אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן צא

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן צא

סימן צ

להרב החריף ובקי המופלג מו"ה אברהם דוד שפיעגל נ"י מו"ץ דק' ראהטין: ע"ד שאלתו שבא לפניו בבתולה שנשאת וביאה ראשונה כפי דבריהם הי' רק העראה ע"כ בלילה שאחריו בטל ג"כ והרגישה קצת כאב ובבוקר מצאה על הסדין של ביאה הראשונה דם וגם הכתונת היה מלוכלך בדם ובסדין של ביאה שניה לא מצאה כלום וספרה נקיים וטבלה ובביאה ראשונה הרגישה כאב ומצאה דם לאחר תשמיש וכן לאחר שטבלה מזה הדם בביאה ראשונה הרגישה כאב ומצאה דם תיכף אחר הביאה ואז עשו שאלה מזה והורו להם שכשיגיע עוד ל"ט לא ישמשו באותו הלילה רק בלילה שאחריו וכן עשו וגם בביאה זו הרגישה כאב ומצאה דם ועתה השאלה על האשה הנ"ל להבא. ורו"מ כתב דאף דמבואר ביו"ד סי' קפ"ז דאף בראתה ג"פ כיון שהרגישה כאב תלינין בבתולים לענין זה דלא הוי רואה דם מ"ת אבל היינו בלא פסקה אבל הכא פסקה בביאה שני' דהא לא מצאה על הסדין כלום ואף שמצאה על הכתונת הרי יתכן שהי' עוד מביאה ראשונה אבל אין זה מוכרח שפסקה דאפשר שאף שלא מצאה על הסדין ראתה בביאה שני' ונבלע בכתונת ומידי ספיקא לא נפקא אם פסקה או לא אלא דחוו"ד סי' קפ"ז כתב דאם לא בדקה לאח"ת דיינין לה כפוסקת והביא ראי' מנדה י"א דבתולה שדמי' טהורים א"צ בדיקה ותבדוק כדי שנדע אם פסקה או לא וע"כ דגם בלא בדקה דיינין לה כפוסקת והבדיקה הוא לקולא דידה עכ"ד ומדבריו משמע דאף אם מצאה בבוקר דם על הכתונת אפ"ה הוי כפוסקת כיון דלא בדקה סמוך לתשמיש דאל"כ ל"ק קושיתו דעכ"פ א"צ בדיקה סמוך לתשמיש וע"כ דסובר כנ"ל וא"כ מכ"ש בנ"ד דגם מה שמצאה על הכתונת בבוקר יש לתלות מלילה שעברה דהוי כפוסקת אבל בתשו' בי"ש אה"ע סי' ס"ח השיג עליו דכשלא בדקה אין דינה כפוסקת:

והנה גם להבי"ש היינו שאח"כ מצאה על הכתונת או על הסדין רק שלא בדקה סמוך לתשמיש בזה יש להקל אבל בלא מצאה כלום פשיטא דהוי כפוסקת כיון דע"כ לא ראתה דלענין זה אין תולין שש"ז חיפהו דאל"כ לא משכחת לה כלל דין פוסקת אבל בב"ש שם כתב דאם מצאה בפחות מכגריס על הסדין יש לדונה כאינה פוסקת ולתלות שזה דם בתולים. ותמהני דא"כ האיך משכחת לה פוסקת הא אין לך סדין שאין עליו כמה טיפי דמים כדאי' בנדה ותמיד יש לתלות בזה וע"כ דבפחות מכגריס יותר מסתבר במאכולת והוי שפיר פוסקת דדוחק גדול לומר דפוסקת היינו שבדקה סמוך לתשמיש ולא מצאה כלום דלישנא דגמרא נדה ר"פ תינוקת בעל ולא מצאה דם לא משמע כן רק כל דלא מצאה ע"כ שלא ראתה:

אמנם בנ"ד שהכתונת מלוכלך בטיפו דמים יותר מכגריס אף דיש לומר דמאתמול הוי אכתי לא נפיק מידי ספק השקול דאולי היא מביאה שני' ותלי' בפלוגת' דחוו"ד ובי"ש הנ"ל. ולהבי"ש יש לומר דאין דינה כרואה מ"ת וגם יש לומר דאף אם נחמור כהחוו"ד אכתי בנ"ד הא יש לומר דגם בביאה ראשונה לא ראתה דהרי לא בדקה לאח"ת ומה שמצאה על הסדין בבוקר יש לומר דלא בא בשעת תשמיש ובפרט דלא הי' רק העראה מסתבר יותר דלא הי' דם בתולים כיון דלא הי' ביאה גמורה כמו שהקיל בזה ברמ"א סי' קצ"ג וא"כ להחוו"ד הוי כלא ראתה מחמת תשמש לא בביאה ראשונה ולא בביאה שני'. ובזה אף שבחוו"ד כתב דאם לא ראתה בביאה ראשונה ואח"כ ראתה אין תולין בבתולים דקיי"ל כר"ח דר"פ תינוקת דסובר כן אבל בתשו' בי"ש שם השיב עליו דהרי הרי"ף שם כ' דקיי"ל כר"ח משום דסד"א לחומרא א"כ לענין רואה דמ"ת דרבנן אזלינין להקל כר"א דאף דלא ראתה מקודם אם אח"כ ראתה מחמת תשמיש והיה לה כאב תלינן להקל וכ"כ בתשו' הרי"מ ז"ל יו"ד סי' י"ג בפשיטות ולא הזכיר כלל מדברי' החוו"ד ואף אם נחוש לומר דבביאה ראשונה ראתה ובביאה שניה לא ראתה דאם כן פשוט לכאורה דפסקה לראות שוב אין תולין בבתולים ובזה ליכא ספיקא כלל כמ"ש תוס' נדה י"א דגם ר"א מודה בראתה ופסקה אבל אכתי יש לצרף סברת הרי"ף ז"ל דהא דפסקה אין תולין היינו במה שראתה אח"כ שלא מחמת תשמיש אבל מחמת תשמיש תולין אף שפסקה וכבר הרגיש בזה הסד"ט סי' קפ"ז והרי"מ בתשו' הנ"ל וכ' שם דאף לרש"י ותוס' דפליגי על רי"ף בזה מכ"מ היינו דוקא בהיה ביאה גמורה הראוי להתערב אבל בלא הי' ביאה גמורה או אפילו אין יודעים שהי' ביאה גמורה תולין להקל שבעל בהטיה לכך לא נמצא דם עיי"ש ובנ"ד כפי מכתב כ"ת נראה שעל ביאה שני' ג"כ מסופקין אם היה ביאה גמורה ויש להקל להתירה לבעלה. וגם כפי שכ' רו"מ יש להאשה הנ"ל ווסת קבוע בהפלגת ימים מל"ה לל"ה וגם אחר ראיית דמים הנ"ל האורח בא בזמנו א"כ יש לצרף דברי המרדכי דביש לה ווסת קבוע אינה חוששת לרואה דם מ"ת ובנוב"י מה"ק יו"ד סי' ס"א ובמה"ת סי' צ"ד כתב דביש לה וו"ק ממילא אינה חוששת לרואה דמ"ת דזה הוי כווסת שאינו קבוע כמו קפיצה וביש לה וו"ק אינה חוששת לווסת שאינו קבוע כדאית' בסי' קפ"ט סעי' י"ג אלא שנוב"י שם מסופק דאפשר כל דין זה דסעי' י"ג היא רק בשינתה מט"ו לט"ז לכך אם אח"כ הדר הווסת קבוע אינה חוששת אבל היכא שגם מתחילה כשראתה לא שינתה ווסת הקבוע כגון ראתה ג"פ בר"ח ורביעית בכ' לחודש שפיר חוששת אף לווסת שאינו קבוע ואינו מועיל מה שחזרה וראתה בר"ח כיון דגם מעיקרא לא שינתה ושורש ספיקו שם הוא מלשון הש"ע סי' קפ"ט סעי' ל"ב ראתה ג"פ בר"ח ורביעית בכ' לחודש וכן בחמישית וששית אם זה דוקא בראתה ג"פ אבל בפ"א אינה חוששת לווסת שאינו קבוע או לאו דוקא וגם בפעם אחת חוששת עיי"ש וא"כ גם בנ"ד כיון דמעיקרא היה לה וו"ק ולא שינתה י"ל דחוששת לווסת תשמיש אף שאינו קבוע:

אלא שגוף ספיקו של נוב"י מחמת לשון הש"ע סעיף ל"ב תמהני שלא זכר שר מדברי הב"ח סעי' מ"ג שכתב להדיא דוקא ראתה ג"פ אבל בפ"א שראתה בכ' לחודש כיון דיש וו"ק אינה חוששת לווסת שאינו קבוע והא דבסעי' מ"א כתב הטור דראתה ב"פ בר"ח ובכ"ה בחודש ובר"ח דחוששת גם לכ"ה אף שהוקבע לה ווסת קבוע התם שאני דראיה ג' ממעיין פתוח קאתי ואיכא למיחוש דראי' של יום כ"ה עיקר עיי"ש ומדברי הב"ח אלו תשובה מוצאת למ"ש החוו"ד סי' קפ"ט ס"ק ט"ו דהא דיש לה וו"ק אינה חוששת לשאינו קבוע היא דוקא בווסת הפלגה דאי אפשר שיתקיימו שניהן דהרי בטלה הפלגה ראשונה אבל כשיש לה וו"ק לחודש חוששת אף לשאינו קבוע והוכיח כן מדברי הטור הנ"ל דבראתה ב"פ בר"ח וכ"ה ור"ח חוששת לכ"ה ג"כ יעו"ש שהרי מדברי הב"ח מפורש דגם בווסת החודש אינה חוששת לווסת שאינו קבוע וכ"כ הרש"ז זצ"ל בקו"א לסי' קפ"ט ס"ק ז' להדיא דאין חילוק בין ווסת הפלגה לווסת החודש והביא מדברי הב"ח הנ"ל באופן דבכל גווני שיש לה וו"ק וראתה ביום שאינו קבוע כל שחזרה וראתה ביום הקבוע לה מקודם אינה חוששת לווסת שאינו קבוע ועיי"ש בביאורו לש"ע ס"ק מ"א וס"ק מ"ד ובפרט בנ"ד דהי' לה ווסת הפלגה מקודם וגם אח"כ ראתה הפלגה כמאז יש לצרף להקל לטעמים הנ"ל לתלות בדם בתולים וע' בחוו"ד סי' קפ"ז שהשיג על נוב"י סי' ס"א הנ"ל דלפימ"ש הוא בסי' קפ"ט חוששת גם לווסת שאינו קבוע וכוונתו להשיג על נוב"י שכ' להקל גם ביש לה ווסת החודש קבוע שאינה חוששת לווסת תשמיש ולפימ"ש דברי הנוב"י נכונים גם ביש לה ווסת החודש ומכ"ש בווסת הפלגה כמו בנ"ד וכה ראיתי גם בתשו' גבעת פנחס יו"ד סי' נ"א שכתב בסברת המרדכי דיש לה ווסת אינה חוששת היינו ווסת הפלגה כיון דלאח"כ חזיא להפלגה כמקדם מוכח דמה שראתה בשעת תשמיש לא היה מהמקור דאל"כ כיון שראתה אז היה לה להרחיק ראייתה בהפלגה מדם שמחמת תשמיש משא"כ בווסת החודש ל"ש זה עיי"ש באופן דאם עכ"פ אינו ודאי שביאה שניה היה ביאה גמורה יש להקל לתלות בבתולים ויכולה לשמש עם בעלה לאחר שתטבול רק יש להחמיר שבליל שתטבול וכן בלילה שניה מהטבילה לא תשמש כיון שב"פ הראשונים ראתה בליל טבילה ובפעם הג' ראתה בליל שניה כמ"ש החוו"ד ותשמש בשלישית מהטבילה אמנם אם לא תראה אז כשיגיע עוד טבילה תהיה רשאי לשמש גם בליל טבילה כהסד"ט סי' קפ"ז דלא החמיר בש"ע רק בפעם אחת דלא כהחוו"ד שמחמיר שלא לשמש לעולם בליל טבילה וכ"כ בתשו' בי"ש יו"ד ח"ב סי' ל"ב ובפרט בנ"ד דיש לתלות בדם בתולים דהוי רק חומרא בעלמא שלא לשמש בל"ט כמ"ש בנוב"י סי' צ"ד וגם מלשון הנוב"י שם נראה דלא החמיר רק על פעם אחד ולא לעולם:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה