שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן קו
ק"ח:
לכבוד הרב וכו' מו"ה ישראל איסר נ"י ראבד"ק באקאווסק יצ"ו: ע"ד שאלתו בדבר הדו"ד שבא לפניו בא' שלוה מחבירו ע"י היתר עיסקא ולא עשה שום מסחר במעות רק לקחו לשלם הבאנק שהי' נושים בו ורצו למכור ביתו וכהיום אין הלוה רוצה לשלם העיסקא באמרו שלא הרויח וגם המלוה יודע מזה וכ"ת רצה לדון דאולי הוי זה ריוח שע"י ששילם לבאנק לא מכרו שוב ביתו וישב בביתו וגם השכיר לאחרים והאריך להביא מתשו' בתראי שאינם ת"י:
והנה ביו"ד סי' קע"ז סעי' ה' בב"י והג"ה שם הובא תשו' מיימוני בקצרה ובגוף התשו' מבואר דאם הוציא המעות לצורכו אף שנתן לו המלוה רשות ע"ז ואף שנתן אח"כ מעות אחרים משלו וקנה סחורה להרויח אין לנותן העיסקא שום חלק כיון דלא זכה הנותן בהסחורה שקנה במעותיו ומעותיו הרויחו זולת במזכה לו הסחורה ע"י אחר נקנה סחורה והעתיק דברים אלו יפה בש"ע הר"ב ז"ל ה' רבית סי' מ"ג והג' רעק"א ז"ל בהגהותיו ליו"ד שם והבאתיו במ"פ יו"ד סי' הנ"ל. וכה ראיתי בשו"ת שו"מ מהדו"ג ח"א סי' קל"ז בעובדא כעין נ"ד שהשיב שמחויב לשלם חצי הריוח כי עי"ז הרויח שישב בדירתו וכן אפילו בלקח לצורך פרנסה כיון שעי"ז הי' לו מעות להרויח ודוקא כשלקח והמלוה לא ידע מזה הוי שולח יד אבל בהמלוה ידע מזה הרי מבואר בתשו' מיימוני שאם בתחלה הרשה לו ליקח בחובו רשאי ומחיוב לשלם שכר יעו"ש ובמחכת"ה דבריו נפלאים שבתשו' מיימוני מבואר להדיא כנ"ל דאף בהרשה לו בעי' שיזכה לו מעות אחרים תחתיהם. וקצת יש לומר בידע המלוה שלוקח המעות לשלם להבאנק כדי שלא ימכרו ביתו הוי העיסקא בענין זה שהמקבל העיסקא ע"י הכסף הוא מזכה לנותן בעד חצי פקדון חלק בהדירה שלו כפי השוי אבל הדבר רחוק מאוד דהא בעיסקא נתן לו והיינו דבר שעומד למכור ולהרויח בו משא"כ חלק דירה שאינו עומד למכור. ובהי' אז להמקבל סחורה בעין אם הי' ידוע זה לנותן ודאי רשאי להוציא המעות וליתן לו חלק בסחורה כמבואר בש"ע הרב ז"ל סעי' מ"ג ואולי כשהנותן יודע שלוקח המעות לשלם החוב ועושה עמו היתר עיסקא מסתמא הוא ע"ז הסחורה שיש לו בביתו ואע"ג דלא פסק דמים על הסחורה מכ"מ יש לומר כיון דהמקבל צריך לחשוב הסחורה בשוי' כדאי' ביו"ד סי' קע"ז סעי' כ"ב הוי כמוכר בפירוש בשויין דמועיל אף בלי פסוק דמים וכמ"ש בשט"מ הבאתיו בחבורי מ"פ לחו"מ סי' י' סעי' ז'. ובאמת נתפשט המינהג מאוד שלוין עפ"י היתר עסקא לפרוע חוב ומשלמין העיסקא ואולי סמכו ע"ז שמסתמא יש לו למקבל סחורה בביתו וההיתר הוא על הסחורה מכבר וקונה אותה הנותן במעותיו דלענין רבית מעות קונות כמ"ש בש"ע הרב הנ"ל ועי' חוו"ד סי' קע"ז ס"ק ו':
ועוד יש לומר בזה טעם למנהג דהנה בחוו"ד סי' קע"ז כ' אהא דכתבו הפוסקים דאם הי' המעות מקודם בהלואה אין היתר עיסקא מועיל דה"ד אם ההיתר הוא על הסחורה שיש לו מכבר דמלוה אינו קונה אבל אם ההיתר על מכאן ולהבא שפיר מהני דגם אם יאמר למקבל שיקח מעות משלו ויקנה סחורה להשותפות ועשה כן קנה הניתן המחצה כיון שקנה בשבילו יעוש"ה ולכאורה דבריו הם להדיא עד תשו' מיימוני הנ"ל דאין מועיל רק זיכוי ע"י אחר ולא שיתנה עמו שיקנה במעותיו עבור שניהם אך באמת בחידושי הרשב"א בב"ק ק"ב בד"ה מחכו עלה והביאו בהגהות רעק"א ז"ל סי' קע"ז כתב להדיא דגם בשולח יד בעיסקא ואח"כ לקח מעותיו וקנה בשביל הנותן דזכה הנותן כיון דקנה בשבילו וכמו כסות אשתו ובניו יעו"ש שהאריך בזה והרי הוא חולק להדיא על תשו' מיימוני. והנה לענין דינא קשה לסמוך על רשב"א בזה דהרי הש"ך בחו"מ סי' קפ"ג ס"ק ב' פסק כרי"ו דקנה במעותיו בשביל חבירו לא זכה חבירו רק בדאמר זכו לו וכ"כ בנתה"מ שם אם המקבל בעצמו יעשה כן לא זכה הנותן כלל כיון שקנה במעותיו אף שקנה לצורך הנותן. אך עכ"פ זה יועיל בודאי אם יאמר לו הנותן שאם יוציא המעות לצרכו יקח אח"כ מעות אחרים ויקנה בשביל שניהם דבאומר זבין לי מועיל ודלא כתשו' מיימוני הנ"ל ואפשר שמטעם זה השמיט רמ"א ז"ל העיקר שבתשו' מיימוני הנ"ל דבעי' זיכוי משום דלא קיי"ל כן להלכה ובהיות כן יש מקום לומר דבזה"ז שכמעט רוב מקבלי עיסקא הם כדי לשלם חוב וכדומה והמלוה יודע מזה ועושה היתר עיסקא והא אין אדם מוציא דבריו לבטלה בודאי כוונתו שיקח מעות משלו ויקנה לשותפות דמועיל שפיר וכנתה"מ הנ"ל דאף אם הי' המעות כבר בהלואה ביד המקבל מועיל על להבא אם יקנה עבורו סחורה וכהש"ך הנ"ל וע"כ כתב רמ"א שם סי' קע"ו דאם המנהג שלא להקפיד בכך הוי כהתנו ולכאורה מה בכך דהתנו הא צריך זיכוי אח"כ וע"כ כהנ"ל דהוי גם ע"ז כהתנו שיקנה במעותיו דמועיל ג"כ: וזה נלע"ד טעם נכון לקיים מנהגן של ישראל. באופן שאם המלוה ידע מזה שקיבל לפרוע חובותיו צריך המקבל כשרוצה ליפטר מהריוח לישבע שלא הי' סחורה בביתו בשעת הלואה וגם אח"כ לא הרויח בשום סחורה שקנה ואולי יהי' די אם ישבע שלא קנה עבור הנותן כלל רק לצרכו ע"כ אף שהרויח אין להנותן חלק בזה ונהי דבעיסקא כשקנה סחורה במעות הנותן לא יוכל לפטור אף בשבועה שקנה לעצמו דהעיקר כדיעה ב' בחו"מ סי' קפ"ג סעי' ג' דאפי' קנה לעצמו זכה המשלח ועי' בט"ז שם היינו משום שקנה במעותיו של המשלח אבל הכא כיון שהוציא המעות לצרכו וחיוב העיסקא משום שקנה אח"כ עבור הנותן הוא נאמן לישבע שלא קנה עבורו אבל עכ"פ מסתיין דשבועה מיהא בעי או עכ"פ קב"ח ועמ"ש בחבורי מ"פ לחו"מ סי' קפ"ג סעי' ד'. אבל אם באמת ישבע כנ"ל אין לו לשלם ריוח משכירות הבית אף שהריוח הי' בסיבת מעות הנותן דלולא כן הי' מוכרים את ביתו דריוח ל"ש רק בדבר שזוכה הנותן בגוף הדבר יש לו חצי ריוח או כפי התפשרות אבל בגוף הבית אין לו שום חלק דאין זה עיסקא וא"כ אף שהרויח בגרמתו רבית קשקיל כמבואר להדיא מדברי תשו' מיימוני וגם לרשב"א הנ"ל היינו משום דקנה עבורו וזכה בהסחורה ממילא זכה בריוח אבל שיהי' לו זכות בהריוח ואין לו קנין בהקרן לא ניתן להאמר כנלע"ד בזה: