שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן קז
לכבוד ש"ב הרב הה"ג הצדיק מו"ה אברהם שמחה הארוויץ נ"י אבד"ק בושניב יצ"ו:
יקרתו הגיעני נכון וע"ד השאלה בראובן ושמעון שניהם שמשי הקהל לנשואין ולב"מ וראובן שנאוי בעיר ואין קוראין אותו וכתב לו ראובן כתב ששמעון חותם עליו איך שנשבע בפ"מ להודיע לראובן מכל חתונה וב"מ וגם אם יאמר ראובן שלא ילך בלעדו לא ילך וכהיום שמעון אומר כי הכתב לא קרא כלל ואינו יודע לקרות והוא לא הגיד לו רק מזה שיודיעו ולא שלא ילך כשימחה בידו והדבר נוגע לפרנסת שמעון. והנה מ"ש כ"ת כיון דהדבר נוגע רק למילתא דאיסורא נאמן שמעון לומר שלא קרא הכתב ולא ידע מזה ואף דלענין התחייבות ממון לחבירו אף בחתם בלא קריאה מתחייב כמבואר בחו"מ סי' מ"ה סעי' ג' אבל לענין שבועה ל"ש זה. הנה הדברים עתיקים ודברי כ"ת הן הן דברי קצוה"ח סוסי' ר"ז והשיג על נוב"י חו"מ סי' ל' שנראה מדבריו דגם לענין שבועה מועיל בכה"ג. אמנם ע"כ לא כתב הקצוה"ח כן רק ביש עדים דלא קרא אבל באין עדים ע"ז רק שהוא אומר שחתם ולא קרא ודאי אינו נאמן דחזקה אין אדם חותם על שום דבר עד שידע מה כתוב בו וגם בהא דסי' מ"ה סעי' ג' לא הוצרך לטעמא דגמר להתחייב במה שכתב בו רק כשיש עדים שחתם בלא קריאה וידיעה מה שכתוב בו ובנ"ד הא אין התובע מודה לו רק אומר שקרא וידע מה כתוב בו ובכה"ג הא מספקא לי' לתה"ד סי' שכ"ו אם מועיל אמתלא ואף דמדברי סמ"ע נראה דדוקא לענין ממון אין מועיל אמתלא אבל לשבועה גופא מועיל אמתלא הא כבר השיג עליו הנוב"י שם והוכיח במישור מדברי תה"ד דגם לענין שבועה גופא מספקא לי' אם מועיל אמתלא והרמ"א בסי' ר"ז הכריע להחמיר ונראה דטעם הדבר משום דהא התה"ד מדמה לה לאומרת נתקדשתי דמועיל אמתלא והא גם שם דעת הרא"ה ז"ל דאומרת נתקדשתי לפלוני דאין מועיל אמתלא להפקיע שעבודו ודיינינן לה כאשת איש וה"נ בזה שנשבע דבר לטובת חבירו ונתן לו כתב אין מועיל אמתלא ועי' קצוה"ח סי' פ' ובפרט בזה שלא קרא הכתב לא מיקרי אמתלא דחזקה קראו:
אכן גם באם ידוע הדבר שחתם בלא קריאה דפשיטא לי' לקצוה"ח דאין עליו שום שבועה כלל. הנה הרי"מ בתשובה חחו"מ סי' י"ד פשיטא לי' דנאסר בזה הכתב מטעם שאחד"א וכמו דמועיל הודאה זו לענין ממון ה"נ לענין איסור ושאחד"א כי גמר לאסור ע"ע כל הכתוב בכתב שחתם עליו אלא דכ' שם דלענין שאחד"א מועיל אמתלא. ובנ"ד שחתם הכתב לחבירו לתועלתו הלא התה"ד מספקא לי' אם מועיל אמתלא אף לענין השבועה כנוב"י הנ"ל. וגם כיון דאמרי' דגמר לאסור ע"ע כל הכתוב בו א"כ אין שום אמתלא ואמתלא היינו כשאומר שהי' קצת אנוס לחתום הכתב וממילא לא קיבל הדבר ברצון לבו וכמבואר בתה"ד סי' שכ"ו הנ"ל וגם בזה צ"ע כשנתן שטר לחבירו דאינו נאמן לומר אנוס עי' שיך סי' רל"ב. אך לאשר הדבר נוגע לכל פרנסתו של שמעון לע"ד יוכלו להתיר לו הנדר ע"י ב"ד של שלשה דהא מבואר בסי' רכ"ח סעי' כ' דבנשבע ע"ד חבירו י"א שמתירין לו לדבר מצוה יעו"ש ובפרט בנ"ד קול טפי דהא לא נשבע בשביל טובה שעשה לו ולדיעה ראשונה דסעי' נ' אף בלי דבר מצוה מתירין לו בלי דעתו של המשביעו ולצורך פרנסתו דבר מצוה מיקרי כמבואר סעי' כ"א בהג"ה ותל"מ: