שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן פה
להרב החריף ובקי מו"ה יחיאל יהודא ראוויטץ חתן הרב אבד"ק ברעזוב יצ"ו:
מכתבו הגיענו נכון. וע"ד שאלתו בד"מ בראובן שהי' לו מסחר עורות בעיר אחרת ולוי הוא המורשה שלו וראובן מכר עורות לשמעון שיקבלם מיד לוי ולוי אומר שעשה אתו קנין המועיל ועתה הוזלה הסחורה ושמעון אינו רוצה לקבלה באומרו שלא עשה קנין ולוי יש לו פקדון משמעון אם יוכל לעכב מעות הפקדון ת"י על הפסד הסחורה מאחר שהוא יודע ברור שעשה קנין המועיל ויש ללוי על הפקדון מיגו דלהד"ם והביא כ"ת דברי תשו' הרי בשמים ח"ב סי' צ"ו שנשאל בכזה ממש ודרש חוו"ד:
והנה הדין פשוט ומבואר בש"ך חו"מ סי' ע"ה ס"ק פ"ג בשם רש"ל באם הי' אבי הבן מוחזק שהבן נתן הרשאה לאביו וישבע הוא ויחזיק במה שבידו יעו"ש וה"נ בנ"ד אם יתן ראובן הרשאה ללוי יוכל לישבע על מה שת"י אבל בלי הרשאה ודאי אינו מועיל כמבואר מדברי ר"ת שבש"ך שם דיתן הבן הרשאה לאביו ויוכל להשביע לחמיו היסת יעו"ש הרי דאף היסת אינו יכול להשביע בלי הרשאה מכ"ש להחזיק במה שבידו בלי הרשאה. וכה ראיתי בתשו' הרב שם שצידד לומר דאף בלי הרשאה יכול להחזיק במה שבידו עבור ראובן כיון דע"י נעשה הקנין הוי הוא הבע"ד כמ"ש בתה"ד סי' ש"ח שהובא בש"ך חו"מ סי' קכ"א ס"ק מ"ב בראובן ששלח ביד שמעון מעות ללוי לקנות מאתו ושמעון אומר שנתן ולוי מכחישו דיכול להשביע שמעון את לוי כיון דהוא נתן לו הוא הבע"ד דילי' יעו"ש שכ' שדוחק לחלק משום דשם נעשה שמעון שומר על המעות ולענ"ד הדבר מוכרח דכל דינו דתה"ד הוא רק כמו בעובדא דידי' שנתן שמעון מעות ללוי הוא בע"ד אבל בנ"ד שלא נתן לוי לשמעון כלום רק נעשה הקנין בפניו לא מיקרי בע"ד דהא מוכח כן מעובדא דר"ת הנ"ל שנעשה הקנין בפניו של אביו ואפ"ה אין האב יוכל להשביעו בלי הרשאה ובעובדא דתה"ד הנ"ל נראה שגם שבועה דאו' יכול להשביעו אם מודה במקצת דהו"ל הוא בע"ד ממש כיון דנתן המעות בידו וכעין זה כתב בכ"מ פ"ב מה' נערה בתולה הי"ג אהא דכ' הרמב"ם שם אנסת אותי והוא אומר לא אנסתיך אלא פתיתיך דנשבע שבועת התורה ובראב"ד שם השיג דאין כאן שבועה דאו' כיון דהמעות שייך להאב ותירץ הכ"מ כיון דהחיוב בא מכוחה הוי היא בע"ד דידי' יעו"ש הרי דגם שבועה דאורייתא משביעין ע"ז: והנה בהשגת הראב"ד שם כתב דהוי כמנה לאבא בידך ונראה פשוט דכוונתו להא דאמרינן בכתובות דף ע"ו אמר ר"א רישא מנה לאבא בידך וסיפא מנה לי בידך שפירש בר"ן ושט"מ דברישא מן האירוסין כיון שהמעות של אב הוי כמנה לאבא ועי' תוס' שם ולכאו' הרי שם זוכה אב הכתובה ע"י ואפ"ה לא חשיבא היא בע"ד ויש לחלק דשם הוא בעצמו התחייב ליתן לה כתובה והוי כעין עובדא דר"ת שנתחייב לפני האב ואפ"ה לא מיקרי האב בע"ד משא"כ באנסת שהחיוב היא ע"י גוף הבת שהיא של אביה הוי כנתנה היא מעות של אביה בידו דהוית היא בע"ד וכמו שכ' תה"ד הנ"ל ונ"מ לדינא בעובדא דתה"ד בדבר השכיח באנשים שיש להם חניות ומשרת שלו מוכר בחנות בהקפה והלוקח מכחיש ובעל החנות אינו יודע כ"א עפ"י המשרת אף שהמשרת הוא קרוב שלו יכול להשביעו היסת ואם כופר במקצת ומודה במקצת חייב לישבע שבועה דאו' וגם נראה אם תפס המשרת מיד הלוקח יכול לישבע ולהחזיק במה שבידו דכיון דהוא נתן המעות הוא בע"ד דידי' כתה"ד הנ"ל וכיון שהוא בע"ד יכול לישבע על מה שת"י וכ"נ קצת מלשון הש"ך סו"ס ע"ה ס"ק פ"ג שכ' מיהו דוקא בהרשאה הא לא"ה ל"ש לומר שקרובו ישבע והוא יטול דכיון דקרובו לאו בע"ד הוא א"כ כשהוא מיקרי בע"ד שפיר נשבע על מה שת"י עכ"פ כמו בהרשאה ועי' בתומים ונה"מ שפקפקו גם על דין הנ"ל דבא בהרשאה מכ"מ לדינא קשה לפסוק נגד רש"ל וש"ך גם קצה"ח הסכים לרש"ל היכא שקרובו מוחזק בהמשכון יעו"ש:
ומה שדן כ"ת אם יכול לוי למסור הפקדון ליד שמעון ויהי' נאמן במיגו דלהד"מ שבתשו' הרב נסתפק בזה ומעלתו הביא ראי' מב"ק מ"ב דהוי מעריקנא לי' לאגמא הרי אף דבעל השור חייב ברור להניזק מכ"מ כיון דיכול לפטור א"ע ע"י תחבולות חייב השומר לשלם דהי' לו למסרו לידו ומכ"ש הכא שאם ימסור הפקדון לשמעון יהי' פטור מראובן והביא נמי סייעתא לדבריו מנה"מ סי' פ"ו ס"ק א' ואין ראי' זו כלום דזה לפי הס"ד דגמרא דלא ידע משעבודא דר"נ אבל לבתר דמשני כי היכי דמשתעבידנא לך משתעבדנא נמי לבע"ח דידך מדר"נ יעו"ש שפיר הוי חזרה מה שמוסר לבע"ח שלו אף שאם מסר לידו הי' פוטר א"ע בתחבולות נגד הניזק א"כ ה"נ בנ"ד כיון דלוי יודע ברור שחייב שמעון לראובן יוכל למסור פקדונו לראובן מדר"נ וגם בנה"מ סי' פ"ו הקשה רק בתופס לבע"ח דל"ש שעבודא דר"נ אך גוף הדין מבואר בנה"מ סי' נ"ו ס"ק י"ז דנפקד אף שיודע שבעל הפקדון גזלו מאחר אינו נאמן למסור הפקדון לנגזל דהוי מינו להוציא יעו"ש ובהגהות אמ"ב שם השיב עליו דלא גרע זה מדין שבתשו' הרא"ש כלל ס"ח שהובא בב"י חו"מ סו"ס רנ"ה ותמהני שהביא ממרחק והלא תשובת הרא"ש הנ"ל הובא בחו"מ סי' נ"ו סעי' י"ז ובנה"מ הרגיש וכ' דשם שאני דהוי נו"נ בבית וכשמסרו לידה הוי כנתנו לה להחזיר למי שהפקדון שלו יעו"ש וגם חידש שם דזה דוקא באומר שגוף החמץ גזול וכדומה אבל באומרת שיודעת שחייב לפלוני מעות אינה יכולה למסור החפצים לו יעו"ש וכן כתב במש"ל פ"ז מה' זכי' ורשום אצלי שבתשו' נט"ש סי' ל"ב חולק ע"ז ומכ"מ אולי דוקא בנו"נ ולא באיש זר וגם נראה דדוקא אם המקבל טוען ברי בזה יוכל למסור לידו אבל הכא שראובן טוען שמא אינו מועיל כלל אם ימסור לידו דדוקא בשליש נאמן אף שהמקבל אינו יודע כ"א ע"פ אבל לא באחר אן דאית לי' מיגו וכמ"ש בנה"מ סי' נ"ו סק"ה יעוש"הף: