שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן צ
לכבוד הרה"ג וכו' מו"ה בנימין זאב גאללער נ"י אבדק"ק בוברקא: מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדבר המקוה להמשיך ע"י צינורות של צימענט מבאר מים חיים למקוה והניחו ג' טפחים סמוך למקוה קרקע הראוי לבלוע שנמצאו מערערים על מקוה זו וכת"ה האריך בטוב טעם ודעת לברר שמקוה טהרה היא אליבא דכ"ע ודרש מאתי חוו"ד. והנה בש"ע יו"ד סי' ר"א סעי' ל"ו פשוט הדין עושין מקוה כזו לכתחלה אף בלי המשכה ג"ט ע"ג קרקע רק החת"ס בתשו' סי' ר"א חושש לדעת הגמ"ר דקידושין סי' תק"ס שחושש לגומות אף שלא נעשו בכוונה והנה כ"ת כתב דבהגמ"ר נראה שחשש להחמיר בשל תורה וזה כשאינו מושך ממעיין דיש חשש דאו' אבל כמו בנ"ד שמושך מבאר מים חיים הרי מה"ת רשאי לטבול אף בכלי גופא כשמחובר למעיין כשה"נ אלא משום גזירה שמא יקבענו במקום מוצא המים כמ"ש הר"ש והרא"ש ז"ל ועכ"פ בכה"ג דהוי רק גזירה דרבנן תו לא חיישינן לחשש חטטין ודבריו נכונים בסברא אבל לשון המרדכי שם ומיהו אם הי' מעיין בא דרך לווחים בעלמא שאין לו דפנות כלל בזה דומה להכשיר עכ"ל ומשמע אבל דרך צינור אף שבא ממעיין יש חשש וכבר הערותי בזה בספרי שירי טהרה פ"ד דמקואות משנה ג' אבל יש לומר דמיירי שנקבעו במקום מוצא המעיין שאין בו כשה"נ ובזה יש איסור דאורייתא לטבול בתוך כלי אבל כשיש חיבור כשה"נ למעיין כמו בנ"ד גם הגהמ"ר יודה להתיר כיון דליכא חשש דאו': ומ"ש כת"ר דאפילו אם נימא דהגהמ"ר מיירי גם במחובר למעיין יש לומר דה"ד כשאין מ"ס בין מעיין לשוקת דבכה"ג אין החיבור מועיל כמ"ש הסמ"ג והג"א פ' המוכר הבית הובא בב"י סי' ר"א אבל בנ"ד יש מ"ס ויותר במעיין טרם שנכנס לסילונות. הנה להלכה קי"ל דאין חילוק כלל כמ"ש הש"ך סי' ר"א ס"ק כ"ז ועמ"ש בספרי שירי טהרה פ"ה דמקואות משנה א': והנה כ"ת כתב עוד היתר במעיין עפי"ד הב"ח סעי' ל"ט שמסופק דהא דכ' הטור בצינור שחקק בו בשל עץ כ"ש ובשל חרס רביעית דכל המים העוברים ע"י חשובי שאובין מיירי במי גשמים אבל במעיין הרי עכ"פ מקום שאין בו גומא עובר המים ומטהר את השאובין כמו מעיין שהעבירו ע"י שפה הנה דברי הב"ח אלו הם כפי הסברא דלא נעשה כל הצינור כלי קיבול רק מקום החטט ויש לומר דהמים שעוברים במקום שאין בו חטט אף שאינם רוב הרי מעיין מטהר בכ"ש כמו בהעבירו ע"ג שפה וה"ה במי גשמים יהי' כשר אם יהי' רוב המים העוברים במקום שאין בי גומא אבל לפימ"ש נה"כ על הש"ך ס"ק ע"ז דכל הצינור נעשה כלי וכל המים שאובים ול"מ רבי' עיי"ש א"כ גם במעיין כן אמנם דברי הנה"כ אינם מוסכמים שמלשון תוס' ב"ב ס"ה ורא"ש הלכות מקואות סי' ו' ורמב"ם בפיה"מ פ"ד מ"ג נראה דרק מקום החטט נעשה כלי וכבר העיר בזה בתשו' בית שלמה יו"ד סי' ס"ב ותשו' נטע שורק סי' ע"ו ע"ז ושפיר יש מקום לדברי כ"ת דבמעיין מטהר מה שעובר על המקום שאין בו חטט את המים שעובר ע"ג החטט כמו בהעבירו ע"ג שפה וכדברי הב"ח ז"ל והן מאז הערותי בספרי שירי טהרה בהא דהעבירו ע"ג שפה כשר חוצה לה שהרי עכ"פ לא גרעו המים שהעבירו ע"ג שפה ממעיין שהעבירו ע"ג אחורי כלים דלר' יוסי הוי כמקוה וא"כ האיך יטהר השאובין וכתבתי שם דיש לומר העבירו ע"ג שפה היינו מעט חוץ לשפה וכן נראה להדיא בב"ח סעי' ט"ו ומצאתי אח"כ בהגהות הרש"ש שם במקומות שהעיר בזה ונדחק ושוב מצאתי בתשו' הגאון מאיר נתובי' בקונטר' מקוה מים שהקש' כן ותירץ דסתם שוקת של אבן הוא דאינו מק"ט והא דהעבירו ע"ג אחורי כלים נעשה כמקוה היינו בכלים שמק"ט עיי"ש וא"כ יפלא מאוד על הב"ח ז"ל סעי' ל"ט הנ"ל שצידד דמה שהמעיין עובר בתוך הצנור מקום שאין בו חטט הוי כהעבירו ע"ג שפה שמטהר השאובין דהא הטור שם בכלי עץ וחרס מיירי שע"י החטט מקבל טומאה א"כ אף דנימא דל"ש פסול שאובין רק במים העוברים ע"ג מקום החטט אבל עכ"פ גם זה שעובר בשאר הצינור שמק"ט הוי כהעבירו ע"ג אחורי כלים דיצא מכלל מעיין ואינו מטהר בכ"ש וצע"ג: אך עכ"פ בנ"ד בסולונות בצימענט דהוי ככלי אדמה ואבנים דאינו מקבל טומאה כלל וע' פ"י דכלים א"כ שוב יש לצרף היתר הנ"ל דלא נעשה שאובין רק מה שעובר ע"ג החטט ומה שבצדו הוי כהעבורו ע"ג שפה בכלי שאינו מק"ט דמטהר השאובין כהמאיר נתיבים הנ"ל ואפשר דכל עיקר דברי הטור דכל המים שעוברים שאובים כוונתו כשהצינור מושך למקוה ונעשו כל המים שאובים היינו מחמת שבא למקוה ע"י דבר המקבל טומאה וא"כ היכא שיש הפסק בין צינור למקוה יש לומר דלא נעשו כל המים שאובים ואם עכ"פ הרוב עוברים על מקום הצינור שאין בו חטט נטהר ברבי' והמשכה כש"ך ס"ק ע"ז שם ובפרט בנ"ד דאין הסילונות מקבלים טומאה כלל דיש לומר כן: ועוד נראה דגם אם נחוש לכל החומרות שגם בממשיך ממעיין מחמיר הגהמ"ר וגם כל הסילון נעשה כלי קיבול עי"ז שנחטט בו אבל זה כשהסילונות הם מונחים בתלוש יאבל בנעשו להתחבר בקרקע ונתחבר כמו בנ"ד אין שום חשש דהרי גם אם יתהוו חטטין אח"כ הרי הו"ל קבעו ולבסוף חקקו דכשר ואף שבמהרי"ק החמיר גם בזה לבל לעשות מקוה להמשיך מי גשמים ע"י צינורות שעל הגגין מחשש חטטין הנה באמת תמה עליו בקונטרס מקוה מים הנ"ל דהרי הוי קבעו ולבסוף חקקו ובנוב"י מה"ת יו"ד סי' קמ"ב מיישב עפ"י דרכו דבפסול דאורייתא ל"מ קבעו ולבסוף חקקו וסובר מהרי"ק דכולו שאוב מדאורייתא עיי"ש וא"כ במחובר למעיין בכשה"נ דמה"ת מותר לטבול אפילו בתוך הסילונות רק משום גזירה כמ"ש הר"ש והרא"ש והוי רק שאובה דרבנן תו אין להחמיר בקבעו ולבסוף חקקו ומהרי"ק שהחמיר הרין מיירי בממשיך מי גשמים ובהגהמ"ר שהחמיר אף במעיין הרי יש לומר דמיירי בצינור תלוש וזה נראה ברור:
אלא דיש לחוש קצת שמא יש איזה גומות בצינור טרם שנקבעו אף שלא נעשו בכוונה עפ"י חומר הגהמ"ר הנ"ל אבל נראה הרי עכ"פ לא נמצאו גומות שמחזיק כל גומא רביעית רק חטט כ"ש והרי בחר בחוט לקבל צרורות בעינן רביעית ורק בעץ דנוח לחקוק נעשה כלי בכ"ש כמ"ש ט"ז בטעם הדבר והכא סילונות של צימענט הוי כחרס ואף דבהגהמ"ר שם נראה דחושש בחטטין כ"ש גם באבן היינו משום דיוכל להיות ברוב הימים אבנים שחקו מים ויהי' רביעית והכא בנ"ד כיון שקובעין אותו בארץ אף אם יהי' כן ברוב הימים הרי הוי קבעו ולבסוף חקקו ובוודאי דיש לראות לכתחלה שיעשו אותו חלקים בלי שום חטטין ועל החטטין שעל אח"כ לאחר קביעות ודאי אין לחוש וגם אם יש עתה איזה חטט כ"ש שלא בכוונה אין חשש וכבר הורה גבר בתשו' בי"ש יו"ד סי' ס"ב להכשיר צינורות של עץ ט"ו המשכה ג"ט יעו"ש ובפרט הכא בצינורות של צימענט וממשיך ממעיין מחובר כשה"נ שמקוה טהרה היא לכ"ע: