שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן פח
לכבוד הרב הה"ג וכו' מו"ה זלקא הוטלעך נ"י ראבד"ק דאלינא:
ע"ד שאלתו בד"מ בדו"ד שבא לפניו בלוה שטוען נגד וועקסיל שביד המלוה פרעתי והמלוה הזה עסקיו מרובים בהלוואה ויש לו פנקס שבתוכו נכתבו כל הלוואות שמלוה וכשהלוה משלם מלבד החזרת הוועקסיל הוא מעביר בקולמוס על חוב זה בפנקסו והמלוה אינו זוכר עתה רק עפ"י פנקסו שלא נמצא על חוב וועקסיל העברה בקולמוס וגם הוועקסיל ת"י ומסופק כת"ר אם ישבע המלוה עפ"י פנקסו הנ"ל והביא דברי התומים שם סי' צ"א שחולק על הש"ך דל"ב רגל"ד כלל ופנקסו המדוקדק הוי טענת ברי הן לישבע לפטור הן ליטול היכא שהדין להיות נשבע ונוטל ובפרט בנ"ד הוי רגל"ד כיון שהוועקסיל ת"י המלוה. אמנם זה רק בדבר הכתוב בפנקסו דבודאי לא כתב בפנקסו דבר שקר ויוכל לישבע ע"ז אבל בנ"ד סמך המלוה לישבע הוא רק מחמת שלא נמחק חוב זה בפנקסו דהיינו שלא העביר עליו בקולמוסו כנהוג אצלו ודבר זה חידש הרא"ש ז"ל בתשו' הביאו הש"ך שם סי' צ"א דאם רגיל לכתוב מיד כל עסקיו בפנקס ולא מצאו עסק זה בפנקס יוכל לישבע ע"ז וה"נ בנ"ד כן אבל מהריב"ל הובא בש"ך שם כתב דה"ד ברגיל לכתוב מיד דאל"כ חיישינן שמא שכח עיי"ש וראי' לזה מיבמות קט"ו בחבית שהי' כתוב עליו תרומה דמ"ס אם איתא דפינהו מכפר הוי כפר ומ"ס אימור אישתלוו אישתלי עיי"ש הרי דחיישינן לשכחה ששכח למחוק רק ברגיל לכתוב או למחוק מיד אין דרך לשכוח ונראה דמיד לאו דוקא רק כל שכותב באותו יום הוי מיד כעין דאיתא בחו"מ סי' ק"ץ סעי' ט"ז ועי' תשו' צ"צ סי' ק"כ כמה ראיות לזה דאותו יום קרוי מיד והרי לענין שכחה אשכחן כן דבאותו יום אין דרך לשכוח כמ"ש סמ"ע סי' ע"ח ס"ק ט"ו מ"כ בנ"ד אם המלוה רגיל למחוק הפרעון באותו יום אף שאינו זוכר אם נפרע יוכל לישבע על פנקסו שהוא ברור בעיניו שאמת שלא נפרע אבל אם רגיל להשמיט המחיקה ליומא אוחרא שיב יש לומר דאישתלי וצריך הלוה לקבל בחרם שכדבריו כן שפרע השט"ח ונפטר כדאי' בחו"מ סי' נ"ט או להשביע ללוה היסת אם יש רגל"ד שלא פרע כנלע"ד: