שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן נח
לכבוד הרב הה"ג בנש"ק מוה חיים נחו' האלברשטאם נ"י האבד"ק מאשציסק: יקרתו הגיעני נכון עם העתקה מכתב שחתם השו"ב בנדר ע"ד רבים וקונם ידו לזביחה וגם נכתב שם שנדר לדעתם בשביל טובה שעשו לו והשו"ב הנ"ל בראותו כי הצד שלו נתמוטט ואין לו פרנסה בקשתו להתיר לו הנדרים הנ"ל וכת"ה ראה בזה כי עי"ז יתבטל המחלוקת ויהי' שלום בעיר וצידד להתיר אף דהוי נודר לחבירו בשביל טובה משום דבר מצוה דעי"ז יהי' לו פרנסה דמיקרי דבר מצוה כדאי' בהג"ה סי' רכ"ח וגם ע"י השלום שיתהוה בעיר ומה"ט גם נדר עד"ר יש להתיר אך דא עקא שהרבים היינו ג' אנשים שנדר על דעתם אינם מסכימים להתיר לו ומבואר בהג"ה שם בשם חב"ש דאין להתיר אף לדבר מצוה אמנם בשיורי כנה"ג הביא בשם תשו' מהר"ש הלוי דדוקא לדבר מצוה אבל אם ההיתר למנוע מעבירה גם הריב"ש מודה שגם במוחין מתירין והוסיף עוד בשיורי כנה"ג שם דגם למנוע קטטה מתירין אף שמוחין יעו"ש. והנה דברי הר"ש הלוי הובאו בהגהות רב"פ ז"ל ביו"ד שם והנה בגוף דברי הר"ש הלוי דלמנוע מעבירה מתירין אף שמוחין מצאתי לו תנא דמסייע הוא הגאון מג"ש ז"ל בתשו' פנ"י חאה"ע סי' י"ב והביא ראי' ממכות ט"ז דלא משכחת ביטלו אף באדרי' עד"ר משום דלדבר מצוה יש לו התרה והא משכח"ל שהדירה ע"ד חמשה נשים ששונאות אותה שבודאי לא יסכימו להתיר וע"כ כיון דדבר עבירה הוא אף כשמוחין מתירין ושם איכא לאו אם לא מחזירנה יעו"ש והנה מדברי הפנ"י משמע דעד"ר גם ע"ד נשים מועיל ולא אמרי' בזה דאפי' ק' נשים כחד דמיין וכעין שכ' הראשונים לענין ס"ט ברה"ר וכן מצאתי בתשו' תשב"ץ ח"ג סי' י"ג להדיא דגם ע"ד נשים מיקרי ע"ד רבים ואין לו התרה. וראיתי בתשו' בי"צ יו"ד ח"ב סי' כ' שהביא ד' הבית מאיר ביו"ד סי' רכ"ח שהקשה על הריב"ש מהא דמכות ט"ז דאכתי משכח"ל ביטלו כגון שהרבים מוחין ותירץ דא"כ אין הוא מבטל העשה רק הרבים אמנם הגאון פנ"י שיכל את ידיו להקשות דהדירה ע"ד נשים ששונאות אותה וא"כ בודאי ימחו וממילא הוא מבטל לעשה במה שנדר על דעתם ועפ"י הנ"ל יש ליישב דברי רש"י ז"ל שם במכות ט"ז שפירש דהדירה ע"ד רבים כגון שמצא בה עון שזינתה ותמה התוס' שם דא"כ מה קאמר שם דלדבר מצוה מתירין והא שוב אינו מצוה וגם יפלא למה נדחק רש"י לפרש כן ולהנ"ל נראה לומר שדעת רש"י ז"ל דהא דלדעת רבים אין לו התרה היינו בלי הסכמת הרבים אבל כשהרבים מסכימים יש לו התרה וכדעת קצת פוסקים שהובאו בב"י סי' רכ"ח דס"ל כן והשתא תקשה בהא דקאמר בש"ס שם כגון דאדרה ע"ד רבים הא אם הרבים יסכימו יש לו התרה ואם לא יסכימו לאו הוא קמבטל כסברת הב"מ ולכך מפרש רש"י כגון שנמצא בה עון והיינו שאותן רבים שנדר על דעתם אמרו שזינתה ומכ"מ אינם נאמנים כגון שהם קרובים לה או נשים שאינם נאמנים אבל עכ"פ כיון שהם אומרים שזינתה והוא הדירה על דעתם הרי ידע בודאי שהם לא יסכימו להתיר דהא הם אומרים שזינתה ואיך יסכימו לעשות איסור א"כ שוב חייב מלקות דהא ביטל העשה דהא אין אנו מאמינים שזינתה ולכך משני דלדבר מצוה יש לו התרה אף במוחין א"כ לא ביטל העשה כלל דהא יתירו בלא הסכמתם וא"ש. ועכ"פ במניעת עבירה שכבר הורה גבר בגוברין הגאון פנ"י ז"ל ודאי יש לסמוך אך בנ"ד דלמעט מחלוקת שהוסיף הכנה"ג בזה צ"ע דאע"ג דכ' התה"ד סי' רס"ג דמבטלים מצות יבום מפני קטטה כדאי' ביבמות מ"ד שלא תביא קטטה לתוך ביתך יעו"ש הרי דשלום גדול ממצות יבום דשם שאני דקשה קטטה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמות גוג ומגוג. אמנם בספר חסידים הובא במג"א כ' דאין להתקוטט בעבור שום מצוה וראיה מהא דיומא פ"ט דצנועין מושכין את ידיהם יעו"ש א"כ נראה דזה עדיף מכל מצות עשה אף שאינו בתוך ביתו של אדם אמנם התו"י יומא שם כתבו דהא דצנועין מושכין את ידיהם היינו משום דהיה מגיע לכל א' רק כפול וליכא מצוה גמורה דהא אכילה בכזית יעו"ש א"כ אין ראיה מזה דמשום קטטה יש לבטל מ"ע גמורה ועי' בירושלמי נדרים פ"א ה"א ר' יוסי בעי אם מפני דרכי שלום אף בשבועות יהי' מותר ופירוש בק"ע שם דאפי' איסור דאורייתא התירו מפני דרכי שלום יעו"ש ודבריו תמוהים וע' תוס' פסחים נ"ב ד"ה ממקום שכתבו להדיא דמשום לבטל מחלוקת לא התירו לו לעשות איסור יעו"ש. ומכ"מ בנ"ד יש לומר כיון דעכ"פ למנוע דבר עבירה מתירין אף כשמוחין א"כ המוחין לקבל השו"ב ועי"ז יחזיקו במחלוקת הו"ל דבר עבירה דהא אמרי' בסנהדרין ק"י דכל המחזיק במחלוקת עובר בלאו וגם בתשו' בי"צ סי' נ' הנ"ל סמך ע"ז בשבועה בכתב כיון דספיקא היא אם הוי שבועה להתיר בעד"ר לדבר מצוה אף שמוחים ובפרט במקום קטטה והביא מתשו' דברי ריבות סי' רל"ג יעו"ש ולא זכר שם מדברי שיורי כנה"ג הנ"ל. וגם מצאתי לרש"ל ביש"ש גיטין פ"ד סי' ל"ט שכ' בטעמא דעד"ר אין לו התרה מאחר שתלה נדרו ברבים דאלימא מלתא מכ"ש שיתלה דבריו בדעת קונו ומאחר שהוא דבר מצוה ניחא להיות להתיר נדרו אפי' אותן הג' אנשים לא יתנו דעתן יעו"ש ומשמע מלשונו ומטעמו אף שמוחין. אמנם הוא לא הביא דברי תשו' הריב"ש שבב"י הנ"ל דבמוחין אין מתירין. אך בנ"ד דהוי למנוע מחלוקת וגם דהוי רק נדר בכתב וחתימת ידו שפיר יש מקום להתיר:
אמנם יש לדון דהא בשעה שחתם השו"ב הכתב הנ"ל ידע שדבר זה יגרום מחלוקת א"כ נדר על מצוה זו ולכאורה בנדר עד"ר דמתירין לדבר מצוה היינו ממצוה שלא ידע בה בשעת נדר אבל בש"ך סי' רכ"ח ס"ק ס"ה הביא מד"מ דגם מצוה שידע בה אפ"ה מתירין אף כי ראית הש"ך שם מהא דמקרי דרדקי אינה מוכרחת דהא שם בשעת מעשה לא ידעו דלא ימצאו דדייק כוותי' אבל עכ"פ הדין דין אמת וגם בתשו' פנ"י שם כתב כן והביא ראי' ממכות ט"ז דאדרה ע"ד רבים שלא להחזירה אף דידע דמצוה היא ואפ"ה מתירין יעו"ש וכ"כ בתשו' הרי"מ זצ"ל יו"ד סי' כ"ג ראי' זו ולפלא שהרי"ם לא הזכיר מד' הש"ך ס"ק ס"ה ועי' בזה בתשו' הר"ח או"ז סי' ע' ובהגהות שם ומהגם דבנ"ד דמי לדינא דמקרי דרדקי ממש דודאי בשעת מעשה דימו כי הצדדים ישלימו ביניהם ולא ידעו עד היכן יגיעו הדברים כאשר רואין עתה:
הנה כ"ז כתבתי לענין היתר עד"ר אבל לענין היתר במה שנדר על דעתם בשביל טובה שעשו לו צע"ק דאף שכ' הרמ"א ז"ל בשם י"א דנדר לתועלת חבירו מתירין לו לדבר מצוה הא הט"ז שם חולק ע"ז והש"ך דהסכים עמו שם הא בס"ק ס"ה נראה להדיא מש"ך דנדר לטובת חבירו אין מתירין לו בשביל דבר מצוה שידע בה וחמור מעד"ר בזה יעו"ש והכא הא ידע מהמחלוקת. אולם דבר הש"ך שם צע"ג ולא ידעתי כלל מהיכן הוציאו ומה שרמז שם לדבריו בס"ק כ"ב לא נמצא דבר וגם בתשו' פנ"י הנ"ל מבואר להדיא דבנודר לטובת חבירו מתירין לדבר מצוה אף שידע בשעת מעשה מהמצוה יעו"ש ובנ"ד הא עדיף טפי דיש לומר דלא ידע אם יתגבר המחלוקת. - ונפלאתי מאד על הרי"ם ז"ל ביו"ד סי' נ"ג שכ' דבנודר לחבירו אף בלי טובה דאין מתירין לכתחלה אין חילוק בין דבר מצוה או לא יעו"ש והיא תימא דהא לי"א מתירין לדבר מצוה אף לכתחלה אף כשעשה לו טובה ומכ"ש בלא עשה לו טובה. וגם בלא"ה לענין החומר מחמת נדר לחבירו בנ"ד יש להתיר משום פרנסתו דהא זה ודאי לא ידע בשעת מעשה שיפול הצד שלו ולא יהי' לו פרנסה- ובתשו' פנ"י שם כ' דכדאי הם התוס' והיא הי"א שברמ"א לסמוך עליהם אף שלא בשעת הדחק:
ובנ"ד יש עוד סניף להתיר מחמת שהכתב נכתב באופן שבני עדתו יסייעו בעדו בכל השתדלות להושיבו על חזקתו ולאכול מזבחו והש"ב אומר כי לא קיימו כן ואף שבתשו' בי"צ יו"ד ח"ב סי' נ"ב חוכך קצת דבנדר בכתב אין שום תנאי מועיל דהא נדר א"א ע"י שליח רק דאפ"ה מועיל תנאי משום דאתי דבור ומבטל דבור כמ"ש הפנ"י ובית מאיר אה"ע סי' ק"כ והכא בכתב דהוי מעשה ל"ש כן יעו"ש הנה בגוף הערה קדמו בתשו' חת"ס יו"ד סי' ר"כ ומסיק שם דבכתב שפיר יכול למנות שליח דטעמ' דאינו ממנה שליח משו' דהוי מילי ולא מימסרי לשליח ובכתב תו כא הוי מילי יעו"ש אבל דבריו בזה צ"ע טובא דודאי לא מימסרי מילי לשליח גם בכתב וכן מוכח מתשו' תשב"ץ ח"א סי' ל"ו יעו"ש אך לדינא הדבר פשוט דלא חמיר כתב ממילי דלא יהי' נוכל חמור מן העיקר וכן מסיק בבי"צ שם ועוד דאם נימא דבכתב אין מועיל שום תנאי א"כ ממילא נאסר תיכף לשחוט כלל אף לצד שלו וכיון דשחט עד הנה באיסור שפיר מתירין לו לכ"ע אף בעד"ר כיון דלמנוע מעבירה היא שעי"ז יותר האיסור למפרע וכמ"ש רשב"א הובא במנ"ל אך העיקר דמועיל תנאי אף בנדר בכתב. והעיקר בנ"ד אם יוצמח עי"ז שלום בעיר באמת ואף גם זאת לאשר הענין נוגע לחילול השם ח"ו ע"כ אין להתיר הכתב רק בהסכמת איזה גדולים מפורסמים למען יהי' ההיתר מפורסם ותל"מ: