שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן ס
לכבוד ידי"נ החריף ובקי אוצר בלום מו"ה משה זיידמאן ני':
יקרתו הגיעני וע"ד הש"ג פ' הבע"י בשם הריא"ז שמסופק דהוליד בן ממזר ואח"כ נשא אשה והוליד בן כשר אם היא בכור לנחלה ומוכח דפשיטא לי' דממזר אינו בכור לנחלה ותמהו עליו דהרי ממזר יורש את אביו וכ"ת יצא לדון בדבר החדש דהש"ג שם ציין ספק זה על פלוגתת ר"י ורשב"ל בעכו"ם שנתגייר אם יש לו בכור לנחלה והספק הוא בגוי שהוליד מערוה ממזר בגיותו ואח"כ נתגייר והוליד בן כשר דבכה"ג אולי גם ר"י מודה דיש לו בכור לנחלה כיון דהוליד הבן בגיותו וגם הוא ממזר. והנה אם כוונתו בהוליד מנכרית שהיא ערוה עליו א"כ אינו ממזר כלל דל"ש דין ממזר בב"נ גם בגיותו כמבואר בכ"ז ובאה"ע סי' ד' סעי' כ"א ואם כוונתו שהוליד מישראלית בגיותו ולמ"ד עכו"ם הבא על בת ישראל הוולד ממזר הנה ד"ז מפורש להדיא בירושלמי יבמות פ' כיצד ה"ה דהבא אחריו בכור לנחלה אף לר"י וכמ"ש בריט"א בכורות פ"ח אות ס"ד דכיון דהבן אינו מתייחס אחריו הוי כישראל שהוליד מן הגויה דהבא אחריו בכור לנחלה ואף שהמהריט"א שם נטה לומר דה"ד למ"ד הולד ממזר דע"כ בתר דידה שדינן לה אבל למ"ד הולד כשר הוולד נתייחס אחריו ונכרי הוא ואין לו בכור לנחלה אכתי הא הש"ג כתב הוליד בן ממזר וא"כ סובר דעכו"ם הבא על ב"י הוולד ממזר וא"כ פשיטא דהבא אחריו בכור לנחלה וגוף ד' המהריט"א צ"ע דנראה דנמשך אחרי מהרש"א דסובר דלמ"ד עכו"ם הבא על ב"י הוולד כשר דינו כנכרי וצריך גירות אבל כבר השיג ע"ז בשעה"מ פט"ו מא"ב מבכורות מ"ז דמבואר דצריך פדיון א"כ ע"כ כישראל הוא וא"כ גם למ"ד הוולד כשר אינו מתייחס אחר הגוי ובודאי דהבא אחריו בכור לנחלה וכ"כ בפשיטות בנתה"מ סי' רע"ז ומילת אפילו שם שבריש דבריו ט"ס היא ויש לי בזה מקום עיון על דבר תשו' ה"ג חת"ס אה"ע ח"א סי' י"ג שכ' לבאר דברי הרא"ש פי"נ שמתרץ לי' הבה"ג דהא דנאמן לומר זה בני ממזר היינו לענין הכרת בכורה ומתוך כך עושה לראשון ממזר מהא דיבמות מ"ו דאמר נתגיירתי ביני לב"ע אינו נאמן לפסול בנו ופריך מהא דאר"י נאמן אדם לומר זה בני ממזר והא שם ל"ש בכורה ומתרץ דגם שם לענין הכרת בכורה מיירי ואסברה בח"ס כגון שנתגייר אח"כ והוליד בן ואם הראשון פסול דמהימן שנתגייר בינו לב"ע השני בכור לנחלה אליבא דר"ל יבמות ס"ב יעו"ש ובאמת גם אליבא דר"י ניחא דהא שם ע"כ בהוליד בגיותו לאחר שנתגייר בינו לב"ע מישראלית כמ"ש תוס' שם ביבמות ד"ה קסבר וסובר ר"י דעכו"ם הבא על ב"י דהוולד ממזר א"כ הבא אחריו גם לר"י בכור לנחלה כירושלמי הנ"ל וע"כ הדבר ברור שכוונת הש"ג כפשוטן וכמו שהבין הדרכ"א ח"מ סי' רע"ו דסובר דבן ממזר אף שיורש את אביו מכ"מ אין לו דין בכור לנחלה ועי' במקנה קידושין ס"ח הטעם דבקרא כי תהיינה כתיב והיינו באותן שהן בני הוי' ולא בח"כ יעו"ש אלא דמספקא לי' אם הבא אחריו הוי בכור לנחלה והיינו דציין הש"ג דבריו על פלוגתת דר"י ורשב"ל דהא שם קיי"ל כר"י דעכו"ם שהוליד בגיותו הבא אחריו אינו בכור לנחלה אף דבגיותן לית בהו דין נחלת בכורות דפשוט ובכור שוין כמ"ש רש"י ותוס' יבמות ס"ב אפ"ה הבא אחריו אינו בכור דאינו ראשית אונו וא"כ גם בממזר אף שאינו בכור מכ"מ גם הבא אחריו לאו בכור הוא או יש לומר דשם שאני דאין הגריעותא מצד הבן הנולד רק דבגיותן ל"ש בהו דין בכור אבל הכא שהוליד בן ממזר ואם הי' כשר היה הוא בכור רק שע"י שהוא פסול אינו בכור ע"כ י"ל דהבא אחריו הוי בכור לנחלה דלענין בכורה הוי כאילו הוא נולד ראשון וגרע טפי מהוליד בת בראשונה שהבא אחריו אינו בכור - ואפשר שהריא"ז ז"ל שנוטה לומר דהבא אחריו הוי בכור ולומר דל"ד לעכו"ם שהוליד בגיותו ונתגייר דהבא אחריו אינו בכור אזיל לשיטתי' שכ' בש"ג פ' עשרה יוחסין דהא דנאמן לומר זה בני ממזר היינו כשאומר שנולד מחייבי כריתות אבל באומר שאינו בנו כלל אינו נאמן וכ"ה דעת המכריע ועי' אב"מ סי' ד' ותשו' חת"ס אה"ע סי' י"ג בח"א והנה בהא דסובר ר"י דכשם שנאמן לומר זה בני בכור נאמן לומר זה בני ממזר כתב תוס' יבמות ב' טעמים טעם א' בשם הר"י מפאריש משום דכתיב את בן השנואה יכיר והיינו שמכיר גם זה שהוא בן שנואה דהיינו ממזר יעו"ש והנה לש"ג הנ"ל דקרא דכי תהיינה בהנהו דתפסו קידושין מיירי א"כ א"א לומר דיכיר שהוא ממזר דהא ממזר אינו בכור ואף אם נימא דאומר שהוא בן שנולד לו ממזרת דבכה"ג כיון דתפסו קידושין הוי בכור גם כש"ג כמ"ש המקנה קידושין ס"ח אכתי כא א"ש לר"י לשיטתי' דסובר בסנהדרין כ"ג דאין קידושין תופסין בח"ל א"כ קרא לא מיירי בממזרת דהא אין קידושין תופסין ואינו בכור וכה ראיתי במקנה לקידושין ע"ד כתב דבסנהדרין כ"ג מבואר דרק בח"ל דשאר סובר ר"י כר"ע דאין קידושין תופסין ולא בשאר ח"ל ותמהני דאדרבא בש"ס מוכח להדיא דבכל ח"ל סובר ר"י כן רק התוס' שם כתבו דהו"מ הש"ס לשנויי הכי דרק בח"ל דשאר סובר כר"ע אבל כפי האמת אינו כן וכ"מ בתוס' יבמות ס"ו ד"ה קסבר דבכל ח"ל סובר כר"ע דהוולד ממזר יעו"ש. אמנם התוס' כתבו עוד טעם בשם י"מ דכיון דנאמן לומר על בן בין הבנים שהוא בכור א"כ ע"כ שהגדולים ממזרים ונאמן יעו"ש אבל הריא"ז לשיטתי' דבאומר שאינו בנו והוא ממזר אינו נאמן וע"כ דבאותר על בניו הגדולים שהם בניו רק שהם ממזרים שנולדו מח"כ וזה הצעיר נולד מכשירה והוא בכור ומוכח דהבא אחר ממזר הוא בכור לנחלה וא"ש ודו"ק היטב ועי' ריט"א בכורות אות ב"ה מ"ש בדברי הש"ג פ' הבע"י ודבריו נפלאים בעיני: