שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן צח
להרב הגדול מו"ה דוד אלימלך נ"י ראבד"ק דינוב יצ"ו:
יקרתו הגיעני וע"ד השמן זית שמביאים מא"י ורבים מהדרים ליקחו לנרות חנוכה וכ"ת קרא תגר ע"ז בהיות שלוקחים שמן זה גם בשנה ראשונה שאחר שנת השמטה שאז השמן היא מן שנת השביעית כידוע ועי' תשו' מבי"ט ח"ג סי' מ"ה ואסור להדליק בו לנ"ח דאף דשמן שביעית ניתן להדלקה מכ"מ לנ"ח כיון דאסור להשתמש לאורה הו"ל להפסד וכמו בהמת שביעית דפטורה מן הבכורה מה"ט משום דאמורין נשרפין וכדאיתא בבכורות י"ב והאריך בזה ויפה כתב ולית דין צריך בושש כלל. אך מ"ש כ"ת דגם למ"ד מותר להשתמש לאורה אסור להדליק משמן שביעית כיון דהנותר בשמן צריך לעשות לו מדורה ולשורפו בפ"ע כדאי' בא"ח סי' תרע"ז איכא למיחש דילמא נתותר וכעין דפריך בבכורות י"ב שם לענין שביעית דחייבת בחלה דילמא מיטמא והוצרך קרא לדורותיכם, בזה יש לעיין טובא דאיכא למימר כיון דגלי קרא לדורותיכם ילפינן מזה דבכה"ג דאינו עומד ודאי לשריפה לא איכפת לן וכן משמע בבכורות שם דפריך ונילף מינה ומשני התם עיקר לאכילה הכא עיקר לשריפה א"כ בעיקר לאכילה יש לילף מחלה מיהו יש לומר דדוקא לענין חלה לבטל מ"ע דאו' גלי קרא דלא איכפת לן מה שאפשר לבא לידי שריפה אבל כמו בנ"ד דאפשר להדליק בשמן אחר אף בכה"ג דהוא רק חשש דלא יבא לידי הפסד אסור ולכאורה הדבר תלוי בפלוגתת ר"ש ורמב"ם בפ"ח דשביעית מ"ז אהא דאין מבשלין ירק של שביעית בשמן תרומה דפירש ר"ש הטעם משום התרומה שממעט באכילתה לאח"ז הביעור ורמב"ם מפרש משום שביעית דילמא יפסול השמן של תרומה ויביא הכל לידי שריפה יעו"ש הרי דלהרמב"ם גם חשש שריפה אסור ולר"ש שרי מדקפיד רק על התרומה ועי' בתו"ח שם דבזבחים ע"ו מבואר כהר"ש וגם בירושלמי שם מוכח כן מדקאמר דמעט ירק בשמן מותר והיינו משום דיאכלו קודם הביעור אבל לטעם הרמב"ם שמא יטמא התרומה א"כ גם במעט יש חשש זה יעו"ש:
אכן אני תמה מהא דאיתא בשביעית שם פ"ח מ"ח אין מביאין קיני זבים וקיני זבות מדמי שביעית והנה בתויו"ט שם כתב הטעם משום דדבר שבחובה הוא ואינו בא אלא מן החולין וכו' במעשר שני פ"ק יעו"ש ודבריו נפלאים בעיני דזה שייך לענין מעשר שני כיון דממון גבוה הוא ודבר שבחובה צריך להיות ממון שלו אבל שביעית נהי דהפקר הוא מכ"מ מי שזכה בי שלו הוא לכל דבר אף לקדש בו אשה ומדוע לא יביא קרבן מזה ועי' בירושלמי פסחים ר"פ ע"פ דמבע"ל אם יוצאין ידי ד' כוסות ביין של שביעית ופי' בק"ע שם דקמבע"ל אם בעי' לכם בד' כוסות כמו במצה יעו"ש והדבר תימה דנהי דבעי' לכם לבתר שזכה בו שלו היא והא יוצאין באתרוג של שביעית כדאי' בסוכה מ' וכבר עמד בזה הרש"ש סוף פסחים יעו"ש וע' תשו' ב"ש יו"ד ח"ב סי' קפ"ח. וגם תמהני על תיו"ט דמשמע מדבריו דשלמים ועולה שאינו חובה מותר להביא מדמי שביעית ובאמת נראה דאסור דהא אמורין לשריפה קיימי ואקרי כאן לאכלה ולא לשריפה כמו בבהמת שביעית דפטורה מן הבכורה ע"כ נראה דשלמים ועולה ודאי אסור דלאכלה ולא לשריפה ובהא דקינין קמ"ל דגם חטאת העוף אסור להביא מדמי שביעית דהא א' מהקינין היא חטאת ואפ"ה אסור להביא אף דחטאת כולה לכהנים ואין למזבח כלום אלא דמה כדאי' בזבחים ס"ז ושו"ר כעין זה בהגר"א שם בשנו"א ומכ"מ הדבר טעמא בעי מדוע אסור להביא חטאת העוף מדמי שביעית וע"כ הטעם דילמא יפסול החטאת ויצטרך לשורפו ומביא דמי שביעית לדמי שריפה ומוכח דגם בדבר שאינו ודאי לשריפה רק חשש שריפה אסור ודוקא בחלה הותר שלא לבטל מ"ע דאו' דאין לומר משום קדושת חטאת העוף דממעט באכילתו לאח"ז הביעור כמו בתרומה דלעיל לטעם הר"ש דהא חטאת העוף נאכל בלא"ה רק ליום ולילה וע"כ כנ"ל מיהו לשי' רמב"ם פ"ב ממעילה דמוראה דחטאת העוף אסור בהנאה שפיר יש לומר דמביא דמי שביעית להפסד דהא המוראה אסורה אבל שי' הרמב"ם בזה תמוה ועי' בהגהות הרש"ש זבחים ל"ה, מיהו יש לומר הטעם פשוט כיון דאסור לפרוע חוב מדמי שביעית כדאי' בע"א ס"ב וכיון דקיני זבין חובה היא הו"ל כפורע חובו מדמי שביעית ואפשר דזה כוונת התוי"ט במ"ש דהוי כדבר שבחובה ואינו בא אלא מן החולין מכ"מ לשונו לא משמע כן דהא הראה מקום לפ"ק דמע"ש. ומכ"מ בנ"ד אין נ"מ דגם אם נימא דמחשש שריפה ג"כ אסור בשביעית מכ"מ מה שדן כ"ת לומר דגם למ"ד מותר להשתמש לאורה הנותר אסור בהנאה לא נהירא דודאי לדידן אסור בהנאה אבל למ"ד מותר להשתמש לאורה כיון דבזמן מצותן שרי ליהנות ממנו מכ"ש לאחר שנעשה מצותו ונתותר וכ"נ מד' הב"י א"ח סי' תרע"ז ועכ"פ למאי דקיי"ל אסור להשתמש לאורה ודאי אסור להדליק שמן שביעית לנ"ח:
וראיתי להט"א בר"ה ט"ו שהקשה דלמה לן קרא לדורותיכם לחייב שביעית בחלה דאי לאו קרא הו"א הואיל ואיטמא בת שריפה היא תיפוק לי' מדהוצרך קרא בירושלמי וספרי לפטור שביעית מתו"מ מוכח דל"ח לדלמא מיטמיא יעו"ש ולע"ד נראה דקרא איצטריך לענין שמן שביעית דפטור מתו"מ דאי לאו קרא היה חייב דהא בשמן ל"ש דילמא מיטמיא דהא גם לבתר שנטמא מותר להדליק בו ושמן שביעית הא ניתן להדלקה ואין כאן הפסד אבל בחלה דעיסה היא ואסור להדליק בעיסת שביעית שפיר הוי חיישי' דילמא ריטמיא והוצרך קרא לדורותיכם:
ומ"ש כ"ת דאף לחולין אסור להדליק בשמן שביעית שמכרו לאחר וכמ"ש הרמב"ם בפ"ה משמיטה דמכרו אסור בהדלקה לענ"ד דוקא כשקנה בדמי שביעית שמן אסור בהדלקה וכן החליף שמן בשמן שניהם אסורים בהדלקה משום דמיחלף זב"ז כמ"ש ר"ש בפ"ז דשביעית מ"ב אבל מכרו לשמן של שביעית בדמים מותר להדליק בשמן שביעית. ומ"ש כ"ת דאסור להוציא שמן שביעית לחו"ל כמו כל פירות שביעית כדאי' בפ"ו דשביעית מ"ה לכאורה נראה דמפירות גוי אף להסוברים דנוהג שביעית בעכו"ם כיון דחובת ביעור ל"ש בפירות עכו"ם כמ"ש המבי"ט ח"ג סי' מ"ה בשם הר"ש דיכול לומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעוי דינא בהדי' יעו"ש והא עיקר דאין מוציאין פירות שביעית לחו"ל כדי שיהי' הביעור בארץ כמ"ש הרע"ב והר"ש שם ובזה דאין ביעור נוהג מותר להוציא. אך במבי"ט גופא שם מבואר דאסור להוציא פירות שביעית לחו"ל אף פירות עכו"ם יעו"ש ומכ"מ מה"ט אין לאסור הפירות בדיעבד אף שבת"כ פרשה בהר פרק א' וראב"ד שם אות ט' מבואר דפירות שביעית שהובאו לחו"ל אסורין באכילה נראה דלא קיי"ל כן וע' רמב"ם ה' שמיטה ויובל שהשמיט ד"ז וע"כ דלא ס"ל כן, ועכ"פ לענין להדליק שמן זית של שביעית לנ"ח כיון דקיי"ל אסור להשתמש לאורה ודאי אסור מטעם דלאכלה ולא לשריפה ואף דרוב שמנים הבא מא"י הם של עכו"ם יש לחוש להמבי"ט ודעומי' דנוהג שביעית בשל גוי ובשנה שלאחר שנת השביעית אין להדליק לנ"ח משמן זית הבא מא"י בלתי שנדע בברור שאינו משנת השביעית ואין להאריך יותר בזה: