אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן מט

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן מט

סימן מח

להרב הגדול מוה' דוד אלימלך הכהן נ"י ראבדק"ק דינוב:

ע"ד שאלתו בישראל שמכר כבשים לגוי לפטרם מבכורה בכסף אדרוין שקיבל ממנו בלי משיכה ואינו זוכר אם עשה גם ת"כ או לא והנכרי אומר שעשה ת"כ וילדו בכורות מה דינם והאריך בזה דגם ע"י כסף לבד יש מקום לפטרם מבכורה משום דערבון קונה עכ"פ כנגדו מדין סטומותא והוי שותפות גוי דפוטר והביא מדברי ס' משפט שלום ס' ר"א שכתב כן דערבון קונה כנגדו מטעם סטומותא. והנה בגלילותינו אין המנהג כן והקנין היא רק למי שפרע והוי ספק בכור דאף להטיל מום ע"י נכרי אסור כמ"ש בתשו' בי"ש יו"ד ח"ב סי' ר"ו ותשו' הרי"מ יו"ד סי' י"ח יעו"ש באורך שהשיג על המתירין להטיל מום ע"י נכרי בכה"ג וגם בתשו' חת"ס ס' שי"ח אף שכתב שם שלרוב הפוסקים גוי מישראל קונה בכסף עכ"ז לא הסכים להתיר הטלת מום אף ע"י נכרי ואם שבחדושיו לסוגיות הנדמ"ח בסוגיא דמשוכה קונה נטה להקל אף בערבון בעלמא אבל דבריו שבתשו' למעשה עיקר וגם בחדושיו שם לא התיר רק היכא שבדיניהם הוי קנין ובקנינים שהם דרך הערמה קשה לדון מצד דיניהם כמ"ש בס' מגן האלף ס' תמ"ח ועמ"ש בס' מפ' יו"ד ס' ש"כ אך מצד ספק אם היו גם ת"כ דאם באמת היו גם ת"כ היו מועיל מצד סטומותא יש לדון מטעם ס"ס דלמא כסף לחודא קונה ודלמא היו ת"כ והוי סטוומותא אך בריט"א פ"ב דבכורות הקשה בהא דאין סומכין על קנין כסף בבכור הא הוי ס"ס דלמא כרש"י ודלמא כהרמב"ם דגוי מישראל קונה הן בכסף והן במשוכה ותירץ כיון דשורש ענין זה תלוי בממון ולענין ממון הבכור בחזקת ישראל קאי דהא אין מוציאין ממון בס"ס ע"כ גם לענין איסור הוי בכור עיי"ש א"כ גם ס"ס דלמא עשה ת"כ לא יועיל אך עיקר יסודו שם תמוה דלפי סברתו שם דן דבעבד שיש ספק אם שיחררו רבו כיון דלענין ממון בחזקת מרא קאי אוכל בתרומה וממילא דלסברתו היה להיפוך היכא שמצד ספק אין לו לכהן זכות בעבד הוי כזר גמור ואסור לאכול בתרומה בתורת וודאי איסור ודבר זה נסתר מגיטין דף מ"ב בכהנת שנתערב וושדה בוולד שפחתה דאוכלין שניהם בתרומה ממ"נ דאו כהן הוא או עבד כהן הוא עיי"ש והרי אין לכהן שום זכות ממון בעבד דהא ספק הוא ואין לכהן חזקת מ"ק ואפ"ה הוי ספק עבד שאוכל בתרומה ומוכח דאין האיסור נגרר אחר הממון וראיו זו הביא בתשו' הרי"מ או"ח ס' ה' לסתור דברי תשו' חמדת שלמה שכתב כעין סברתו של הריט"א ו"ע תוס' בכורות י"ט ד"ה ור"י שכתבו וקצת תימא דלענין ללקות בגידה ועבודה וכו' חשוב ודאי בכור וכו' ולענין נתינתו לכהן ספק עיי"ש ורמב"ן ורא"ש שם מסקי באמת לדינא כן דלענין איסור הוי וודאי בכור ולענין נתונה לכהן ספק ולא חיישו לתימא הנ"ל ועמ"ש בזה בס' מנחת קנאות לסוטה כ"ט וא"כ ה"נ לענין איסור דהוי ס"ס דלמא כסף קונה ודלמא עשה ת"כ הוי ס"ס גמור אף דלענין ממון מוקמינין הבכור בחזקת המוכר משום דאין מוציאין ממון מס"ס דאין האיסור תלוי כלל בממון:

ועוד נראה דבנ"ד אף אם נימא דהאיסור תלוי בממון הרי גם לענין ממון בספוקא דפלוגתא דרבותא מהני תפיסה הוי יד גוי באמצע דפטור מן הבכורה וכמו בנצ"ב ב"מ דף מ' וכבר הרגיש בזה גם בריט"א שם ובתשו' בי"ש יו"ד ח"ב ס' קפ"ח ואע"ג דתוס' ב"מ שם חילקו דדוקא היכא שבהמה זו היתה מעיקרא של גוי וגם עתה נשאר לו עכ"פ זכות תפוסה אי לא משכח בהמה הוי יד גוי באמצע משא"כ היכא דמעיקרא היה של הישראל לגמרי ובכעין זה העיר בתשו' בי"ש ס' קפ"ו על תשו' צ"צ מכ"מ יש לומר דחילוק תוס' היא רק היכא דלא תפס בהמת הבכור רק אי לא משכח האם או לאו מסלקו בזוזי בכה"ג הוא דבעינן שיהיו מעיקרא דנכרי אבל הכא דיש לו לגוי זכות תפיסה ולא מצי לסלוקי בדבר אחר דהרי תביעתו הוא על גוף הבכור הוי שפיר יד גוי באמצע וכעין זה כתב במגן האלף ס' תמ"ח אכן נראה דהא דתפוסה הוי יד גוי באמצע היינו כמו שם דאם יתפוס הגוי לא יוכל הישראל לתפוס ממנו בחזרה אבל הכא שכל כח תפיסת הגוי בדינינו היא מטעם ספק פלוגתא דרבוותא א"כ כמו שיוכל הגוי לתפוס ה"נ לאחר שתפס יוכל הישראל לחזור ולתפוס כנודע ע"כ לא מיקרי זכות כלל וא"כ הכא בנ"ד כיון שהישראל טוען שמא על הת"כ ולא יוכל לחזור ולתפוס מיד הנכרי דאפילו נימא דגם נגד ס"ס מועיל תפיסה כמו שצידד בזה בש"ש ש"ד פט"ז אבל היינו היכא שטוען ברי אבל בטענת שמא נגד ס"ס ודאי אין מועיל ובכה"ג דאינו יכול לחזור ולתפוס הוי תפוסה זכות גמור והוי יד גוי באמצע דפטור מן הבכורה וע"כ בנ"ד יש להקל לומר לנכרי להטיל בו מום ובעיקר דברי ריט"א הנ"ל שמקשה דקנין כסף הוי ס"ס דלמא כרש"י ודלמא כהרמב"ם תמוה דמה בכך דלרש"י ורמב"ם קנה אבל הרבה פוסקים חולקים גם על שניהם ואין שום מקום לחשוב זה לס"ס וז"פ:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה