אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן צז

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן צז

סימן צו

לכבוד הרב הג' המפורסם חסידא ופרישא מו"ה משה אייכענשטיין נ"י האבד"ק זודימשוב:

ע"ד שאלתו במקום בעירו שעשו הדפנות מצימענט ולהשוליים עשו אבנים בדפוס מעורב חול וצימענט עם אבנים קטנים ובדפוס נעשה אבן א' ומזה נעשו כמה אבנים ויניחו זה לשוליים וח"א פקפק ע"ז ותו"ד כי מהאבנים הנ"ל נפלו אח"כ בטרם שהניחום לשוליים אבנים קטנים ונעשה שם מקום קיבול ועי"ז חוכך לומר דנעשה כלי ואף שאח"ז שפכו צימענט על האבנים ונסתם הקיבול לא יועיל והאריך בזה וכ"ת דרש ממני חו"ד ואחרי רואי כל דברי החכם הנ"ל כפי ששלח לו כ"ת העתק מדבריו ודברי כ"ת רואה אנכי דברי כ"ת נכונים לדינא ומקוה טהרה הוא לכ"ע כי החשש הנ"ל שנעשו באבנים כלי קיבול לדעת רוב הפוסקים והסכמת ב"י ורמ"א ז"ל לא נעשה בזה כלי כיון דלא נעשה בכוונה בלתי לחומרת מהרי"ק ובית הלל אבל הדבר פשוט כיון בנסתם בצימענט בטל הקיבול כמו בסילון שנכבש בעפר וצרורות ביו"ד סי' ר"א סעי' ל"ו והרי ק"ו הדברים דהא עפר וצרורות לאו סתימה מעליותא הוא דהא כלי שניקבה וסתמה בסיד וצרורות אינו פוסל המקוה משום דהצרורות אינם סותמים יפה וסיד בעצמו לדעת כמה פוסקים פוסל דסתימה מעליותא היא כמ"ש בנוב"י מהד"ת יו"ד סי' קמ"ב ואפ"ה לענין סתימת הקיבול מועיל גם צרורות וכמ"ש בדרישה הטעם דכיון דנסתם עכ"פ בצרורות תו לא חזי לקיבול ומכ"ש בנ"ד בסתימת צימענט דהיא סתימה מעליותא יותר מסיד כאשר הדבר נראה בחוש דמועיל יותר לסתום הקיבול וגם טעם הפרישה משום דמעיקרא לא הי' כלי גמור דנחטט רק לצרורות שייך יותר בנ"ד דלא נחטט בכוונה כלל, ומה שחש החכם הנ"ל לחומרת הרב ז"ל בתיקון מקוה לנקוב השוליים בטרם נתחברו לדפנות והיינו שלא יהי' עליהם שום כלי מעולם והכא הא בשעה שנפלו האבנים כבר נעשו כלי ואינו מועיל לסתום אח"כ, הנה חומרת הרב נובע משי' הראב"ד ז"ל פ"ו מה' מקואות דלענין לטבול בתוכו אין נקב מועיל דעדיין הוי גיסטרא וכמ"ש בתשו' ב"ש יו"ד ח"ב סי' פ"ג וזה שייך רק בכלי העשוי משוליים ודפנות ואף שניקב הכלי מכ"מ ראוי עדיין להשתמש בכלי זו במקום שלא ניקב דראוי להטותו על צידו ולקבל טומאה בתורת גיסטרא וכ"ז לא שייך הכא באותן אבנים דכשנסתם הקיבול הדר נעשה אבן פשוט ול"ש בזה גיסטרא: ובגוף דברי הרב ז"ל צ"ע דנראה דלא חש הראב"ד לכך רק בכלי דמקבל טומאה מתורת גיסטרא אבל בכלי עץ אף דלראב"ד בה' כלים שייך בכל הכלים דין גיסטרא מכ"מ הא בכ"ע שטובלין בו המחזיק מ' סאה בלא"ה אינו מקבל טומאה דהא אינו מטלטל מלא וריקן ונהי דכשהוא שלם הוי כלי לענין מקוה כמו כלי גללים אבל כשניקב דיצא מתורת כלי ל"ש בזה גיסטר והיינו דכתב הראב"ד שם דא"א שלא ישאר בו בכלי חרס הראוי להשתמש בו ונקיט חרס דוקא וצ"ל בדעת הרב ז"ל דגם בכלי שאין מקבל טומאה כיון דראוי להשתמש עכ"פ ע"י יחוד שיורי כלי מיקרי דכמו דאין טובלין בכלי אבנים ה"ה דאין טובלין בשיורי כלי אבנים וכדברי הגאון מהרש"ק ז"ל בתשו' ב"ש יו"ד סי' מ"ט דלא כב"ש שם ועי' בשי"ט פ"ד מ"א הארכתי שדבר זה תלוי בפלוגתת ר"י ורשב"ל בירושלמי שבת סו"פ המוציא יין וגם מדברי הרמב"ם ז"ל שהוצרך בכל כלי לקובעו בארץ אף שניקב וביאר הב"י לבטלו משיורי כלי ומשמע אף בכלי עץ הבא במידה משמע בענין שיורי כלי שייך אף בכלי שאין מק"ט, מכ"מ הכא בנ"ד בנסתם הקיבול לאו שיורי כלי מיקרי דבנסתם קיבולו יצא מתורת כלי לגמרי ונעשה עץ או אבן פשוט והא דכתב הב"י סי' ר"א לחד תירוצא דבכלי עץ שיש לו שפות וניטלו השפות עדיין מקבל טומאה אינו ענין לנ"ד דודאי יודה הב"י דאין תורת כלי עליו לפסול בשאובין ואף לענין לטבול בתוכו אלא בתורת קבלת טומאה דידי' לא פקע ולכך כשא"א לבא המים למקוה זולתו פוסל משום הויה ע"י טהרה אבל באפשר לבא המום זולתו אינו פוסל כמבואר בטור שם וא"כ בנ"ד דבלא"ה ל"ש תורת קבלת טומאה דהא אבן הוא אין שום חשש דהא תורת כלי ודאי פקע כשנסתם קיבולו והדרישה ס"ק מ"ג שהקשה מהא דסילון שנכבש ע"ד הב"י הנ"ל בהא דטבלא והוצרך לתרץ משום דמעיקרא ג"כ לא הי' כלי גמור לאו מתורת שאובין קשיא לי' אלא דמשמע לי' דמיירי אף כשא"א למים לבא למקוה זולתו ואהא קשיא לי' דאכתי לפסול משום הוי' על טהרה אבל בנ"ד דליש הוי' ע"י טהרה אין שום חשש ובלא"ה תירוצו של הדרישה משום דמעיקרא ג"כ לא הי' כלי גמור ג"כ שייך בנ"ד זולת זאת תירוצו של הב"י הנ"ל לדינא תמוה ממשנה פכ"ו דכלים וכמ"ש בחיבורי שי"ט וגם בתשו' שו"מ מה"ת ח"א סי' ס"ה תמה על הב"י ממשנה מפורשת יעו"ש:

ומ"ש החכם הנ"ל דהנעשה מצימענט דינו כחרס וכשנעשה בו בית קיבול מק"ט והראה מקום לתשו' בי"צ ח"ב יו"ד סי' מ' עיינתי שם ומעולם לא עלה על דעתו כן דהא גם כלי חרס גופא הנעשה מטיט אינו מטמא עד שיצרפנו בכבשן וכדאי' בפ"ד דכלים אלא דכתב דחוכך לומר באבן שנכתש ונעשה מעפרו כלי דינו כחרס והיינו אם צירפו אח"כ בכבשן מק"ט ומה"ט חוכך שם במקוה מצומענט אם יש תנור תחתיו וד"ז יש לו מקום גם הרש"ש בכלים סוף פ"ב מפקפק בזה דאפשר כיון דנשחק האבן הוי ככלי אדמה וחרס וכשנצרף בכבשן מקבל טומאה וכן פשיטא לי' להגאון יד יהודא יו"ד סי' ס"ט סוף ס"ק פ"א אבל בנ"ד שלא נצרף בכבשן לאחר שנעשה האבן בדפוס ונחקק בו קיבול אין שום חשש ואף שהצימענט נעשה מאבן הנצרף בכבשן אין זה כלום דכ"ח בעי צירוף בכבשן לאחר שנעשה כלי כדאי' בביצה ל"ב וגם כ"ח גופי' שנצרף בכבשן ונשבר וכתתו לשברים והדר גבלו ועשאו כלי אינו טמא עד שיצרפנו מחדש בכבשן ועי' באורי הגר"א סופ"ב דכלים וזה ברור:

ומה שחש החכם הנ"ל כיון דכבר הניחו האבנים ונחברו לדפנות תו לא יועיל סתימת הקיבול וכדעת תשו' באר יעקב דאין מועיל נקב לבטל מתורת כלי אם כבר נחבר לקרקע הנה גם הבאר יעקב לא החמיר רק לכתחלה ובדיעבד כשיש טירחא סגי בהכי וא"צ להוציא הכלי וכמבואר בפ"ת ולדינא דעת מרכה"מ ורע"א סי' ל"ט וח"ס יו"ד סי' קצ"ח ובנ"י לחו"ש סי' ר"א ס"ק כ"ו דגם לכתחלה רשאי לנקוב אחר החיבור דלא כבא"י הנ"ל ואף גם זאת יש לומר דחומרת הבא"י הוא רק בנקב לבטל מתורת כלי בזה בעי' שיהי' בתלוש אבל בסותם הקיבול דנתבטל לגמרי אין שום נ"מ בין תלוש למחובר. ומ"ש החכם הנ"ל לחוש נהי דנסתם הנקב עדיין נשארו נקבים בצדדי אבנים שאינם לפנים במקוה והוי כטובל ע"ג כלים והביא מדברי הב"ח דהא דקערה על פיה מיירי דוקא שכפאה על צד שכנגדה אבל זקפה מהצד פוסל את המקוה יפה כתב כ"ת דדברי הב"ח אינם ענין לנ"ד דשם מיירי שהמים באים דרך הצד שיש לה שפות וזה לא שייך בנ"ד אלא דכ"ז לענין לפסול את המקוה אבל לענין לטבול לכאורה יש לחוש מטעם טבילה ע"ג כלים, אכן בגוף הדין דלא יטבול ע"ג כלים הנה דעת הש"ך בסי' ר"א ס"ק ל"ז דעכ"פ בדיעבד עלתה לה טבילה בכ"ח מגבו לכל הפוסקים וא"כ יש לומר דוקא כ"ח מגבו דעכ"פ מקבל טומאה גם הגב ע"י תוכו דנטמא תוכו נטמא גבו בזה גזרו לכתחלה אבל בכלי אבן שאין מקבל טומאה כלל לא גזרו כלל גזירה זו וכ"נ להדיא מדברי תויו"ט פ"ה דמקואות בשם מהר"ם ז"ל שכתב שם דאסור לטבול ע"ג שפה משים שמקבל טומאה ומשמע דבכלי שאין מקבל טומאה לא גזרו גבו אטו תוכו ובזה יש מקום להשוות דברי הר"ש והרע"ב שם שהתירו לטבול ע"ג שפה לדברי מהר"ם דהם מפרשי המשנה בשוקת של אבן שאינו מק"ט ול"ש גזירת גב אטו תוך ומהר"ם מפרש המשנה בשוקת של עץ שמק"ט, ואף שבחיבורי שי"ט שם כתבתי בפשיטות לדחוק בדברי מהר"ם דגם בכלי אבן מיירי דלא פלוג חז"ל עתה ראיתי בתשו' מאיר נתיבים סי' י"א דפשיטא לי' מילתא בהא דהעבירו ע"ג שפה כשר חוצה לה אף שהמים עוברין רק על השפה ועכ"פ לא גרע מאחורי הכלי והאיך מטהר המים וע"כ דבכלי אבן מיירי ולא גזרו בכלי שאינו מק"ט יעו"ש וזה דלא כמ"ש בחיבורי שם דהעבירו ע"ג שפה היינו שיצא גם מעט חוץ לשפה. והן אמת שמדברי הב"ח סעי' ט"ו נראה להדיא דמפרש כמו ששיערתי בחיבורי מכ"מ אפשר דהב"ח רוצה לפרש גם בשוקת של עץ אבל בשוקת של אבן מודה דל"ש גזירה זו:

וע' בנח"א ה"מ סי' נ"ו ס"ק י"מ כתב בפשיטות דאסור לטבול ע"ג שפה ותמהני שלא הרגיש בפלוגתת הר"ש והרע"ב עם מהר"ם ובסד"ט סי' קצ"ח ס"ק ס"ג כתב בפשיטות דגם בכלי אבן גזרו גב אטו תוך מכ"מ כ"ז אם הי' בברור כלי שיש לו תוך הי' ראוי להחמיר כדעת הס"ט אבל בנ"ד שלדעת רוב הפוסקים אין זה כלי קבול כיון דלא נעשו בכוונה ואף למהרי"ק המחמיר יש לומר דהיינו דוקא בצינורות העשוים להוליך המים דניחא לי' בהכי שיעשו חטטין כדי שיתעכבו הצרורות והעפר שם וילכו המים זכים וזה ל"ש בנ"ד שהאבנים הם בתוך המקוה ולא ניחא לי' כלל אבל אם נחמור גם בזה די להחמיר בתוך הכלי אבל כשסותמין הנקבים בצימענט לחוש להחמיר גם בגב דלדעת הש"ך גם בכ"ח כשר בדיעבד ולדעת המאיר נתיבים בכלי אבן שאינו מק"ט כלל כשר אף לכתחלה ודאי אין לחוש, וגם יש לומר כיון דעושה מעשה וסותם הנקבים בכה"ג לא גזרו וכמ"ש הגאון בית מאיר לשי' הר"ש דהעבירו ע"ג כלים היינו כלים נקובים דהיינו בלקח כלים נקובים מתחלה אבל בעשה כלי שלם ונקבו דמתכוין לעשות מעשה לבטלו מתורת כלי לא גזרו וה"נ בנ"ד שעושה מעשה לבטל התוך ועמ"ש בזה בחיבורי שי"ט במשנה דהעבירו ע"ג כלים באריכות:

וע"ד שהחמיר החכם הנ"ל שבכל כלי העשוי מצימענט הוי כלי אם יכול לעמוד הצימענט בפ"ע ושכ"כ בתשו' מהרש"ם אין הס' ת"י אבל כבר הארכתי בזה בתשו' במ"פ יו"ד סי' ר"א דבכה"ג כיון שעושה במחובר בנין מיקרי ולא כלי וכתשו' רשב"א שהובא בהג"ה סי' ר"א סעי' ז' בעושה מאבנים הרבה והא ראי' הרשב"א ז"ל הוא ממקוה שעושין ע"ג עין עוטם שעשו ד' דפנות מחובר לתקרה שם ודאי יכול לעמוד בפ"ע דגם אם יחתכו מלמטה כל הבית מהקרקע עדיין יעמוד המקוה דהיינו הדפנות עם התקרה שהוא בדמות כלי ואפ"ה כשר וכן העלה בתשו' בי"ש יו"ד ח"ב סי' פ"ב אות ה' והביא מבואר כן מתשו' א"ז ח"א סי' תשע"ג וכן ב' בתשו' בי"צ יו"ד סי' מ' דלא חשש שם להחמיר בכה"ג שהצימענט יכול לעמוד בפ"ע רק כשיש תנור תחתיו דאז נעשה כלי חרס ע"י היסק ומק"ט והוי הוית המקוה ע"י טומאה דהא כ"ח מקבל טומאה אף שמחובר ונעשה דרך בנין כגון תנור אבל הכא שאינו ניסוק שאינו מק"ט פשיטא לי' דלא הוי כלי כיון דלא נעשה דרך כלי רק דרך בנין וכהח"ס יו"ד סי' רמ"ז והכי נהוג עלמא, וגם מעכ"ת כתב כמה טעמים נכונים שהמקוה כשירה בלי פקפוק:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה