שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן נ
לכבוד הרב המאוה"ג מוה' חיים ליעבערמאן אבד"ק דאברא:
ע"ד שאלתו בדו"ד שבא לפניו באיש א' ושמו בנימין שהיו לו נושים רבים ועשה קרידע ונתפס בערכאות למאסר וביתו נמכר עפ"י ליצטאציא וגיסו ה' דוב קנה הבית ואמר בפני אנשים שקנה הבית בשביל גיסו כאשר יש עדים ע"ז והוא ישב בהבית יותר מ"י שנים אף לאחר שיצא גיסו מהמאסר וגם יש בידו כתב מהר' בנימין שלאחר שנעשה חפשי נתן לו הכתב כי אין לו שום טענה על הבית ונכתב בהכתב כי קיבל ממנו איזה סך בעד זה וזה שתי שנים שהר"ד נפטר ושליח ולכי' והבית ביד יורשיו וה' בנימין תובע מאתם הבית ורוצה לשלם מה שהוציא הר"ד מכיסו לקנין הבית וטענתו שהכתב הנ"ל לא נעשה בקנין כדת והנה כ"ת כתב לזכות יורשי הר"ד אף שהכתב לא נכתב כדין הרי עכ"פ קיבל כסף ונקנה לו הבית בקנין כסף אף דהיא אתרא דכתבו שטרא הרי הכא שפיר סמכו דעתם בכסף לחוד מאחר שהרד' היו לו שטר מערכאות על שמו וזה סברא נכוחה אם היו נכתב הכתב בלשון מכורה אף שאינו שטר גמור היו מועיל מטעם כסף אבל בכתב הזה שנכתב בלשון מחילה וסילוק אף שקיבל מעות אינו כלום דל"ש בזה מחילה וכמ"ש בבית יוסף חו"מ ס' רמ"א בשם תשו' הרשב"א בא' שכתב שמחל לחבירו הקרקע שלו וקיבל מאתו כ' דינרין דאינו מועיל כלום והוא יחזור לו הקרקע ודן שם אם צריך להחזיר המעות יעו"ש ולכאורה יש לומר דמועיל כתב הנ"ל שכתב שאין לו שום תבועה מסעם הודאה וכמ"ש בשט"מ כתובות פ"ג ד"ה האומר דהא דאומר או כותב לחבירו שדה זו אין לו עסק בה אינו מועיל היינו בלשון סילוק ומחילה אבל בלשון הודאה או אפילו בסתם שלא גילה דעתו שהוא בתורת מחילה מועיל מדין הודאה יעו"ש אבל לשון הכתב שהעתיק כת' היא על להבא כי לא יהיו כו שום תביעה על הבית ולשון זה אינו סובל לשון הודאה שהוא לשון עבר וזה הלשון שהוא להבא היא לשון מחילה ול"מ בקרקע. אמנם מ"ש כת"ר לזכות היורשים מאחר שאביהם החזיק יותר מג' שנים בפני הר' בנימין ולא מיחה זה יש לו מקום. אך יש לדון קצת מאחר שהר"ד נתן המעות מכוסו קנין הבית אף שקנאו בשביל גיסו עכ"פ ירד לבית הנ"ל בתורת משכנתא עד שישלם לו הר' בנימין המעו' ובירד בתורת משכון ל"ש חזקת ג' שנים כמבואר בחו"מ ס' ק"ן אך לדעת יש מי שאומר שם בש"ע סעי' ג' דאם העידו שמשכנה אצלו סתם ואכלה ג' שנים אחר שנה ראשונה יש לו חזקה יעו"ש וה"נ בנ"ד נהי דירד בתורת משכנתא אבל עכ"פ לא הי' שום זמן למשכנתא זו וכשהחזיק אח"כ ג' שנים הוי חזקה יעו"ש. אבל לדיעה ראשונה דשם לא הוי חזקה כיון דיורד בתורת משכנתא והוי סד"ד בפלוגתא דרבוותא וכיון דהיורשים מוחזקים קשה לדון להוציא מהם אף דקרקע בחזקת בעליה עומדת כשיטת רשב"ם בתוס' ב"ב כ"ב ועי מנ"ל פ"ז משכורות ותשו' בי"ש חו"מ ס' כ"ט:
ועוד נראה בזה לומר דגם גוף הדבר שקנה הר"ד הבית בשביל ה' בנימין הרי לדעת הרי"ו הובא בש"ך חו"מ סי' קפ"ג ס"ק ב' כשקנה במעותיו בשביל חבירו כשלא הודע למוכר זכה הקונה יעו"ש א"כ הבית של הר"ד אף שקנאו עבור גיסו ל"מ ואף שהש"ך שם כתב דבא"ל זיל זבין לי מודה הרי"ו הרי בנ"ד אין עדות ע"ז שהר' בנימין אמר לו זיל זבין לי. ונהי דכמה פוסקים חולקים ע"ז וע' קצה"ח שם מכ"מ כיון דלדעת רשב"ם הנ"ל מיקרי מוחזק מי שדר בקרקע אין מוציאין מידו. וכ"ת הביא מתשו' ר"י ענזיל ס' ד' דהקונה על ליצטאציא בזול מדינא הבית חוזר לבעליו לענ"ד משמעות הפוסקים אינו כן וע' חו"מ ס' ק"ד סעי' ב' דדד"מ דינא ועיי"ש בנה"מ שם דמיירי שהיו חייב לעכו"ם ועי"ז מכרו מערכאות ביתו לכך דד"מ דינא. והכא שהוא עשה קרידע בהגעריכט אף שהי' הנושים ישראלים הרי מסר הדבר בעצמו לערכאות ובוודאי אזלינין בתר דד"מ בזה. ונהי דוודאי כשקנה בערכאות כופין להחזיר מטעם ועשית הישר והטוב כמ"ש בתשו' בית אפרים. ותשובת בי"ש חו"מ ס' צ"ו מכ"מ כיון דמדינא הבית של הר"ד רק שחייב להחזיר מצד ועשית הישר והטוב לזה היה מועיל כתב המחילה הנתן לו הר"ב שמחל לו זכות זה דלזה ודאי מועיל מחילה ע"כ לענ"ד דאין להוציא הבית מהם: