דכל החשש דלא הוי דרכי נועם הוא רק בשביל הוולד. אבל לענין הפסק טהרה ובדיקת יום הראשון קשה בעוני להקל שלא תמתין עד שתתייבש וכמ"ש גם כת"ר. אף דלענין איסור הוי רוב כוודאי ממש וה"ה ס"ס וע' בכורות ז' כיון דרוב דגים במינם משריצין כמו שבלעה לפנינו דמי ודברי השט"מ ב"מ ו' צ"ע ובתשובה אחרת כתבתי בזה אבל זה בס"ס שאי אפשר לברר אבל הכא הרי אפשר לברר להמתין עד שתתייבש ולא יהיו ס"ס נהי דבס"ס א"צ לברר כל שאי אפשר לברר ב' הספיקות אבל בבדיקת הפס"ט ויום ראשון דבדיקות מיקרי ובכל ענין בדיקה ודאי דיש לברר כפי האפשרי. ובכלל יפה כיון כ"ת בכל מ"ש בזה:

ואם שראיתי בתשו' מהרש"ם ז"ל ח"ג סי' ר"נ שהביא מתשו' שירי טהרה למהרש"ק ז"ל שכתב דבדיקת הפס"ט מודה הח"ץ דאם נתהפך אח"כ לאודם טמא ועכ"ז תוכל להשליך העד ולא תמתין עד שתתייבש אף ברגילה בכך שיתהפך לאודם אח"כ יעו"ש אבל דבריו צ"ע ואין הס' ת"י לעיין בו וגם הביא שם המהרש"ם שבסי' ק"ץ בתשובה כתב בעצמו להיפוך וגם כפי הנראה לא ראה דברי הר"ח בן או"ז שהבאתי בספרי רק לענין הפסק טהרה מחמיר ולכך מקיל עכ"פ להשליך העד אבל כפי הנ"ל דרבים חולקים על הח"ץ א"כ נהי דבוודאי גם בבדיקה דהפסק טהרה לש"ך וטו"ז א"צ להמתין עד שתתייבש ומכ"ש להח"ץ היינו משום דאין לחוש כלל שמא נתייבש ויהיו אדום דאחזיקי ריעותא לא מחזקינן וזה עדיף מס"ס ורוב והוי כוודאי גמור דהרי גם לענין ממון סומכין ע"ז וכמ"ש בשב שמעתתא ב' פרק ד' עייש"ה אבל הכא שרגילה בכך שישתנה אח"כ רק אנו מתירין מטעם ס"ס בכה"ג בבדיקה כשאפשר לברר צריכין לברר דאל"כ אין זה בדיקה כנלע"ד:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה