אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן עב

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן עב

סימן עא

להרב הה"ג מו"ה נחום שמרי' שעחטור נ"י אב"ד דק"ק דרעבאן

(ברומעניען):

ע"ד שאלתו בשני שותפים שהיה להם חנות עם חמוצים והלך שותף א' להרב בערב פסח בעוד מועד והרשה להרב למכור כל החימוצים שבחנות והרב מכרם כדין והשותף השני מכר בפסח מהחימוצים שבחנות לנכרים ונשאל עתה אם החמץ הנשאר שרי לאחה"פ. וכ"ת האריך דמכירת השותף הא' מועיל מטעם זכי' ואף דבחוה"מ פסח גילה השותף השני דעתו דניחא לי' באיסורא דהא מכר חמץ אמרינן השתא הוא דאיתרע ומעיקרא הוי ניחא לי' ובזה דגילה דעתו עתה אין בידו לבטל המכר כמ"ש נוב"י מה"ק או"ח ס' י"ח ודבריו נכונים שהדבר פשוט דהשותף הי' בידו למכור דהוי כהגיע זמן המכר דרשאי שותף למכור וא"צ רשות מהשותף כדאי' בחו"מ סי' קע"ו סעי' י"ב. אך מה שיש לדון בזה היינו בחימוצים שנשארו בכלים או שקים שמקצת מהם מכר בפסח שיש לומר כיון דשלח יד במקצתו נעשה גזלן על כולו ונתחייב אז באחריות כולו וכיון דהיו באחריות של ישראל הרי עבר בב"י מה"ת ואסור החמץ לאחה"פ וגם חמץ של נכרי שהי' באחריות ישראל כשעבר עליו הפסח אסור בהנאה כמו שהאריך בזה בש"ע רש"ז ז"ל סי' ת"מ להשיג על חק יעקב ואף שכ' הסמ"ע ס' צ"ה דגוי דאימעט מדין שומרים ל"ש בו דין שליחות יד יעו"ש אבל הדברים תמוהים לכאורה דלהדיא מבואר בשט"מ ב"מ מ"א בשם רמב"ן בדין זה דש"י הוא אף באינש דעלמא שאינו שומר שהגביה חפץ חבירו ע"מ לגזלו כולו או מקצתו או לחסרו נתחייב באחריותו וחידוש דין דש"י שהוא בשומר דוקא הוא בלקח ע"מ לשלם יעו"ש והובא בקצה"ח ס' רצ"א ס"ק ב' וכן מבואר נמי בתוס' קדושין נ"ה ד"ה אין דבלקח קרדום של הקדש ונתכוין לגזלו ובוקע בו מעל בכולו כמו ש"י בפקדון יעו"ש אף דאינו שומר כלל וגם בהקדש ל"ש דין שומרים אפילו הכי שייך בזה דין ש"י: ומאז הערותי בספרי מ"פ לחו"מ סי' ש"א מתוס' חגיגה י"א ד"ה בגזבר שכ' דבהקדש ל"ש ש"י דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא יעו"ש ונהי דפליגי על תוס' קדושין נ"ה דסברי דגם בהקדש שייך דין ש"י, עכ"פ גם לתוס' חגיגה לפי טעמם דוקא בהקדש אבל בנכרי שייך דין ש"י וכן מבואר בתוס' ב"ק כ' ד"ה נתנה שהקשו דאף בלא נתנה כיון שהגביהו ע"מ ליתנו נעשה גזלן בכולו ולמעול מדין ש"י ותירצו דכסבור שהוא שלו ולא נתכוין לגזלו יעו"ש ומבואר דנתכוין לגזלו נתחייב באחריות מדין ש"י אף דאין דין שומר להקדש וע"כ צ"ל דסמ"ע כוונתו בהגביהו לחסרו ולשלם דבזה חידשה רחמנא בפקדון דוקא ומדין שומר ול"ש בחפץ נכרי אבל בהגביהו ע"מ לחסרו ולא ישלם הוי גזלן ממש דאף שאינו שומר כלל חייב. ובזה יש לתמוה על דגמ"ר או"ח סי' תקפ"ו שכ' בשואל שלא מדעת דנעשה גזלן ל"ש בחפץ גוי כיון דליתא בדין שומרים יעו"ש דז"א דהא שואל ש"מ הוי אף באינש דעלמא שאינו שומר כמבואר בכ"ד וכמבוא' נמי ברמב"ן שבשט"מ הנ"ל דשואל ש"מ שייך לכל אדם וכן מבואר להדיא בתוס' מנחות ק"א בהא דקרדום של הקדש דבקע בו מעל לפי כולו מטעם שואל שלא מדעת יעו"ש אף דבהקדש ל"ש דין שומרים אך בנ"ד יש לדון אם החמץ נמכר עד למדידה כנהוג א"כ לא ישלם הגוי הקונה החמץ רק בעד הסחורה שיקבל וא"כ שותף זה שמכר מקצת בעד זה לא ישלם לו הגוי א"כ הוי כלוקח ע"מ לשלם ל"ש דין גזלן רק בשומר ובחפץ נכרי ל"ש שמירה:

אבל נראה דהא דכי' רמב"ן דלקח ע"מ לשלם ל"ש רק בשומר ה"ד בשלא חיסרו עדיין רק הגביהו ע"מ לחסרו דחייב בשומר מדין ש"י בזה קאמר רמב"ן דל"ש אבל בחסרו אף באינש דעלמא ולקח ע"מ לשלם נתחייב באחריות בכולו וראי' מהא דמבואר בחו"מ סי' ש"ח סעי' ג' בהגה במי שלקח חמורו של חבירו לעשות בו מלאכה ולשלם לו ועשה מלאכה נעשה גזלן עליו מדין שואל ש"מ והרי שם לקח ע"מ לשלם ואפ"ה כיון דכבר עשה מלאכה בו וחיסרו חייב באחריות כולו וא"כ ה"ה בש"י באינש דעלמא שאינו שומר דהא בסי' ש"ח לא מיירי בשומר וגם אני מסופק בד"ז דממילא לא ישלם לו הגוי אם זה הוי כלוקח ע"מ לשלם:

והנה במקנה בקו"א לקידושין סו' כ"ח כתב דהגביה חפץ של חבירו שהי' מקודם ברשותו ע"מ לגזלו לא נתחייב באחריות כיון דמעיקרא נמי הוי ברשותו והביא ראי' מב"ק כ' דבנתנה לחבירו מעל הגזבר אבל בלא נתנה לא מעל אף דהגביהו ע"מ לגזלו כיון דמעיקרא הוי ברשותו יעו"ש וצע"ג דהא תוס' ב"ק כ' באמת הקשו ותירצו משום דכסבור שהוא שלו ומוכח דנתכוון לגזלו אף שהי' ברשותו נעשה גזלן עליו אף במידי דל"ש דין שומר אמנם מצאתי קצת עזר לדבריו מתוס' ב"מ פרק השואל שדיקדק המ"ל פ"ו ממעילה מדבריהם דסברי דקרדום של הקדש שבקע בו הגזבר שהי' ברשותו לא מעל רק לפי טוה"נ שבו כיון דגם מעיקרא הי' ברשותו יעו"ש והרי בבקע בו הוי כשליחות יד ולמה לא ימעול בכולו וע"כ דסברי כיון דגם מעיקרא הי' ברשותו לא הוי גזלן אף שחסרו רק בפקדון חידשה רחמנא מדין שומר אף שהי' ברשותו מעיקרא ובהקדש דל"ש דין שומרים ל"ש זה וזה כעין דברי המקנה ועמ"ש בספרי מ"פ לאה"ע סי' כ"ח ע"ד המקנה הנ"ל:

אבל מלבד שדברי תוס' אלה חולקים עם תוס' קדושין נ"ה דפשיטא להו דגם בגזבר אם דעתו לגזול כיון שבקע נתחייב בכולו ומעל יעו"ש אבל גם לפי דברי תוס' פ' השואל לא יגהה מזור בנ"ד שהרי מסתמא הושכר החנות מקום שמונח החמץ לגוי כנהוג וכשהישראל לקח משם הרי הוציא מרשות אחר וכל שהוציא מרשות אחר הרי לכ"ע כיון ששלח יד במקצת נתחייב באחריות כולו דתוס' ומקנה כתבו כן רק בגזבר שגם מקודם הי' ברשותו וא"כ נראה דכל מה שנשאר בכלי שנלקח מקצת חמץ ממנו בפסח ע"י השותף אסור אף בהנאה לא מבעיא בדבר לח שהכל גוף אחד וכן בדבר מקשה גוף אחד שכן מבואר בחו"מ סי' רצ"ב אבל גם בחימוצים שהם גופים מחולקים ומונח בכלי א' מכר מקצת בפסח נראה דנאסר הכל אף שבחו"מ סי' רצ"ב סעי' ב' כתב דבדינרין הוי ספיקא אם נתחייב באחריות בכולו. הנה באמת הרי"ף ורא"ש וטור פליגי וסברי דבבירור נתחייב באחריות דגמ' מספ"ל למ"ד ש"ו בעי חסרון אבל למאי דקיי"ל ל"ב חסרון פשוט שכ"ה יעו"ש ועוד דגם לרמב"ם יש לומר דה"ד בלא חיסרו רק הגביהו ע"מ לחסרו אבל בחיסר מקצתו נתחייב על כולו כמו שנראה פשיטות דברי הש"ע שם סעי' ג' בפירות ששלח יד במקצתן ולא הגביהן לא נתחייב בכולן יעו"ש ומשמע דבהגביהן נתחייב בכולן כיון שחסרו אך לדברי הסמ"ע שם דמיירי במ"פ יש לדחות ראי' זו וע' במח"א ה' גזילה סי' כ"ב שהביא בזה מחלוקת בשיטת רמב"ם בגופין מחולקים וחיסר מקצת אם חייב בוודאי על השאר או ספק ועכ"פ גם לכל הדעות מידי ספק לא נפיק ולדעת פמ"ג או"ח תמ"ח א"א ס"ק ג' גם בעבר על ב"י בספק נאסר החמץ לאחה"פ ואף להחולקים בזה עי' תשו' בי"ש יו"ד ח"ב סי' קפ"ג הכא גרע טפי דהא לרי"ף ורא"ש וטור הוי וודאי דחייב באחריות ואף דאחריות בביתו של גוי שרי מכ"מ היינו בלא לקחו הישראל בידו אבל הכא שלקחו השותף ישראל בידו ומכר ממנו הרי אז הי' ברשותו של ישראל דידו היינו רשותו ונתחייב אז באחריות ועבר על בל יראה ונאסר החמץ:

וגם אין לדון שום היתר מחמת שהחזירו אח"כ למקומו דנפטר מאחריות כדאי' בחו"מ סי' שנ"ה דגנב מבעלים ולא ידעו והחזירו למקומו נפטר מאחריות דמה בכך דנפטר אח"כ הא בזו הרגע טרם שהחזירו היו ברשותו ואחריותו ונאסר (וגם יש לדון קצת אם מועיל חזרה למקומו לפטור מאחריות היכא שחיסר קצת ממנו ובסימן שנ"ה מיירי שהחזירו שלם): ע"כ נראה לדינא דהכלים שנלקח מעט מהם בפסח ע"י השותף אסורין לעולם אבל הכלים שלא חיסר מהם מותרים עפ"י שורת הדין רק יש לקנסו משום שמכר חמץ בפסח ואין לדון היתר בנ"ד מכח דברי יא"פ או"ח סי' תקפ"ו שכ' דבגוזל מגוי לא נתחייב באחריות כלל שדבריו תמוהים מאד מתוס' פסחים כ"ח דמבואר איפכא יעו"ש בספרי מ"פ לחו"מ סי' ש"ס בקו"א:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה