שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן נט
להרב הה"ג מו"ה שמעי' נ"י אבד"ק פרעמישלאן יצ"ו:
יקרתו הגיעני וע"ד השאלה בא' שבא לו ט"ג ר"ל שמת לו מת ר"ל בראהטין והט"ג בא בשב' ושיבא לקבו' ביום א' והוא השיב ביום א' בבוקר ט"ג שאינו יכול לבא שהוא חולה ושאל לח"א ביום א' והורה לו שהאבלות יתחיל ביום א' אחר חצות באופן שישער בדעתו שבודאי נקבר ותפילין לא יניח בכל היום וכת"ה כתב לפקפק על הוראה הנ"ל דדמי כהא דסי' שע"ה ס"ב דאם משלחין המת לעיר אחרת משעה שיחזירו פניהם מללות חל עליהם אבילות וא"כ חל האבלות ביום ראשון דהיינו בש"ק וביום א' שהוא שני לו מניח תפילין. ולע"ד זא דדוקא בהא דסי' שע"ה שהמת יצא מהבית או מהעיר והקרובים חזרו פניהם הוי אז כקבורה לגבייהו דכבר נסתלק המת מלפניהם ומתחיל האבלות אבל הכא שהאבל בעיר אחרת ובמת לא נעשה דבר עד יום א' אחר חצות לא חלה עליו אבילות כלל וראי' לזה דהא בסי' שמ"א סעי' א' מבואר דאפי' האבל בעיר אחרת מיקרי אונן ומשמע מסתימת הדברים אף שאין דעת האבל כלל לנסוע שמה לקבורה אפ"ה הוי אונן הרי דלא חל עליו אבלות ואף לר"ת דחולק ע"ז וסובר דבעיר אחרת אין אנינות חלה עליו אבל אבלות ג"כ לא חלה עד שעת קבורה ודינו כמו שמסרו המת לכתפים בסי' שמ"א סעי' ג' דלא חל עליו אנינות ולא אבלות ואף דעובדא דר"ת מיירי שהמת הובא למקום שהיה ר"ת לקבורה כמ"ש תר"י רפ"ג דברכות אבל סתימת הפוסקים מורה להדיא דבכל גווני אנינות חלה עליו גם בעיר אחרת א"כ ע"כ שאין אבלות חלה עליו עד קבורה - וכ"נ מד' הש"ע סי' שמ"א סעי' ה' וכן אם קרובי המת בתפיסה אין אנינות חל עליהם ומשמע להדיא דגם אבלות לא חלה עד שעת הקבורה וכ"ה להדיא בסידור דרך החיים להג' מליסא ז"ל בסוף דיני אונן יעו"ש והא כשהאבל בבית האסורים בודאי לא ילך לקבורה ונתיאש לגמרי מהמת תיכף ועדיף טפי מעיר אחרת דמה"ט אין אנינות חל עליו ואפ"ה לא חל עליו אבלות עד שעת קבורה וע"כ כיון דלא נעשה איזה ענין בגופו של מת שהמת עדיין בבית שהוא שם אינו חל עליו אבלות: ומ"ש כת' רדרף אם אין אבלות חל עליו מכ"מ לר"ת הא אנינות ג"כ אינו חל כיון שהוא בעיר אחרת ובש"ך משמע דפוסק כר"ת וכן פסק בחכ"א א"כ חייב בתפילין ביום ראשון טרם שנקבר המת. הנה גם בנמסר לכתפים דמותר בבשר ויין מבואר בטור סי' שמ"א דבמלאכה ורחיצה אסור והיינו דכל דבר שאסור לאבל אסור גם בנמסר לכתפים ורק בבשר ויין דלאבל מותר רק אונן אסור מועיל מסירה לכתפים ומשמע שם בטור דה"ה תפילין כיון דאסור גם לאבל אינו מועיל מסירה לכתפים וכ"ה בדרה"ח דיני קבורה דין ה' דבנמסר לכתפים אסור ברחיצה ומלאכה רק במת בתפיסה מותר בכל והביא כן בשם רמב"ן בתה א א"כ גם לר"ת עכ"פ לא עדיף מנמסר לכתפים ונהי דשרי בבשר ויין ובכל המצות היינו דברים שמותרים לאבל ולא בתפילין ואע"ג דיש לחלק דמלאכה ורחיצה שאני דאסור לאבל כל שבעה משא"כ תפילין דאינו אסור רק ביום ראשון אבל נראה ראי' מירושלמי רפ"ג דברכות שהקשה שם דלמה לי הא דמי שמתו פטור מתפילין והא אפילו אבל אסור להניח תפילין ומתרץ באמת דלא איצטריך ותני לה משום שארא דהיינו ק"ש וכ"ה בחי' הרשב"א שם הרי דפשיטא לי' לירושלמי דדבר שאבל אסור ביום ראשון ושני אף דמותר בשאר הימים ודאי אסור לאונן א"כ ה"ה לענין נמסר לכתפים כיון דאסור ברחיצה ומלאכה ה"ה בתפילין ובפרט באונן בעיר אחרת דלפסק הש"ע הוי אונן גמור וכן פסק הרב בש"ע או"ח ס' ע"א ונהי דיש להקל ולסמוך על ר"ת לענין תפלה וק"ש אבל לא לענין תפילין כנלע"ד: