שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן מח
לכבוד הרב וכו' מו"ה חיים דוד נ"י. הרב מאיסטריק:
מכתבו הגיעני וע"ד השאלה באיש א' אשר לו כפר ועפ"י החוק כשהאומות בונים להם בית תפלה מחיוב אדון הכפר לסייע בדבר קצוב להם ותיקנו שם בית תפלה ותבעו ממנו סך ארבעה מאות כתרים ותבעו ממנו בכל פעם והשמיט א"ע מליתן ועתה יש איזה אופן להתפשר עמהם ליתן להם רק ערך שני מאות כתרים ואם לא יתפשר עמהם יגבו ממנו בערכאות כל הסך עם הוצאות והבית תפלה שלהם כבר נתקן והנה מ"ש כבודו לדון היתר בזה משום איבה אם יגבו ממנו בערכאות. הנה משום איבה לא התירו רק איסורי דרבנן כמבואר ביו"ד ובתוס' ע"א דף כ"ו ד"ה סבר והכא שמהנה לע"א בממונו נראה דהוי איסור תורה דהא אמרינן בע"א י"ב נהנה אסור מהנה לא כ"ש והרי נהנה מע"א איסור דאו' היא מקרא דלא ידבק בידך מאומה מן החרם וא"כ גם מהנה אסור מה"ת וכן מבואר בריטב"א שם ובמהרש"א ע"א י"ב שם. אבל אפשר לומר דכל ענין מהנה לע"א שנראה מריטב"א שם דאיסורו משום רוצה בקיומו של ע"א יעו"ש ל"ש רק במהנה ע"א ברצון נפשו כמו שם בע"א י"ב שהולך ליריד וקונה מן החניות שנותנים מכס לע"א והילוכו ליריד הוא או ליהנות מע"א זו או להנות אותהאבל הכא שהיא מחוק הממשלה ומוכרח ליתן ל"ש בזה איסור מהנה שהיא רק רוצה בקיומו והכא אינו רוצה ונותן בע"כ. וקצת ראי' לזה מהגמ' סנהדרין מידקוואקי ודימנקי היכי יהבינן להו אלא הנאת עצמם שאני וכ' בנימו"י שם דלאוי דע"א לא הותרו בשביל הנאת עצמם רק דשם הוא רק לפ"ע שהיא לאו כולל בכל איסורין ואין לתא דע"א יעו"ש וקשה דהא לוקחין מהם המחתות בחנם ואיכא משום מהנה לר"א דאסור מק"ו דנהנה וזה ענין מיוחד בע"א ולהנ"ל ניחא כיון דלוקחין מאתם בע"כ אין בזה משום מהנה שהיא רק משום רוצה בקיומו וכ"נ ראי' מע"א ט"ז דשל בית רבי היו מקריבין שור של פטם ביום אידם יעו"ש ועי' ריטב"א שם דלפ"ע ליכא דהמלכות היו לו כמה בהמות בלעדו והא אכתי איכא משום מהנה כיון דיודע שיקריבו שור זה לע"א בשלמא במוכר בהמה לגוי אף שיודע שיקריבו לע"א ליכא רק לפ"ע ולא משום מהנה דהא לוקח דמים וזביני דרמי על אפי' אדרבא הנאת מוכר היא כדאי' בנדרים ל"א וגם משום נהנה מע"א ליכא שמוכר לה זביני דרמי על אפי' דנראה דנהנה מע"א ל"ש רק כשנהנה מע"א גופא כמ"ש תוס' ע"א י"ב שם דנהנה מריחה ואף לר"ן שם שמפרש שנהנה מהנחת המכס הא כתב בש"ג שם דהוי הנאה משום דמניח עטרה בראשו אבל דבית רבי שהיו נותנים דורן להקריבו איכא משום מהנה וע"כ משום דהוי עליו חוב מאת המלך כמ"ש רש"י שם מס ודורן ליכא בזה משום מהנה לע"א. ומדברי ריטבא הנ"ל נראה לכאורה דאיסור דרוצה בקיומו דע"א הוא אף בחנם שאין לו שום הנאה כלל דלא כמשמעות דברי המג"א ס' ת"ן שהובא בהגהות רב"פ ז"ל יו"ד ס' קל"ג דהא הכא אדרבא הוא מהנה לע"א ואפ"ה יש בזה רוצה בקיומו אבל יש לומר דאכתי יש בזה טובת הנאה שהעכו"ם מחזיקים לו טובה אבל בדבר שאין לו שום הנאה ולא החזקת טובה יש לומר דל"ש רוצה בקיומו כמג"א ורב"פ הנ"ל וכ"נ להדיא מדברי רמב"ן שהובא בב"י בבד"ה יו"ד ס' קמ"ג יעו"ש. ואף דאכתי איכא איסורא ליתן לבית תפלה משום לפ"ע. יש לומר דלפ"ע הא ל"ש רק בדקאי בתרי עברי דנהרא. והכא שהיא חוב ויוכלו לגבות בערכאות ל"ש לפ"ע רק מסייע ידי עוברי עבירה דלדעת ש"ך יו"ד ס' קנ"א ל"ש איסור זה בעכו"ם כלל וגם הא הוי רק דרבנן ויש לומר דשרי משום איבה. וגם בזה יפה כתב כת"ר כיון דעתה כבר נבנה בית התפלה שלהם וליכא עכשיו משום מהנה וגם משום לפ"ע ליכא דהא המעות שנותן עכשיו לא יעשו ממנו ע"א ואף דעי"ז יהי' להם ברווחא ויקנו אולי צרכי ע"א מכ"מ אין זה דבר ברור ואולי יעשו מהמעות שאר צרכים ובל דאיכא למותלי בהתירא שרי ועי' נדרים ס"ב ובאמת דמשום האי טעמא דמהנה היה בראה דל"ש רק כשיש שם כבר ע"א ונותן לה מכס לצרכי ע"א אבל כשנותן מעות לבנות בית תפלה וע"א אולי ל"ש מהנה כיון דבשעה שנותן אין שם ע"א עדיין ונהי דאיכא משום לפני עור אכתי יש היתר שגם בלעדו יבנו הבית וליכא רק משום מסייע שרבים מקילין בגוי וקצת ראי' לסברא זו מהא דאיתא ביו"ד סו"ס קל"ט וי"א שאסור להלוות לצורך בנין ע"א וכו' והמונע מצליח דמשמע דהיא רק מידי דרבנן דמסייע ידי עוברי עבירה והא איכא בזה איסור דאו' דמהנה לע"א דהרי הלוואה ודאי הנאת לוה היא כדאי' בנדרים מ"ב גבי מודר הנאה ואפשר דשם כשמלוה ברבית היא והוי הנאת מלוה אבל פשטות הדברים משמע כמ"ש דאפילו בלי רבית ליכא מהנה כיון דעדיין אין שם ע"א אבל מדברי הש"ג פ"ק דע"א אהא דמהני אסור כתב וז"ל ויש ללמוד מכאן כשהעכו"ם רוצים לעשות בנין והולכים עם הקופה אנה ואנה לשאול מעות אע"פ שלא בפירוש לבנין ע"א הם אומרים כיון דברור לכל שמשים זה הם קובצין אסור לתת דבר משמע אע"פ שעדיין אין שם ע"א כלל ויש לדחות דמיירי כשיש שם ע"א ורוצים לתקן הבנין: ובנ"ד יש עוד היתר נוסף דהא אם לח יתן ויתפשר כנ"ל אזי יגבו ממנו בערכאות כל הס"ך ואיסור מהנה היא כענין רוצה בקיומו לריטב"א הנ"ל והא בע"א ס"ג אמרינן דמותר ליטול שכר לשבור יי"נ אף דרוצה בקיומו משום דממעט תפלה ש"ד יעו"ש וה"נ אף שנותן עתה הסך שני מאות כתרים לא מיקרי כזה רוצה בקימיו דהא עי"ז הוא ממעט תפלה דאם לא יתן ברצון יקחו ממנו כפל ויהיו להם יותר בריוח צרכי ע"א ע"כ הפשר הזה ממעט תפלה וגם יש לדמותו להא דתרומות פ"ט מ"ט בחביות של תרומה שנשברה בגת עליונה ותחתונה חולין טמאים דמודה ר"א שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל ואם לא ר"א אומר תרד ותטמא ואל יטמאנה ביד ור"י אומר יטמא ביד והלכה כר"י וה"נ כיון דסוף סוף יתן בע"כ. יוכל ליתן עכשיו ברצון ואף דאמרינן בפסחים כ' דטעמא דר"י משום הפסד חולין יעו"ש ה"נ הא איכא הפסד שאם לא יתן ויתפשר ברצון יגבו ממנו יותר וע"כ נלע"ד כמ"ש כת"ה דיוכל להתפשר בפחות. ובמ"ש לעיל דבע"כ ל"ש דין רוצה בקימו מצאתי סעד לזה בריטבא ע"א ס"ד בשם הראב"ד דכל דממתין לעכו"ם עד שימכור ע"א מחמת אונס שרי דל"ש בזה רוצה בקיומו דהא אנוס היא יעו"ש והובא ש"י ראב"ד בש"ך ס' קל"ב ס"ק ל"ט: