שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן קי
לכבוד ידו"נ הרב הה"ג החריף ובקי בכל חדרי תורה וכו' מו"ה חיים ראזענבערג אבד"ק קארליבקא:
מכתבו הגיענו וע"ד השאלה שנשאל כת"ר באיש אחד שמצא על עלי' של ביהכ"נ ס"ת שלם ואין שום פסול לפנינו מכוסה בעלים מסדורים קרועים המונחים שם אם הס"ת בחזקת כשר ואם שייך למוצאו או לביהכ"נ וכת"ר האריך לברר בטו"ט ודרש מאתי חוו"ד:
והנה מה דפשיטא לכת"ר דהס"ת בחזקת כשרות כמו כל ס"ת הנמצא ולא ידעינן מי כתבו והביא מדברי הבה"ט או"ח סו"ס ל"ט התפלין הנמצאים כשרים לפע"ד צ"ע כיון דמצאם על עלי' של ביהכ"נ בין דברים קרועים ופסולים יש לומר דאבד חזקת כשרות ואף שאין פסול לפנינו אולי כתבוהו שלא לשמה וגנזוהו שמה והרי הש"ך בחו"מ סי' ס"ה סק"ס הביא כמה פוסקים דשט"ח הנמצא בין שטרות קרועים אבד חזקתו עיי"ש. ומ"ש כת"ר דאם הי' פסול הי' גונזין אותו כדינא הנה כוונתו שהי' צריך גניזה אצל ת"ח וז"א חיובא כלל ואם רצה גונזו במקום צנוע כמ"ש הב"י ובנ"י יו"ד סי' רפ"ב דזה רק רשות ויוכל להניחו במקום מוצנע וכן המנהג ועלי' ביהכ"נ הוא מקום מוצנע ודברי הבה"ט סי' ל"ט הנה הביא זה מתשו' הלק"ט וקיצר מאד בהעתקתו ובמק"מ סי' ל"ט העתיק דבריו יותר במרוצה ונראה משם דלא ברירא לי' להכשיר רק כשנמצאו התפלין בכיסן עיי"ש א"כ גם לענין ס"ת יש לחלק אם נמצא במטפחת שעלת או בלא מטפחת ובדברי כ"ת אינו מבואר זה ואף שבאמת רחוק הדבר לומר שנפסל ס"ת והוצנע שם באשר שאין איש מאנשי העיר יודע מזה אבל אולי הוצנע שם מימים רבים שאין אדם זוכרו. וגם בנ"ד חמור יותר מדברי הלק"ט כיון שנמצא בין דברים קרועים ואף כי הראי' מחו"מ הנ"ל אינו מכרעת דיש לומר דשם שאני דשטר סתמא עומד לפרעון אבל סתם ס"ת אינו עומד ליפסל מכ"מ הלב מהסס להכשיר הס"ת אם נמצא בלא מטפחת:
אמנם לדינא בנ"ד כתב כת"ר דבלא"ה אין לקרות בו עתה דאם הוא כשר ע"כ אדם הניחו שם להצניעו ושכחו או א' גנבו והצניעו שם ושכחו ובכל ענין הרי הוי דבר שיש בו סימן ולא הוי יאוש א"כ אי אפשר לקרות כדין מוצא ספרים בחו"מ סי' רס"ז ודבריו נכונים ואף אם לא הי' בו סימן כיון דהוא מקום המשתמר יהי' מונח עד שיבוא אליהו כיון דהיא דרך הינוח כדאי' בחו"מ סי' ר"ס סעי' ו' בהג"ה אך אם רואין בבירור שהס"ת מונח בעלי' מומים רבים דאז הוי יאוש אף ביש בו סימן אף כדרך הנחה כדאי' בחו"מ סי' ר"ס סעי' א' במעות שהעלו חלודה כיון שארך לו שם הימים וע' בש"ע הרב ה' מציאה סעי' י"ב ואולי דוקא במעות שהעלו חלודה דניכר שע"י שהונח שם ימים רבים החלידו וכן כיוצא בכופרא דאשכח במעצרתא דקדחו בי' חלפי כדא' בריש פ"ב דב"מ אבל בס"ת ל"ש הוכחה זה דאף שהס"ת ישן מכ"מ יתכן דזה מקרוב הונח שם ס"ת ישן ואם היה מקום לדון בכאן מדין יאוש שוב יש מקום להסתפק למי שייך אם לביהכ"נ או של מוצאו וכת"ר פלפל בזה והביא דברי האגודה שבמג"א סי' קנ"ד שכ' דמצא דבר בביהכ"נ זכה בו דאין יד להקדש ודברי קצה"ח ונה"מ שהשיגו על טעמו ולדינא הסכימו עמו דהוי כחצר השותפין ולא זכו אנשי ביהכ"נ או מטעם כיון דהונח שם קודם יאוש באיסורא אתי לידו ול"מ יאוש שאח"כ לבני ביהכ"נ או משים שמעות אין רגיל להמצא ואין חצר זוכה:
אמנם נראה דדוקא מעות דהוא דבר קטן אבל ס"ת שהוא דבר גדול ורגיל להמצא שפיר זוכה החצר לבני ביהכ"נ רק מטעם הראשון דבא לידם באיסורא ודבר זה אינו ברור אף שהש"ך סי' רס"ח החליט כן דגם חצר לענין זה כידו דבא לפני יאוש ל"מ יאוש שאח"כ וחולק על רש"ל אבל בהגהות אמ"ב שם הביא שהריטב"א חולק ע"ז וגם במח"א ה' חצר סי' ה' כתב שדעת הרמב"ם ז"ל דחצר זוכה אף בבא לשם לפני יאוש אבל לא ראה דברי הש"ך שהשוה דעת הרמב"ם לשאר פוסקים וגם לכאורה יש לדון לפי דעת רמב"ן ז"ל במלחמות הובא בש"ך ובקצה"ח סי' רנ"ט דטעמא דבאיסור אתי לידו גבי מציאה הוא דכיון דאתי לידו נעשה שומר עליו ותו ל"ש יאוש דהוי כמונח ברשותו עיי"ש ולפי"ז יש לדון בס"ת לפי דעת הרדב"ז ח"א סי' תע"ה דס"ת הוי כהקדש דאין בו דין שומרים עיי"ש א"כ שוב אף בבא לידו לפני יאוש מהני יאוש שאח"כ כיון דלא נעשה שומר ושו"מ און לסברא זו במח"א ה' חצר ס"ח דגוי שהפקיד אצל ישראל ונתייאש אח"כ מהני היאוש לפי טעם רמב"ן הנ"ל כיון דאין שומרים לעכו"ם אבל כבר תמהו על רדב"ז הנ"ל מהא דס"ת יש בו דין הונאה וע' תשו' בית יצחק יו"ד ח"ב סי' פ"ט בזה: אמנם יש לדון בנ"ד מטעם אחר לפי דברי נה"מ סי' ר' דכתב דעכ"פ ביהכ"נ הוי כחצר המושכר לצרכי גבוה ולכך לולא הטעם דאין יד להקדש שפיר הי' זוכה לגבוה אף דבני ביהכ"נ לא זכו משום דחצר שלא מדעת אינו זוכה בדבר שאינו רגיל להמצא הקדש שלא מדעת כהדיוט מדעת דמו עיי"ש א"כ לפי"ז לרמב"ן דיש יד להקדש וחולק על אגודה שוב בנ"ד יש לומר דזכה העלי' לגבוה הס"ת אף דבא לחצר קודם יאוש דהרי בהקדש לא שייך דין שומרים כמבואר בכ"ד וה"ה מהקדש להדיוט דהא רעהו כתיב וכיון דלא נעשה הקדש שומר ול"ש טעם רמב"ן הנ"ל שוב מועיל היאוש שאח"כ ובזה יש להעיר ע"ד הקצוה"ח סי' ר' שם שהקשה על רמב"ן הנ"ל מהא דשקלים דמעות הנמצא בהר הבית חולין הרי דלא זכה להקדש ותירץ דיש לומר כיון דבא לשם קודם יאוש ובאיסורא אתי ליד חצר הקדש עיי"ש דהא לרמב"ן הטעם דבאיסורא אתי לידו דנעשה שומר ובהקדש ל"ש זה:
ובנדון שלפנינו לדברי נה"מ יש לומר כנ"ל אבל לדברי הקצה"ח דביהכ"נ אין בו שום ענין הקדש כלל רק חצר השותפין ממש שוב בנ"ד זכה המוצא כיון דהם כשותפין דעלמא ונעשו שומרים כשבא לחצרם לפני יאוש אין יאוש מועיל לשיטת הש"ך הנ"ל דחצר כידו ואף דהוי ספיקא דפלוגתא ויש לומר דמוציאין מיד המוציא לפימ"ש הח"ץ בהגהות לט"ז חו"מ סי' רמ"ג דבדבר הפקר אם זכה הראשון מספק ואח"כ זכה השני בוודאי במטלטלין מוציאין מידו ונותנין לראשון א"כ גם בנ"ד יש לומר כן דהם או כח גבוה זכה מספק ומוציאין מידו ובנה"מ בכללי תפיסה פסק ג"כ כהח"ץ ז"ל מכ"מ בנ"ד יש לומר דיאוש שאני לפי דברי נה"מ סי' רס"ב דיאוש ל"ד להפקר ולא נפיק מרשות מייאש עד דאתי ליד זוכה א"כ ל"ד לחפץ של הפקר דאין לו מ"ק וזכה הראשון מספק אבל הכא דלא נפיק מרשות מייאש עד שזכה בו אחר לא זכה חצר ביהכ"נ מספק כיון דאיכא חזקת מ"ק ושוב זכה המוצא עתה ואין מוציאין מידו אך דברי הנה"מ בזה אינם מוכרחין ועמ"ש בחיבורי שם לכן אם הי' שייך יאוש בס"ת יש להתיישב הרבה אם להוציא מיד המוצא אבל בנ"ד דלא הוי יאוש גם שניהם לא זכו ויהי' מונח עד שיבוא מי שיתן בו סימן וכמ"ש כת"ר:
ושוב התבוננתי עוד בזה ונראה ברור דע"כ הרמב"ן ז"ל דסובר הטעם דיאוש שאחר שבא לידו במציאה אינו מועיל לאו משום דבא לידו באיסורא רק משום דנעשה שומר וידו כיד בעלים והוי כמונח בביתו דל"מ יאוש ע"כ לית לי' סברת הרא"ש והנימו"י דחצר דמי לידו דאם בא לחצירו קודם יאוש ל"מ דהרי הרא"ש ונימו"י כתבו כן לפרש המשנה דמצא בגל הרי אלו שלו מדוע לא זכה בעל הגל וכן מצא בחנות הרי אלו שלו ולא זכה בעל החנות וכתבו משום דבא לחצירם לפני יאוש ולרמב"ן אם נימא דחצר דמי לידו לענין זה א"כ גם המוצא לא זכה דהא הוו כמו שמונח ברשות הבעלים ולא הוי יאוש כלל ולא זכה המוצא והרא"ש ונמו"י הנ"ל יסברו פשוט הטעם דיאוש שאח"כ לא מהני משום דבא לידו באיסור כמו בגזל ולכך זכה המוצא דהרי לדידי' בא בהתירא לאחר יאוש אבל לרמב"ן גם המוצא לא יזכה דאין כאן יאוש כלל כיון דהוי מונח ברשותו וע"כ להרמב"ן חצר לא דמי ליד כלל וע"י מה שהונח בחצירו שלא מדעתו לא נעשה שומר ושפיר מהני יאוש שאח"כ והא דמצא בגל דלא זכה בעל החצר ע"כ הטעם משום דמעות אין דרכו להמצא באופן דהקצה"ח סי' ר' שרצה ליישב המשנה דשקלים דמצא בהר הבית חולין אליבא דרמב"ן ז"ל משום דבא שם לפני יאוש ליתא דלהרמב"ן ע"כ חצר ל"ד ליד וגם דברי הש"ך ז"ל שהחליט דכ"ע סברי חצר כיד כנמו"י ורא"ש צ"ע דלענ"ד ע"כ הרמב"ן ז"ל פליג ע"ז ודוק: