שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן נה
לכבוד ידידי הרב ה"ג וכו' מוה' בעריש וויידענפעלד נ"י בטשבינא: יקרתו הגיעני נכון וע"ד השאלה באיש א' אסר פרנסתו הוא לקנות קיבות מעגלים הרכים היונקים והוא מוכרם למדינת אשכנז להעמיד בהם גבינות וחלב ובעת שמוכרם כבר הם ישנים מאוד ויבשים כעץ אם יוכל למוכרם בתור כשרים לאשר הוא אינו קונה מומוכרים הראשונים ואין אתו יודע אולי מעגלים טריפות נתערבו עמהם ומעגלים הנשלחים לוויען שאין בודקין הריאה וכת"ה האריך בזה בחריפות ובקיאות והנה בדין יבש כעץ שמתיר בשבלי הלקט שהובא ביו"ד ס' פ"ז הביא כ"ת דברי הנוב"י יו"ד סי' כ"ו שרצה לדון בזה דוקא בכשר דלא חלה עליו שם איסור מעולם אבל בטריפה כיון דנאסר תו לא פקע איסורו ביובש. והנה יסוד דברי הנוב"י שם היא משום דר"י אית לי' בבכורות כ"ב דלענין טומאה חמורה עד לכלב וקרא דנבילה הראוי' לגר היינו בסרוחה מעיקרא והקשו תוס' בע"א ס"ח אמרינן סרוחה מעיקרא ל"צ קרא וקרא איצטריך לנסרחה אח"כ ותירצו דיש חילוק בין טומאה לאיסור דלענין איסור כיון דל"ח לאכילה סרוחה מעיקרא ודאי שרי ותמה בנוב"י דא"כ שוב מנלן דבאיסור נסרחה אח"כ שריא הא קרא לטומאה איצטריך ועוד דהאיך יתכן דקרא מיירי בתרי עניני לענין טומאה בנסרחה מחיים ולענין איסור בנסרחה לאחר שנתנבלה ולענ"ד דנהי דקרא לענין טומאה מיירי ובסרוחה מעיקרא והיינו בנסרחה מחיים שנעשה מוכה שחין כמ"ש רש"י בע"א ס"ח אבל הא קרא דנבילה לגר אשר בשעריך תתנה מיירי בבשר נבילה ובחלב שבה וכדאמרינן בפסחים כ"ב כשהותרה נבילה היא וחלבה הותרה וא"כ נהי דלענין הבשר מיירי לענין טומאה אבל החלב שבנבילה דנכלל נמי בקרא זה לא יתכן לדרוש לענין טומאה דאם אינו ראוי לגר אינו מטמא דהא חלב דנבילה אינו מטמא אף בנבילה הראוי' כמבואר בכ"ד וע"כ אמרינן דלגבי חלב שבנבילה קרא לאסורא מיירי דהחלב שאינו ראוי לגר שרי אף לישראל והשתא שפיר מיירי קרא בחד גוונא דמיירי שנעשה מוכה שחין בחייה וע"כ לענין בשר דמיירי לענין טומאה הו"ל סרוחה מעיקרא ושריא ולענין החלב שבנבילה דההיתר לענין איסור גם בנעשה מוכה שחין בחייה הוי כנסרחה אח"כ דהא תיכף משעה שיצתה ממעי אמה חל על החלב איסור ואף בעודה במעי אמה לאחר שכלו חדשיו הוי חלב גמיר כדאי' בפ' בהמה המקשה לר"י דקיי"ל כותי' וא"כ אף שנעשה מוכה שחין בחייה הו"ל כנסרחה אח"כ ומוכח דלענין איסור גם בנסרחה אחר שנתנבלה שרי ודו"ק:
א"כ שוב אין הכרח לדברי הנוב"י שם וגם בלא"ה הנוב"י שם מסיק בסוף דיבש הוי כנפסל מכלב. - אמנם גם בעור קיבה כשירה שמתיר בשבלי הלקט הא כתב הש"ך דלכתחילה אין לעשות כן והנוב"י שם חשש טובא לדבריו אך בפ"ת הביא מתשו' רעק"א סי' כ"ז דמותר עכ"פ להעמיד בעור קיבת כשירה אם יש ס' כיון דליכא חשש רק משום מבטל איסור לכתחילה וכיון דהוי ספק איסור דהא לשבה"ל שרי יש לומר דל"ש מבטל איסור לכתחילה כהש"ך סי' צ"ב יעו"ש ומשמע מזה דבטריפה אסור להעמיד אף ביש ס' דהא הוי דבר המעמיד דלא בטול והגרע"א ז"ל לא סמך להתיר לכתחילה רק ביטול איסור ומטעם הנ"ל א"כ בנ"ד אף אם יעמידו בעור מועט באופן שבוודאי יהיה ס' אכתי יש חשש טריפות אמנם לענין חשש טריפות יש לומר דאזלינן בתר רובא ורוב בהמות כשרות הם ואף שידוע שמוכרים הראשונים מוכרים הקיבות גם מעגלים הנשלחים לוויען בלי בדיקת הריאה הא בנאבדה הריאה בעגלים רכים כשר ואף אם נדון אותם למזידין וכמו האביד בידים הא הפרי תואר מתיר גם בהאביד בידים והכרו"פ סמך עלה בעגלים הרכים באינו רגיל בכך רק באקראי ובנ"ד גם בעושין כן תמיד הא אינם מזידים גמורים רק שחוששין להפסד דאם יוציאו הריאה יתקלקלו על הדרך ועכ"פ בכגון דא שנתבייש אח"כ לענין העמדה יש לסמוך על שיטת הפ"ת הנ"ל - וכת"ה העיר כי בין העגלים הנשלחים לוויען שוחטים גם פחותים מ"ח ימים ושוב מצטרף מיעוט דטריפות למיעוט נפלים והוי רובא וכדאמרינן בברכות נ"ג במיעוט לגמר ומיעוט לכשפים והביא ע"ז דברי הא"ר סי' רי"ז ורא"פ בתשו' ס' ב' דדוקא היכא דשני המיעוטים משם א' כמו שם אבל באופן אחר לא מצטרפי ומה"ט לא חיישינן שם למיעוט גוים דגוים אסור משום לא ידבק בידם מאומה ואינם משם א' יעו"ש וה"נ בנ"ד כן דתוך ח' ימים נבילה ומיעוט טריפות לא מצטרפי. אמנם מראי' הא"ר אין הכרח רק דבכה"ג דלא הוי משם א' לא מצטרפי לרובא אבל אכתי יש לומר דמצטרף להיות פלגא ופלגא דהא להא"ר שם בפלגא ופלגא ראוי לברך וזה נראה דעת הר"ן בפא"ט בהא דפריך הש"ס אהא דלוקחין בצים מן הנכרים דלמא מעוף טמא הם אף דהוי מיעוטא משום דאיכא נמי מיעוט טריפות ומצרף לרובא א"נ לפלגא ופלגא יעו"ש היינו דלא פסיקא לי' אם מצטרף לרוב כיון דאינם משם א' אבל עכ"פ לפלגא ופלגא מצטרף. ובזה נכון נמי דעת התב"ש בס' ס"ג דבמקום שמיעוט טבחים עכו"ם בשר הנמצא אסור דמצטרף מיעוט טריפות ומיעוט טבחי העכו"ם יעו"ש ולהא"ר הנ"ל הא משני שמות אין מצטרפין ולהנ"ל ניחא דנהי דלא מצטרף לרובא לפלג"א ופלגא מיהו מצטרף והוי סד"א ולחומרא ובלא"ה נראה דבהאי דתב"ש הנ"ל גם לרובא מצטרף דהא מיעוט טבחי עכו"ם שוחטין בסכין פגום א"כ תיכף בהתחלת השחיטה נעשה טריפה מטעם נקיבת הושט דהוי טריפה מחיים לשיטת רוב הפוסקים וכן אם מכה על הראש בטרם שמתה נחבס גלגלתא וניקב קרום של מוח דהוי טריפה ושוב אף שמתה אח"כ איסור טריפה לא פקע וכמ"ש התוס' חולין דף ל"ב ד"ה ורמינהי וכ"ה להדיא בירושלמי נזיר רפ"ג מינים דטריפה שנעשה נבילה לר' יוחנן לקי משום תרווייהו יעו"ש וא"כ הו"ל שני מיעוטא משם א' מיעוט טריפות שנמצא מאליהם ומיעוט טריפות שע"י טובחי גוים וא"ש. ועכ"פ בנ"ד אף דהוי מתרי שמא נפל דהוי נבילה ומיעוט טריפות אכתי פלגא ופלגא מיהו הוי ויש לומר בזה כיון דגם במיעוט עגלים הנשחטים תוך ח' ימים אין כולם נפלים רק המיעוט שבהם וחששו חז"ל בזד למיעוט המצוי דרוב הנולדים בני קיימא הם וא"כ אם באין לדון על מיעוט טריפות ומיעוט נבילות דהיינו המיעוט שהם נפלים מהנשחטים תוך ח' תו הוי מיעוטא דמיעוטא ואינו מצטרף למיעוט טריפות לכ"ע דהא מהאי טעמא קונים עכשיו ביצים מעכום כיון דעוף טמא לא שכיח בינינו הוי מיעוט דמיעוטא ואינו מצטרף כלל וכמ"ש הפמ"ג ביו"ד סי' פ"ו וה"נ לענין כלל עגלים הנשחטים הוי המיעוט מתוך ח' ימים וגם מהם רובם אינם נפלים רק המיעוט אלא דיש לומר כיון דעכ"פ חז"ל גזרו איסור על כל עגלים הנשחטים תוך ח' ימים ושוב יש לצרף מיעוט זה למיעוט טריפות וע"ז יש לומר דדוקא דאורייתא ודאורייתא מצטרף כעין דברי הר"ן בפא"ט הנ"ל או דרבנן ודרבנן אבל דאורייתא ודרבנן לא מצטרפי וכעין דאמרו בב"מ כ"ג גבי מעשר שני עיי"ש ודו"ק: וליתר שאת הי' מהראוי שהסוחר ישליך או ימכור לעכום חלק א' מעשרה שאם נמצא בהם טריפה יתבטל ברוב ואף דלא נודע והמוכר הראשון שהי' הטריפה אצלו יתכן שמכרו בפ"ע ולא עירבו עם כשירות מכ"מ נתבטל עתה כיון דהסוחר חושש לכך הוי כנודע ובפרט אם עושה מעשה שמשליך מהם וכזה כתב בתשו' כ"ס יו"ד ס' י"ב לענין הרגלים מאווז שלוקחין השו"ב וכה"ג אשכחן בכ"ד וע"י יור"ד ס' רפ"ח סעי' ג' דאין חצר קונה אלא ביודע במציאה או דאסיק אדעתי' יעו"ש וגם בזה שעשה מעשה דגלי דעתי' מועיל יש לזה קצת ראי' מהא דכריתות כ"ג מכדי חד הו"ל לאפרושי ואפריש תרי כו' וכיון דגלי דעתי' דלבו נוקפו גמר ומקדיש יעו"ש. ומכ"מ לענין החלב שעליו אין שום היתר בלי ניקור אף שיש ס' אף דנימא דגם חלב מתייבש כמו הבשר מכ"מ ע"כ לא הקיל הגרע"א ז"ל ביטול איסור לכתחילה רק בעור כשר דהוי בב"ח דרבנן ע"י צונן ולא איסור חלב דאורייתא ואף דגם שם יכול לבא לידי איסור דאורייתא אם יבשל הגבינות אח"כ וכמו"ש בנו"ב יו"ד סי כ"ו מכ"מ הביטול איסור הוא בשעת העמדה והוי רק דרבנן אבל גם אם ינקר החלב אף שהראיתי פנים להקל עכ"ז אין רצוני לתקוע עצמי בזה למעשה ובפרט למוכרם בחזקת כשרים לאשכנז ואולי יעשו מהם דבר אחר כי שמעתי שבקצת מקומות ממלאון אותן בשר ואוכלין אותן בעינא ול"ש תו ביטול בס' וגם הוי בזה גניבת דעת למוכרם בחזקת כשרים גמורים: ובני החריף מוה' שמואל ע"ה העירני דלשון השבלי לקט הנ"ל שמולחין הקיבות ומייבשין אותן וממלאין חלב ולכאורה האי מוכחין מיותר וע"כ קמ"ל דדוקא לענין איסור בב"ח דרבנן מועיל יבוש ולא לאיסור דם דאו' דהא דם ע"י כבשה הוי מה"ת ולכך צריך למולחן ואף דקיבה בני מעיים הוא ואין מוחזקין בדם מכ"מ יש יש לומר דסובר השבילי לקו כרי"ף ורמב"ם דחלב דאייתרא שרי ושומן מוחזק בדם ע"כ צריך למולחו ויפה העיר: