אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן פז

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן פז

סימן פו

להרב הה"ג מו"ה יעקב שלום הערצוג נ"י אבדק"ק ניזאנקוויץ:

ע"ד שאלתו בד"מ שבא לפניו ששנים נשתתפו במסחר העורות ראובן ושמעון וחתמו ע"ז בכתב באלה ושבועה לבל יעלימו זה מזה ועתה באו לדין ע"י כמה סכסוכים שנתהוו ביניהם וראובן שהי' מוביל הסחורה הראם חשבון מה שנתן בעד הסחורה ונתברר שהעלים בפאסט א' שאמר שנתן לקצב שנים עשר ר"כ בעד העורות והקצב הגיד שנתן לו פחות חצי ר"כ ועי"ז רוצה השותף השני לדון אותו כחשוד על השבועה שיהי' הוא נשבע ונוטל בהכחשות שביניהם ואף שיש מחלוקת בחו"מ סי' צ"ב לענין שבועה דלהבא אם הוו חשוד והכא ראובן מוחזק ויכול לומר קי"ל דלא נעשה חשד ע"י שבועה דלהבא אבל בשער המשפט שם כתוב דשכנגדו נשבע ונוטל כיון דעכ"פ מספק אי אפשר לנו להשביעו ממילא הוי משואיל"מ. ולכאורה היה נראה ראי' להשע"מ מהא דאי' בסי' צ"ב דבחשוד על דרבנן ג"כ שכנגדו נשבע ונוטל אף שמה"ת כשר לעדות ולשבועה ויפלא לכאורה למאי שצידד הרשב"א ז"ל בשבועות דף ל"א דבפסולי עדות דרבנן מהני לענין תפיסה כיון דמה"ת כשרים ועיין בהגהות רעק"א ז"ל בחו"מ סי' ל"ד וא"כ קשה האיך משכחת לה בחשוד דרבנן שכנגדו נשבע ונוטל הרי החשוד מוחזק ולא גרע מתפיסה דמהני אם יש לו עדים פסולים דרבנן כיון דמה"ת כשרים וה"נ הרי מה"ת ראוי לישבע והוא מוחזק וע"כ כסברת השעה"מ הנ"ל דכיון דעכ"פ אי אפשר לנו להשביעו כיון דהוי חשוד מדרבנן ממילא הו"ל משואיל"מ ול"ד לעדים פסולים דאין איסור לקבל עדות מעדים פסולים אבל הכא חכמים העמידו דבריהם לבל להשביעו ותו ממילא הו"ל משואיל"מ כסברת שעה"מ הנ"ל אבל עיקר יסוד שעה"מ הנ"ל דהוי משואיל"מ תמוה דהא בתוס' ב"מ ה' ד"ה שכנגדו בתירוצם השני כתבו דחשוד כיון דרוצה לישבע רק הב"ד אין מניחין אותו ל"ש כלל דין משואיל"מ רק דתקנ"ח הוא בחשוד דשכנגדו נשבע ונוטל ועי' בקצה"ח סו"ס צ"ב שהאריך בזה וא"כ אזדא לה כל עיקר סברתו של השעה"מ דבחשוד ל"ש כלל דין משואיל"מ רק דחכמים עשו תקנה דשכנגדו נשבע ונוטל והכא דספק חשוד הוא יכול לומר קי"ל דאיננו חשוד ומשואיל"מ ל"ש בלא"ה בחשוד לפי שיטת התוס' הנ"ל. וראי' הנ"ל שהבאתי מהא דחשוד בדרבנן שכנגדו נשבע ונוטל יש לדחות דיתכן דרשב"א דסובר דבפס"ע דרבנן מהני תפיסה סובר כתירוץ קמא דתוס' ב"מ ה' דבחשוד שייך דין משואיל"מ ושכנגדו נוטל בלא שבועה ולפי תירוץ בתרא של תוס' דבחשוד ל"ש דין משואיל"מ צ"ל באמת דבפס"ע דרבנן לא מהני תפיסה וגם הרשב"א גופא לא החליט הדבר כלל שיועיל תפיסה וא"כ בנ"ד נהי דאין משביעין אותו כיון דספק חשוד הוא אבל פטור מלשלם כיון דהוא רוצה לישבע ולדון אותו לחשוד גם בלעדי השבועה כיון דעפ"י חשבונו רצה לגזול משותפו חצי ר"כ יותר ממה שמגיע לו נראה כיון דלא לקח המעות עדיין לא מיקרי חשוד בכך כמ"ש בתשו' חת"ס חו"מ סי' ל"ט בא' שזייף שט"ח על חבירו דלא נקרא גזלן להיות נפסל לעדות ולשבועה כיון דלא גזל עדיין ואין לומר בנ"ד כיון דראובן מוחזק במעותיו של שמעון שותפו וכפי חשבונו עשה זה לפרעון לשמעון הוי ככבר גזלו כיון דמעותיו של שמעון ת"י אבל ז"א דאדרבא כופר במלוה כשר לעדות דלמא אשתמוטי קמשתמיט כדאי' בחו"מ סי' צ"ב ואפילו במעות פקדון כל שלא ראהו בידו לא נפסל ע"כ מטעם העלמה גופא לא נפסל רק מחמת השבועה דלהבא ויוכל לומר קי"ל כיון דהוא מוחזק וגם הלום ראיתי בס' ערך ש"י לחו"מ סימן צ"ב שהשיג על שעה"מ הנ"ל. וכ"ז אנו צריכין אם נתברר עפ"י שני עדים שעבר ראובן על השבועה אבל כפי דברי מכתבו שנתברר ע"י הקצב הלא אין כאן אלא עד אחד ואינו נאמן לפסלו:

ובגוף דברי השעה"מ הנ"ל שדעתו דכל שמספיקא אי אפשר לו לישבע משלם הנה ראייתו מהא דפריך בב"מ ה' ותיפוק לי' דהוי רועה הרי דרועה שכנגדו נשבע ונוטל כמו בגזלן והרי רועה אינו גזלן ברור רק סתם רועה כן אבל מיעוטין כשרים והרי יוכל לומר קי"ל שאני כשר וע"כ כיון דאנו אין מניחין אותו לישבע משלם והנה לולי פירש"י ז"ל שם שפירש דרועה שכנגדו נשבע ונוטל היה אפשר לפרש בע"א דאדרבה רועה פטור לגמרי כיון דהוא רוצה ואומר כשר אני והא דפריך ותיפוק לי' דהו"ל רועה. יש לפרש. דהנה הראב"ד ז"ל הקשה מאי פריך תיפוק לי' דהו"ל רועה הא עדיפא מיני' קאמר דהוי גזלן ומפרש דל"ש דין חשוד שכנגדו נשבע ונוטל רק כשנעשה חשוד אח"כ אבל כשהיו חשוד מעיקרא וידע בו ונשא ונתן עמו הרי סבור וקיבל שיפטר לגמרי יעו"ש ובש"ך חו"מ סי' צ"ב כתב שסברתו טובה אבל בתשוב' הרא"ש מבואר איפכא דבידע בו שהוא חשוד מעיקרא ג"כ שכנגדו נשבע ונוטל ובש"ך נדחק לומר דהרא"ש מיירי בלא ידע וכבר השיג ע"ז בתומים והש"ך נדחק משום דבפירושא דשמעתתא מסתבר כהראב"ד מכח קושיתו דמאי נ"מ בין רועה לגזלן ע"כ רצה הש"ך להשוות לדינא דעת הרא"ש לראב"ד. ולפי הנ"ל נראה דיש לומר דטעמא דרא"ש דחולק משום דאין הכרח כלל דסבור וקיבל שיהי' החשוד נאמן אדרבה הי' בדעתו שאם יהי' הכחשה ביניהם ויתחייב החשוד דשכנגדו נשבע ונוטל ומשו"ה לדינא פליג הרא"ש על הראב"ד כתומים. ולפי"ז יש לומר בפירוש הגמרא ותיפוק לי' דהו"ל רועה כסגנון דברי הראב"ד ז"ל גם לפי דעת הרא"ש דהכי פריך ותיפוק לי' דהו"ל רועה וידע המפקיד שהוא רועה וסתם רועה פסול וממילא ידע המפקיד שאם יתחייב הרועה שבועה יופטר בלא כלום דלהשביעו אי אפשר דלמא פסול הוא ולשלם לא יוכלו לכוף אותו דיאמר קים לי שאינני גזלן וא"כ ברועה ע"כ אדעתיה דהכי הפקיד אצלו שיהי' פטור בלא כלום אבל בהי' גזלן מעיקרא גזלן ודאי יש לומר דהמפקיד אצלו נכנס אדעתא דהכי שאם יתחייב לו הגזלן שבועה ישבע הוא ויטול אבל ברועה שידע שיוכל לומר קי"ל אדעתא דהכי נכנס עמו שיופטר הרועה לגמרי וא"כ אף שנעשה גזלן אח"כ מה בכך הא מעיקרא אדעתא דהכי נכנס אף שהוא ודאי החזיקו בפסול כסתם רועה ושפיר יש לפרש הגמרא כסגנון הראב"ד גם לפי דעת הרא"ש ז"ל ולהיפוך מדברי השעה"מ אך הרי רש"י ז"ל פירש דרועה שכנגדו נשבע ונוטל ומזה ראי' להשעה"מ אבל בפשיטות יש לתרץ קושי' השעה"מ הנ"ל דכיון דחז"ל גזרו עליהם פסול מחמת שהרוב גזלנים הרי הם עכ"פ ככל הפסולים הוודאים מדברי סופרים דשכנגדו נשבע ונוטל משא"כ בשבועה דלהבא דבמחלוקת הפוסקים שנוי אם נעשה חשוד כשעבר על שבועה דלהבא שפיר יוכל המוחזק לומר קי"ל:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה