אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן צה

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן צה

סימן צד

לכבוד הרב הה"ג מו"ה דוד אלימלך הכהן ני' ראבד"ק דינוב יצ"ו: ע"ד שאלתו באשה א' שאינה יכולה לטהר לבעלה מחמת שרואה תדיר מראה ברוין הנוטה לשחור על הכתונת שלה ומראה זו היא רואה בלי שום הרגשה רק מרגשת שנתלחלחה מושבה ובודקת הכתונת ותמצא מראות הנ"ל והרופאים יאמרו כי יש לה יבלת על האם שמשם יוצא הלחלוח ואף שהרופאים לא הושוו כולם בסבת הלחלוח אבל כולם יאמרו שאין הדם דהיינו המראה מהמקור מה משפט האשה הנ"ל. וכת"ר האריך בזה. והנה כפי דברי האשה אינה מרגשת שום כאב ע"כ לולא דברי הרופאים לא הי' מקום להקל אף לגבי כתמים אף להחושבים כאב כמכה לענין כתמים ובפרט באשה שיש לה ווסת עי' נוב"י מה"ת סי' ק' דהא אינה מרגשת כאב. ומצד שהלחלוח משונה ממראה דם נדתה לא מצאתי בפוסקים להקל ועוד דהא שערות בוודאי משונים הם ואפ"ה לא הקילו בפוסקים רק בבדיקה אם נמחו ומשמע אף בלי הרגשה דהוי רק דרבנן. ובנוב"י מהד"ת יו"ד סי' צ"ח משמע קצת דיש מקום להקל קצת בכתמים עי"ז שנשתנה מראה הדם מדם נדותה אלא שכ' שם סברא לתלות שינוי הדם בזה שיצא קודם הזמן ולא נתבשל כל הצורך יעו"ש. ובנ"ד שנוטה לשחור וכל החשש דלמא באמת שחור היא ואין אנו בקיאין ושחור הא אדום היא אלא שלקה וא"כ אדרבא נתבשל ביותר. אמנם גם בזה יש לומר שלכך נשתנה שנשתהא במקור הרבה ועכ"פ אינני רואה מקום להקל אף בכתמים ע"י השינוי ובפרט בנ"ד שרואה ודאי מגופה:

אמנם מצד אמירת הרופאים כבר עומעמו הרבה בזה בגדולי האחרונים ובפרט ברופא נכרי ורופאי ישראל שבזמנינו החשודים. אמנם בתשו' בי"ש יו"ד ח"ב סי' כ"ח דכל פלוגתת הפוסקים הוא רק בדבר שאומרים עפ"י השערה ולא בדבר שלמראה עיניהם ישפוטו שרואין מכה או במשמוש ידים דלכ"ע נאמנים יעו"ש וכ"ה בנ"ד למראה עינם ישפוטו. ונהי דאין אומרים ברור שזאת היבלת מוציאה לחלוח וגם מקריאתם זאת יבלת אולי אינה כמו מכה גמורה עכ"פ לענין דם שלא בהרגשה כמו בנ"ד דהוי רק מדרבנן יש לחשבו למכה שאינו ידוע שמ"ד דלרמ"א סי' קפ"ז מותר מטעם ס"ס וגם הנוב"י סי' מ"א החזיק בדבריו היכא שהמכה במקור. וגם החוו"ד שהחמיר שם מודה דבלא הרגשה שריא מטעם ס"ס הנ"ל כיון דהיא רק מדרבנן. אפס דיש להחמיר לכאורה לענין ז' נקיים עפי"ד החוו"ד הנ"ל דכל ההיתר היא משום שלא בהרגשה דהוי דרבנן והרי להחוו"ד סי' קצ"ו דם שלא בהרגשה סותר ובשו"ת ב"ש מה"ת יו"ד סי' י"ז החזיק בשיטתו דעכ"פ אינו עולה יעו"ש. אמנם כאן דלהנוב"י הנ"ל דמתיר מטעם ס"ס אף בלעדי הסברא דלא הרגישה אף בדאו' מועיל הס"ס יעו"ש. א"כ פשיטא דאף בז' נקיים טהורה כיון דאין ההיתר משום דלא הרגישה וגם בסברת חוו"ד וב"ש הנ"ל מה שהחליט הב"ש דלכל הפוסקים דם קישוי אינו עולה וה"ה דם שלא בהרגשה. והרמב"ם שמקיל בדם קישוי שעולה יחיד הוא בזה יעו"ש, לפע"ד זה אינו דגם שיטת הר"ח כהרמב"ם כמ"ש הס"ט סי' קצ"ד בשם רשב"א גם מה שחשבו הס"ט והבי"ש להר"ן מהסוברים שדם קישוי אינו עולה צ"ע דאף שבנדה ל"ה הביא הר"ן בסתם דברי הר"י דדם קישוי אינו עולה אבל בדף ל"ז הביא שיטת אלו בשם י"א ולבתר הכי הביא דברי הרמב"ם שדם קישוי עולה והאריך הר"ן ליישב דבריו דל"ד לדם טוהר דאינו עולה דשם כל שלא טבלה הדם טמא דביומי וטבילה תלה רחמנא יעו"ש וגם שם בדף ל"ז בד"ה אא"ב כתב להדיא דדם קישוי עולה יעו"ש ולשיטתם ה"ה דם שלא בהרגשה:

ועכ"פ בנ"ד לענין כתם נוטה לשחור שבלא"ה הס"ט מקיל לגמרי בנוטה לשחור ונהי דאינו מקיל רק בכתם ולא בדם שודאי מגופה ובא ע"י הרגשה כמבואר בדבריו סי' ק"ץ ס"ק נ"ב שאין להחמיר בזה רק בראי' ממש או בבדקה בעד הבדוק יעו"ש מכ"מ הא גם דם ממש בנוטה לשחור טהור מה"ת והכא בלא הרגשה לדעת רמב"ם ור"ח ור"ן הנ"ל עולה והוי רק כתם ובשגם דלנוב"י הנ"ל דמתיר מס"ס לא שייך חומרא זו כמ"ש לעיל ע"כ יש לצדד להקל. ורק לענין תוך ג' לימי ספירה שמוצאת לחלוח הנ"ל אף שבנוב"י סי' י"א נראה שמחמיר בזה כיון דאינה ידוע שהמכה מוציאה דם וגם רמ"א סי' קצ"ו אינו מקיל רק במכה שידוע שמוציאה דם ובפרט להש"ך שם שמחמיר יותר. מכ"מ הכא כיון דהיא רק כתם הנוטה לשחור שהס"ט מקיל לגמרי יש להקל הכא דא"א לטהר באופן אחר לבעלה:

אמנם לענין בדיקת הפסק טהרה וז' נקיים שהביא כת"ר דברי החוו"ד להחמיר בכל גווני אף במכה שידוע שמוציאה דם וכ"כ בס"ט שם כיון דבעינן בדיקה ואין זו בדיקה. והן אמת שמלשון החוו"ד שם שכ' מתחלה ליסוד מוסד דדם שלא בהרגשה סותר ולכך הצריכה תורה הפס"ט ובדיקה דנקיים ואח"כ כ' דלפי"ז גם במכה שידוע שמוציאה דם בעינן הפס"ט ובדיקה א' מז' נקיים יעו"ש נראה דהא בהא תליא. וא"כ לפי מ"ש לעיל דאין זה מוכרח דדם שלא בהרגשה אינו עולה יש לומר נמי דבמכה שידוע שמוציאה דם א"צ שיהא העד נקי בהפס"ט ובדיקת נקיים. וכ"נ שהבין בתשו' חס"ל יור"ד סי' נ"ח דלפי השגתו על החוו"ד בהא דהרגשה אינו מצריך לענין קרטין שיהי' בדיקת הפ"ט וא' מז' נקיים נקי מקרטין. אבל בתשו' אב"מ סי' כ"ג אף שחולק על החוו"ד בהא דדם שלא בהרגשה וכן חולק על חוו"ד בזה שהחמיר במכה המוציאה דם ודאי שטמאה בשעת ווסתה דאח"כ צריכה הפ"ט וא' מז' נקיים שיהי' נקי דכיון דלא איתחזקא בנדה וודאית רק משום וכי לא תטמא לעולם סגי בהפ"ט ובדיקת דז' נקיים אף שאינו נקי אבל בזה מודה לו דאם טמאה נדה וודאית אין מועיל בדיקת הפ"ט וז' נקיים רק בבדיקה וודאית וא"א לתלות אז בדם מכה דאין זה בדיקה כלל יעו"ש. וכ"ה בתשו' ח"ס יו"ד סי' קע"ז:

והנה כת"ר מביא דברי תשו' מהרי"א הלוי ח"א סי' קמ"א שתמה על חוו"ד וס"ט הנ"ל מהא דכ' הש"ך סי' קפ"ז במרגשת בשעת ווסתה שדם בא ממכה טהורה ואין חוששין שמא טפת נדה מעורב כיון דל"ש סברת דכי לא תטמא שתהי' טמא כשלא תרגיש בוודאי שהיא מהמכה יעו"ש הרי דאף דשעת ווסתה בעי בדיקה מכ"מ מועיל זה ול"א דאינו בדיקה וה"ה לענין הפס"ט וז' נקיים. והנה אף לדבריו משם אין ראי' רק במרגשת שדם זה מהמכה ולא בסתם מכה המוציאה דם דהא בסתם מכה באמת טמאה בשעת ווסתה. ונראה שדעתו דהא טעמא דבסתם מכה טמא משום סברת דוכי לא תטמא לעולם אבל לא משום דשעת ווסתה בעי בדיקה דהרי במרגשת שדם זה ממכתה טהורה כיון דלא שייך סברת דוכי לא תטמא א"כ לענין הפ"ט ובדיקה דז' נקיים דל"ש דוכי לא תטמא לעולם שפיר טהורה והוי בדיקה. אבל דבריו נפלאים דהא מקור דברי הש"ך היא מתוס' נדה מ"ז ושם מבואר דה"ד למ"ד ווסתות דרבנן אבל למ"ד ווסתות דאו' טמא אף בכה"ג שמרגשת שדם מן עהכה אף דלא שייך סברא דוכי לא תטמא לעולם יעו"ש. הרי מוכח להדיא דלמ"ד ווסתות דאו' כיון דבעי' בדיקה מה"ת לא מיקרי זה בדיקה א"כ לענין הפ"ט וז' נקיים דלכ"ע הוי דאו' שהדין כן אף במרגשת שזב עתה מהמכה דדלמא טפת נדה מעורב ומכ"ש באינה מרגשת שזב עתה מהמכה ואדרבה משם ראי' להחוו"ד וכן כתב בתשו' בי"ש סי' כ"ח דגם במרגשת שזב עתה מהמכה אינו מועיל להפ"ט ובדיקת נקיים. ובתשו' מהרי"א שם כתב דהיכא שדם מכתה משונה מראייתה גם להחוו"ד הוי שפיר הפ"ט ודבריו צ"ע דאכתי איכא למיחש דלמא דם נדה מעורב בו וכיון דרובו ממכה נשתנה המראה כמו דם מכה. ובפרט באינה מרגשת עתה שזב מהמכה שיש לחוש דילמא כל הדם שבא עתה בעת הפ"ט דם נדותה היא אלא שנשתנה ואין מהשינוי ראי' להתיר ואולי דעת החסל"א שמקיל בקרטין היא מסברא הנ"ל כיון דנשתנה]. ע"כ לפע"ד אין להקל כלל לענין בדיקת הפ"ט וז' נקיים וצריך לבדוק במוך דחוק להפ"ט שיהי' נקי ואז אפילו תמצא הכתונת מלוכלך לא איכפת לן וכן יש לעשות בראשון מנקיים ואף שבחוו"ד סי' קצ"ו מקיל בבדיקה דנקיים ביום א' עי' תשו' בי"ש יו"ד ח"ב סי' י"ג שכ' שזה מיירי באינה רואה מקודם לכן רק בשעת ווסתה טמאה משום הסברא דוכי לא תטמא לעולם בזה סגי בבדיקת נקיים ביום א' אבל בטמאה מקודם לכן או לאח"כ בבירור בעינן בדיקת ראשון ושביעי ושאר הימים לא תבדוק כלל דאם תמצא לחלוח על עד הבדיקה תהי' טמאה כיון דהוי בהרגשה. ועי' בחוו"ד סי' קפ"ז שלשיטתו שם שמקיל רמ"א בס"ס בלא הרגשה כתב שלא תבדוק שלא תטמא יעו"ש וכ"נ לענין אשה שמוצאת קרטין שמקיל רמ"א בנבדקו ולא נימחו שא"צ לבדוק עוד דעכ"פ בדיקת הפ"ט ונקיים צריך להיות נקי מקרטין או לבדוק אותם אם לא נימוחו. לא מבעי' לדעת רמ"א שם דאינו מתיר רק בשלא בשעת ווסתה ועי' בחוו"ד שם הטעם משום שאין זה ברור שע"י שלא נימוחו ג"פ יהי' כן לעולם ולכך בשעת ווסתה טמאה יעו"ש וכיון דבשעת ווסתה טמאה אף דל"ש סברא דוכי לא תטמא בזה כמ"ש הש"ך שם ג"כ מכ"ש בבדיקת הפ"ט וז' נקיים ואף להש"ך שם דמקיל גם בשעת ווסתה נראה בלשונו משום דווסתות דרבנן וכ"כ בש"ע הר"ב שם א"כ לענין בדיקת הפס"ט וז' נקיים דהוי דאו' אין להקל ועי' תשו' ח"ס יו"ד סי' קנ"ט בסופו משמע מלשונו דבנבדקו ג"פ אינו טמאה רק בשעת ווסתה יעו"ש ומשמע קצת אף בבדיקת הפ"ט וז' נקיים לא איכפת לן. ולענ"ד ז"א כיון דמחמיר בשעת ווסתה מכ"ש לענין בדיקת הפ"ט וא' או ב' מז' נקיים דצריך להיות העד נקי מקרטון או לבדוק אם לא נימוחו:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה