אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן עא

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן עא

סימן סט

להרב וכו' מו"ה משה פנחס צוקער נ"י רב בדרילטש פלך ראדום:

ע"ד שאלתו בשו"ב דשם שהיו לו דו"ד עם א' ושמו ר' גאדול והשו"ב חתמו בחת"י על כתב שעד ב' שבועות יביאו רב מצדם לדון עם ר"ג בזבל"א וזבל"א ובאם שלא יעשו כן להביא רב אזי שחיטתם אסורה. וכן עשו שהביאו רב מצדם וכן ר"ג הביא רב מצדו וטענו לפניהם ולא יכלו הרבנים להשוות א"ע בדין וגם על השליש לא באו לידי השוואה ע"כ לא נגמר הדבר והשוחטים שוחטים כמקדם ורבים ימנעו מלאכול מזבחם באמרם כי עברו על הכתב כי ביאה כזו לא שמה ביאה ודרש חוו"ד בזה. והנה כפי ציור שאלתו נראה שהנבררים לא יכלו להשוות א"ע על השליש כי נברר של ר"ג חפץ בשליש זה ונברר של השו"ב חפץ בשליש אחר ובזה האופן הדבר פשוט שלא עברו השו"ב כלל על הכתב שהרי מתחילה נכנסו בדבר זה לדון בזבל"א וזבל"א וע"ז חתמו א"ע להביא נברר מצדם והרי ידוע כי בזבל"א וזבל"א אם לא יוכלו להשוות א"ע צריכים לשליש ואם לא יבואו לעמק השוה בדבר השליש יתבטל הדבר. ומהיכי תיתי יגרע כח השו"ב ונברר שלהם שיהיו מוכרחין לקבל לשליש מי שירצה בו הנברר של ר"ג דלמא דמא דידהו סמיק טפי ויקבל הר"ג שליש שלהם עכ"פ אין שום צד א' יכול לכוף לשני וא"כ לא עברו על השבועה כלל שחתמו א"ע כי לא חתמו ע"ז שמחויבין לקבל שליש שירצה בו ר"ג והנברר שלו, אך אם הי' הדבר באופן אחר דהיינו שלא יכלו להשוות א"ע על השליש ומנהיגי העיר רצו ליתן להם שליש והי' המניעה מצד השו"ב והנברר שלהם לקבל אותו לשליש ובזה יש לדון כיון דמשורת הדין חייבין לקבל לשליש שיתנו להם מנהיגי העיר כמ"ש רמ"א בחו"מ ס' י"ג ממילא כשהם לא רצו בזה עברו על הכתב. או יש לומר כיון דלשון הכתב באם לא יביאו רב לפה להיות בורר מצרינו לדון עם ר"ג תהיה שחיטתינו אסורה והרי הם הביאו נברר וגם טענו לפני' ורק אח"כ לא חפצו בשליש נהי דשלא כדין עשו מכ"מ אין שחיטתם אסורה מכח לשון הכתב שבאם לא יביאו בורר. ובוודאי דאומדנא היא שגם זה הי' כוונתם אם יהי' המניעה מצדם לגמור הדין דמה נפקא מנה אם יביאו רב לדון אם לא יגמרו: וע' יו"ד ס' רי"ח סעי' ב' בנשבע שלא יעשה יין למכור מפני עלילת הישמעאלים דגם מה שעשה כבר אסור למכור דאזלינן בתר כוונתו ובטו"ז שם השיג ע"ז דאף דאיכא אומדנא אזלינן בתר לשונם דלבטא בשפתים כתיב וגם במהרי"ט ח"א סי' ז' וסי' נ"ה האריך להשיג על דין הנ"ל שמקורו מתשב"ץ ולענ"ד נראה להוסיף ראי' לדבריהם מגיטין נ"ה באומר לאשתו קונם אם איני מגרשך וגירשה והתירו להחזירה יעו"ש ואף דבוודאי כוונתו היה שלא תהי' אשתו דהא מסתמא הדירה בשביל איזה טעם שמאוסה לו ואפ"ה כיון דאינו בכלל הלשון רק שיגרש רשאי תיכף להחזירה. ואף שברמב"ם בפיה"מ שם מפרש המשנה באופן אחר שהתירו להחזירה לו ע"י שישאל על נדרו יעו"ש הרי הרמב"ם שם הוסיף בלשון הנדר שאמר קונם אם איני מגרשך ולא תהי' אשתי לעולם. ומוכח גם מדבריו דבאמר קונם אם איני מגרשך לחוד רשאי להחזירה בלי שאלה. ועל גוף פירוש הרמב"ם הנ"ל יש לתמוה מסוגיא שם דף מ"ו דפריך פשיטא ומשני מ"ד לגזור משום דר"נ דכל הנודר כאלו בנה במה ומקיימו כאילו הקריב עליו קרבן יעו"ש ולפירוש הרמב"ם דצריך היתר חכם א"כ היכי ס"ד לגזור שלא יועיל היתר חכם הא אדרבה כיון דמקיימו כאילו הקריב עליו קרבן ראוי ליתשל על הנדר וצע"ג עכ"פ גם לפי פירוש רמב"ם מוכח דלא אזלינן בתר אומדנא וע' בתשו' תפ"צ יו"ד ס' ב' בשו"ב שקיבלו עליהם בני העיר להעבירו לאחר שהעבירוהו יכולין לחזור ולקבלו לשו"ב יעו"ש שדן כן מסברא ובאמת נלמד זה ממשנה ערוכה בגיטין מ"ה וע' בתו"ג לה' גיטין סו"ס קמ"ב שכ' דאפי' אומדנא דמוכח אינו מועיל להוסיף על לשון השבועה דלבטא בשפתים כתיב:

ולכאורה נראה ראי' דמועיל אומדנא להוסיף על הלשון מערכין ה' במעריך פחות מבן חדש דפליגי ר"מ ורבנן דר"מ סבר אין אדם מוציא דבריו לבטלה וגמר לשם דמים ולרבנן אדם מוציא דבריו לבטלה יעו"ש ומה בכך דא"א מוציא דבריו לבטלה הא עכ"פ לא אמר לשון נדר ויש לחלק דלענין הקדש שאני דגם גמר בלבו מועיל כדאי' בשבועות כ"ו וכ"כ בתוס' שם שכתבו להקשות מהא דנתכוון לומר תרומה ואמר מעשר ל"א כלום ותירצו דבאמת מה שהיה בלבו קיים יעו"ש וע"כ משום דגמר בלב מועיל וזה רק לתרומה וקדשים. ואף לתירוצם השני שם דגם מה שבלבו אינו כלום דאמר בפי' היפוך מה שבלבו יעו"ש והיינו דבמערוך פחות מבן חודש עכ"פ לא אמר בפירוש להיפוך מענין נדר שאנו דנין בכוונתו אבל מה דמועיל בערכין היא רק מחמת גמר בלבו. ומתוס' הנ"ל תמהני על תשו' בי"ש יו"ד ח"ב ס' פ"ח שהקש' בהא דבעי בש"ס אי יש יד לצדקה תיפוק לי' דגמר בלבו תירץ דגמר בלבו ה"ד כשלא אמר כלום בפה אבל כשאמר בפה ל"מ גמר בלבו יעו"ש דלתירוץ קמא דתוס' ערכין ודאי מבואר ההיפוך ואף לתירוץ בתרא הא בידות עכ"פ לא אמר ההיפוך ממה שבלב וא"כ יועיל מה שגמר בלבו וע' ש"ך יו"ד ס' רנ"ח ס"ק ה' וצ"ע שלא הזכיר מתוס' ערכין הנ"ל. באופן דנראה דמלבד נדרי הקדש ותרומה דמועיל גמר בלב אין אומדנא מועיל להוסיף על לשון השבועה כט"ז ומהרי"ט אך בנה"כ יו"ד שם החזיק בדעת התשב"ץ וכ' כיון דאמר שלא יעשה למכור הוי כאומר שלא ימכור יעו"ש ונראה כוונתו דאנו גורעין מלשונו מילת יעשה והוי כאומר שלא ימכור אבל להוסיף על לשון השבועה מודה הנה"כ דלא מועיל שום אומדנא וכמ"ש להדיא בש"ך חו"מ ס' ע"ג ס"ק כ"ז יעו"ש בהשגתו על מהרי"ק וגם בתשב"ץ גופא ח"ב ס' ס"א כתב להדיא דאין שום אומדנא מועיל להוסיף על לשון השבועה דלבטא בשפתים כתיב וע"כ כנה"כ הנ"ל דשלא יעשה למכור אין אנו מוסיפין רק גורעין דיבור יעשה:

ועפי"ד אפשר גם בנ"ד אף שאמרו בכתב אם לא יביאו בורר לדון היינו נמי לגמור את הדין וע' בקהי"ע בלב"א ערך א' אות ג' בשם הרד"ך דמהני אומדנא להוסיף על לשון השבועה ואולי כוונתו ג"כ באופן כזה שאפשר לכללו בלשון השבועה כעין דברי נה"כ ועכ"פ זה ברור שאם לא נתנו המנהיגים שליש או אפשר לא הי' ברשותם ליתן להם שליש כי ריב בעיר כזו מסתמא גם המנהיגים נוגעים לצד א' בזה האופן פשוט כביעותא בכותחא שלא עברו השו"ב על הכתב כלל ושחיטתם כשירה:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה