שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן נו
להרב וכו' מו"ה דוב לערניר נ"י האבדק"ק קאנווראד:
ע"ד שאלתו במחזיק כפר א' מהחפשים שאינו עושה שטר מכירה לשבת ואינו מוכר בהמות מבכירות והטבחים קונים מאתו הבהמות בכל פעם אם יש היתר לשוחטם וכת"ה האריך בזה להתיר מטעם רוב דרוב בהמות אינם בכורים וגם מטעם ס"ס. ולענ"ד משנה ערוכה היא בבכורות דף כ"ט החשוד על הבכורות אין לוקחין ממנו בשר צבאים והובא להלכה ביו"ד סי' שי"א דהחשוד למכור בכור תם בחולין אין לוקחין ממנו אפילו בשר צבאים דמיחלף בבשר עגל הרי להדיא דאין אנו סומכין בחשוד על רוב וס"ס. דהא גם שם איכא רובא דרוב בשר אינו מבכורים וגם ס"ס דלמא בשר זה שקונה אינו בשר בכור ואפ"ה אסור וכן בכל חשוד כגון חשוד למכור בשר טריפה דמר דכשר דרסור ליקח ממנו אף דרוב בהמות אינם טריפות וע"כ דבחשוד לא אזלינן בתר ס"ס כלל ולא בחר רובא ומה הבדל יש בין מוכר בשר בכור במר דחולין בין מוכר בכור תם חי במר דחולין. ואף שרש"י ז"ל שם במשנה פירש הא דחשוד על הבכורות היינו שחשוד להטיל מום בבכור מכ"מ ודאי גם הוא מודה לדינו של רמב"ם וש"ע הנ"ל דמוכר בשר תם לשם חולין אסור ליקח צבאים וכ"ש הוא ממוכר בשר בכור שהטיל בו מום דהוי רק איסור דרבנן ואפ"ה אסור ליקח ממנו מכ"ש במוכר בשר בכור תם. וראיתי בריט"א שם שהקשה על פירוש רש"י הנ"ל דהא הוי ס"ס דלמא בשר זה לאו מבכור הוא ודלמא נפל בו מום מאליו ונדחק לתרץ עפ"י דברי או"ה גבי גבינות עכו"ם דספק הוחלפו בגבינות ישראל אסור דהספק הראשון אינו מצטרף לספק כלל כיון דנאסר מחשש תורה יעו"ש. ולענ"ד א"צ לזה רק דכיון דרוב בהמות אינם בכורים ואפ"ה אסרו חז"ל ליקח מחשוד ולא סמכו על הרוב ממילא נמי דגם ס"ס לא מהני כמ"ש כ"מ גבי דמאי, ואם אמנם שראיתי להגרע"א ז"ל פ"ג דדמאי אות כ"ט שהקשה על הכ"מ הנ"ל מהא דקלין שבדמאי השיתין וכו' פטורים ומפרש בירושלמי משום ס"ס דלמא מן המופקר הן ופטורין ממעשר ודילמא עישרן הרי דסומכין על ס"ס ותירץ דדוקא היכי דחייב במעשר ודאי רק ספק שמא הופרש ושמא לא הוחלף הוא דלא מהני ס"ס כמו דלא מהני רובא כיון דודאי היו זקוקין למעשר אבל הספק שמא הפקר ולא היה עליו זיקת תרומה ומעשר מעולם שפיר מצטרף לס"ס יעו"ש א"כ גם בנ"ד הא הספק דלמא אינו בכור כלל וכמו שם דלמא מהפקר הוא אבל הא ליתא דדוקא שם דהא דלא סמכינן ארובא הי' חייבין במעשר ודומיא דהכי בס"ס אבל הכא הא לא סמכינן ארובא דרוב בהמות אינם בכורים וא"כ דומיא דהכא גם ס"ם לא מהני. ובגוף סברת הגרע"א צע"ק דהא גם בכר דמאי איכא ס"ס דלמא הכניסו עם הארץ בגוף שלו ופטור מן המעשרות ודלמא עישרו וכהא דאמרינן בפסחים טו' ואבע"א סו"ס אימור עביד להו כר אושעיא ויעו"ש ברש"י דהוי ס"ס ואפ"ה אינו מועיל א"כ גם ספק הפקר האיך מצטרף ואין לומר דדוקא בת"ח שיודע הדין איכא לספוקי דלמא הכניסו במוץ שלו במכיון כדי לפוטרו ממעשר משא"כ בעם הארץ ומדוקדק בזה לפי הגרע"א הא דנקיט חבר שהניח מגורה מליאה פירות. חבר דוקא אבל בתוס' בכורות כ' ד"ה ואבע"א כתבו דגם בע"ה איכא למימר דעביד להו כר' הושעיא יעו"ש:
ובגוף דברי רש"י ז"ל שפירש הא דחשיד למכור בכורות היינו להטיל מום בבכור ולא פירש פשוטו שמוכר בכור תם לשם חולין והריט"א ז"ל נדחק מאוד בזה נלע"ד דטעמו דהא קיי"ל דחשיד לדבר החמור חשוד על הקל ממנו והנה בכור תם הוא איסור כרת לשוחטו ונהי דהוא שחט בעצמו ומוכר הבשר שנשחט בחוץ אכתי הוא אסור בלאו דלא תוכל לאכול בשעריך וכמ"ש המקנה קדושין דף נ"ז בתוס' ד"ה מה שלי ולרש"י ז"ל גם איסור הנאה אית בי' מה"ת כמ"ש רש"י ז"ל בקדושין שם כיון דלא נזרק הדם מי יתיר איסור הנאה שחלה עליו מחיים יעו"ש וא"כ אכילת בשר בכור שנשחט בחוץ חמיר מטריפה דהא הוא אסור בהנאה וטריפה שריא בהנאה. וכבר העלה הב"י סי' קנ"ט דבדבר מאכל החשוד על החמור חשוד על הקל וא"כ אם איתא דמיירי במוכר בשר תם לשם חולין האיך קתני דאין לוקחין ממנו בשר צבאים והיינו משום דמיחלף בעגל ומשמע דשאר בשר חיה דלא מיחלף שרי והא אכתי הוא חשוד להאכיל טריפה כיון דחשוד להאכיל שחוטי חוץ דחמיר מטריפה וא"כ בכל בשר חיה האיך קונין ממנו הא איכא למיחש דילמא טריפה היא וע"כ מפרש רש"י שחשוד להטיל מום בבכור דהוי רק איסור דרבנן לאכול הבשר וחשיד אדרבנן אינו חשוד אדאורייתא ושפיר מותר ליקח ממנו בשר חיה דל"ש בי' בכורה דמשום טריפות אין לחוש כיון דטריפה דאורייתא וזה ברור. ותבנא לדינא נראה ברור דאסור לשחוט הבהמות הנ"ל כיון דלוקחין מחשוד על הבכורות וגם בעבר ולקח מחשוד ודאי דהעמידו חז"ל דבריהם ואסרו אף בדיעבד וגדולה מזה מצאתי בפרי תואר יו"ד סי' קי"ח שכתב בהא דחשוד דאסור ליקח ממנו אמגוזי דגם בעבר וקנה האמגיזי אסורים אף דבהו ליכא חשש מידי ומכ"ש בקנה הדבר שיש בו חשש דחשוד עליו:
ב):
וע"ד שאלתו בדלתות שסומכין עליהם מטעם שראוין לנעול ובחורף נתקבץ שם רפש וטיט ונקרש שם וא"א לנועלן בלי מרא וחציב אם יש היתר לטלטל. וכ"ת מצדד להתיר דשפיר מיקרי ראוי כיון דראוי מצד עצמן רק דאיסורא רביע עלי' והביא מדברי הב"ח או"ח סי' ל"ב בכל הראוי לבילה. לענ"ד אינו ענין לכאן דבכל עניני עירוב שכל עיקרו נעשה להתיר טלטול בשבת כל שא"א לעשות הדבר מחמת איסור שבת מיקרי אינו ראוי וכהא דאו"ח ס' שצ"ד דנעל במגדל ואבד המפתח אם א"א להוציאו בלי מלאכה דאו' לא הוי עירוב:
ומ"ש כת"ה דאפשר ע"י נכרי דאמירה לעכו"ם שבות גם זה נסתר משם דהא שם ל"ב רק ראוי לביהמ"ש ומה"ט כל שיש רק שבות שרי דלא גזרו על שבות ביה"ש ואפ"ה במלאכה דאו' אסור ול"א דאפשר היה להוציאו ב'ה"ש ע"י אמירה לעכו"ם ומוכרח דכל שאין יכול בעצמו לעשותו לאו בידו מיקרי ומכ"ש הכא דדלת הראוי לנעול היינו שראוי לנעול כל השבת וא"כ אצא לומר לעכו"ם בשבת מטעם שבות וכה ראיתי בס' מקיצי נרדמים שנשלח לי למנה מהרב מו"ה מנחם מענדיל האבדק"ק כאוודוואהר ני' שכתב ג"כ להקל בשאלה הנ"ל. וכתב דגם בהאי דסי' שצ"ד מיירו בליכא עכו"ם במתא אבל באיתא גוי במתא הוי עירוב. והוא דבר שלא ניתן להאמר כלל. ומ"ש עוד שם לחלק באבד המפתח דהעירוב שלו ואין אחר יכול לעשות הדבר בלי רשותו אבל הכא גם הגוי יכול לנעול הדלתות מעצמו והא דדלתות המשוקעות בעפר דאמרינן בגמרא להדיא דאינו מועיל היינו כמ"ש רש"י בעירובין שם דכיון דמשוקעות בעפר אין אדם יכול לנועלן ואני תמה עליו דהא בעירובין ו' שם כי אתא ר"נ אמר פניוה לעפרא הרי דאפשר לפנות העפר ואפ"ה אסור עד שיפנה וכ"ה בש"ע או"ח סי' שס"ד וע"כ כוונת רש"י דאין אדם יכול לנועלן היינו דא"א ליקח העפר בשבת דהוי איסור דאו' ודוחק לומר דכוונתו שאדם א' אין יכול לנועלן וליקח העפר רק כמה בנ"א ולכך מיקרי אינו יכול לנעול ובנידון השאלה הכל אפשר לגוי א' לפנות העפר דאין גבול לדבר ואף דאשכחן באו"ח סי' ש"ע דדבר כבד ליטלו מיקרי תפוסת יד ובמג"א הקשה דמאי גבול לדבר הא כבד ל"א קל ל"ב יעו"ש. ודבריו צ"ע דהא לענין סולם נמי אמרינן כן באו"ח סי' שע"ב סעי' ח' וע"כ לחלק בין כבד ל"א או קל ל"א וכמו שהעיר עליו הרב רש"ז זצ"ל בש"ע שם מכ"מ הכא לא יתכן זה דשם במשא כבד א"א כלל לאדם א' ליקחי אבל בעפר גם אדם א' יכול לפנות העפר בזמן יותר ארוך לכן לענ"ד איננו רואה היתר בזה: