שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן נז
לכבוד הרב הה"ג וכו' מו"ה עזרא אלנושילער ני' אבדק"ק וואינטא ברוסיא פלך קאוונא:
יקרתו הגיעני נכון וע"ד שאלתו כי מקדם קדמתא בערך חמשים שנה ישנם שם ב' שוחטים ומקודם היה רק שו"ב א' והוא נטל כל הכנסה מהשחיטה ואח"כ עלה ברצון הקהל להוסיף עוד שו"ב למען יראו שניהם הסכינים ובדיקת הריאה כנהוג בכל המקומות שיש שם ב' שובי"ם והשו"ב השני שילמו שכר מועט מקופת הקהל ועתה שנעדר שו"ב א' ונמצא רק שו"ב א' בעירם וגם בקופת הקהל אין שום כסף כי נתרוששו בצוק העתים וגם אם היה להם הכסף הנ"ל לא ימצא כעת שו"ב אשר ירצה לשרת בפרס מיעט כזה ונפשם בשאלתם אם חייבין הקהל עכ"פ לקבל עוד שו"ב ולשלם לו מכיסם מחמת שכבר נהגו כן ויש בזה לתא דנדר. והנה ודאי לא קבלו עליהם מבלי לאכול כלל משחיטת שו"ב א' ומבדיקתו בלתי בשנים כי גם במקומות שיש שם ב' שובי"ם תמיד לתכלית הענין הנ"ל שיראו סכיניהם זל"ז ויבדקו הריאה ביחד בכ"ז כמה פעמים אשר א' מהשו"ב נוסע מהעיר ואוכלים משחיטת השני וא"כ גם בקהלתי לא קבלו עליהם ע"י העמדת ב' שובי"ם הדבר באיסור לבל יאכלו משחיטת שו"ב א' רק דיתכו לומר דהוי כנדרו שבכל עת יעמידו הקהל ב' שובי"ם למען עפ"י הרוב יהי' בדיקת הסכין ובדיקת הריאה בשנים וקימו וקבלו עליהם שבאם יעדר שו"ב א' יעמידו הקהל שני במקומו ובהיות כן הו"ל כנדרו לעשות דהיינו לקבל שו"ב שני וא"כ נראה כיון דדחיקא להו שעתא עתה לפזר ע"ז מעות מכיסם פטורים דהוי כנדרי אונסין כדאי' ביו"ד סי' רל"ב סעי' י"ג דגם אונס ממון מיקרי אונס והא דאמרי' בפסחים כ' בבני בישן דאמרו לי' אבהתן אפשר להו אנן לא אפשר לן והשיב להו כבר קבלו אבותיכם עליכם שם היו הקבלה בשוא"ת לבל ילכו לצידון בע"ש ובנדר בשוא"ת אין אונס מועיל כלום זולת במקום סכ"נ וכמ"ש הריטב"א ז"ל להדיא בנדרים כ"ו בהא דנדרי אונסין דה"מ בנודר או כשבע לעשות שאין חלות שבועתו עד שעת מעשה אבל בנודר או נשבע שלא לעשות ואם בא לעבור על שבועתו צריך לעשות מעשה בידים דינו של זה כשאר איסורי תורה דלא הותרו אלא במקום סכנת גופו בי' יעו"ש וכ"כ הנמו"י שם ובריטב"א הביא ראי' לדבריו משבועות כ"ו נשבע על הככר ומסתכן מסתכן לישרי לי' מר משמע דוקא במסוכן אבל שאר אונס לא מהני בזה כיון שבא לעבור בקו"ע ונפלאתי בזה על התשב"ץ ח"א סי' א' שהביא ראי' מגמרא הנ"ל מסתכן לישרי לי' מר דכתיב האדם בשבועה פרט לאנוס דהא שם בסכ"נ מיירי ובכל איסורים מותר ולאו מטעם האדם בשבועה. ועוד נראה דאפי' נימא דאונס ממון לאו אונס מיקרי וכדעת הב"ח שהביא בט"ז שם היינו אם היו נודרים בפירוש להעמיד תמיד ב' זובחים מחויבים המה להוציא ע"ז כל ממונם אבל הכא הרי לא נדרו בפירוש רק ע"י מנהגם להעמיד תמיד ב' שובי"ם הוי נדר והרי מנהגם היה בקבלת השו"ב לשלם הפרס המועט מקופת הקהל וא"כ מעולם לא קבלו עליהם להעמיד ב' שובי"ם רק מפרס הנ"ל וכיון שעתה אין פרס הזה מספיק לקבל שו"ב אינם חייבם ליתן מכיסם ובפרט דדחיקא להו שעתא: ב):
ומה שהעיר כ"ת ע"ד הפ"ת סי' ש"ה ס"ק ח' בשם החכ"א דלכהן א' צריך ליתן בב"א והוא טעות כמבואר בפרישה דל"ב כהנים בב"א דוקא ולכהן א' אף בזא"ז יעו"ש גם אני בגליון הש"ע שם הערותי בזה עם הוספת דברים וז"ל ע"ד הגה סעי' ו' והוא משלים לו ע' ברוקח ס' ש"ס דמשמע דמחויב להוסיף לו וצ"ע דהא יכול ליתן ההשלמה לכהן אחר ונראה דסובר הרוקח כרש"י בכורות כ"א דבזא"ז לא יצא רק כשיתן לכהן א' א"כ ע"כ חייב ליתן לו אמנם לפי פסק הש"ע משמע דלא כרש"י וגם לי' כהנים בזא"ז יצא א"כ צ"ע דס' רמ"א משלים לו הא יוכל ליתן לכהן אחר ונראה בזה דעכ"פ לכתחילה אין ליתן לב' כהנים בזא"ז רק לכהן א' יוכל ליתן אף בזא"ז וכ"כ ריט"א בסוף בכורות וע' בפ"ת ס"ק ח' בשם חכ"א ודבריו תמוהים דהא בפרישה בשם רש"ל להיפוך איתא דלכהן א' אף בזא"ז ולב' כהנים בב"א דוקא וכ"נ מהג"ה כאן דמשלים לו:
ג') וע"ד אשר השיג ע"ד תשו' בי"צ שהבאתי בחיבורי מ"פ ליו"ד סי' ק"י ע"ד תוס' במעילה שהקשו דליבטל פרוטה של הקדש ברוב ודלמא מיירי שלא ידע שום אדם שנפלה דל"ש ביטול דא"כ אינו שב מידיעתו כיון דאילו ידע היתר הוא וכת"ה כ' דזה שפיר מיקרי שב מידיעתו מדלא קאמר בהוריות י"א דהא איכא בינייהו דר"ש ורבנן בנתערבה חתיכת חלב בב' חתיכות שומן ואכלם כולם קודם שידע דמומר לא הוי ואפ"ה פטור משום דלאו שב מידיעתו הוא יפה העיר: