שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן קטז
להרב החריף ובקי מו"ה שמאי זילבערמאן נ"י בבאקאווסק:
ע"ד שאלתו בעצם האליה שהקולית תחובה בו שנשברה והאסותא שלימה ויפה אם יש בזה חשש דנשבר העצם מהארכובה ולמעלה וכתב בשם תשו' מהרש"ם סי' מ"ד שמטריף בזה וראייתו מלשון רש"י חולין כ"א ד"ה ניטל הירך יעו"ש הנה תשו' מהרש"ם אינו ת"י ומדברי רש"י איני רואה הכרח לזה דהא דכ' רש"י שם דטריפה מטעם נחתכו רגליה היינו מטעם חתיכת הקולית דכיון דניטל הירך שלמעלה מהקולית הו"ל נחתך הקולית כמו נחתך פרק האמצעי מהתחתון דטריפה מטעם שבירה כמ"ש הרא"ש הובא ביו"ד סי' נ"ה סעי' ג' אבל בנחתך או נשבר עצם האליה למעלה מהבוכנא אינו מוכרח דטריפה דיש לומר דטריפות רגל היא רק עד פרק הג' ועד בכלל משם ולמעלה בכלל גוף היא ואינו רגל ובעוף באמת הפרק הג' מחובר לגוף לגמרי וכמ"ש בהג"א פרק בהמה המקשה סי' ז' ושם משמע דבירך יש ג' פרקים ולא יותר וצ"ל הא דפירש רש"י כאן ניטל הירך שלמעלה מן חיבורו מבוקא דאטמא ששם מושאל היא גם לעצם זה אבל לדינא אינו בכלל ירך וגם בדף נ"ו מפרש רש"י שמיטת ירך היינו בוקא דאטמא דשף מדוכתא. אמנם קצת סמך יש לדברי מהרש"ם הנ"ל בתוס' חולין ל"ב ד"ה ולחשוב שכתבו דמן הארכובה ולמעלה דאסור היינו סמוך לצוה"ג אבל למעלה ברחוק שרי ונשבר העצם דטריפה היינו עצם שני ולא שלישי אלא דמדברי רש"י כ"א מבואר דניטל הירך והבשר חופין טריפה עיי"ש ודבריהם נפלאים מאוד דהא מבואר להדיא בחולין ע"ז דנשבר עצם הקולית לכ"ע טריפה ופלוגתא דאמוראים שם היא בעצם השוק וכבר העירותי בזה במ"פ ליו"ד סי' נ"ה. ולהנ"ל נראה דכוונת תוס' לתרץ קושיתם שהקשו דניטל הירך תיפוק לי' דטריפה מטעם נחתכו רגליה ולזה תירצו דיש לומר דנחתכו רגליה היינו סמוך לצוה"ג ובעצם שני ולא בשלישי וכוונתם עצם שני מעצם שבו צוה"ג דהיינו קולית אבל עצם שלישי לעצם שבו צוה"ג דהיינו עצם האליה שהקולית תחובה בו כשנשבר כשר ואינו נבילה רק כשניטל וחלל שלה ניכר אבל מטעם חתיכת עלם לא מיטרפא בעצם זה ושוב כתבו דמרש"י מבואר דנחתכו רגליה שייך נמי בעצם הנ"ל והדרא קושי' לדוכתי' וזה סעד דגם לשיטת התוס' טריפה בנחתך עצם וצ"ע לדינא כי סתימת הפוסקים לא משמע כן ובעוף אם נשבר העצם שהקולית תחובה בו ודאי דזה הוא גוף ממש ולא רגל כהג"א הנ"ל:
ומ"ש כ"ת דמדברי הראב"ד בהשגות פ"י מה' שחיטה ה"ג נראה דמפרש שמיטת ירך היינו כשנשמט עצם האליה מחיבורו בשדרה וטריפה אף בלי איעכול ניבי ובוקא דאטמא דשף מדוכתי' דבעינן איעכול ניבי היינו כשנשמט הקולית מעצם האליה ותמה על המ"מ שם שמפרש דברי הראב"ד באופן אחר. והנה גם הר"ן בא"ט הבין מדברי הראב"ד כהמ"מ דשמיטת ירך היינו שנשמט הקולית מעצם האליה ובזה ל"ב איעכול ניבי ובוקא דאטמא דשף היינו הקולית בתחתיתו נשמט מהשוק וכן מבואר בתשו' רשב"א ח"א סי' רצ"ד וז"ל והראב"ד ז"ל פירשה בהיפוך דשמיטת ירך הראש המחובר אל הגוף והתם בין בעוף בין בבהמה טריפה אע"ג דלא איעכול ניבי כו' ובוקא דאטמא היינו הראש התחתון המחובר אל השוק והתם הוא דבעיא איפסוק ואיעכול יעו"ש וזה כהר"ן והמ"מ וגם כי פשטות הראב"ד מורין כמ"ש כ"ת דקאי על העצם האליה שנשמט מן השדרה ויתכן דחילו דהראב"ד משום דשם קתני נמי שמיטת גף בעוף טריפה משום דחיישינן לריאה וסובר הראב"ד כהג"א שהובא בש"ך יו"ד סי' ל"ב דל"ח לנקובת הריאה רק בעצמות המונחים על הריאה ממש והיינו העצמית שלמעלה מכל הגף והוא העצם שבו האסותא שהגף נכנס לתוכו שזה דבוק להריאה ואם נשמט משדרה טריפה ודומיא דהכי נשמט הירך היינו עצם האליה שלמעלה מג' פרקים שברגל. והפוסקים הנ"ל לא ניחא להו לפרש הכי כדברי הראב"ד דהם סברו נשמט הגף כפשוטו היינו הגף שנשמט מהאסותא שבגוף דלא כהג"א וכן קיי"ל ביו"ד סי' נ"ג ודומיא דהכי שמיטת ירך בהכי מיירי שהקולית נשמטה מהאסותא ובוודאי דעת הגאונים הנ"ל מכרעת ואינהו הוי בקיאי בשורש דברי הראב"ד טפי מינן. ושו"ר בדע"ת סי' נ"ה ס"ק ה' שגם הוא תמה על הר"ן בהבנת דברי הראב"ד והביא מכלבו סי' ק"א וסיים שגם בתשו' הרשב"א סי' רצ"ד הבין דברי הראב"ד דשמיטת ירך היינו בנשמט העצם האליה מהשדרה יעו"ש. וז"א להמעיין בתשו' הרשב"א שלהדיא מפרש דברי הראב"ד כר"ן ומ"מ:
וע"ד שאלתו בעוף שלא היה יכול לילך ואח"ש נמצא שנשברה האסותא שהקולית תחובה בו ולא ראו שום רושם אם הוא מחיים והאשה אומרת שמחמת משמוש ידה שם נשברה וכ"ת נסתפק דכיון דא"י לילך אין לתלות בשגרונא בכה"ג שריעותא לפנינו שנשברה האסיתא וכמ"ש התב"ש בסי' ל"ב בנפלה פחות מי"ט אם אינה יכולה לילך אין תולין בשגרונא. ל"ד כלל דשם הא נפלה פחות מי"ט והו ריעותא מחיים אבל הכא כיון דיכולין לתלות שבירת האסותא במשמוש יד דלאח"ש ליכא ריעותא כלל רק הא דא"י לילך וזה תולין בשגרונא ומה"ט נמי לא דמי להא דמסופק ברשב"א הובא בב"י יו"ד סי' נ"ז בספק קניא ספק שונרא דאמרינן אימור קניא אם נמצא אודם בפנים אם תולין האודם במידי אחרינא יעו"ש דשם עכ"פ האודם וודאי מחיים הוא והוי קצת ריעותא מחיים אבל הכא כשאפשר לתלות דלאח"ש במשמוש היד נשבר אין כאן שום ריעותא כי"ד ולח גרע הא דא"י לילך מבועא בריאה דאם יש נקב תולין במשמוש היד הטבח כמבואר בגמ' וביו"ד סי' ל"ז ולא אמרינן דהבועא מורה על נקב מחיים. אך בד"ק סי' נ"ה ס"ק ג' מצאתי עובדא כעין זו ונראה מדבריו להחמיר כשלא הלכה דאין לתלות במשמוש יד וצ"ע: