שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן פד
לכבוד הרב הה"ג מו"ה יהושע העליר נ"י מו"צ דק' סטריא:
ע"ד הדו"ד שבא לפניו בא' שהי' לו וועקסיל מגוי על אלף כתרים ולוה מעות על הוועקסיל הנ"ל עם זשירע שלו מישראל. ובכלות זמן הוועקסיל רצה המלוה לעשות פראטעסט למען שלא יצא הזיראנט מערבותו וכשאמר זאת להזיראנט נתן לו הזיראנט קיום בכת"י שנשאר בערבות כמקדם בכדי שלא יעשה הפראטעסט ובעבור איזה ימים תבע המלוה את הגוי בערכאות ולא עלה בידו לגבות החוב ממנו כי הבריח נכסיו ותובע עתה להזיראנט והוא טוען שהוא הזהיר לו בעת נתינת הקיום לתבוע תיכף את הגוי בערכאות והוא התרשל בזה ובנתיים עשה הגוי שטר מברחת והוא דאפסיד אנפשי' וכ"ת האריך בזה ודרש חוו"ד:
והנה מחמת האזהרה שהזהיר לו הזיראנט ודאי אין לחייב את המלוה מטעם דד"ג שהרי מבואר בחו"מ סי' קל"א דאפילו התרה במלוה שיגבה חובו מהלוה ובהתרשלו נשתדפו נכסי הלוה אפ"ה חייב הערב ואף שכ' רמ"א שם יש חולקין זה בערב סתם אבל בערב קבלן לכ"ע הדין כן והכא הוי כערב קבלן ועדיף מיני' דהרי הוא קבל המעות ומוכרח דאין בזה דד"ג כלל מחמת התרשלות לגבות החוב כיון דלא עשה כלל מעשה בשל חבירו שזה א' מתנאי הגרמי כמ"ש סמ"ע סי' שפ"ו בשם רמב"ן. ומזה צל"ע לכאורה ע"ד תשו' רדב"ז ח"א סי' שצ"ט בשותף שעיכב סחורת שותפו ואח"כ הוזל השער דחייב מדד"ג והובא בשער המשפט סי' קע"ו דהא לא עשה מעשה כלל בשל חבירו ושוב עיינתי ברדב"ז שם וראיתי שהרגיש בזה וכ' דאין לך מעשה גדולה מזו כיון דזה ביקש ממנו סחורתו והוא עיכבם אצלו ולא רצה ליתן לו יעו"ש ועכ"פ בנ"ד לא עשה מעשה כלל ול"ש בזה דד"ג אך כפי הנראה ממכתבו הבטיח המלוה להזיראנט שיעשה תיכף גבי' בערכאות א"כ יש לומר דבזה שפיר חייב כיון דסמיך עליו כמו בנותן מעות לשליחו לקנות לו סחורה בזול בשער דמשיך טובא והיה בידו לקנותו ולא קנה דחייב לשלם לו אף מניעת הריוח כיון דסמך עליו כמו באם אוביר ולא אעבוד כמ"ש ריטב"א ושט"מ ב"מ ע"ג. וכת"ר הרגיש בזה והביא דברי הנה"מ ר"ס קפ"ו שכ' דזה דוקא בשליח בשכר ולא בחנם והכא הרי לא הבטיח לו שכר ע"ז אולם לדעתי יש עוד לדון בזה דהנה יסוד דברי הנה"מ שם דד"ז ל"ש רק בקבלנות ולא בפועל לזמן כיון דבידו לחזור בו וכן אף בקבלנות ל"ש זה רק בנותן לו שכר אבל בחנם יכול לחזור בו כמ"ש רמ"א סי' של"ג ולכאורה דבריו תמוהים במ"ש דל"ש ד"ז בפועל דהא הריטב"א שם כתב דמזה הענין נובע הדין דשכירות פועלים שחזרו בהם וכן כשחזר בעה"ב שצריכים לשלם ההיזק זל"ז כיון דסמך עליו יעו"ש וכוונתו דד"ג ל"ש בזה דהא פועל שחזר בו אף שמפסיד לבעה"ב כגון הדבר האבד לא עשה שום מעשה בשל חבירו ול"ש דד"ג רק הטעם משום דסמך עליו וכן בעה"ב שחזר בו נגד הפועלים. והא הדין הוא כן גם בפועל לזמן בדבר האבד כמבואר סי' של"ג דמשלמין לבעלים ההיזק וכן מ"ש נה"מ דבפועל בחנם ל"ש זה צ"ע דהא בש"ך סי' של"ג ס"ק כ"א מבואר דפועל בחנם יכול לחזור בו היינו שיכול לומר שרוצה שכר אבל אם אינו רוצה לעשות כלל ואין פועל אחר לעשותו ועי"ז נפסד חייב לשלם היזקו. וצ"ל דסברת נה"מ הוא רק בנותן מעות לקנות לו סחורה שאין היזק קרן רק ריוח וזה לא מיקרי דבר האבד ושפיר יכול פועל לחזור בו וכן כשהוא בחנם אף קבלן אבל האי דסי' של"ג מיירי בדבר האבד מקרן ובזה אמרו חז"ל דאין פועל יכול לחזור וכן אפילו כשהבטיח לעשות בחנם א"כ דינם כקבלן בשכר:
ועי' בדברי נה"מ סי' ש"ו שכ' דפועל שחזר בו בדבר האבד צריך לשלם אף הריוח שהי' יכול להרויח והיינו בדבר האבד מקרן כיון דאין יכול לחזור בו ושוב צריך לשלם אף הריוח משא"כ בנותן מעות לשליחו לקנות ס' דאין הפסד קרן לא מיקרי דבר האבד ופועל או אפילו קבלן בחנם יכול לחזור בו לכך א"צ לשלם הריוח רק קבלן בשכר דאסור לחזור בו אף שאינו דבר האבד וא"כ בנ"ד דהוי הפסד לזיראנט כל הקרן והוא הבטיחו לתבוע בערכאות ולא הי' בידו לחזור בו כיון דהוא דבר האבד בקרן שפיר צריך לשלם ההיזק אף לנה"מ הנ"ל. והן מאז תמהתי בתשו' אחת על שיטת ריטב"א הנ"ל דהא ריטב"א גופא בב"מ פוסק דעבדים ושטרות וקרקעות דאימעטו מדין שומרים אף בפשיעה פטורין ומשמע אף בשכר כן דהא כל השומרים פטורין אף שומר שכר ומדוע לא יתחייב מטעם הנ"ל דהא סמך עליו והימני' והן עתה ראיתי בס' ערך ש"י חו"מ סי' ס"ו סעי' מ' שכ' בטעם הרי"ף ז"ל שפסק בנותן שט"ח לא' לגבות חובו ואבד השט"ח דצריך לשלם שתמה עליו בשעה"מ דהא הרי"ף מפוטרים עשו"ק אף מפשיעה וכ' הוא דחייב מדד"ג כיון דסמך עליו והימנו כשיטת ריטב"א הנ"ל והא דשומרין פטורים משום דהוי פועל לזמן ויכולים לחזור בהם כנה"מ הנ"ל ורי"ף מיירי בשכר וקבלנות דהא נתן לו לגבות החוב יעו"ש ולהנ"ל ז"א דהא בשומר שפשע בעשו"ק ונפסדו הרי יש הפסד קרן ובכה"ג הוי דבר הניכר וגם פועל לזמן א"י לחזור בו ודמי לשכירת פועלים דצריכים לשלם ההיזק אף בשכירו יום לכן נראה ברור בשיטת ריטב"א הנ"ל דלא מחייב בסמך עלי' והימני' אלא כשהשליח יודע ברור שמזיק למשלחו כגון בנתן לו מעות לקנות לו סחורה ולא קנה וכן בפועלים שחזרו בהם דהרי המלאכה לא יעשה מאליו משא"כ בשומר חנם או שומר שכר שלא שמר הדבר שניתן לו אף שפשע מכ"מ אין ההפסד ברור דהא אף שלא שמרו כראוי באפשרי שלא יאבד ובזה ל"ש דד"ג. משא"כ באוביר ולא אעבוד דהא ההפסד ברור וזה נכון. וא"כ בהאי דרי"ף שנאבד השט"ח בפשיעתו דאין זה מזיק ברור דאף דלא שמרו כראוי לא הי' ברור שיאבד הוי כמו כל שומרים שפשעו ולא שמרו כראוי ונאבד דפטורין בהנהו דל"ש דין שומרים:
אמנם בנ"ד שעי"ז שלא עשה הערכה לערכאות הוי הפסד ברור יש לומר דחייב. אך נראה דגם בנ"ד לא הוי הפסד ברור דאפשר דגם אם היה עושה התביעה בערכאות תיכף היה מבריח נכסיו אז וכל היכא דאין ההפסד ברור גם ריטב"א מודה דפטור כמ"ש ח"ס חו"מ סי' קמ"ח. ועוד נראה דהא טעמו של ריטב"א מבואר מדבריו כיון דבידו לעשות הדבר הן בעצמו או ע"י אחרים וסמך עליו והבטיחו ומסר ממונו בידו ולכך חייב והכא בנ"ד לא הי' ביד הזיראנט לתבוע את הגוי בערכאות וגם אם לא הי' נותן הקיום למלוה והי' המלוה עושה פראטעסט ג"כ לא הי' המלוה מחויב לתבוע החוב בערכאות ועד ג' ירחים הי' לו זמן וג"כ לא היה ביד הזיראנט לעשות הדבר ובכה"ג אף דסמך על המלוה שהבטיחו פטור המלוה ואף דהי' ביד הזיראנט לשלם אז החוב למלוה וליקח הוועקסיל ממנו ולתבוע את הגוי בערכאות מכ"מ זה לא הוי בידו דיתכן שלא הי' לו מעות או שלא רצה לשלם ודימה בנפשו שהגוי בעצמו ישלם ובזה שלא הי' בידו לעשות אף שהבטיחו מודה ריטב"א דלא נתחייב בהבטחתו ועוד דהא בריטב"א שם כ' שנתן לו מעות והימני' וסמך עליו והכא בנ"ד הרי לא נתן לו שום מעות ושטר הערבות שנתן לו אינו כלום דהא בע"כ נתן לו מאימת הפראטעסט ואף שלדברי ריטב"א דין פועלים ובעה"ב שמשלמים ההיזק זל"ז ג"כ מטעם הנ"ל דהימני' אף דלא נתנו זל"ז כולם שם שאני דשם א"צ למעות דהפועל עושה בעצמו המלאכה בלי צורך מעות לזה לכך סמך בעה"ב עליו שיעשה וכן פועל ודאי סמך על בעה"ב שישלם לו בעד המלאכה אבל הכא הרי לעשות תביעה בערכאות צריכין להוציא הוצאות והזוראנט לא נתן לו כלום לא סמכא דעתי' דזיראנט שיעשה המלוה הוצאה מכיסו. ובפרט שעל גוף דין הריטב"א רבים חולקים ועי' בנחלת צבי חו"מ סי' רצ"ב וגם בנה"מ גופא אף שהחזיק בשיטת ריטב"א בסי' קפ"ג וסי' ש"ו מכ"מ בדבריו סי' של"ג ס"ק ג' כ' דדין שכירות פועלים שמשלם להם בעה"ב ההיזק אינו מדד"ג רק תקנת חכמים בפועלים דוקא ולא בשאר דברים כגון במקח וממכר יעו"ש וזה דלא כשי' הריטב"א דלדידי' הוא דין גמור כיון דסמך עליו ועכ"פ הבו דלא להוסיף מכפי המפורש בריטב"א שהי' בידו לעשות הדבר וגם נתן לו מעות הצריך לשליחותו ובנ"ד אינו כן ע"כ לפענ"ד הדין עם המלוה: