שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן צו
להרב הה"ג פאר היחס מו"ה ארי' ליבוש באבד נ"י האבד"ק ווישנא: מכתבו הגיענו. וע"ד הדו"ד שבא לפניו בראובן ששכר בית מנכרי על ששה שנים וכבר ישב ה' שנים ועתה בא ישראל אחר וקנה הבית מהנכרי וראובן טוען דין מצרנות. הנה בזה ודאי שייך דין מצרנות אף בקונה מגוי כיון דל"ש לומר אריה אברחית ממצריך כמ"ש נה"מ סי' רל"ז שהביאו כת"ר ובתשו' בי"ש חו"מ סי' צ"ח כתב דכן נהוג ואין לערער כלל וכמבואר ברמ"א סי' קע"ה סעי' נ"ז. אך בעיקר הדבר אם בשכירות יש דין מצרנות במחלוקת שנוי ומ"ש כ"ת מהט"ז חו"מ סו"ס קע"ה דבאותו בית הוי מצרן לכ"ע. הנה הט"ז כתב כן לענין שכירות שאחר שכר הבית אבל באם קנה אחר הבית יש לומר דל"ש דין מצרנות בשכירות לדחות הלוקח ובשער המשפט כתב דרש"ל וב"ח וש"ך סברי דאין השוכר דוחה הלוקח ועכ"פ מידי סד"ד לא נפיק והלוקח הוא מוחזק כדאי' בחו"מ שם סעי' מ"ה והביאו בפ"ת סו"ס קע"ה וכ"כ בתשו' בי"ש חו"מ סי' צ"ח. אך בזל"א אות מ' הובא מחלוקת בזה די"א דהדר בהבית נקרא מוחזק ול"ד להא דסעי' מ"ה דשם אין המצרן דר בבית ובמשפט שלום סו"ס קע"ה כתב דתמיד מיקרי הלוקח מוחזק משום דמצרנות תקנתא וספק בתקנה אוקמי' אדין תורה כמ"ש המ"מ עיי"ש ולענ"ד יש לומר דזה דוקא בספיקא דמעשה אבל בספיקא דדינא אף בספק תקנה יש לילך בתר המוחזק כמ"ש קצה"ח בסי' ק"ג ס"ק ו'. וכה ראיתי בס' ערך שי סי' קע"ה סעי' ל"ו שהשיג על משפט שלום והביא מדברי הדרכי משה סי' קע"ה ס"ק י"ז שכתב להדיא שם דהממשכן נקרא מוחזק נגד הלוקח: ועוד נראה דבנ"ד יש לומר דלכ"ע נקרא השוכר מצרן אף לרש"ל וש"ך דהא טעמייהו דלא מיקרי מצרן משום דשכירות ליומא אינו ממכר רק לענין אונאה ויש לומר דהיינו בשכירות מישראל אבל הכא בשוכר מנכרי כיון שבדיניהם הוי שכירות ממכר גמור כמ"ש הרא"ש הובא בש"ך יו"ד סי' קנ"א דמה"ט משכירין לעכו"ם דירה אף שמכניסין לתוכה ע"א משום דבדיניהם אלים שכירות והוי כממכר עיי"ש והיינו משום דנגד עכו"ם אזלינן בתר דיניהם א"כ הכ"נ בשוכר מנכרי כמו בנ"ד הוי שכירות ממכר ויש בו מצרנות. ועוד יש לומר דשכירות מנכרי אלים טפי כיון דיש חדרגמ"ה לבל להשיג גבול בשכירות בתים מנכרי סמכא דעתי' דישראל השוכר מנכרי על השכירות ואלים ויש בו מצרנות משא"כ בשוכר מישראל כיון דיש רשות לישראל אחר להוסיף על השכירות לא סמ"ד דשוכר וכה"ג כתב בתשו' מהרא"ל צינץ חו"מ סי' ל"ו לענין חזקות הנהוגין דיש בזה מצרנות כיון דאסור להשיג גבול בזה סמכא דעתי' ועדיף משאר שכירות וגם הרש"ל מודה ועיי"ש שדעת המהרא"ל דאפילו בשכירות מישראל מוציא המצרן מלוקח ולא כרש"ל וש"ך עיי"ש ועכ"פ בשכירות מנכרי יש לומר דגם רש"ל וש"ך מודים: ועוד נראה בזה דבנ"ד גם אם הוי ספיקא דדינא זכה השוכר דהא מסתמא כשקונין מנכרי נותנין כסף מקודם ואח"כ כותב לו הנכרי שטר ובכה"ג מעיקר הדין לא זכה הישראל הקונה דנכרי מכי קיבל זוזי אסתלוק לי' כדאי' בחו"מ סי' קצ"ד אלא דעכשיו מדד"מ מהני כמבואר שם ובעליות דר"י הובא בשט"מ ב"ב נ"ד כתב דדינא דמלכותא אינו מועיל רק דהמחזיק בה לא זכה דמלכא אמר לא ליקני אלא באיגרתא אבל גם הקונה מנכרי שיש לו שטר לא קנה עדיין רק שזכה לענין זה שחזקתו של אחר לא יועיל וממילא כשיחזיק הוא אח"כ יזכה אבל כ"ז שלא החזיק לא זכה עדיין עיי"ש א"כ בנ"ד כיון שלא החזיק הלוקח בבית לא זכה עדיין ושוב השוכר שדר בבית קודם מדין מצרנות דהא הלוקח עכ"פ לא זכה עדיין וא"כ ודאי השוכר קודם מדין מצרנות אף אם היו סד"ד וזה נכון:
אלא דזה לא שייך רק אם נתן מעות קודם אבל אם קיבל השטר קודם ואח"כ נתן מעות לנכרי זכה מדינא כדאי' בחו"מ סי' קצ"ד. אבל גם זולת זאת כבר כתבתי טעמים נכונים לזכות השוכר מדין מצרנות וגם יפה כתב כת"ר דבנ"ד שהוציא השוכר כמה הוצאות שיתנו לו קאנצעסס למכירת משקין שם הוי כמו חנות דיש בזה פיסוק חיותא שכתב החת"ס יו"ד סי' רמ"ב דבזה לכ"ע השוכר דוחה את הלוקח. אמנם מה שטוען שמעון כי זה כבר עשרה ימים מעת שקנה הדירה ונודע לראובן ולא תבעו לדין אבד מצרנותו וראובן טוען כי שאל לאיזו אנשים ואמרו לו שאין דין מצרנות בגוי וע"כ לא תבעו. הנה אם יברר ראובן שכדבריו כן ששאל לאנשים ואמרו לו כן הוי טענה ברורה אבל אין ראובן נאמן בזה רק ע"י בירור ובספרי מ"פ לחו"מ סי' קע"ה דנתי דאפשר בכה"ג שדר בבית אף שלא תבעו לא הוי מחילה דסמך ע"י שדר בבית כשיבוא הלוקח לדחותו אז יטעון מצרנות עיי"ש אבל לא מצאתי דבר מבורר בפוסקים בזה:
והנה אם לא יזכה ראובן בדין מצרנות לענין השנה הששית שיש לו עוד להחזיק בשכירות ששמעון מוחה בידו לעשות מזיגה שם שכת"ר הראה מקום לחו"מ סי' קנ"ד סעי' ב'. הנה כפי הנראה שם יכול למחות בידו דאף שיכול לקבל סמוכים על שלחנו ונטפלים אליו הלא כתב באה"ג שם בשם מ"מ דכל כי האי שיהי' ביתו פתוח לרוחה תע"ב עיי"ש וזה לא שייך רק בקיבל אחרים בחנם ולא בשכר כמזיגה אבל בזל"א ח"ב חו"מ ערך ש' כתב דגם במקבל שכר שרי עיי"ש אבל אפשר דזה רק באורחים ישראלים אבל לא נכריים. אך נראה דכל עיקר הדין דסי' קנ"ד הוא רק במקבל דיורין שדרין בביתו ביום ובלילה אבל מזיגה שהיא רק ביום ליכא קפידא גם לשיטת הרמב"ם ז"ל. ואף שראיתי בס' דברי גאונים כלל פ"ד אות ל"ט הביא מזל"א שמסופק אם יוכל השוכר להכניס תינוקות ללמוד עיי"ש משמע אף שאינם שם בלילה הוי בכלל דיורין שאסור להכניס אבל אין דבריו מוכרחים ובפרט בנ"ד דשכר מגוי ובדיניהם אין המשכיר יכול למחות וממילא דגם הישראל שקנה מאתו א"י למחות. והנה כ"ת הביא תשו' דברי חיים בקונה מגוי וישראל דר שם בשכירות דאף אם אין ישראל השוכר רוצה לקנות מכל מקום יש לפייסו בדמים מצד אדם דרבינו גרשון מאור הגולה. ועיינתי שם בח"ב סי' מ"ה ובעניותי קשה להוציא ממון אם לא ברצון הצדדים: