שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן נד
לכבוד הרב הה"ג וכו' מוה' עזרא אלנושוללער נ"י אבד"ק בוואכינויא פלך קאוונא:
מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדויד שבא לפניו בשלשה שותפים ב' ישראלים וא' נוצרי שקנו מאדון א' כל התפוחי אדמה שלו והוא מונח בחצירות האדון ואח"כ עשו חלוקה ביניהם עפ"י גורל והכל היו עדיין מונח בחצר האדון ואחר הגורל נתקלקל חלק א' של א' מהשותפים הישראלים מחמת הקור שהיה אז ויתר החלקים של הנכרי ושותף הישראל נשארו טובים ותובעהשותף הנ"ל שנתקלקל חלקו את השותפים הנ"ל לדין וגם הנוצרי בא לדון בדיני ישראל ונסתפק כ"ת דאף למאי דפסק המחבר בחו"מ ס' קע"ג דגורל קונה וא"צ שום חזקה מכ"מ אפשר דזה דוקא בישראל ולא נגד נכרי דהא גורל ילפינין מחלוקת ארץ ישראל במ"ס ב"ב ק"ו וזה היו בישראל וכיון דנגד הנוצרי אין הגורל מועיל גם נגד השותף הישראל בטל הגורל - והנה סברא כזו כתבו תוס' ב"ב נ"ד ד"ה נכרי בשם ר"ת דשטר ל"ק בנכרי משום דמ"ס המקנה ילפינן והתם ישראל הוי יעו"ש ובתוס' קדושין י"ד ובמקנה שם הוסיף לומר דגם בחזקה ל"ק ישראל מנכרי כיון דילפינן מקרא דירשתם וישבתם בה תפיסתם בישיבה דזה הי' בישראל דנגד הגוים לא היו צריכים לחזקה דא"י מוחזקת מאבותינו וא"כ לכאורה ה"ה בגורל. אבל תמהני מאוד דהא קנין אגב הוא הקנין העקרי שסמכו עליו הפוסקים לענין מכירת חמץ ע' באו"ח ס' תמ"ח והא קנין אגב ילפינן מקרא דיהושפט מלך יהודה ובגוי מנלן דמועיל אגב. ושוב חפשתי בספרים ומצאתי בתומים ס' קכ"ג שכ' באמת בדעת ר"ת בתו' קדושין ג' דהקנה בק"ס דסובר דאגב אינו מועיל בגוי מטעם הנ"ל דקרא בישראל כתיב. אבל סוגינן דעלמא דלא כוותיו וע' קצוה"ח שם ס' קכ"ג. וגם בגוף הדבר שהחליטו התוס' דאין שטר לגוי ראיתי בתשו' עטר"ח חו"מ ס' י"ד בתשו' הגאון הח"ס ז"ל כתב הטעם משום דהוי מפי כתבם ורק בישראל ילפינן מגט דמועיל משא"כ בגוי דל"ש גט. ונראה דלא הספיק לו הנועף דס' המקנה בישראל כתוב. ושם בתשו' הגאון רב"פ ז"ל ס' ט"ו כתב הטעם דאין שטר לגוי מבואר ברמב"ן משום דשטר מאמה העבריה ילפינן ויעוד ל"ש בגוי יעו"ש ותמהני עליו שטעם זה היא לענין קנות עבד בשטר כמ"ש תוס' טעם זה בקדושין וב"ב אבל לענין שטר מכירת קרקע ל"ש זה רק משום ד"ס המקנה בישראל כתוב ותמהני שלא הזכירו גם שני הג' הנ"ל מלשון תוס' ב"ב כ"ד ועכ"פ מסתבר טפי דדוקא שטר משמע להו דל"ש בנכרי כיון דגם גט ושטר קנית עבד ל"ש בו אבל בקנין אגב אף דקרא בישראל כתיב אפ"ה לא ממעטינן גוי:
ועוד דהא לר"ת קנין חלופין מועיל בגוי אף דשם כתוב בפירוש וזאת לפנים בישראל וכבר תמה בזה באמת הפנ"י בקדושין שם ועכ"פ סברת התומים דלר"ת אין אגב מועיל בגוי משום דקרא דאגב ביהושפט כתיב תמוה דכיון דק"ס מועיל אף דכתב בהדיא לפנים בישראל מכ"ש אגב ועכ"פ לדידן דאגב מועיל מסתבר דגם גורל כן. ועוד כראה לא מבעיא לפי שיטת רא"ם שהובא בשע"מ ב"ב ק"ו דגרוס אלא אמר ר"א בההוא הנאה דצייתו לאהדדי גמרי ומקני ומפרש דהדר בי' מהא דאמר מעיקרא דילפינן מחלוקת א"י רק מסברא מועיל פשיטא דמועיל בנכרי אלא אף לרשב"ם דלא גריס אלא וגם ר"א סמך על הא דחלוקת א"י הא ביאר בר"ן שהובא בשט"מ שם כיון דעכ"פ יש לגורל עיקר בחלוקת א"י תו סמכינין על סברא זו בההוא הנאה דצייתי והרי האי עיקר היא בקרקע ולא במטלטלין ואפ"ה מהני נמי במטלטלין כיון דיש לו עכ"פ עיקר בקרקע כמ"ש להדיא הרשב"ם שם דגם במטלטלין מועיל גורל וע' כה"ג בתוס' ביצה ד' בד"ה דתנן דתרומת פירות מיקרי יש לו עיקר בדאו' כיון דיש לו עיקר בדגן תירוש ויצהר א"כ הכ"נ לגבי גוי מועיל גורל מסברא הנ"ל דכיון דיש לו עיקר בישראל בחלוקת הארץ ועוד נראה לפי המבואר ברשב"ם שם ד"ה קנו כולם דהיכא דנפל הגורל לכולן פשיטא דקנו בלא שום חזקה וכן בד"ה מ"ט פוסק רשב"ם במאי קנו הרי לא כפל גורל ולא החזיקו וכו' וכוונתו דלא נפל גורל עדיין וע"ז מסיק כתחילתו של א"י שנקרו שבט יהודה ויוסף עפ"י גורל טרם שהפילו גורל על שאר השבטים כדאיתא בקרא ביהושע ס' ט"ו ט"ז ואהא הוא דפריך אי מהתם קלפי ואו"ת ומסיק בההוא הנאה וכתחילת א"י אבל בנפל גורל לכולם קנו מסברא דהגורל מברר לכל א' חלקו וא"צ שום לימוד ע"ז וממילא דגם בגוי קנה וזה ברור. באופן שהדין ברור דלהפוסקים שגורל קונה דגם בגוי הוי קנין ובפרט בנפל הגורל לכולם אך בעיקר הדבר דפשיטא לי' לכת"ה דגורל קונה וגם הרמ"א שם שהביא דעת הרא"ש בתשו' דאין גורל קונה בלי חזקה לא כתב זה רק לצרפו לסניף. וצ"ע טובא בזה אף שהגאון יעב"ץ בסידור אבן בוחן פינה א' ס"ק י' כתב כן אף שמצא עזר לשיטת הרא"ש מס' חסידים ס' תש"א והבאתיו בספר מ"פ שם ועתה הנני רואה שאין ראיה לראש מס"ח דהא הס"ח שם מיירי להטיל גורל להטיל א' מהם לים כעובדא דיונה וכתב דאפילו בממון אינו מועיל דהוי אסמכתא יעו"ש והיינו בממון כנ"ל דאינו דרך חלוקה רק מי שיפול עליו הגורל יזכה בכל אבל דרך חלוקה שפיר מועיל גורל כיון דחלוקה בדברים השוין לאו אסמכתא משא"כ בזה דהוי אסמכתא כדאי' בשבת קמ"ט דאין מטילין בית מנה גדולה נגד קטנה משום קוביא וגם בס"ח קאתי עלה משום אסמכתא. אך מכ"מ גם דעת הראב"ד בהשגות פ"ב מה' שכינים נראה דסובר כהרא"ש וכמ"ש בלח"מ שם ותשו' בי"ש חו"מ ס' מ"ט כתב דהוי סד"ד וגם בכסף הקדשים על חו"מ להגה"ק דבוטשאטש ס' קע"ג נראה דעתו כן ובס' מ"פ ס' קע"ג הבאתי תשו' מהר"י ברונא ס' קכ"ח שכתב דאין גורל קונה ובס' ק"ל הקשה לנפשו מסוגיא דב"ב דף קי"ו ותירוצו שם אינו מובן לי:
והנה בס' קכ"ח שם כתב דאין הגורל קונה מבואר בקדושין פיק יעו"ש והדברים סתומים ואפשר כוונתו להא דאמרינן בקדושין כ"ו בחזקה מנלן תדבר"י וירשתם אותה וישבתם בה תפיסתם בישיבה והקשה מהרי"ט שם דהא לזכות מגוי א"צ חזקה דא"י מוחזקת מאבותינו ולזכות כ"א בחלקו הרי היה בגורל ואו"ת ובפנ"י שם תירץ דגורל הי' על י"ב חלקים אבל בתוך אנשים שבשבט עצמו לא היה גורל רק עשו חלוקה בחזקה יעו"ש אבל בשט"מ ב"ב קכ"א כתב להדיא דגם בין אנשי השבט הי' גורל רק או"ת לא הי' רק בחלוקת השבטים והביא ראי' מהא דאמרינן שם אך בגורל תחלק הארץ יצאו יהושע וכלב שלא נטלו עפ"י גורל יעו"ש ומוכרח דגם אנשים שבכל שבט לקחו רק בגורל וא"כ שוב תקשה קושיא הנ"ל למה לי חזקה ומוכרח כהרא"ש דהגורל רק מברר החלקים ואינו קנין ובעינן חזקה ולזה כיון מהר"י מברונא. וגם בפשיטות יש ליישב קושי' מהרי"ט הנ"ל דאף דחלוקת א"י היה בגורל ואו"ת מכ"מ לא הוי זכיה גמורה רק בירור החלקים וצריכין חזקה כהרא"ש הנ"ל דיליף מתחלת א"י דהועיל הגורל לברר וע"ז פריך ומה שם בקלפי ואו"ת ה"נ לא הוי בירור בגורל לבדו ומשני בההוא הנאה דמסברא הוי בירור ע"י גורל וכעין שפי' רשב"ם עפ"י שיטתו וע' ב"ח ס' קע"ג נדחק לומר לדעת הרא"ש דגרסינן אלא אמר ר"א והדר בו מטעמא קמא באופן דבחלוקת הארץ היה הגורל קנין גמור אף בלי חזקה ולהנ"ל נראה דגם בחלוקת הארץ הי' צריכין לחזקה. והנה ברמ"א ס' קע"ג אחר שהביא דעת הרא"ש הנ"ל דאין גורל קונה בלי חזקה סיים דאם החזיק א' מהם בחלקו החלוקה קיימת והקשה דודי הגאון ז"ל בחדושי תרונ"ל לב"ב ק"ו דהא גם בהחזיק א' מהם יכול לומר קי"ל דאין גורל קונה רק מברר החלקים וכרמב"ן ס' קנ"ז סעי' ב' דבחלקו בעינן שהחזיקו שניהם אף דקאמר כיון שעלה הגורל ל"א מהם הא יש לפרש כשהיו ג' שותפין ועלה הגורל לא' מהם והחזיק בחלקו וגם השנים הנותרים החזיקו בב' החלקים שנשאר שלהם וקנה הוא חלקו והם חלקם שיחלקו אח"כ ביניהם וכעין שפירש רשב"ם לפי שיטתו דגורל קונה כן יש לפרש להרא"ש דבעינן חזקה ותירוצו שם יש לפקפק בו כפי מ"ש לעיל. ולפימ"ש דלהרא"ש גם בחלוקת הארץ אף שהיו עפ"י גורל ואו"ת היו צריכין לחזקה א"ש דהא בתחילת א"י זכו יהודה ויוסף לחלקם בטרם שזכו יתר השבטים בחלקם כי לא כבשו עדיין כדאיתא ביהושע ט"ו ט"ז והשתא בשלמא לרשב"ם דגורל לחודא קנה שפיר זכו יהודה ויוסף עפ"י הגורל שעשה להם דגורל קנה אף לא' לבדו אבל אם נימא כהרא"ש דהגורל מברר רק החלקים ובעינן חזקה שוב ע"כ דל"ב שיחזיקו כולם דהא יהודה ויוסף החזיקו בחלקם בטרם שהחזיקו שאר שבטים וא"כ אי אפשר לומר קי"ל כהרא"ש דגורל רק מברר החלקים וכרמב"ן דבעינן החזיקו שניהם דזה ממ"נ ליתא מתחילת א"י דהיינו מיהודה ויוסף ודוק:
ולדינא בנ"ד שלא החזיק שום א' מהם לאחר הגורל נראה דהוי סד"ד וממילא דכל הת"א בחזקת כל כל השותפים קיימו. אלא דיש לדון קצת עפ"י המנהג שנהגו לקיים הגורל ומועיל מדין סטימותא אם המנהג כן מבורר והנה בתשו' בי"ש ס' מ"ט החליט דאף להפוסקים דגורל קונה היינו בחלוקה אבל בשנים שהיו להם חפץ בשותפות והסכימו להטיל גורל שמי שיזכה בגורל יזכה בחפץ והשני יטול דמים כפי שיוי החפץ דזה הוי כמכירה גמורה ול"ש גורל בזה לכ"ע לענין קניה רק בהחזיק יעו"ש וצ"ע דלפי"ז גם בחלוקה בגורל אם חלק א' שוה יותר והסכימו ביניהם להוסיף דמים למי שיזכה בחלק הגרוע דלכאורה גם בזה אין הגורל קונה דהוי כעין מכירה כיון שצריך להוסיף דמים וע' במקנה קדושין כ"ו כתב כן דזה הוי דרך מכר אבל הרי בחלוקת השבטים היה הגורל עפ"י עילוי בכספים לחד מ"ד ב"ב קכ"א ע"ב וע' בשט"מ שם ואפ"ה זכה להם הגורל בלי שום חזקה להסוברים דגורל קונה קנין גמור וע"כ לומר כיון דחולקין הקרקע ביניהם אף שחלק א' גרוע ומעלין בדמים שפיר מועיל הגורל לקנות ודוקא כשנוטל א' החפץ והשני דמים דלאו דרך חלוקה היא כלל כתב הב"ש דאין הגורל מועיל אבל עלוי דמים הוי דרך חלוקה וקנה לגמרי להמחבר וגם כפי הנראה יש לדון כן בזמנינו מטעם סטימותא וצ"ע עוד: