שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן קט
להרב מו"ה אברהם לעווין נ"י בסאסוב:
מכתבו עם הגב"ע בדבר העגונה מ' בתי' מסאסוב הגיעני בצירוף מכתב מחו' הגאון מהרא"מ שליט"א אבד"ק בראדי שכ' בקצרה להתיר בתנאי אם אסכים עמו. והנה תוכן הגב"ע שהעיד ע"א שקרא את תעודת הקאפיטאן שהשיב עפ"י שאלת המניסטריום שהאיש פראנץ עהרענפרייז מסאסוב מת. והדברים עתיקין אם סומכין על ערכאות בעדות אשה וגם אם לדון את הקאפיטאן לערכאות מאחר שעליו מוטל הדבר לכתוב מי מת ובתשו' בית יצחק אה"ע סי' פ"ו דן גם זה לערכאות:
והנה בגוף דין ערכאות שנראה ממהרי"ק להקל וגם מצאתי בתשו' פנ"י להמג"ש ז"ל ח"ב ק"ע סי' ס"א הביא דברי מהרי"ק ז"ל להלכה ונראה דס"ל כוותי' דערכאות מהימני ובתשו' עט"ח אה"ע סי' ח' פיקפק הרבה בזה לשיטת הרמב"ם ז"ל שבחו"מ סי' ס"ח דבעינן מוחזקין דלא מקבלי שוחדא ובח"ס סי' מ"ג כתב דל"ש חששא זו בעדות אשה דהאשה ודאי לא תתן שוחד דהא נאמנת בעצמה לומר מת בעלה ול"ש בזה ענין שוחד וע' תשו' הרי"מ ז"ל אה"ע סי' ז'. ועדיין צ"ע בזה דהרי לפי שיטת הרמב"ם ז"ל בערכאות שהענין נעשה לפני הדיוטות ומקוים בערכאות נראה דגם הדיוטות נאמנים כל דלא מקבלי שוחדא רק בהדיוטות ל"ש עדות ישראל דלא מקבלי שוחדא רק ערכאות בקיאי בהו אם מקבלי שוחדא כמ"ש בתומים ונה"מ סי' ס"ח באופן דאם היה ברור לנו בהדיוטות דלא מקבלי שוחדא הי' נאמנים גם לענין ממון והשתא אם נימא דלגבי עדות עגונה ל"ש חשש שוחדא. א"כ תקשה להרמב"ם ז"ל הא דאין עכו"ם נאמן בעדות אשה אלא מסיח לפי"ת הא ל"ש שוחדא ויהי' נאמן אף בלי מסל"ת ואף אם נימא דגם להרמב"ם ז"ל דוקא בשטר נאמנים ולא בע"פ אף באינם מקבלים שוחדא מכ"מ אינם נאמנים רק בעושים מעשה שער וכמ"ש הרא"ש בגיטין שם דלעדות בפה אף ערכאות מרעי נפשייהו אכתי תקשה דהא כתב הרמב"ם ז"ל והובא באה"ע סי' י"ז דעל כתב עכו"ם אין סומכין ולדעת הב"י שם היינו באינו מסל"ת ויש סוברים אף במסל"ת כי בכתב אינו מוכח כל כך שהיה מסל"ת והרי אדרבה בכתב שעשה מעשה יוכשר אף בלי מסל"ת כיון דל"ש שוחדא וע"כ מוכח מזה דלרמב"ם הכשירא דערכאות או הדיוטות דברור לא מקבלי שוחדא היא רק בדיני ממונות ולא באיסור אשת איש או דנימא דשייך שוחדא גם בעדות אשה דלא כהח"ס הנ"ל וכן נראה להדיא בתה"ד בפסקיו סי' קל"ט דכתב דעכו"ם שאינו מסל"ת בעדות אשה חיישינן דמעיד משום שוחדא יעו"ש וא"כ עכ"פ להרמב"ם ז"ל קשה לדון היתר ע"י ערכאות בענין אשת איש. רק להרא"ש ז"ל דל"ב עדות כלל דלא מקבלי שוחדא דסתם ערכאות לא מקבלי שוחדא יש לדון להיתר כנ"ל ועכ"פ מידי ספיקא דפלוגתא לא נפיק אך בשעת הדחק גדול כמו בנ"ד שזה כמה שנים יושבת עגונה יש לדון להקל בספיקא דפלוגתא כמ"ש ט"ז סעי' ס"ו וב"ש שם בשיטתו והט"ז כתב כן בשם המבי"ט סי' קפ"ח ואני מצאתי במבי"ט סי' שכ"ו הדבר יותר מבואר שהעתיק תשו' הרא"ש ז"ל דבכל פלוגתא בהתרת נשים יש ליזל אחר המיקל ואחר שחכמי הגמרא והגאונים הקילו משום תק"ע אתה למד לחכמי הדור הזה שיש לצאת בעקבותיהם עיי"ש שלא החמירו בעגונה רק במים שאל"ס משום הני עובדי שאירע שיצא אח"כ כדאי' בגמרא ועכ"ז הלב מהסס להקל בדאורייתא ובפרט לענין קאפיטאן שאינו ברור אם הוא בכלל ערכאות:
ונראה להקל מצד אחר דיש לדון הכתב שנשלח מהקאפיטאן למניסטריום למסיח לפ"ת ואף שנראה שהי' ע"י שאלת המניסטריום ששאלוהו על האיש פראנץ עהרענפרייז הרי בשאלו נכרי אחר לא נפיק מכלל מסל"ת כי המניסטריום ודאי לא שאלו בשם האשה רק סתם על האיש פראנץ הנ"ל מסאסוב אלא שהב"ש ס"ק מ"ח כתב לחלק דבשאלת שופט שאני דהוי כשאלו לשם עדות יעו"ש וה"נ יש לומר בשאלת המניסטריום דלא הוי מסל"ת. ועכ"ז יש לומר כיון דעכ"פ בכה"ג גם בלי היתר ערכאות אם ניסת ל"ת לפימ"ש בתה"ד בפו"כ סו"ס קל"ט דאפילו ע"י שאלת ישראל לגוי כיון דרב אחא בירושלמי מתיר גם ע"י שאלה ובש"ס דילן איכא מאן דמתיר בנתכוין להעיד ולא להתיר הוי עכ"פ כמים שאל"ס דאם ניסת ל"ת יעו"ש וא"כ מכ"ש בשאלת המניסטריום דיש לומר דאם ניסת ל"ת אף בלי היתר ערכאות ותו עכ"פ יש לסמוך על הפוסקים להתיר מטעם ערכאות:
אמנם הרי הרמ"א ז"ל בסעי' ט"ו הביא דברי תה"ד באם שאלו ישראל והגיד אומדנות המוכיחות וכו' מכ"מ אם עברה וניסת ל"ת הרי דלא סמך רמ"א ע"ד תה"ד דע"י שאלה הוי כמשאל"ס רק בצירוף אומדנות וראיתי להרי"מ ז"ל בתשו' אה"ע סי' ד' שהביא דברי תה"ד הנ"ל דנתכוין להעיד אם ניסת ל"ת ומיישב בזה דברי רמ"א ז"ל שסומך להקל בעכו"ם ששאל אף דהוי פלוגתא דע"י שאלת ישראל יש לחוש דנתכוין להתיר אבל ע"י שאלת נכרי ודאי לא נתכוין להתיר רק להעיד וכיון דל"ת סמך על המקילין יעו"ש ולכאורה תמוהין דבריו שהעתיק מתה"ד במתכוין להעיד דהרי בתה"ד גם ע"י שאלת ישראל כתב קולא זו והרי הרמ"א ע"כ לא סמך על קולא זו רק בצירוף אומדנות. וצ"ל דדעת הרי"מ ז"ל דהרמ"א הכריע מסברתו לבל לסמוך בשאלת ישראל ע"ד תה"ד כיון דשואלו ישראל יש חשש דכיון להתיר אבל בשואלו נכרי כיון דודאי לא כיון להתיר רק להעיד יש להקל בספיקא דפלוגתא. וא"כ גם בשואלו המניסטריום אף דנימא דזה גרע משאלת נכרי אחר דשואל להעיד אבל עכ"פ להתיר בוודאי אינו רק בשאלו ישראל א"כ בדיעבד אם ניסת ל"ת ושוב יש לסמוך לכתחלה על המקילין מטעם ערכאות וחושבין גם קאפיטען כערכאות:
ועפ"ז יסוד דברי תה"ד לחלק בין נתכוון להעיד דאם ניסת ל"ת משא"כ בנתכוין להתיר יש ליישב דברי מהרי"ק שכ' בהודאה לפני שופט שהרג דמועיל להתיר כיון דאיכא הוכחה דקושטא קאמר דלא הי' מרעא נפשי' לומר שהרגו. ובתשו' הרי"מ ז"ל הנ"ל תמה עליו מיבמות כ"ה במעשה בלסטים אחד שיצא ליהרג ואמר להם לכו אמרו לאשת שמעון בן כהן אני הרגתי את בעלה והשיאו את אשתו דפריך בש"ס שם מזה לר"י דסובר לא פלגינן דיבורי' וכתב נימו"י שם דלא הוי מל"ת דהוי אמר צאו אמרו לאשת שמעון יעו"ש ולמהרי"ק אף בלי מסל"ת נאמן דלא מרע נפשי' מדקאמר הרגתי וכבר קדמו בקושיא זו בתשו' פנ"י סי' ס"א. ולהנ"ל נראה דכל חילו דמהרי"ק לסמוך על הוכחות ואומדנות הוא ממעשה דסוף יבמות בפונדקית דאף דשאלו לה איה חברינו מכ"מ כיון דהוציאה להם מקלו ותרמילו והי' הוכחות האמינוה כמ"ש תוס' שם ושם אף ששאלו איה חברינו מכ"מ בדיעבד אם ניסת ל"ת אף בשאלת ישראל לתה"ד הנ"ל כיון דרב אחא מתיר בירושלמי ולכך הועילו ההוכחות להתיר לכתחלה ומזה למד מהרי"ק לסמוך על הוכחה דלא מרעי נפשי' אבל בהני דלסטים אחד שאמר אמרו לאשת שמעון כיון דציוה לומר לאשתו ודאי כיון להתיר וכמ"ש הנימו"י שם להדיא דכיון להתיר ובכיון להתיר הרי לכ"ע אף אם ניסת תצא ובזה לא סמכינן על הוכחה ואומדנא: וע' בש"ש ש"ז פי"א כתב נמי דלשיטת ש"ס דילן אף בשאלו ישראל הוי רק כנתכוון להעיד ולא להתיר וע' בתשו' ר"ב אשכנזי סי' ק' מ"ש בביאור דברי הירושלמי יבמות פלוגתא דר"י ור"ל דר"י אמר כל שמזכירין לפניו אשה ור"ל אמר כל ששואלין אותו והוא משיב דר"י סובר דרק אם מזכירין לפניו אשת פלוני והוא משיב שמת אינו מסל"ת דמתכוין להתיר אבל כששואלין אותו סתם על פלוני והוא משיב שמת הוי מסל"ת ור"ל אומר דכל ששואלין אותו על פלוני סתם ג"כ משקר הוא כיון דע"י שאלה הוא עכ"פ מוכח דכשמזכירין לפניו אשת פלוני או שואלין בשם אשת פלוני הוי מתכוין להתיר אבל בסתם שאלה מתיר ר"י בירושלמי ואף דלפי ש"ס דילן ביבמות דפריך והא איה חברינו קאמרו מוכח דע"י שאלה לא הוי מסל"ת מכ"מ יש לומר דהוי רק כמתכוון להעיד אף בשאלו ישראל כתה"ד הנ"ל ועכ"פ ע"י שאלת המנסטריום יש לומר דאין חשש דנתכוין להתיר כמ"ש בתשו' רי"מ הנ"ל:
ובאמת שמתשו' רב"א מוכח דסובר דאם ניסת ע"י שאלת ישראל תצא יעו"ש דלא כדברי תה"ד הנ"ל אבל בשאלת המנסטריום דהוי נכרי יש לומר דמודה לתה"ד דאם ניסת ל"ת ושוב יש לסמוך להתיר לכתחלה מטעם ערכאות. ועוד דאף אם נניח כ"ז הרי עכ"פ הרמ"א הביא דברי תה"ד דגוי שהשיב עפ"י שאלה ויש הוכחות ואומדנות אם ניסת ל"ת וכבר הביא הח"מ שם דברי תה"ד דאף שאין הגוי מגיד אומדנות רק בלעדו יש אומדנות ל"ת ושם בתה"ד מבואר האומדנא שהיה קלא דלא פסוק שמת וכבר נשתקע זכרו כמה שנים ואלו היה חי ברחוק מאתים או שלש מאות פרסה היה נודע לכל עי"ש דבזמנינו אפילו אדם בינוני אם איתא דחי הוי קול יותר מבזמן חז"ל לגברא רבא שאנחנו עכשיו מפוזרים ומפורדים בכל מקום ובנ"ד נמי הרי קלא דלא פסיק דמת ונשתקע זכרו זה כמה שנים ובכה"ג מודה רמ"א לתה"ד דאם ניסת ל"ת ושוב יש לסמוך גם לכתחלה על המקילין בערכאות ולחשוב קאפיטאן לערכאות באופן דכפי העדאת העד שקרא בעצמו הכתב מהקאפיטאן יש מקום להקל בשעת הדחק כזה ולסמוך על המקילין:
אך חוששני קצת מחמת שהעיד שהיה כתוב פולניש ואין דרך קאפיטאן ממדינות רחוקות לכתוב כתב ולשון זה ואולי ראה העתקה שהעתיקו ממניסטריום או משרי המחוז מזלאטשוב בכתב ולשון הנ"ל ונשלח להאשה באופן שגוף הכתב מהקאפיטאן לא ראה העד רק העתקה אבל אם גם כן הרי המנסטריום ושר המחוז ודאי יש להם דין ערכאות ועדותם מועיל דבוודאי להם כתב כזה מהקאפיטאן ועל גוף עדות הקאפיטאן אף שאינו ברור כ"כ אם הוי ערכאות דאינו מטעם המלך כבר כתבתי דיש לדון מטעם מסל"ת דעכ"פ לא כיון להתיר וגם הכתב מהמנסטריום שבא לשר המחוז ונשלח להאשה נהי דאין לדון זה מסיח לפ"ת עכ"פ לא הוי נתכוין להתיר רק לעשות חובתו והוי כמו נתכוין להעיד דהא בש"ס יבמות קכ"א משמע דנתכוין להתיר היינו כשאומר בפירוש השיאו את אשתו ואף דבנימו"י יבמות כ"ה הנ"ל מוכח דאם אומר אמרו לאשת פלוני שבעלה מת הוי מתכוין להתיר יש לומר דשם שאני מדקפיד שיגידו לאשתו ע"כ נתכוין להתיר אבל הכא המנסטריום שלח לשר המחוז שכן בא לו הודעה מקאפיטאן להודיע לאשה שדרשה מאתם אבל אין כוונתם להעיד להתיר רק למלאות חובתם להשיב שואלם דבר. וגם יש לחלק בהא דאמרו לאשת שמעון שבנימו"י הנ"ל דהמעוד היה ישראל ודאי נתכוין להתיר משא"כ נכרים אף ששלחו דבריהם לאשה מחמת שהוא שאלה מהם לחקור עליו אין ראי' דנתכוונו להתיר ועכ"פ המנסטריום ושרי המחוז ודאי הוי ערכאות:
והנה בעיקר דברי התה"ד הנ"ל בפסקי' סי' קל"ט בסופו שהבאתי לעיל שיצא לדון בדבר החדש דכיון דרב אחא בירושלמי מתיר מסל"ת ע"י שאלה וגם בש"ס דילן יש מי שמתיר בנתכוין להעיד אם ניסת ל"ת יש לעיין דמ"ש דרב אחא בירושלמי מתיר לא מצאתי שם כן ואדרבא הרי רב אחא מוקי שם הא דפונדקות דעשו אותה כחיה על אתר ופירש במרדכי סוף יבמות שע"י הוכחות שהוציאה להם מקלו ותרמילו דנו ועשו אותה כחיה מוכח דלא הוי מסל"ת כיון דשאלו אותה איה חברינו רק זאת מבואר בירושלמי דר' יוחנן סובר כן בדוקא במזכירון לפניו אשה אבל בשאלו אותו ולא הזכירו אשה הוי מסל"ת ואולי ט"ס הוא בתה"ד וצ"ל ר"י בירושלמי ולא רב אחא ובאמת לפי פירוש המרדכי סוף יבמות דפלוגתא דר"י ורשב"ל בירושלמי אדרבה ר"י לחומרא דאפילו לא שאלו אותו כלל רק הזכירו לפניו האשה של פלוני והגיד הוא במסל"ת שמת פסול עדותו ור"ל סובר לקולא דדוקא בשאלו אותו יצא מכלל מסל"ת יעו"ש ולפירוש זה אין מי שמתיר ע"י שאלה וע"כ דתה"ד מפרש דברי הירושלמי כתשו' רב"א הנ"ל דר"י להקל דוקא בהזכירו לפניו בשאלה אשה מה נעשה בבעלה אבל סתם שאלה על פלוני והוא משיב הוי מסל"ת או אפשר מפרש תה"ד דברי ירושלמי כאור זרוע ה' עגולה סי' תרצ"ה בשם הר"י בר"י יצחק שירליק ג"כ כנ"ל רק דמפיך הגירסא וצ"ל בירושלמי ר"ל אמר כל שמזכירין לפניו אשה ור"י אמר כל ששואלין אותו והוא משיב ואזלו לשיטתייהו בבבלי דלר"י אף במתכוין רק להעיד פסול וכל ששואלין אותו נתכוון להעיד ורשב"ל סובר בש"ס דילן דבעינן נתכוון להתיר ולכך בעינן שיזכירו לו אשה דאל"כ אף ע"י שאלה הוי רק נתכוין להעיד ולפי"ז יש להגיה בתה"ד ר"ל במקום ר"א כיון דר"ל מתיר בירושלמי ע"י שאלה סתם וגם בבבלי מתיר בנתכוין להעיד לכך אם ניסת ל"ת ואף דלפי"ז חד אמורא הו דמתיר בבבלי ובירושלמי הוצרך להביא נמי מירושלמי דלא נימא דע"י שאלה גרע מנתכוין להעיד ולזה מבוא מירושלמי דע"י שאלה הוי כמו נתכוין להעיד באופן דלדברי תה"ד בנתכוין להעיד וכן כשמשיב ע"י שאלה ולא הזכירו לפניו אשה אם ניסת ל"ת. ויש לתמוה בזה על תשו' רב"א הנ"ל שאחר שביאר דברי ירושלמי כפי שיטתו דר"י סובר שיזכירו לפניו אשה ור"ל אמר כל ששואלין אותו כתב דאין בזה סתירה לבבלי דר"י סובר אף בנתכוין להעיד פסול ורשב"ל סובר נתכוון להתיר דוקא פסול דבבבלי פליגי במעיד בעצמו לפני ב"ד והכא פליגו בשאלו חוץ לב"ד דלר"י בשאלו חוץ לב"ד אף נתכוין להעיד לא הוי ולרשב"ל בשאלו חוץ לב"ד כיון דע"י שאלה גרע מנתכוין להעיד בב"ד בלי שאלה ומסיק שם דלענין דינא הן בנתכוין להעיד בב"ד פסול כדאי' בבבלי דהלכה כר"י והן ע"י שאלה חוץ לב"ד נמי פסול דבירושלמי נראה דמסיק הלכה כר"ל יעו"ש ולמה לי' לאהדורו על פסק הירושלמי הא גם בש"ס דילן מוכח דע"י שאלה חוץ לב"ד פסול מהא דפריך בפונדקות והא איה חברינו קאמרו אף דהיו חוץ לב"ד: ובגוף דין ערכאות לענין עדות אשה אף שבדברי חיים בכמה תשובות מחמיר אבל בח"ב בסופו בהשמטות סי' כ"א חזר בו כפי הנראה ומקיל ע"י עדות ערכאות וגם הביא שם שחותנו רב"פ ז"ל אמר לו שמה שהחמיר בערכאות עיקר טעמו משום שאין הערכאות מדקדקים כל כך יעו"ש ונראה שכוונתו היו לטעם שכ' בתשו' עטר"ח אה"ע שסומכין על משמש בית החולים שאומר מת פלוני ועכ"פ נשמע שמה שכתבו מהמניסטריום בשם הקאפיטאן ודאי דייקו דל"ש סברא הנ"ל שכ' בעטר"ח שהם העתיקו דברי הקאפיטאן ועל עדות הקאפיטאן גופא יש מקום להקל עפ"י דברי תה"ד מטעם מסל"ת עכ"פ לענין אם ניסת ל"ת ושוב יש לסמוך גם לכתחלה עכ"פ בתורת ערכאות כנלע"ד: