שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן קג
להרב הגדול וכו' מו"ה צדוק וואקסמאן נ"י מו"ץ דק' אולאניב: ע"ד שאלתו באיש א' אשר בא עם אשתו לפניו לגרשה וסיפר לכ"ת ששני פעמים היתה בבית המשוגעים ר"ל וזה איזה שבועות אשר באה משם חלומה וכ"ת בדקה והשיבה על כל דבר כאחת הפקחות וקיבלה ג"פ ועתה נשתגעה וגם נתוודע שכבר היתה ג' פעמים כן בטרם שגירשה ומערערים על הגט. והנה כ"ת כותב שבתשו' תפ"צ סי' מ' מקיל בזה וכן בתשו' בי"ש אחרון סי' מ"ו ותשו' הגאון בעל התניא זצ"ל סי' כ"ה. והמעיין בתשו' הנ"ל יראה כי אינם ענין לכאן כי בתפ"צ מקיל בשוטה ע"י בדיקה שיודעת לשמור גיטה ועצמה וכזה הקיל נמי בתשו' עטר"ח אה"ע סי' י"ז ותשו' התניא הנ"ל אלא דבתשו' הנ"ל לא רצה לסמוך ע"ז למעשה כי אף שאנו רואין שלא הגיעה לגדר שטות כזה שא"י לשמור גיטה ועצמה אולי בפעם אחר אינו כן וע"ז כתב דעכ"פ אז מותר לגרשה כשרואין ע"י בדיקה שיודעת לשמור גיטה ועצמה והחשש דלמא לא תמיד היא כן יש לסמוך על ט"ז ס"ק י"ד דמתיר לגרש ע"ח וע"ש בזה"ז דאיכא חדר"ג עיי"ש, והיינו דגם בעת שטותה אינה מוחזקת כלל לא"י לשמור גיטה ועצמה אבל בנ"ד הרי כפי הנראה בעת שטותה היתה שוטה גמורה שא"י לשמור א"ע וגיטה א"כ אף אם היא בעת הגט חלומה גמורה אסור לגרשה כיון דאיתחזקא ג"פ ולדעת רמ"א ז"ל סי' קי"ט גם בעבר וגירשה אינו גט ולסמוך על ט"ז ס"ק י"ד קשה מאוד כי מלבד שבס"ק י"ב כתב דאין לגרשה רק יתירו לו חדרגמ"ה. וגם עיקר ההיתר שלו בס"ק י"ד צע"ג כיון שמתיר לישא אחרת על ידי היתר ק"ר א"כ ודאי אסור לגרשה כיון דאין עיגון לבעל אין הבדל בין זמן הזה לזמן התלמוד וכבר תמה ע"ד הט"ז בתשובה עטר"ח סי' י"ז והרב הרש"ז ז"ל סמך עליו רק משום דבכל ימי שטותה הי' נראה שיודעת לשמור עצמה וגיטה ותשוב' בי"ש אחרון אינו ת"י אבל כפי שראיתי בתשו' אדב"ע אה"ע סי' כ"ה מביא מדבריו מתיר באם בשעת שטותה אינה שוטה בא' מהדברים השנוים במס' חגיגה לגרשה עכ"פ בעת חלומותה ולסמוך על הט"ז בזה ובנ"ד הרי בעת שטוחה הי' שוטה גמורה בא' מהדברים שבחגיגה או היתה שכל או רוב מעשיה מקולקלים שבזה אין שום מחלוקת בין הפוסקים ולכ"ע הוי שוטה אף שאינה עושה א' משלשה דברים השנוים בחגיגה והיא פשוט וכן האריך בזה בס' יד"י ה' שחיטה סי' א'. ותשו' מהר"י הלוי ח"א סי' קצ"ק שרמז עליו כת"ר הוי כנדון הב"ש אחרון הנ"ל:
אמנם בנ"ד יש קצת צד להתיר מחמת שימי שטותה לא הי' בעתים שוים ובזה כתב ט"ז ס"ק י"ב דמותר לגרשה אף לכתחלה כיון דלא הוחזקה בעתים שווים לא הוי ווסת ובכזה הקיל בתשו' חסד לאברהם מה"ת אה"ע סי' מ"ח שהביא כת"ר. אבל בתשו' אדב"ע הנ"ל האריך להשיג ע"ז דבאיתחזקא ג"פ אין נ"מ אם העתים שוים ונדחק לומר שגם הט"ז אינו מקיל בזה. ולענ"ד בט"ז אי אפשר לפרש באופן אחר ומצאתי שבתשו' או"ז סי' תשע"ח כתב ואם ענינה הוא כך שפעמים יום או יומים היא חלומה ופעמים יום או יומים שוטה ואין לה עתים קבועים מספקא לי אם זאת קראה עתים חלומה הואיל ואין לה ווסת לימי חלומותה ולשון ירושלמי משמע כן דקתני עתים חלומה דמשמע עתים קבועים עכ"ל א"כ נראה דאדרבה באין לה ווסת קבוע חמור טפי ושו"ר בס' דע"ת לה' שחיטה להגאון מהרש"ם ז"ל סי' א' ס"ק מ"ג שהביא דברי או"ז הנ"ל והבין מדבריו כמ"ש אבל בתשו' ב"ש אה"ע סי' צ"ד הביא דברי או"ז הנ"ל וכתב דיש לפרש דבריו דספיקו אדרבה להקל עי"ז מחמת שלא איתחזקא בעתים קבועים כהט"ז הנ"ל עיי"ש וכיון דהאו"ז מספקא לי' בזה כפי הבנת הב"ש ודבריו נוטים יותר להקל א"כ עכ"פ בדיעבד הי' מקום לסמוך ע"ז דהא גם בע"ח וע"ש בזמנים קבועים דעת הב"ח להקל בדיעבד כשגירשה ואף דיש לומר דבנ"ד שעבר הבעל במזיד דהא הטעה את הב"ד שלא הי' נשתטית ג"פ חמור טפי כמ"ש הח"מ סי' קי"ט בשם תשו' מהרי"ו לענין שוטה שא"י לשמור גיטה דבמזיד הוי כמעשר ומטביל בשבת דלא יאכל יעויין שם ועל כרחך כוונתו להמחבר שם דמתיר בדיעבד היינו בשוגג דוקא דלרמ"א דגם בדיעבד אינו גט פשוט דאף בשוגג כן דלאו מטעם קנס הוא כמבואר בפוסקים, וגם מצאתי בתשו' רש"ל סי' ס"ה שכתב דלא אמרו בירושלמי דהוי גט בדיעבד לחד מ"ד אלא לענין אם נשתפה אח"כ אבל לא שמועיל לו מה שעבר' על דעת חכמים יעו"ש וכוונתו דבירושלמי שם בעבר וגירש קאמר דמגורשת ועבר היינו מזיד כדאי' בכ"ד ולזה כתב דשם כשהאשה נשתפית אח"כ דתו אין לקנסו דהא יכול ליתן לה גט עכשיו אבל כשעדיין הוא בשטותה ועבר במזיד לא מהני מעשיו וז"ב בכוונתו וא"כ בנ"ד בע"ח וע"ש נהי דלדעת ב"ח בדיעבד הוי גט מכ"מ כשעבר במזיד גרע ובזה אין צד היתר אף כשנשתפה דהא אין תקנה לגרשה לעולם לכתחלה אמנם יש לומר כיון דבע"ח וע"ש דעת המחבר נראה דמותר לגרשה לכתחלה. וע' בד"מ שם ע"כ עכ"פ בדיעבד אף שעבר אין לקנסו כיון דיש מתירין לכתחלה וכעין שכ' מג"א באו"ח סי' שכ"ג לענין מטביל כלים חדשים בשבת דבדיעבד שרי מה"ט וע"ע מג"א סי' רנ"ג ס"ק ל"ז כה"ג באות דהי' מקום להתיר עכ"פ כשאין ימי שטותה בעתים שוים אף שלכתחלה קשה לסמוך על הט"ז וגם בתשו' גוא"י חולק על הט"ז וע' בתשו' בית יצחק אה"ע ח"ב סי' ד': אמנם לענ"ד אין להקל בזה אלא כשגירשה בעת שהיא חלומה לגמרי אבל אם צריכין גם אז לבדקה להו דאנו רואין שיודעת לשמור עצמה וגיטה קשה לסמוך על הבדיקה כזה דהא מהרי"ו ורש"ל בתשו' הנ"ל כתבו דאין אנו בקיאין בבדיקת ע"ח וע"ש, ובתשו' עטר"ח סי' י"ז אף דפוסק שם דאנו בקיאין ומתיר לגרשה כשיודעת לשמור עצמה וגיטה מכ"מ כתב שם דבע"ח וע"ש טפי חמור ואין בקיאין כמהרי"ו ומהרש"ל הנ"ל. אמנם צ"ע דהא באה"ע סי' קכ"א לענין איש המגרש מבואר שם דבע"ח וע"ש יכול לגרש ולא כתב שום פוסק שם דאין אנו בקיאין ובח"מ שם כתב דבאשה ע"ח וע"ש גרע טפי מחשש דתזנה בעת שטותה ומוכח דלולא האי טעמא אין הבדל בין הבקיאות לבדוק בין איש לאשה ולרש"ל ומהרי"ו הנ"ל דאין אנו בקיאין גם באיש ושו"ר בספר דע"ת הנ"ל שהעיר בזה על רש"ל וכ' דלא חש לזה הרש"ל רק באינה חלומה ממש רק דיודעת לשמור עצמה וגיטה בזה אין אנו בקיאין אבל בחלומה ממש שפיר בקיאין בע"ח וע"ש ובזה מיירי הש"ע סי' קכ"א: ובאמת שסיום דברי הרש"ל שם נראה דמקיל בחלומה לגמרי בעת חלימותה אבל בתשו' הרח"כ אה"ט סי' נ"ד ביאר דבריו דחלומה לגמרי היינו שפויה ממש וע"ח הוא כמו באה"ע סי' קכ"א אף שאינו שפוי לגמרי עיי"ש ולדידי' רש"ל דמחמיר היינו ממש כמו ע"ח דסי' קכ"א והרי שם מבואר דבקיאין אנו בבדיקה ונראה כדברי הדע"ת דמה שהחמיר רש"ל מטעם שאין אנו בקיאין מיירי כשעדיין היא שוטה באיזה דברים רק יודעת לשמור עצמה וגיטה ובזה כיון דהיתה בעת שטותה שוטה גמורה וגם עכשיו לא נתרפאה משטותה לגמרי אין אנו בקיאין להחזיקה כחלומה אבל בסימן קכ"א ע"כ מיירי בחלום שאין בו שום דבר שטות דאל"כ פשיטא דשוטה הוא לדידן דמחמירין בשוטה לאחד מן הדברים אבל הכא בדידה אף דשוטה היא המגורשת הרי בדידה עיקר תלוי באם יכולה לשמור גיטה ועצמה ואעפ"כ כיון דיש בה עוד שום סימן שוטה תו אין אנו בקיאין וחיישינן דלמה א"י לשמור גיטה ועצמה:
אמנם מבלעדי טעם הנ"ל החמיר הרש"ל עוד אף בדיעבד באשה ע"ח וע"ש מטעם גרירה והאי טעמא שייך גם באין רואין בה שום שטות אלא דאעפ"כ כיון דסתם עתים חלום היינו באינו שפוי לגמרי כמבואר סי' קכ"א א"כ גם בירושלמי דע"ח וע"ש א"י לגרשה מיירי בהכי אבל לא בשפויה לגמרי כמ"ש הגאון הרח"כ ז"ל אבל עכ"פ לענין שאין בקיאין יש לומר דהיינו כשיש בה עדיין סימן שטות בזה אין אנו בקיאין כמ"ש בדע"ת וגם מצאתי און לזה בתשו' שבאו"ז סי' תשע"ח שכתב וגם צריך ליזהר שבעת חלומותה לא יהי' בה א' מסימני שוטה דקיי"ל כר"י וכו' ומיהו בעת שטותה אע"ג דבאית בה סימנים האלו אם היא חכמה לשמור את גיטה וא"ע מגורשת לכתחלה עיי"ש ובתשו' בי"ש הנ"ל כתב שאין לדבריו ביאור והגיה הרבה. ולענ"ד א"צ לשום הגה רק כוונתו אם בעת שטותה א"י לשמור גיטה ועצמה אף שבשעת חלומותה יודעת לשמור גיטה ועצמה כיון דיש בה עדיין א' מסימני שוטה תו חיישינן דעדיין שוטה גמור היא כמקדם כיון דאיתחזקא בעת שטותה לא"י לשמור גיטה ועצמה. אבל אם לא איתחזקא בעת שטותה לא"י לשמור גיטה ועצמה אף שיש בה סימני שוטה מגורשת וזה ברור בכוונתו ומבואר מדבריו דבע"ח חמיר כל שרואין בו עדיין א' מסימני שטות דמס' חגיגה והוא ז"ל לשיטתו דל"ח סימני שוטה רק אותם שבחגיגה אבל לדידן דקיי"ל כהרמב"ם ז"ל כל שרואין בה בעת חלומותה א' מדברי שטות שוב חוששין שמא עדיין הוא שוטה גמורה כמקדם בעת שטותה שלא היתה יכולה לשמור גיטה ועצמה שאין אנו בקיאין בזה ול"ד כלל לסי' קכ"א דשם עדיין אינו שפוי לגמרי אבל אין רואין בו שום סימן שטות:
ולזאת לענ"ד בנ"ד העיקר תלוי בזה אם היתה עכ"פ איזה ימים חלומה לגמרי בעת הגירושין דהיינו אף שלא היתה שפוי' אבל עכ"פ לא הי' בה שום חשש וסימן שוטה הן בדיבור הן במעשה רק כא' הפקחות אז יש להקל בדיעבד בצירוף דברי הטו"ז דאין העתים קבועים אבל אם גם בעת הזאת שחשבוה לחלומה היה בה עדיין שום דבר שטות אף שראו בבירור שיודעת לשמור גיטה ועצמה אין להקל כלל ולסמוך על הגט דבכה"ג כשהיתה מעיקרא שוטה גמורה שא"י לשמור גיטה ועצמה לא נוכל להוציאה מזה רק בחלומה שאין בה שום סימן שטות ולא ע"י בדיקה שיודעת לשמור גיטה ועצמה. ודבר זה יש לברר נמי מענין קבלתה הגט בעסקי ממון אם התפשרה עצמה כהוגן וע' ב"ב קנ"ה שטותא יתירא חזא בי' דשיחרר עבדו וברשב"ם שם דמפסיד מעותיו בחנם וע' בתשו' ר"ש שבב"י אה"ע סי' קכ"א דמאבד מה שנותנין לו הוא סימן שטות היותר גדול כהא דשיחרר עבדו בב"ב הנ"ל נראה דחשב זאת לשטות גמור וע' שט"מ ב"ב קנ"ה בשם עליות דר"י נראה דסובר דלא דמי למקרע כסותו רק לענין מקח וממכר חשוב כשוטה ועיי"ש בשם הרא"ש דמקיל טפי דמיירי רק לענין מכירת קרקע אבל מדברי הר"ש שבב"י הנ"ל נראה להדיא דחשבו לשטות גמור גם לענין גט ועכ"פ באשה שהיא ע"ח וע"ש כבנ"ד ולהחולקים על ט"ז אינה מגורשת אף בחלומה שאין בה שום ענין שטות קשה להקל אף בדיעבד רק באם הוא חלומה שאין בה עכ"פ שום סימן שטות רק נראה בה עדיין סימן שהיתה חולה כמ"ש רשב"א ז"ל לענין ע"ח וע"ש אבל ברואין בה גם בעת חלימותה שום סימן שטות יהי' באיזה דבר בעולם אין אנו בקיאין ואי אפשר להוציאה מחזקת שוטה גמור דלמא גם עכשיו הוא שוטה גמור שא"י לשמור גיטה ועצמה כרש"ל ומהרי"ו ותשו' או"ז כנ"ל:
ובע"ח וע"ש ושפוי' עכשיו לגמרי שאין בה שום סימן כלל שהיתה שוטה ועדיפא מהא דע"ח וע"ש דסי' קכ"א יש מקום להקל אף לכתחלה היכא שיש לה אב או אח שישמרנה כתשו' רח"כ הנ"ל שדבריו מסתברים ובפרט שיש עוד צירוף שלא הי' עתים קבועים לשטותה:
ומידי עיוני בתשו' תפ"צ הנ"ל סי' מ"א ראיתי דבר תומה במה שהקיל שם לסמוך ע"ז שרואין שיודעת לשמור עצמה כתב דהוי ספק דרבנן כיון דא"י לשמור עצמה רק מדרבנן אינה מגורשת וכתב דאף דסד"ר להחמיר באיתחזק איסורא הכא שאני דאף אם החמירו בא"י לשמור עצמה היינו משום קנסא אבל פשוט דאינה אשת איש ואם רוצה לישא אותה צריך לקדשה מחדש וכו' מה ענין איסור אש"א להכא ואם דיעבד אינה מגורשת הוינו משום קנס ואי בשוגג גירשה הוי מגורשת עיי"ש בח"מ דמדה למבטל איסור וכו' עיי"ש וכל דבריו תמוהין דמ"ש דאינה אש"א ואם רוצה לישא אותה צריך לקדשה מחדש תמהני דמה בכך דצריך לקדשה מחדש כיון דמה"ת מגורשת צריך לקדשה מחדש שיהי' קדושין דאורייתא אבל מדרבנן ודאי אינה מגורשת להפוסקים כן והוי כגט שאין בו זמן דמגורשת מה"ת ומדרבנן אינה מגורשת ואם רוצה לישאנה צריך לקדשה מחדש וגם נראה דהא דכתב בתשו' רש"ל שם דצריך לקדשה מחדש היינו לכשתשתפנה אבל בעודה שטיא א"צ לקדשה מחדש כלל דסגי בזה שיש עליה קדושין מדרבנן כיון דאי אפשר לקדשה מה"ת כמ"ש בספרי מ"פ לאה"ע סו' קי"ט בביאור דברי הב"ח ז"ל שם:
ומ"ש בתפ"צ דדיעבד אינה מגורשת היינו בעבר במזיד הוא תמוה דהח"מ כתב כן אף להסוברים בדיעבד מגורשת מכ"מ בעבר במזיד גרע והוי כמבטל איסור לכתחלה כמ"ש רש"ל אבל להפוסקים דגם בדיעבד אינה מגורשת מחמת חשש גרירה או דמוחלף באשה שא"י לשמור גיטה הדבר פשוט דאף בשוגג אינה מגורשת כמו בכל פסולי גט דרבנן:
אמנם בגוף ענין איתחזק איסורא בדרבנן לענין גט מצאתי בתשו' ר"ח או"ז סי' ר"ל שכתב שם להקל בענין גט שנחתם בין השמשות דלא אמרינן בזה אוקי איתתא בחזקת אשת איש כיון דרבנן לא פסלו לגמרי דעכ"פ אם ניסת ל"ת ל"א אוקי בחזקת אשת איש עיי"ש ונראה דעתו דהא דספק דרבנן באיתחזק איסורא אסור היינו בדבר דפסלו רבנן ועשאו כדאורייתא אבל בגט כיון דעכ"פ אם ניסת לא תצא ל"א אוקי אחזקת אשה. וכיון דהאי כלל דניסת ל"ת הוא בכל גיטין הפסולין מדבריהם א"כ גם לענין א"י לשמור עצמה כשיש ספק בדבר יש לומר כר"ח או"ז והוא חידוש גדול: