אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן צד

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן צד

סימן צג

לכבוד הרב הה"ג האבד"ק לאקאטש נ"י:

ע"ד שאלתו בצוואת שכ"מ שלא הי' לו בנים רק יורשו הי' בן אחותו ובצוואתו הניח לו בירושה חלק בדירתו וחלק א' בדירתו יהי' על עולמית שהכנסה שיהי' מהבית יחולק בכל שנה על היא"צ והיורש שלו יעקור דירתו מהחדרים אשר הם עולמית. ואם יעבור ע"ז הוא אוסר עליו ועל כל אדם הנאת החדרים הנ"ל שהכנסה יהי' על היא"צ והיורש הנ"ל לא קיים הצוואה וישב בכל החדרים עד יום מותו וכהיום האלמנה שלו רוצה למכור כל הנחלה עם החדרים שצוה המצוה הנ"ל על עולמית אם רשאין לקנותו. והנה מ"ש כ"ת לדון בזה דאין ממש בצוואה כמבואר בחו"מ סי' רי"ב סעי' ו' דשכר דירה הוי דשלב"ל ולא חל ההקדש והצדקה ונשען ע"ד רמ"א בחו"מ סי' רי"ב שהכריע דהקדש וצדקה לא חל על דשלב"ל ובאומר כשהוא שכ"מ שכר הבית יהי' לעניים לא אמר כלום. הנה בגוף הכרעת רמ"א שם גם לענין שכ"מ כן עי' בתשו' מהרא"ל צינץ חחו"מ סי' ל"ח שפקפק הרבה עליו. אבל בנ"ד לדעתי גם להרמ"א חלה הצוואה דהא בפירוש נכתב שהחדרים יהי' על עולמית הרי הקדיש גוף החדרים לזה אלא שביאר דבריו שהכנסת הבית יחולק על היא"צ והרי אפילו במוכר או הקדיש בית להכנסתו מועיל כמו דקל לפירותיו ומכ"ש הכא שהקדיש גוף הבית. ומ"ש כת"ר שהכא בודאי לא הקדיש גוף הבית מלשון הצוואה שאחר פטירתו יעקור היורש דירתו מן החדרים וכו' שלי הרי שקראם שלו. אין זה כלום כדאמרינן גיטין מ"ב עבדי שהי' כבר יעו"ש וה"נ שהיו שלו מכבר ובפרט בנ"ד הא ההקדש לא חל עד אחר מותו ובעודו בחיים עדיין שלו הוא ואף שעקירת דירתו של היורש יהי' אחרי פטירתו קראם שלו שמעיקרא הי' שלו כנ"ל:

וגם מצד האיסור שאסרם על כל העולם שכ' כת"ר דאין האיסור כלום דהאיסור הוא אם יעקור דירתו אז הוא אוסר ולא אסר מעכשיו ואז לאחר פטירתו הרי כבר זכה היורש בנחלה ואין בידו לאסור. והנה בלשון הצוואה לא נכתב לשון זה דאז הוא אוסר רק אם לא יעקור דירתו אני אוסר וכו' וא"כ יתכן שאוסר מעכשיו ואע"ג דבכל דוכתי קיי"ל דלשון אם לאחר הוא ועי' באה"ע סי' קמ"ה הא לענין נדר מבואר בשבועות כ"ו באומר לא אוכל ככר זה אם אוכל זה דאכל' לאיסורא והדר אכלי' לתנאי' ומוכח שם דחל הנדר מעכשיו וכבר תמה הר"ן שם הא אם כלאחר דמי ותירץ דהכא שאני דאם נימא דאם כלאחר דמי יוכל להיות שלא יחול הנדר כלל אם יאכל האיסור מקודם ע"כ אמדינן לדעתו שכוונתו מעכשיו יעו"ש ומכ"ש בנ"ד דאם נימא אם כלאחר דמי הרי אין לנדרו ואיסורו חלות כלל דהא אין בידו לאסור אחר מותו ע"כ בוודאי הי' כוונתו שאם יעבור ע"ז הוא אוסר מעכשיו הבית ונסתר בזה מה שרצה כת"ר לדייק מזה שהמצוה לא הקדיש גוף הבית לצדקה רק ההכנסה דאל"כ האיך יכול לאסור הא הבית אינו שלו רק של עניים דהא הצדקה לעניים חלה לאחרי מותו כדין כל מתנת שכ"מ ועי' קצה"ח סי' ר"ן ונה"מ שם דאף לשי' הפוסקים שחלה למפרע מכ"מ כשבדעת המצוה שיחול לאח"מ חל אז ולא למפרע והאיסור שאוסר אם לא יקוים הוא מעכשיו בעודו בחיים שעדיין הבית שלו ויכול לאסור. וע"ד הר"ן שבועות הנ"ל עי' מ"ש הג' רעק"א בהגהותיו למשניות נדרים פ"ז מ"ט ומ"ש בעניי בספרי מ"פ לחו"מ בשירי מנחה לסי' ר"ז. ע"כ לדעתי אינני רואה שום היתר לקנות החדרים ההם של צדקה וגם מצד האיסור שאסרם המצוה על כל אדם:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה