שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן מז
שו"כ לכבוד הרב הה"ג משולם זוסיא הערשינהארן הרב בסאטיניב: מכתבו הגיעני נכון. מ"ש כבודו בדבר הספק במגרש אשתו חוץ מפלוני ואח"כ נתברר שאותו פלוני כבר היו מת אם הוי גט כיון דלא שייר כלום או כיון שכוונתו לשייר הגט פסול שהובא בחיבורי מ"פ אה"ע ס' קל"ז דהוי אפילו תמורה דחלו בטעות מכ"מ היכא דמיתעקר עיקר הקדש איגלאי מלתא למפרע דלאו שפיר נדר יוצא לחולין כדאי' בתמורה שם ולא אדע שום דמיון לשם דשם היינו כי נשאל על נזורותו ממילא הבהמה שהפריש לקרבנו הוי חולין לב"ש דסברי הקדש טעות הקדש וכן בתמורה אם נשאל על הקרבן שהמיר בו ממילא בטלה קדושה מהתמורה כמו שפירשו תוס' שם וע' בתוס' שם ד"ה ה"מ בדאיתא לעיקר אבל הכא ע"ז אם דנין אם השיור היא בטעות אם מיקרי שייר או לא. ולכאורה נראה כיון דגט מוטעה פסול היה בשייר מוטעה לאו שייר הוא וכעין זה כתב בתשו' רמ"ע מפאני ס' ק"ה דפלוגתת ר"א ור"י בפסחים ע"ב אם עקירה בטעות הוי עקירה תליא בפלוגתתם דפלוגי אם הקדש טעות הוי הקדש דלר"א דסובר כב"ש דהקדש טעות הקדש ה"ה עקירה ובטעות הוי עקירה ולר"י דהקדש טעות אינו הקדש גם עקירה בטעות לאו כלום היא יעו"ש. ובאמת שהרמב"ם ז"ל פוסק דעקירה בטעות לאו עקירה היא יעו"ש פט"ו מה' פיה"מ. אך באו"ז הגדול ה' פסח ס' רנ"ב האריך להוכיח דלהלכה קיי"ל כרב חסדא דעקירה בטעות הוי עקירה יעו"ש. והגהות הג' מלבוב ז"ל שם בהסכמתו ובתשו' בי"ש או"ח ס' ה' הרי אף דקיי"ל דהקדש טעות אינו הקדש מכ"מ עקירה בטעות הוי עקירה וה"נ יש לומר אף דגט מוטעה אינו גט אבל שייר מוטעה הוי שפיר שייר כיון דכוונתו לשייר. אמנם נראה לומר נהי דלענין עקירה בטעות אמרינן דשמה עקירה היינו דאף דבטעות היא הוי כאילו לא היו שם טעות בדבר שחטאת היא נשחט לשם שלמים דהוי עקירה אבל הכא הרי אם הי' יודע שאותו פלוני כבר מת אף שהתנה חוץ מפלוני המת לא הוי שייר כלל דמת לאו אדם היא ואין לו אפשרות לקדש אותה ולא הוי שיור רק דנימא כיון דלא ידע הוא מיהו לשיורא נתכוון שוב יהי' בזה טעותו עדיף מכוונתו וזה לא אשכחן בשום דוכתי רק במעשר לרב נחמן בנזיר ל"ב דסובר טעותו ולא כוונתו ולדידי' ע"כ גזיה"כ היא כדאמרינן שם בגמרא ולרבה בר ר"ה ור"ח גם בזה טעותו וכ"ש כוונתו וכיון דבנ"ד בכוונתו כשיודע שמת לאו שיור היא גם בטעותו לא הוי שיור דלא עדיף טעותו מכוונתו. אמנם יש לדון קצת בסברא זו מדברי הב"י אה"ע ס' ק"מ שמסופק שם בא' שהיו לו אח מומר ואשתו היתה בדרך רחוקה וזוכה לה גט ואח"כ נודע שאז כבר שב בתשובה דאפשר כיון דבשעת מעשה לא ידעו מזה שפיר הוי זכותו ולזה הדעת נוטה יעוש"ה הרי דטעותו עדיף מכוונתו לענין גט ויש לחלק כמובן ומ"ש דמבואר ברש"י גיטין פ"ה חוץ מקטן חוץ מפלוני ונמצא קטן הרי דכסבור שהוא גדול ואפ"ה לא הוי שיור רק משים דיכול לקדש כשיגדל אבל בחוץ מפלוני ונמצא מת ל"ש זה כתב זה בהחפזו דברש"י כתב חוץ מפלוני והוא קטן. והיינו שידע שהוא קטן ואין משם ראי כלל לשאלה הנ"ל: