אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן צב

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן צב

סימן צא

לכבוד הרבני המופלג בתורה ויראה מו"ה משה בלוטרייך נ"י בק' מעטץ במדינת לאטרינגען:

מכתב שאלתו בצירוף מכתב הרה"ג מו"ה שלום יצחק הכהן נ"י מו"ץ דאנטווערפין הגיעני נכון ולאשר מכותלי מכתבו של הה"ג הנ"ל הבנתי יותר ציור השאלה ע"כ הנני להשיב על סדר מכתב הרב הנ"ל. והנה בדבר מקוה שרצו לעשות מתחילה שחפרו מים בעומק ומצאו מים חיים ועלו ערך רל"ה מעטער בגובה ועדיין לא הגיע לגובה הנצרך למקוה שיגיע עד לנקב השקה ע"כ שפכו מים שאובים עד שעלו המים למקוה הא' לנקב השקה של מקוה הב' אבל מצאו תיוהא בזה כי בערך ג' שעות אח"כ נחסרו כל המים שאובין ששפכו כי שבו לאחוריהן ע"י נקב המעיין שמתחת עד שעמד גובה המים כמתחילה קודם ששפכו השאובין כי כן טבע המעיינות ונפסק ממילא ההשקה למקוה הב' שרוצים לטבול בה. כי מתחילה היו מחשבתם למלאות מקוה הב' לטבילה במים שאובין ויהיו מחובר למקוה א' כשפה"נ. והרב הנ"ל כתב דיש להחמיר לבל לטבול במקוה הב' כיון שנפסק ההשקה כדברי הר"י שבש"ך סי' ר"א ס"ק קי"ב:

אמנם לזה היו עוד תקנה לבל ישפכו השאובים למקום הב' רק למקוה הא' אחר שיהיו שם מים העולה מהמעיין ע"י שפיכת השאובין למעיין וממקוה א' יבואו המים למקוה הב' ובאופן זה אף שנחסרו אח"כ המים ממקוה הא' ולא יהיו השק ליתא לחשש הש"ך הנ"ל כי הוא לא החמיר רק כשהוכשר ע"י השקה וכשנפסק ההשקה חוזר לפסולו אבל כשהיו השאובים במקוה כשירה שיש בה מ"ס מים כשרים כבר נטהרו לגמרי ויוכלו לטבול במקוה הב' אח"כ בלי השקה וכדמוכח מהא דפ"ו דמקואות דשופך בעליון עד שיורד לתחתון מ"ס וכמו שהאריך בזה בתשו' בית שלמה יו"ד ח"ב סי' ס"ג ותשו' משיב כהלכה יו"ד סי' ט"ז ודבריהם ברורים. אלא דהרב הנ"ל חשש עוד מטעם אחר כיון דמקום א' פסולה מטעם זוחלין אינה מטהרת השאובין כלל שהי' בתוכה. ולחשש זה לא יועיל גם כשנשפכו שאובין למקוה הא' שיבואו למקוה ב' כיון שלא ניטהרו כלל במקוה הא' שהי' זוחלת:

אלא שגוף דבר זה דמקוה זוחלת לא יטהר שאובים לא נראה לי ואף שבתשו' ב"ש יו"ד ח"ב סי' פ"ו כתב כן בפשיטות ונשען בזה על תשו' מהרי"ט ח"א סי' י"ח אבל המהרי"ט שם לא החליט הדבר רק שכ' שצ"ע על ר"ש שכ' בהא דבור של גשמים שאובים והאמה נכנסת ויוצאה ממנו דהרי היא בפסולו דמיירי באמה של מי גשמים ובאין באמה מ"ס דאל"כ היה מטהר השאובים דהא אפילו ביש בה מ"ס יש לומר דאין מטהר כיון דהמים זוחלין עיי"ש ועכ"פ הר"ש והרא"ש ואשכול ה"מ סי' נ"ד שכתבו דמיירי באמה מ"ג ואין בה מ"ס וש"ך יו"ד סי' ר"א ס"ק נ"ה הביא דבריהם במוסכם ע"כ סברי דמקוה זוחלת מטהר שאובין אף שאינו מטהר אדם וכלים וכבר כתבתי בזה בספרי מנחת פתים ליו"ד סי' ר"א סי' נ' וביותר יפלא על סברא זו דמהרי"ט מהא דפ"ו דמקואות דשופך לעליון מ"ס עד שירד לתחתון הרי דהמקוה זוחל והאיך מטהר השאובין ובשלמא לרא"ש דסובר דכל שאין המקוה זוחל לא הוי זוחלין ניחא אבל מה יענו הר"ש והמרדכי למשנה זו דהרי לשיטתם נעשה כל המקוה זוחלין והאיך מטהר השאובין ובתשו' בי"ש שם כתב דיש לומר דמיירי שהמים נחו במקוה בטרם שזחלו והדבר תמוה ולא ניתן ליאמר כלל דא"כ האיך ירדו לתחתון אם יש להם מקום מנוח במקוה העליונה וע"כ מיירי ששופך מים למעלה עד אפס מקום וע"כ ירדו למטה וא"כ לא נחו כלל והאיך הוכשרו במקוה זוחלת וע"כ דאף מקוה זוחלת מטהר השאובין וכיון שבהכרח כן לשיטת הר"ש והמרדכי מסתמא לא פליגי בזה עם הרא"ש דהא פלוגתתם היא רק אם המקוה זוחל למעלה אם כשירה לטבול בה אבל בזה דמוכח לשיטת הר"ש ומרדכי מהמשנה דפ"ו הנ"ל דמקוה זוחלת מטהר שאובין ע"ז לא פליג הרא"ש ועוד דהא הרא"ש כתב נמי בהא דבור שהוא מלא שאובין והאמה נכנסת לו דמיירי באמה של מי גשמים ואין בה מ"ס דאל"כ היה מטהר את השאובים והרי שם היו זוחלין גמור גם להרא"ש דהא כל האמה שלמעלה זוחל והרא"ש דמכשיר במקוה שנפרץ מלמעלה היינו כיון דלמטה אינו זוחל הוכשר כולו ע"י חיבור דלמטה גם המים שלמעלה וע' בס' לחו"ש סי' ר"א סעי' נ' אבל הכא דהמים שלמטה שאובין ושלמעלה זוחלין האיך יטהרו הזוחלין את השאובין ומוכח להדיא מרא"ש דמקוה זוחלת מטהר שאובין:

והנה בס' לחו"ש ס"ק נ' הבין מ"ש הש"ך ס"ק נ"ה לאחר שהביא דברי הר"ש והרא"ש דמיירי באין במים מ"ס וכתב ע"ז ע' לקמן סעי' ס' דכוונתו דלדידן דקיי"ל אין הנזחלים מערבין באמת אין האמה מטהר את השאובין אף ביש מ"ס. אבל ז"א דכוונת הש"ך דהאי דסעי' ס' ענין אחר הוא לחבר ב' מקואות חסירים אין הנזחלים מערבים אא"כ עמדו אבל להכשיר השאוב שבבור גם נזחלים מהני וכן פירש דברי הש"ך בס' נחל אשכול ה' מקואות סי' נ"ד ס"ק י"א. ואף להבנת הלחו"ש הנ"ל בדברי ש"ך מכ"מ נראה ברור דה"ד כשהבור שאובים ומי גשמים עוברים עליו אבל כשיש בבור מ"ס כשרים ושאובים נכנסים בו ויוצאים ממנו שפיר נטהרו השאובים דזה הוי עירוב גמור. וזה מוכרח דהא להלחו"ש הנ"ל גם מעיין אינו מערב בזוחלין כמ"ש שם בשם ס' שיח יצחק וא"כ מעיין זוחל שמי גשמים שאובים ירדו לתוכו לא יטהרו השאובין וזה ודאי ליתא כמבואר בכל הפוסקים דמקוה מ"ס או מעיין יכול לשפוך לתוכו אפילו אלף סאה שאובין ואם מעיין הוא יכול לטבול בו אף בעודו זוחל במקום שהיו מהלך בתחילה וע' ט"ז יו"ד סי' ר"א ס"ק ך'. וא"כ ה"ה במי גשמים שירדו לבור שיש בו מ"ס אף שהבור זוחל מטהר השאובים שבאו לתוכו דל"ד לאמה עוברת שאין הנזחלים מערבים. באופן דנראה דמקוה זוחלת מטהר השאובין שבתוכו או המושקים לה ובפרט בנ"ד קיל יותר דמקוה א' הוי מעיין שמטהר בזוחלין אף אדם מכ"ש שאובין ואין חשש רק מחמת שרבו נוטפים על הזוחלין שאינו מטהר בזחילה אבל גם בזה הא לרוב הפוסקים במקום שהיו המעיין מהלך מתחילה מטהר בזוחלין וע' ט"ז ס"ק כ' אלא דבנ"ד יש לומר דהוי מעיין עומד ואינו מטהר אף במקום שהיו מהלך בתחילה אבל גם בזה יש גדולי הפוסקים דגם מעיין עומד מטהר בזחילה במקום שהיו מהלך בתחילה כמבואר שיטת הר"ן נדרים מ"א ובמ"א הוכחתי שכן דעת כמה פוסקים ודברי ט"ז ס"ק כ' צ"ע באופן שמעיקר הדין הי' נראה לי להתיר המקוה הנ"ל שכבר עשו כי נראה עיקר דמקוה זוחלת מטהר שאובין ומכ"ש מעיין אף שרבו נוטפין על הזוחלין דעדיין יש לומר דדינו כמעיין. אבל הם רצונם לעשות עצהיו"ט לבל יהיו שום נדנוד ע"כ רצונם לעשות עתה ע"י צינור שיקבעו בתוך החפירה של המעיין ולסתום כל רצפת המעיין ויהיו נשאר פתוח רק במקום הצנור ויעלו המים ע"י הצנור מן המעיין למקוה עד שיהיו שם מ"ס ושוב יסתמו הצינור למעלה בכסוי ברזל ויוכלו לשפוך שאובין כמה שיצטרכו עד שיעלו לנקב ההשקה וגם במקוה הב' שטובלין בה ישפכו שאובין ויחובר למקוה הא' ע"י נקב השקה שיהיו פתוח תמיד והמים לא יזחלו עוד כי יהיו סתום הצנור בכסוי ברזל. והנה באופן זה ודאי מקוה כשירה היא רק הצנור יש לעשות מתחילה ע"ד לקבעו בקרקע כדי שלא יקבל טומאה וע' נוב"י מה"ת יו"ד סי' קל"ז וכבר האריך בזה הרב מאנטווערפין:

ומעיקר הדין היה נראה דבנ"ד אף שלא נעשה מתחילה ע"מ לקבעו בקרקע כשר דע"כ הצינור אין לו שום קיבול ופתוח למטה דאם היו לו בית קיבול הוי שאובין אף שיעשו אותו ע"מ לקבעו בקרקע וגם מקבל טומאה כמ"ש בנוב"י מה"ת יו"ד סי' ק"ט וכיון שכן שאין לו קיבול לא איכפת לן כלל מה שמקבל טומאה דמטעם הוי' ע"י טהרה אין חשש כיון שגם בלי הצנור היו המים עולין למעלה למקוה וא"כ אין הצנור גורם הוי' של המים כלל ולא איכפת לן אף שהצנור מק"ט כמבואר במשנה פ"ה דמקואות דמעיין שהעבירו ע"ג אחורי כלים או ספסל שכשר לטבול חוצה לה רק ע"ג ספסל ואחורי כלים לא יטבול משום גזירה אטו תוך כלי כיון דמק"ט וביאר בתיו"ט שם ומובא בש"ך דמיירי דיכולים המים לבוא למקוה זולתם דאין בזה משום הוי' ע"י דבר המק"ט:

ועפ"י יסוד המשנה הנ"ל דספסל שהוא כלי המק"ט אסור להטביל עליו והמים היוצאים ממנו כשרים ניחא לי ליישב דברי ר"ת שהובא ביש"ש ב"ק פ' מרובה סי' ח' שכ' דהא דצנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל היינו שאסור לטבול בצנור מחטין וצינורות אבל המים היוצאים מהצנור כשרים לטבול בם וזה כביר נשאלתי מח"א ע"ז שהדבר תימה מדוע יכשרו המים היוצאים למקוה מהצנור הזה שהוא כלי הא הוי שאובים ועוד דא"כ דמיירי לטבול בתוכו א"כ אפילו קבעו ולבסוף חקקו פוסל דהא בגמ' ב"ב ס"ז מסיק הטעם דמקילין בצינור שקבעו ולבסוף חקקו משום דשאובין מדרבנן אבל לטבול בתוכו הא הוי דאורייתא. ועתה ראיתי שגם בתשו' ריב"א יו"ד סי' נ"ח התפלא על דברי ר"ת הנ"ל. ולפי הנ"ל נראה דהנה סתם צנור פתוח מב' צדדים וא"כ יפלא למה צנור פוסל את המקוה וע"כ כתבו תוס' ב"ב ס"ה ד"ה צנור דמיירי בחטט בו לקבל צרורות וכ"כ הר"ש ז"ל פ"ד דמקואות מ"ג עיי"ש אבל ר"ת ז"ל סובר דמיירי בצנור פתוח ולא חטט בו לקבל צרורות דהא סתם צנור קאמר דפוסל את המקוה רק דמיירי בצנור של מתכת דמקבל טומאה דהא פשוטי כלי מתכת טמאים וע"כ בתוך הצנור אסור לטבול משום גזירה אטו תוך כלי כמו דאסור להטביל ע"ג ספסל מהאי טעמא אבל המים היוצאים מהצנור למקוה כשרים כמו מים היוצאים מהספסל וניחא הא דקאמר בגמ' ב"ב ס"ו שאני שאובה דרבנן אף דקאי על טבילה בצנור גופא דזה נמי דאסור להטביל ע"ג כלי המק"ט אף שאין לה בית קיבול ולא נפסלו המים משום שאובין וגם לא משום הוי' ע"י טהרה כגון שהמים יבואו שמה מאליהם היא רק מדבריהם דחז"ל גזרו עליהם שבהיותם על הכלי יהיו כמו שאובין וזה ברור. באופן דבנ"ד אם יכולין המים לבוא למעלה למקוה בלעדי הצנור אין קפידא כלל אף אם יהיו הצנור מקבל טומאה רק אפשר ע"י שסתמו רצפת המעיין לא היו המים עולין למעלה לולא הצנור ובכה"ג הוי הוי' המים ע"י טומאה אם הצנור מקבל טומאה וצריכין לעשות הצנור ע"ד לקבעו בקרקע. והכסוי שקורין ווענטיל שמכסין בו הצנור מלמעלה ודאי צריכין לכתחלה ע"מ כן לקובעו בקרקע דאם הכסוי מק"ט הרי יש חשש דמונע הזחילה ע"י דבר המק"ט דהא לולא הכסוי היו המים זוחלין לחוץ ושבין למעיין וגם יש לעשות הכסוי מחובר לצנור דהא תרווייהו בעינן שיהיו נעשה לקובעו בארץ וגם יהיו מחובר לארץ או לדבר המחובר לארץ כמ"ש בנוב"י בכ"ד וכן אם יעשו איזה נקב ברצפת המקוה לשפוך כל מי המקוה לחוץ בעת הצורך ולסתום הנקב בברזא של מתכת יש לעשותה ע"מ לקבעה בארץ ושתהיו נקבעת בארץ ע"ד שכ' בלחו"ש סי' ר"א ס"ק צ':

והנה ראיתי בתשו' הה"ג מאנטווערפון שכ' לענין הכיסוי דאפילו לא נעשה לכתחלה ע"מ לקובעו בארץ כשר והביא מכלים פי"ד מ"ג דכל הכיסוין טהורים חוץ מכיסוי מיחם וברע"ב שם הטעם דכיסוי מיחם טמא דמשתמשין עליו בפ"ע וא"כ כיסוי הווענטיל טהורה ול"צ עשותה לכתחלה ע"מ לקבעה בארץ. והנה בכלים פי"ב מ"ג דכיסוי טני של רופאים טמא כתב רע"ב הטעם משום דמניחין עליו סימנים וצע"ק בכלים פט"ז משנה ז' דכיסוי קופסא טמא וכיסוי קמטרא טהור והרע"ב ז"ל שם לא כתב שום טעם לדבר ובפירוש הראב"ד פ"ג מעדיות כתב טעם משום דכיסוי קופסא מהודק מאוד בכלי ונעשה כגוף הכלי עיי"ש וזה שייך דוקא היכא שהכלי טמא והכיסוי מהודק לו נעשה כגוף הכלי שמחובר לטמא אבל הכא שהצנור טהור אף שהכיסוי מהודק אין חשש. ובפירוש הגר"א ז"ל שם בכלים כתב טעם החילוק דכיסוי קופסא טמא שהוא שוה ויכול להשתמש עליו וכיסוי קמטרא עגול ואינו ראוי להשתמש עליו עיי"ש וצ"ע להגר"א דתלי טעמא בראוי להשתמש עליו א"כ כל כיסוים השוים וראוים להניח עליהם דבר יהיו טמאים ופשטא דמשנה דכל הכיסוים טהורים לא משמע כן ועכ"פ בכיסוי שאינו ראוי להשתמש עליו כגון שעגול מלמעלה הי' נראה דא"צ לקובעו בארץ:

ולענין הברזא שכתבתי לעיל שסותמין הנקב יציאת המים שכתבתי לעיל להחמיר לעשותו ע"מ לקובעו בארץ. גם בזה יש לעיין דבתשו' חת"ס יו"ד סי' רי"ח כתב בפשיטות דברזא של נחושת אינו מק"ט דאין עליו שם כלי ובלחו"ש סי' ר"א ס"ק צ' הקשה עליו דלדעת הרמב"ם פ"ט מכלים כל שיש לו שם בפ"ע אף שאינו משתמש כלל בפ"ע מק"ט והוסיף לומר דגם להראב"ד שהכל תלוי אם משתמשין עליו בפ"ע הברזא מיקרי משמש בפ"ע והביא ראי' מהא דדלת וצנור יש לו שם בפ"ע וטהור מפני שנעשה לשמש עם הקרקע כדאי' פי"א דכלים והרי זה נעשה לשמש עם הקרקע א"כ לא מיקרי תשמישו בפ"ע והאיך קרו לה שם בפ"ע וע"כ דזה הוי תשמישו בעצמו כי אינו משמש בצירוף כלי אחר רק דטהור משום שנעשה לחברו בקרקע עיי"ש:

ולענ"ד נראה דלדעת הראב"ד ז"ל פשיטא דברזא טהור כי אין לה שום שימוש בפ"ע רק לתחוב אותו לסתום נקב של כלי או מקוה וכדומה. והא דפי"א דכלים קורה ודלת וצנור ע"כ מיירי בראוין להשתמש בהם בפ"ע דומיא דצנור שעכ"פ ראוי להניח בו דבר וכן דלת רחבה וראוי להניח עליו ולתלות בו דברים וכן כל הני השנוים שם בהכי מיירי וטהורים משום שנעשו להתחבר בארץ אבל ברזא אין לה שום שימוש כלל בפ"ע. וגם להרמב"ם ז"ל דתלי לה בשם בפ"ע ולא בשימוש נראה דברזא אינו שם בפ"ע כי כשיאמר ברזא סתם אין אתנו יודע עד מה כי כל ברזא יש לה ענין מיוחד ברזא לכלי קטן כמו פלאש או ברזא לסתום חביות וכדומה וזה מיקרי אין לה שם בפ"ע כמו כיסוים דמיקרי אין לה שם בפ"ע כי לכל כלי יש כיסוי מיוחד וע' בפי"א דכלים מ"ו דפיקה של מתכת חכמים מטהרין וביאר בתויו"ט שם בשם הרמב"ם דאפילו אם יאמר אדם פיקה לא ידע לאיזה שם כיון שזה השם נופל על כל פלכה עגולה או קרובת העיגול עד שיאמר פיקה של כוש עיי"ש וה"נ בברזא. וע' בתשו' ריב"א יו"ד סי' ס"ד שגם הוא הקשה על הח"ס הנ"ל מדברי הרמב"ם דיש לו שם בפ"ע טמא אבל הוא הבין שם בח"ס דמיירי בברזא שקורין פיפין ותרנגולת נחושה וזה ודאי צורת כלי עלה ויש לה שם בפ"ע רק שאינה ראוי' להשתמש בפ"ע אבל בברזא פשוטה מודה הריב"א דטהור לכל השיטות וכ"כ בריב"א סי' ס"ז דברזא פשוטה אינה כלי כלל ואין ע"ז שום שם כלי וע' בתיו"ט פ"ט דכלים דאף דפשוטי כ"מ טמא אבל בעינן שיהיו תורת כלי עלי' וכ"ה בפיה"מ להרמב"ם ז"ל ע"כ מעיקר הדין נראה דא"צ לקבעה בארץ ובפרט אם עושין הברזא עגולה מלמעלה שאינו ראוי להשתמש עליו כלל ועכ"ז טוב להחמיר לקבעה למקוה ע"י שלשלת ואף שבג"ט הובא בלחו"ש שם מחמיר דל"מ חיבור ע"י שלשלת אבל הוא מיירי בתרנגולת נחושה שזה הוי כלי אבל ברזא פשוטה נראה דאינו כלי כלל וכן בהכיסוי דהיינו הווענטיל יש להחמיר לעשותה לכתחלה ע"מ לקובעה בארץ ולקבעה עכ"פ ע"י שלשלת וכנ"ל:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה