אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן סב

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן סב

סימן סא

לכבוד ידי"נ הרב הה"ג החו"ב בכח"ת מו"ה ישראל ראפאפארט נ"י רב ומו"ץ דאדמו"ר בטשארטקוב:

מכתבו הגיעני עם הגב"ע בדבר עסק קדושין. והנה כפי הגב"ע ע"א אומר שראה שקידשה באגרוף מלא דינא קערליך והשני אמר שלא שם לב לשמוע אם אמר לה דבר בעת שנתן לה האגרוף עם הקערליך הנ"ל והבתולה אומרת שלא שמעה שום דבר וא"כ הוי כמו ע"א אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה דדוקא באיתרע חזקת פנוי' כגון זרק לה ספק קרוב לו או לה או נרות דולקות שעכ"פ היו ביניהם ריצוי לקדושין אבל הכא דהעד שלא שמע מהקדושין לפי דבריו לא איתרע חזקת פנויה כלל ובכה"ג לכ"ע אין חוששין לקדושין כמפורש בתה"ד סי' רי"א ובאה"ע. ואף להח"ץ ז"ל בתשו' ס' קל"ה שמחמיר ביותר כדעת הראב"ד ורשב"א ומ"מ דגם בלא איתרע חזקה ע"א אומר נתקדשה וע"א לא נתקדשה לא תנשא כיון דמי שאומר נתקדשה אומר שנתקדשה בפני שנים יעו"ש מכ"מ בהכחשת האשה מודה דלכל השיטות אין חוששין לקדושין זולת לשיטת רמב"ם דסובר דע"י העד מעיזה יותר עיי"ש ומשמע שם מדבריו דאינו חושש לשיטה זו וגם בכנה"ג אה"ע ס' מ"ז כתב בשם רשד"ם דאין חוששין להרמב"ם בזה ועוד דלר"ו כתובות כ"ג בדעת הרמב"ם לית לי' כלל סברא זו דע"י העד מעיזה יותר אלא דהרמב"ם מיירי בע"א אומר קרוב לו וע"א אומר קרוב לה דבכה"ג יש לחוש דבשעת מעשה ראה העד שהיה קרוב לה ועתה טועה לומר שהי' קרוב לו ולכך גם הכחשת האשה אינו מועיל יעו"ש בר"ן כתובות שכן דעתו ויפלא על הב"ש ס' מ"ז ס"ק ד' דר"ן לשיטת רמב"ם כשעד מסייע לה מעיזה יעו"ש דהא לשיטת הר"ן ברמב"ם אין הטעם משום מעיזה ואדרבה אם הי' ע"א אומר שנתקדשה בפני שנים ע"י זריקת קדושין קרוב לה והאשה אומרת שהי' קרוב לו בוודאי אינה נאמנת דלמא טועה רק דאפילו ע"א המכחיש אינו מועיל בזה וא"כ לר"ן בנ"ד דל"ש סברתו להחמיר דדוקא בין קרוב לו או לה יש לומר דטועה אבל הכא אם היה העד שומע דברי קדושין בשעת מעשה לא יאמר עתה שלא שמע. וכן נראה מדברי הח"ץ סי' קל"ה דבעובדא דידיה היה כעין נ"ד שע"א שמע דברי קדושין וע"א אומר שלא שמע רק תיבת לך ולא חש לה מטעם הר"ן שהביא שם בתחילה וע"כ כנ"ל דזה הוי כהכחשה גמורה ואפילו אם נימא דאין זה הכחשה דאפשר באמת שזה העד לא שמע אף שעמדו בקרוב דלא נתכוין לשמוע וכעין שכ' בתשו' תפ"צ אה"ע ס' ס"א. מכ"מ אכתי לא הוי רק ע"א בקדושין ומועיל לכ"ע הכחשת האשה כדאי' באה"ע ס' מ"ב ואם כדון זה כהכחשה בין העדים ג"כ מותרת הן לשיטת תוס' הנ"ל דבעינין איתרע חזקה והכא לא איתרע כמ"ש לעיל ועוד דהא לשיטת תוס' בעינן שיהי' ידוע עפ"י עדים אחרים שזרק לה קדושין וכמ"ש הב"ש סי' מ"ז והכא בנ"ד אינו ידוע רק עפ"י עדים המכחישים זא"ז ולר"ן דטעמו משום דטועה ל"ש רק בקרוב לו או לה ולא בנ"ד. רק דיש לחוש קצת לשיטת רמב"ם כפי הבנת המ"מ בדבריו דע"י העד מעיזה ומשמע דמיירי אף שיש הכחשה לגמרי בעיקר הקדושין ולא איתרע חזקת פנויה דהא להמ"מ עיקר הטעם משום דמעיזה והכחשת העדים אינו מועיל כמ"ש הח"ץ הנ"ל:

אמנם מצאתי עוד תנא דמסייע להחמיר בהכחשת עדים וגם האשה מכחשת בחדושי רשב"א כתובות כ"ג בהא דע"א אומר נתקדשה שכ' שם דמיירי באשה אומרת פנויה אני דאף דמכחשת מכ"מ הבעל יחוש לעצמו ואף דהוי תרי עדים המכחישים זא"ז דמי לע"א אומר אכל חלב וע"א אמר לא אכל דמייתי אשם תלוי יעו"ש דאינו מחלק כלל בין איתרע חזקת פנויה או לא רק דסובר דע"א בהכחש' דאינו כלו' היינו דעד המתי' אינו כלו' וכמ"ש הב"ש בשיטתו בס' מ"ב והא דאשה מכחשת אינו מועיל אף דבעלים נאמנים נראה ברור מלשונו דהבעל יחוש לעצמו דסובר כמ"כ שהובא בב"י יו"ד ס' קכ"ז דהא דבעלים נאמנים היינו לגבי עצמם משום הפסד ממון אבל אחרים לא יסמכו עליהם יעו"ש וה"נ הבעל אין לו לסמוך עליה וזה ברור בשיטתו ושו"ר בתשו' תפ"צ הנ"ל שהרגיש קצת בזה וא"כ נוסף גם הרשב"א ז"ל להחמיר אבל לענ"ד נראה מוכרח דרשב"א מיירי דוקא באיתרע חזקת פנוי' דהנה בקדושין ס"ה אמרינן ותסברא ע"א בהכחשה מי נאמן מוכח דלא כרמב"ם ורשב"א הנ"ל דהא שם גם בהכחשת האשה מיירי ואפ"ה נאמנת ובאמת לרמב"ם ל"ק משם דהא טעם הרמב"ם משום דעד מסייע לה מעיזה ושם בקדושין אין העד אומר כדבריה דהיא אומרת פנוי' אני ושני העדים אומרים שנתקדשה רק זה אומר לפלוני וזה אומר לפלוני אך בשיטת רשב"א דע"א בהכחשה אין דברי המתיר כלום וגם הכחשת האשה אינה מועיל דהבעל יחוש לעצמו יש לתמוה עליו מסוגיא הנ"ל ובתשו' תפ"צ הרגיש בזה וכתב דשם אמרינן צריכה ב' גיטין ומשמע דאסורה לכל העולם דלכך פריך ותסברא ע"א בהכחשה מי נאמן דהא עכ"פ. מותרת לא' מהאנשים הללו שאומרים שנתקדשה לו יעו"ש דבריו המתוקים אך עדיין יש לתמוה על רשב"א הנ"ל מהא דאמרינן בסוגיא שם דבעי לאוקמי הא דאומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותי' והיא מותרת בקרוביו דמיירי במקדש בע"א ואם איתא דהכחשת האשה אינו מועיל א"כ גם היא אסירה ולרמב"ם ניחא דהא סובר דהכחשת האשה מועיל רק בדאיכא עד מסייע לה מעיזה וגרע טפי ושם מיירי בליכא ע"א לה אבל לרשב"א דבעל יחוש לעצמו קשה דהאיך מותרת לקרוביו ע"י הכחשה דידה הא הקרובים שאינם יודעים צריכים לחוש לעצמם ומצאתי בשעה"מ פ"ט מאישות שהקשה כן על דברי המ"כ שבב"י יו"ד ס' קכ"ז הנ"ל ותירץ דשם מיירי שיש גם להאשה ע"א שאומר כדבריה ומותרת מטעם הכחשת העדים זא"ז ועוד חידש שם דוקא באיסורין סובר המ"כ כן אבל בדבר שבערוה גם אחרים אין להם לחוש עיי"ש. והנה הוא לא זכר כלל מדברי רשב"א כתובות כ"ג דמוכח דגם בדבר שבערוה אחרים צריכים לחוש ואפילו בעדים מכחישים זא"ז וא"כ יפלא על רשב"א למאי דס"ד דמיירי בע"א האיך מותרים הקרובים בה אשר ע"כ נראה מוכרח דרשב"א מיירי היכא דאיתרע חזקת פנויה כגון זרק לה קדושין ספק קרוב לה ובזה הוא דאוסר אף שיש עדים המכחישין זא"ז אבל בלא איתרע חזקת פנויה שריא בהכחשת עדים והכחשת בעל דבר וא"כ יש לומר כמי כתירוץ של שעה"מ דמיירי שם דיש גם להאשה עד שלא נתקדשה ומיירי היכא דלא איתרע חזקת פנויה וכ"נ קצת דרשב"א מיירי באיתרע חזקת פנויה דהא מייתי ראי' מע"א אומר אכל חלב דמייתי אשם תלוי אף דע"א מכחישו ושם ליכא חזקה דחזק"כ ל"ש בזה כיון שאכל בשוגג אינו נגד חזקת כשרות ואף דיש לו חזקת פטור מקרבן זה אינו חזקה גמורה כמ"ש החוו"ד ס' ק"י בבית הספק. ובתשו' בי"ש חו"מ ס' קי"א נוטה לומר דגם לענין שוגג שייך חזקת כשרות כיון דשוגג נמי עבירה היא ובעי כפרה יעו"ש אבל דבריו צ"ע ואכ"מ וא"כ בנ"ד דלא איתרע חזקת פנויה וכמ"ש לעיל נראה דעפ"י שורת הדין מותרת לעלמא בלי גט וצד היתר שכ' כת"ר מחמת שהקערליך אינם שוים פרוטה אינו מספיק מטעם שמא שו"פ במדי וגם פה אינו ברור שאינו שו"פ דשיעור פרוטה מצער מאוד כאשר העיר כ"ת לנכון שלפי המנהג שנותנים לפדה"ב שבעה ר"כ וחצי עולה הפרוטה בערך חומש מקרייצער א' והמנהג פה ליתן שמנה ר"כ לפדה"ב ולפי שיטת הגר"א ז"ל יו"ד ס' ש"ה ליתן שלשים זהובים ונראה דזה עשרה כסף דהיינו עשרים כתרים דעתה עולה הפרוטה שהוא חלק קצבימדינר ערך רבע קרייצער ובכלל אי אפשר להציל בזה דבר ברור וגם לשער במשקל חצי שעורה כסף נקי אין אנו יודעים באיזהו שעורים שיערו וע' תשו' מהרי"ל ס' קצ"ב כתב דא"א בקיאין בזה. וראיתי בס' חומת אנך להרב' ר"ז פאחללע ע"ה כתב כפי ראות עיניו שנזדמן לו שקל ישן עולה שיעור פדיון הבן שלשה עשר כסף וחצי דהיינו שבעה ועשרים כתרים יעו"ש וא"כ גם שיעור הפרוטה תוגדל אבל לא ראיתי כלל למי שנחוש ליתן לפדיון הבן יותר משיעורו של הגר"א ז"ל. ואף שכ' הסמ"ע ס' פ"ח דעכשיו שנתייקרו התבואה והפירות צריכין יותר לשיעור כדי שיהי' יכולין לקנות דבר כבר הקשה עליו באבני מלואים ס' כ"ז מדברי תשו' מיימוני ה' אישות דכתב שכפי השער בזמן חז"ל שיעור הפרוטה פחות מכביצה תבואה יעו"ש ואם איתא לדברי הסמ"ע א"כ לעולם היא כן וע' פסחים ל"ב דכזית תרומה שוה יותר מפרוטה וע' תוס' ערוכין כ"ז דכביצה היינו שו"פ וזה דלא כתשו' מיימוני הנ"ל ובפסקי תוס' שם נראה דכוונתם לביצת תרנגולת ממש ולא תבואה כביצה עיי"ש:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה