שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן קא
לכבוד הרב הגדול מו"ה עקיבא סופר נ"י בסטאניסלוי:
מה שהקשה כ"ת ע"ד תוספי הרא"ש שהבאתי במ"פ א"ח סי' תמ"ו דבדבר הפקר ל"ש בל תשחית מחולין ז' בפרידות דרבי ליפקרונהי מפשת היזיקא ליקטלונהי איכא משום ב"ת דליפקרונהי מקודם ואח"כ יהרגם היא הערה נכונה וכמדומה שבילדותי איתי הערה זו בתשו' שואל ומשיב ואינו ת"י כעת ובאמת שמצד הסברא הדבר תמוה לומר דבחפץ של הפקר ל"ש בל תשחית כיון שבל תשחית הוא בחפץ שלו וא"כ גם בחפץ של הפקר כן ויש להביא עוד ראי' לדבר מהא דבסנהדרין מ"ז פריך למ"ד הזמנה מילתא היא מהא דהיו אביו ואמו מזרקין בו כלים מצוה להצילן ומשני שאני התם דאגב מררייהו עבדי והק' במח"א ה' זכי' מהפקר סי' ו' נהי דלבתר דמשני הש"ס דאגב מררייהו עבדי ל"ש הזמנה יש לומר דגם אבידה מדעת לא הוי מה"ט אבל לפום הקושיא דלא ידע הבדל זה תיקשי גם למ"ד הזמנה לאו מילתא למה יהי' מצוה להצילן משום השבת אבידה והא לכ"ע באבידה מדעת ל"ש חיוב השבה ותירץ דחיוב השבה היא כדי להציל הבעלים מאיסור בל תשחית והכי משמע בתוספתא יעו"ש, והשתא תיקשי לדעת הטור סי' רס"א דאבידה מדעת הוי הפקר גמור וא"כ לס"ד דלא ידע מהא דאגב מררייהו למה יהי' מצוה להצילן הא ל"ש בל תשחית כיון דאבידה מדעת הוי הפקר וע"כ דגם בדבר של הפקר שייך בל תשחית. וכן יש להביא ראי' זו עפי"ד הנתה"מ סי' רס"א שכ' ליישב הא דסנהדרין הנ"ל דלא הוי הפקר למ"ד דאבידה מדעת הוי הפקר משום דלאבידה מדעת בעי' נמי יאוש ושם אינו מתייאש כיון דמצוה להצילן כדי שלא יעברו המזרקין על בל תשחית יעו"ש והא אם אבידה מדעת הוי הפקר שוב ל"ש ב"ת דמשעה שזרקו נעשה הפקר. אכן יש לומר לפי"ד נתה"מ דבעי' יאוש תו גם עם יאוש אינו יוצא מרשות בעלים עד דאתי לידי זוכה וכמו שביאר בנתה"מ סי' רס"ב ההבדל שבין יאוש להפקר יעו"ש א"כ שפיר שייך בל תשחית דהא עדיין ברשות הבעלים הוא ועי' בספרי מ"פ לחו"מ סי' רס"א כתבתי ג"כ די"ל דאבידה מדעת הוי כמו דבר שאין הבעלים מקפידין והוי מתנה ולא נפיק מרשותי' עד דאתי ליד זוכה, מיהו בטוח"מ סי' רס"א נראה פשוט דהוי כהפקר ממש, ומצאתי לגדול האחרונים הרש"ז ז"ל בש"ע שלו ה' שמירת גוף סעי' י"ד כתב להדיא דשייך בל תשחית אף בחפץ גוי וחפץ הפקר יעו"ש:
והנה בחיבורי מ"פ לא"ח נשענתי על פשטות דברי תוס' הרא"ש שהקשה אהא דפ"ק דמידות דמצאו לבן לוי ישן רשות בידו לשרוף כסותו דהא הוי לאו דבל תשחית ותירץ דהפקר ב"ד הפקר יעוש"ה והבנתי מדבריו דכוונתו כיון דנעשה הכסות הפקר ל"ש בל תשחית וכ"ת כ' דיש לפרש כוונתו כיון דבל תשחית בכל הדברים לבד מעץ עושה פרי מדבריהם הם אמרו והם אמרו, וזה דוחק דא"כ אין ענין הפקר ב"ד לכאן וגם באמת דעת רוב הפוסקים דבכל הדברים איכא בל תשחית מה"ת וכן פסק הגאון רש"ז ז"ל בש"ע שלו והלום ראיתי בש"ג פ"ק דע"א הביא מהג"ה בסמ"ק שהקשה על מצות קריעה דהא איכא בל תשחית ותירץ דאתי מצות קריעה ודחי לי' יעו"ש ומוכח דסובר דבשאר דברים ל"ש בל תשחית רק מדבריהם דאם הוא מה"ת איך ידחה מצות קריעה ל"ת דאורייתא והא קריעה מדבריהם אמנם בש"ג גופא שם כתב דא"צ לזה רק דבשיעור קריעה שתיקנו חז"ל עדיין הדבר ראוי לתשמישו ול"ש בל תשחית והביא ראי' לזה מרש"י חולין י"ז ולשיטתו שפיר י"ל דבכל דבר שייך בל תשחית מה"ת ועפי"ד הש"ג הא דאמרי' ב"ק צ"א דמקרע על המת יותר מדאי עובר משום בל תשחית היינו דבמקרע יותר מהשיעור הרי משחית הבגד לגמרי ואיכא בל תשחית ובזה מתיישב קו' תוס' שם אהא דשמואל קרע עלי' דרב תליסר איצטליא דמילתא יעו"ש דלא קרע בכולם רק כשיעור קריעה וליכא בל תשחית והא דמקרע יותר מדאי היינו בקורע בבגד א' יותר משיעור קריעה ודו"ק אמנם בכוונת תוספי הרא"ש הנ"ל נלע"ד יותר לומר דהא בגיטין ל"ו ילפי' הא דהפקר ב"ד הפקר מקרא דאשר לא יבא בעצת הזקנים יוחרם רכושו יעו"ש והנה לשון יוחרם הוא כפשוטו מלשון והחרמת את עריהם וא"כ נהי דבממון הבדה"פ אכתי איכא בל תשחית וע"כ לומר דבל תשחית כיון דהותר לצורך אדם וצורך גופו זה נמי לצורך הוא שיהא רשות לב"ד לעשות זה למיגדר מילתא ע"כ בבן לוי שמצאו ישן רשות לעשות וכוונת הרא"ש דמקרא דהבדה"פ ילפי' גם זה והא גדולה מזו נראה בשבת ק"ו דלמירמי אימתא אאינשי ביתי' מותר להשחית ועי' בגמ' שם דר' אבא תבר נכתמא מיהו בש"ע הרב רש"ז ז"ל כ' דגם לאיים על בני ביתו אסור להשחית דבר שאפשר ליהנות ממנו וצ"ל דמפרש הא דר"א תבר נכתמא היינו דהכד כבר נשבר ולא הי' הנכתמא שהוא הכיסוי שוה כלום:
וכה ראיתי לרש"ש פ"ק דמדות אהא דמצאו ישן שורף כסותו דמשו"ה שורף ולא קורע משום דהאי דינא גם בכהן שמצאו ישן וכמ"ש הרע"ב ואם הולך בבגדי כהונה אסור לקרוע דהמקרע בבגד"כ לוקה ע"כ ישרפנו יעו"ש ותמהני דנהי דנימא דשורף לא מיקרי קורע וכהא דאמרי' בפרק כ"צ דשורף בעצמות אינו לוקה דשורף לאו כשובר דמי אכתי מיהו איכא משום לאו דלא תעשון כן לה' אלקיכם כמבואר במכות כ"ב דשייך בשורף עצי הקדש והא דהוצרך באמת קרא במקרע בגד"כ יש לומר לעבור בשתים וגם יש לומר דלאו דלא יקרע הוא גם צורך תיקון אבל לאו דלא תעשון כן הוא רק דרך השחתה ועי' במנ"ח מ"ע תל"ז ועכ"פ בכאן ששורף כסותו דרך השחתה שייך לאו דלא תעשון כן ואם נימא דבבגד"כ ל"ש לאו דלא תעשון כן תיקשי בהא דאמרי' בזבחים צ"ה במעיל שנקרע מכניסו בפחות מגע"ג משום שנאמר לא יקרע הא אפשר לעשות קריעה ע"י גחלת שיניחנו שם לשרוף אבל י"ל דאקנתא בפחות מגע"ג עדיפא טפי. אבל גם בלעדי זאת צ"ע דנראה דבבגד"כ ל"ש לשרוף את כסותו דהא בגד"כ באין משל ציבור ואין מזה פסידא לכהן רק פסידא דהקדש:
ומה שהקשה מגמ' חולין ז' הנ"ל דאסור להורגן משום בל תשחית על רש"ל שהובא בט"ז סי' קט"ז דמותר להרוג כלב המזיק ולית בזה משום צעב"ח ולא משום לא תשחית כבר הרגיש בזה בתה"ד בפסקיו סי' ק"ה וכתב דבאמת הנהו פרידות אינם מזיקות כלל רק ע"צ רחוק ורפב"י מרוב חסידותו חשש לו ולכך לא הותר משום זה חשש דצבע"ח ולא תשחית:
וע"ד שאלתו בזב חלב מקדירה על הכירה והי' שם קדירה של בשר וספק אם זב תחת הקדירה שכ' כ"ת דיש להתיר מטעם ס"ס דשמא זב ושמא לא זב ודילמא הי' ס' ע' בחמו"ד ה' תערובות סי' י"ג שצידד מתחלה להתיר משום דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן ושוב כתב דעכ"פ המאכל מותר מטעם ס"ס דדילמא לא זב תחתיו ודילמא גם כשזב יש ס' במאכל יעו"ש והנה מ"ש דאחזוקי ריעותא לא מחזקי' כעין זה אמרו בע"א י"ב דלא חשו לצינורא שניתזה מקדורת עכו"ם לקדירת ישראל מיהו שם לא ראינו כלל אבל בראינו שזב חיישי' שפיר דילמא בא נמי תחת הקדירה, וצל"ע בש"ך סי' צ"ז גבי פשטידא דאפי' לא ראינו שזב באם המקום משופע שאם זב יבא תחת הפת חיישי' והא אחזוקי ריעותא לא מחזקי' מיהו האי ס"ס שכתב החמו"ד נראה נכון והא דבמקום משופע חיישי' בפשטידא דילמא זב ול"א דהוי ס"ס דילמא לא זב ואת"ל זב שמא יש ס' דאפשר דשם גם ס' לא מהני אי מטעם החוו"ד שם בשם מהרי"ט דבזה גם בפחות מס' אוסר. ואי מטעם הפמ"ג שם דבמערב חלב בפת אף כשיש ס' אסור דהוי מבטל איסור לכתחילה והכא כיון דאסור לאפות פשטידא עם פת כשזב תחתיו אפי' בדאיכא ס' אסור הפת מטעם מבטל איסור לכתחלה ותל"מ: