שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן פט
לכבוד הרה"ג וכו' מו"ה ישעי' לנדמאן נ"י אבדק"ק אזיפאלוא:
מכתבו הגיעני. בדבר הדו"ד שבא לפניו כאשר באו דבר טענותיהם בארוכה ותוכן הענין בקצרה הוא שה"ר ליבוש שהי' דבריו נשמעים אצל הה"צ מאזונא השתדל אתו למכור חצי ביתו לה"ר אזיק והר"א הבטיח לו בעד השתדלות זה להיות הקאמיר וחצי הכנסה מהאיינפאהר להקלווז שהוא החצי השני מהבית שקונה הר"א ופעל בהשתדלותו שמכרו לו ועתה בא לדון שה"ר ליבוש רוצה שיקיים כנ"ל והקונה הר"א טוען שהבטיח כן רק למען שלא יקלקל לו והנה דבר זה פשוט שאינו טענה דהוי דברים שבלב רק העיקר מה שיש לדון בזה מחמת שש"ט אינו מגיע לו כל כך כי הקאמיר והכנסה שוה הרבה מאוד וכפי מה דקי"ל סי' רס"ד אין לו אלא שכרו וכת"ה כתב כיון דהבטיח לו קרקע בשכרו ואין אונאה לקרקעות ל"ש בזה השטאה דהוי כמכרו שוה אלף בדינר ואף להסוברים דיותר מפלגא גם בקרקע הוי ביטול מקח מכ"מ כיון דגוף דין סרסור שהבטיחו יותר מן הראוי הוא סד"ד וגם בקרקע ביותר מכפל הוי סד"ד הוי ס"ס ולדעת כמה פוסקים בס"ס מוציאין ממון ולדעתי זה אינו דמלבד דכ"כ נה"מ סי' רס"ד דע"כ אינו מדין אונאה ממש רק דעיקר טעם השטאה ורק דמשום דעבר על לא תונו דאמרינן דהשטה בו עי"ש א"כ בקרקע נמי אף דאין אונאה בקרקעות מכ"מ לאו דלא תונו איכא כמ"ש רמב"ן עה"ת פ' בהר וחינוך מ"ע של"ז ושפיר שייך השטאה ומ"ש בנה"מ שם דאם הוסיף לו על הסרסרות פחות משתות דאין דין אונאה מחויב ליתן לו היינו משום דבאמת בפחות משתות יש לומר דגם לאו ליכא ואף שהרא"ש ז"ל הובא בחו"מ סי' רכ"ז מסופק בזה הנה בחינוך מ"ע של"ז מבואר להדיא דשרי לגמרי וכן מבואר בס' חסידים סי' תקל"ב להדיא. אבל גם בלעדי זאת הרי עכ"פ גוף הקאמיר לא קנה ה"ר ליבוש אף אם נימא דהקצבה קיימת דהא מבואר סי' של"ב דהבטיח לפועל חפץ בשכרו לא קנאו משום דלא משך ועי' בקצה"ח שם דישנו לשכירות מתחילה ועד סוף והוי מלוה ואפילו מו שפרע ליכא א"כ גם לענין הקאמיר דהוי קרקע ונקנה בכסף מכ"מ מלוה לא מהני ואפילו לדעת המח"א ה' שכירות סי' י"ד דאם הבטיח לשדכן חפץ בשכרו כיון דזה נגמר בפעם א' הוי ככסף וקונה למי שפרע הא בקרקע באתרא דנהיגי לכתוב שטרא ל"ק בכסף כלל לדעת כמה פוסקים ואפילו מ"ש ליכא ועי' פ"ת סי' ר"ד ועוד דהא הכא בעת שהבטיח להסרסור דהיינו לה"ר ליבוש הקאמיר עדיין לא קנה הר"א הבית והוי דשלב"ל דל"מ בו שום קנין ובאופן זה שגוף הדבר אינו נקנה עכ"פ צריך לשלם דמיו כמבואר שם וכאן דגוף הדבר אינו נקנה רק דמיו שוב יש בדמים דין אונאה וא"צ ליתן לו יותר מהקצבה. אמנם מצד אחר יש לדון לכאורה דמחויב בכל מה שפסק לו עפ"ד הקצה"ח סי' רס"ד דהבטיח לשדכן עני יותר מהקצבה הוי נדר וחייב ליתן לו וה"נ כיון שהבטיח דבר להקלויז דהיינו ביהכ"נ הוי נדר אבל דברי הקצה"ח בזה תמוהים דנראה דכל שהדבר נעשה דרך שכירות ל"ש בזה נודר לעני כיון דלא נתכוין לותר להקדש ל"ש אמל"ג כמ"ש תוס' קדושין כ"ט ד"ה משכו וה"ה לעני בכה"ג וכבר כתבתי בזה בספרי מ"ת סימן של"ד לתמוה על המקנה ר"פ האומר בזה ובנה"מ סי' פ"א נראה דפליג על קצה"ח הנ"ל אמנם כ"ת כתב בנ"ד לחייבו בכל מה שפסק דזה הוי כשתדלנות דפסק בתשו' שבו"י ה"ב סי' קנ"ז דצריך ליתן לו כל שכרו ואף ששם מיירי בחזקת ישוב דעת כ"ת דגם בקניית בית כן דסרסור היינו סתם סרסו' אבל סרסור לאיש מיוח' שיפעול אצלו למכור לו דבר והאיש הסרסור הזה חשוב אצלו דבריו ועשו פרי זה מקרי השתדלות ובזה דבריו נכונים בסברא אף שבתשו' חת"ס חו"מ סי' צ' אודות איש הבטיח שכר הרבה לא' לפעול מאבי המשודכת שלו שטח"ז שכתב דצריך לשלם לו כל מה שפסק לו דדרך ליתן שכר הרבה בעבור שתדלנות כזה עי"ש ומשמע דוקא משום דדרך ליתן שכר בשביל זה אבל אי לאו הכי אף דזה מקרי כעין שתדלנות דהוא אצל אדם מיוחד אפ"ה אין לו יותר מהראוי ומכ"מ אינו מוכח דיתכן דבכל עניני שתדלנות רגילים ליתן שכר הרבה ע"כ הנכון בזה כמ"ש כת"ר. אבל עדיין צ"ע בזה כיון דהבטיח הקאמיר והקאמור ודאי לא קנה כמ"ש לעיל רק דצריך ליתן לסקלויז כפי שיוי הקאמיר שוב יש לומר כיון דגוף החפץ לא קנה בטלה הפסיקה לגמרי ואין צריך ליתן לו רק כפחות שבפועלים כמ"ש בחת"ס בחדושיו לע"א ס"ג בשם ריטב"א שם. אבל המעיין בריטב"א שם יראה דלא החליט הדבר רק מספקא לי' והשאיר בצ"ע וברא"ש בע"א שם מבואר דצריך לשלם כל שיוי החפץ וכן כתב בר"ן שם ומסיים אף שהרשב"א מסופק בדבר עיי"ש ונראה שספיקת רשב"א היא כספיקת ריטב"א אם בטלה הפסיקה לגמרי וסתימת הש"ע סי' של"ב כרא"ש ור"ן ז"ל וכן מדברי פסקי מהרא"י שהובא בש"ך סי' של"ב וקצה"ח ס"ק ד' שם שפסק ליתן רביעית דמי השט"ח אף שלא קנה גוף השט"ח נראה דפשיטא לי' דלא בטלה הפסיקה כלל א"כ בנ"ד יש לשום הקאמיר וכזה ישלם הר"א ואף דאין לקרקע אונאה מכ"מ שייך שומא בזה כמה שוה למוכרה ועי' תוס' ב"ב ס"א דגם דמים מודיעין שייך בקרקע אף דאין לקרקע אונאה ועי' קצה"ח סי' שי"ב כנלע"ד: