שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן קח
לכבוד הרב וכו' מו"ה בן ציון ארי' וואלינסקיא מו"ץ ד"ק סטעפין: מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בעירו שעשו תיקון עירוב ע"י צוה"פ וע"י דלתות. אך במק"א ברחוב נכרים יש פירצה יותר מי"א ושם לא יניחו בשום אופן לעשות צוה"פ ולא דלתות רק באפשרי לעשות כך גדר משטארחייטין לפני בית נכרי אורך הגדר כשלשים אמות ובאמצע הגדר שטארחייטין הנ"ל יעשו דלת משמארחייטין רוחב הדלת כרוחב הפירצה שם באופן כשיפתחו הדלת שם יוכל לסתום כל הפירצה. אמנם הדלת סגור על שלשלת בלי מנעול והעכו"ם לא יניח לפתוח הדלת לסתום הפירצה כמובן רק על רגע אחת וכדומה שאין שם הנכרי יוכלו לפתוח הדלת שיעמוד ע"פ רוחב הפירצה ולנעלו והוא שעת הדחק גדול שאי אפשר בתיקון אחר ורבים נכשלים בטלטול בש"ק. והנה בהיתר דלתות אף שמצד הממשלה אין מניחים לנעול אם מיקרי עכ"פ ראוי לנעול דשרי לדעת הרמב"ם סי שפ"ד ובפרט בנ"ד דהוי כרמלית לכ"ע כי סתום מג' רוחות היא מהלכות עמומות ונחלקו בזה גדולי הדור אבל במדינתכם כבר נתפשט המנהג להתיר דג"ז מיקרי ראוי לנעול וע' תשו' מהרש"ם ח"ב סי' צ"ז שהביא שהגאון הקדוש מסאכטשוב ז"ל התיר וכן בס' דלתות שערי העיר מהג' ר' גרשון העניך ז"ל ואין הס' ת"י. אבל בנ"ד יש לדון מחמת דאין שום היכר כלל שדלת זו נעשה לסתום הרה"ר כי לעיני הרואים הלא דלת זו כשאינה פתוחה אין שום היכר ול"ד לדלת העשוי' לסתום הפירצה כשהוא נעולה דאף שאינה נעולה עכ"פ יש היכר קצת שעוברים בסוף רה"ר שיש שם דלת. והנה כ"ת הביא מס' דלתות שערי העיר שהביא תוספתא פ"ז דעירובין מודים חכמים לר"י במעשה גינוסר שזה פותח דלת קרפיפו וסותם רה"ר וזה פותח דלת קרפיפו וסותם רה"ר וכו' החזירו פתחים למקומן חזרו לאיסורן ומבואר דאף שראוי לנעול לא מהני וביאר בס' דלתות שערי העיר דשם הדלתות לא נעשו באמת לצורך רה"ר רק לקרפיפו של זה ושל זה אבל הכא הרי נעשה באמת דלת השטארחיוט לצורך זה להתיר טלטול רה"ר שיהי' אפשרי לסתום בו הפירצה:
והנה מ"ש מס' הנ"ל שמפרש התוספתא כן הנה הדברים מבוארים בס' גאון יעקב לעירובין דף ו' וז"ל הא דתני' בתוספתא במעשה גינוסר זה פותח דלת קרפיפו מכאן וזה פותח דלת קרפיפו מכאן אלמא דלת מכאן ודלת מכאן בעינן וקתני החזירו פתחים למקומן חזרו לאיסורן והא הכא דראויות וקתני חזרו לאיסורן שאני התם דדלת לקרפף הוא דעבידא וכי הדרינהו ליכא ברה"ר אפילו היכר דלת וכה"ג אפילו במבוי סתום לא מהני דאפילו לחי או קורה אין כאן עכ"ל. והנה מריש לשונו דדלת לקרפף הוא דעשוי' יש מקום להתיר בנ"ד דעכ"פ הדלת נעשה לצורך רה"ר כפי האמת אבל מסוף דבריו דכי אהדרינהו ליכ' ברה"ר שום היכר גם בנ"ד כ"ה דלעיני הרואים אין כאן שום היכר ברה"ר. מיהו יש לומר דגם לפי הטעם שאין כאן היתר היינו כמו שם דלא נעשה לשם כך להתיר הטלטול ברה"ר אבל הכא דנעשה לשם כך קלא אית לי' והוי זה גופא היכר' כמ"ש כה"ג התוס' בעירובין דף ה' ד"ה ארבע דכשהועמד לשם לחי יש קול ואיכא היכרא יעו"ש הרי דהנעמד לשם כך ע"י הקול הוי כיש היכר וכעין זה בש"ס מנחות ה' מה לבע"מ שכן מומן ניכר ופירש"י שם ויוצא דופן כיון דיש לו קול הוי כניכר ובתוס' שם: וראיתי בס' מקיצי נרדמים שנשלח לי מהרב הג' ר' מנחם מענדל אבד"ק נאווידוואר בסופו בתשו' סי' ב' שנשאל בכעין זה אם מותר להעמיד הדלתות בחנות או בחצר באופן שברה"ר אין שום היכר והאריך שם להתיר דדלת ראוי לנעול להרמב"ם דשרי מטעם מחיצה היא דהא שרי אף ברה"ר ובמחיצה ל"ב שום היכר וכן בצורת הפתח דהוי מחיצה ל"ב היכר והשיג שם על מקו"ח דכ' דבצוה"פ בעינן היכר' יעי"ש ותמהתי שלא הזכיר כלל מדברי התוספתא פ"ז דעירובין הנ"ל דמוכח דדלת הראוי לנעול בעי קצת היכרא וגם מ"ש דצוה"פ לא בעי היכר כלל ולכך מתיר שם בצוה"פ שעמד חוץ למבוי אינו מוכרח ואדרבה מתוס' עירובין דף ו' ד"ה רב אמר בסופו שכ' ואין לתמוה למה יהיה מבוי עקום חמור ממפולש גמור דסגי בצוה"פ ולחי אחד דבעי שיראו צורת הפתח כל בני המבוי יעו"ש הרי דבעינן היכר קצת. אמנם בנ"ד יש לדון להתיר כיון דבאמת העוברים שם רואין הדלת רק שאינו ניכר אם נעשה לצורך רה"ר וכיון דנעשה לשם כך איכא היכר' וכנ"ל. וגם לפימ"ש כ"ת הדבר בעצמו מוכח שנעשה לצורך רה"ר כי לא יתכן נעשה לכנוס בו לבית הנכרי דרך הדלת כי סמוך להגדר לפנים יש שם תל משופע שא"א לכנוס שם כלל לבית הנכרי והרי הדבר מוכח שנעשה רק לסתום רה"ר ע"י הפתיחה:
וכ"ת כתב בשם רב אחד דבנ"ד אסור לפתוח הדלת כדי לסתום רה"ר בשבת משום שעושה מחיצה ונסתייע מדברי תשו' חת"ס או"ח סי' ע"ג לענין העמדת שפאנישע וואנד. והנה דברי הח"ס תמוהים כמ"ש בספרי מ"פ סי' שט"ו דהוי מחיצה עראי מותר בשבת רק בנ"ד יש לומר דאסור דהוי מחיצת העשוי להתיר דאסור אפילו דרך עראי וכן נראה ראי' לזה מהתוספתא דעירובין הנ"ל במעשה גינוסר שז"ל התוספתא שזה פותח דלת קרפיפו וסותם וכו' שמערבין ונותנין באמצע שכל מחיצה הנעשה לשבת בין שוגגין בין מזידין הרי זה מחיצה החזירו פתחים למקומן חזרו לאיסורן יעו"ש ומוכח מהא דכל מחיצה הנעשה בשבת דהא דזה פותח דלת קרפיפו וסותם רה"ר הוי באיסור שעושה מחיצה בשבת. ועפ"ז יש לפרש טעם התוספתא הנ"ל דהחזירו פתחים למקומן אסור שתמה בגאו"ו הנ"ל הא ראוי לנעול דיש לומר בדלת העשוי לכך שפיר מותר לנעול בשבת ואין זה כעושה מעשה להתיר כיון דכבר נעשה מאתמול ויש היכר דלת ברה"ר והוי רק כמוסיף על המחיצה דשרי וע' בחיי אדם ה' שבת כלל ל"ט סעיף ד' אבל שם שנעשה רק לקרפף ואין שום היכר ברה"ר אסור לסתום בדלת זו בשבת דעושה מחיצה להתיר ונהי דבדיעבד הוי מחיצה כשעשה בשוגג עכ"פ אבל כשהוחזרו פתחים אסור דל"ש לומר דראוי לנעול דהא אסור לנעול משום איסור שבת ואין צריך לחידוש גאו"י דבאינו עשוי לכך לא הוי היכר דיש לומר דבדלת הראוי לנעול ל"ב היכר כלל רק דאינו ראוי לנעול מטעם איסור שבת. ועפי"ז יש לדון בנ"ד היתר אף אם נימא דאין שום היכר ואסור לפתוח בשבת לסתום רה"ר דהא בסולם שעשאו מאילן דעת רמב"ם והובא בש"ע סי' שע"ב להתיר כיון דלא גזרו על שבות ביה"ש וגם כל היום ראוי מצד עצמו רק איסור הוא דרביע עלי' כמ"ש מג"א שם וה"נ מחיצה להתיר אסור רק מדרבנן וביה"ש הוי חזי לדידן דקיי"ל כרבי דלא גזרו על שבות בין השמשות ותוספתא הנ"ל קאי לחכמים דגזרו על שבות ביה"ש ודו"ק:
וכ"ת הביא מתשו' מהרש"ק ז"ל דהא דראוי לנעול היינו שיהי' ראוי בחול לנעול ואף דמחמת שבת אסור לנעול אין שום קפידא יעו"ש ולפימ"ש ז"א דבעינן גם בשבת ראוי לנעול ועכ"פ בעינן שיהי' ראוי לנעול בין השמשות וכן משמע מלשון או"ז ה' עירובין סי' קי"א שכ' אהא דאר"נ פנו לעפרייהו פנו את העפר המעכב אתכם לסגור בשבת יעו"ש משמע דבעינן שיהיה ראוי לנעול בשבת אבל יש לומר דהיינו כמו שם דאסור לפנות העפר בשבת מה"ת דבעי מרא וחצינא אבל באיסור דרבנן יש לומר דהי' ראוי בין השמשות:
ולדינא כפי הנהוג במדינתכם להתיר ע"י דלתות יש להקל גם בנידון שאלתו ועכ"ז מחמת חומר איסור שבת לא יעשו מעשה בלתי הסכמת עוד רב א' מובהק:
והנה במ"ש לעיל דבכל פתח הראוי לנעול אין חשש מחמת שאסור לנעלו כיון דכבר נעשה מאתמול ויש היכר דלת ברה"ר והוי רק כמוסיף על מחיצה והבאתי מדברי חיי"א דגם מוסיף על מחיצה להתיר שרי אבל בפמ"ג סי' שט"ו האריך דלהתיר אף מוסיף אסור יעו"ש אבל בלעדי זאת כיון דנעשה המחיצה מע"ש ואז הוי מחיצה גמורה כיון דראוי לנעול ממילא גם בשבת לא פסקה שם מחיצה מיני' וגם הרי ביה"ש הי' ראוי לנעול אבל בתוספתא דמיירי שפתחו בשבת ומעיקרא לא היה כוונתם למחיצה כלל לרה"ר ל"ש לומר כן דכבר היה עלי' שם מחיצה רק מטעם דראוי הי' בין השמשות והתוספתא סברה כחכמים דגזרו על שבות ביה"ש כמ"ש לעיל: