אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן מה

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן מה

סימן מד

ב"ה ליד"נ הרב החריף ובקי מו"ה זאב טערקיל נ"י:

יקרתו הגיעני וע"ד שנסתפק כ"ת בא' שקנה יין ויען שלא היו לו כלי לקבל נתן לו המוכר בכלי שלו בשאלה ונשבר הכלי אצל הלוקח באונס אם דינו כשואל שחייב באונסין או כיון שהדבר ידוע שהשאלה הי' רק ע"י היין שקנה אצלו א"כ אין כל הנאה של השואל וכעין סברת הר"ן בתשו' סו' סי' כ' בשואל ספר דפטור מאונסין כיון דמשאיל מצוה קעביד מטעם פרוטה דר"י ואין כל הנאה של שואל ולדעתי יותר יש לדמות ד"ז להא שכ' הש"ך סי' ע"ב ס"ק ל' במלוה על המשכון ונתן לו רשות להשתמש בו היינו לאחר הלואה אבל אם בשעת מעשה נתן לו רשות הוי בשביל הלואה ומקרי ש"ש ואף דבש"ך שם כתב שעמ"כ הלוהו מכ"מ נראה מלשונו דאף בלא התנה בפירוש באופן כן כיון דבשעת הלואה נתן לו רשות הוי כע"מ כן ועי' בנתה"מ שם בחידושים וא"כ הכ"נ אם בשעת מעשה השאיל לו המוכר ולולא זאת לא הי' לוקח היין המוכר עושה כן בשביל הנאתו ואין על הלוקח דין שואל כיון שגם המשאיל נהנה ואף דע"ד הר"ן הנ"ל פליג הש"ך היינו משום דפרוטה דר"י ל"ח הנאה להסוברים דמלוה על המשכון ש"ח אבל הכא הוי הנאה אך י"ל דהלואה שאני דהלואה הוי הנאת הלוה לגמרי ובשביל הנאתו משאיל לו אבל במכירה הא בזבינא חריפא הוי הנאת לוקח לגמרי ובזבינא מיצעא הנאה דתרוויהו רק בזבינא גריעא הוי הנאת מוכר לגמרי יש לדמות להא דהלואה והנה הט"ז סוסי' ע"ב העלה דמוכר יין באשראי וקיבל משכון דהוי ש"ש עפ"י הגמרא פסחים קי"ג כל מילי זבין ותתחרט בר מחמרא הואיל כשעומד מתקלקל ובשאר זביני תלוי בזה דאם הוי זביני מיצעא דהוי ג"כ הנאת מוכר מיקרי ש"ש ובזבינא חריפא הוי ש"ח יעו"ש וא"כ בנ"ד ביין לט"ז הנ"ל דהוי הנאת מוכר לגמרי א"כ משו"ה השאילו והוי כש"ש ממש כמו בהלואה הנ"ל וגם בשאר דברים כל שאינו זבינא חריפא ובשעת מכירה השאיל לו הכלי אינו חייב באונסין דהא להט"ז בכה"ג ע"י הנאה זו חשיב ש"ש ממילא דלגבי שואל ע"י הנאה זו שיש למשאיל פקע חיוב אונסין מהשואל כיון דאין כל הנאה שלו כמבואר מד' ש"ך ס"ק כ"ט הנ"ל דהא בהא תליא. אמנם בגוף ד' הט"ז הנ"ל יש לתמוה טובא דהא במשנה ב"מ פ"ב סובר ר"י דהלוהו פירות ש"ש ומבואר בירושלמי שם הטעם משום דפירות מתקלקלים וניחא לי' למוכר למכרן בהקפה ולקבל משכון יעו"ש ואנן לא קיי"ל כר"י רק כחכמים דפליגי עליו כמ"ש ש"ך סי' ע"ב ס"ק ט"ז בשם הרא"ש ובודאי דרבנן לא פליגי על ר"י במציאות אם פירות עומדים להתקלקל או לא דגם הם מודים דישנם כמה פירות העומדים להתקלקל ואפ"ה ס"ל דלא הוי ש"ש מה"ט וא"כ גם ביין אף דעומד להתקלקל אפ"ה הוי ש"ח וגם אף אם נימא דיין עומד להתקלקל טפי מפירות הרי להט"ז גם בשאר דברים בזבינא מיצעא הוי ש"ש וא"כ מדוע פליגו חכמים על ר"י הא סתם זביני זביני מיצעי היא וגם מסתימת הרא"ש וש"ך ס"ק ט"ז הנ"ל נראה דבכל פירות הוי ש"ח באין הבדל כלל בין זבינא מיצעא ובין זבינא גריעא ושו"ר בתומים סי' ע"ב אורים ס"ק י"א הביא דברי הט"ז והשיג עליו מהא דהלוהו פירות הוי ש"ח יעו"ש. ובנה"מ ביאורים ס"ק ח' הסכים לט"ז לחלק בין זבינא מיצעא לזבינא חריפא וכן פוסק שם בחדושים ס"ק י"ג ושם פוסק כהש"ך דהלוהו פירות ש"ח והדברים סותרין אם לא שנימא דדעת הנתה"מ והט"ז דהאי דהלוהו פירות דפליגי רבנן היינו בזבינא חריפא ואף דפירות עומדים להתקלקל אכתי משפ"ל דהוי זבינא חריפא שקפצו עליו זביני דהא עיקר זביני חריפי תלוי בזה כמבואר בחו"מ סי' קפ"ו ועי' בפסחים ל"ב גבי אכל גרוגרות ושילם תמרים תע"ב דאכל מידי דלא קפץ עליו זביני ושילם מידי דקפיץ עליו זביני יעו"ש הרי אף דתמרי' אינ' מתקיימי' כל כך מכ"מ קפץ עליהם זביני ועי' תוס' ע"א י"ג ד"ה ר"י דפת הואיל וחשיב אף שאינו מתקיים הוי כדבר המתקיים דקפיץ עליו זביני יעו"ש ובהיות כן גם אם נודה לד' הט"ז בדיני הנ"ל אין הכרח לדבריו דביין לא הוי זביני חריפא הואיל ועומד להתקלקל דאין זה תלוי בזה דאף דאינו מתקיים יתכן דקפיץ עליו זביני ולענין הנאת מוכר תלוי הכל בקפיץ עליו זביני וממילא דגם ביין תלוי לפי ראות עיני הדיין אם קפץ עליו זביני אך פשטות ד' הפוסקים שהובאו בש"ך ס"ק ט"ז נראה דאין הבדל כלל בין זבינא גריעא או חריפא דבכל גווני לא מיקרי ש"ש ע"י הנאה זו וכהתומים הנ"ל וממילא דלענין ב"ד מיקרי הלוקח שואל גמור על הכלי דהא בהא תליא - ובענין זה יש לתמוה נמי על התומים סי' ע"ב ס"ק י"ז בהשגתו על הש"ך שם שכ' בהלוהו בעיסקא דלא מיקרי ש"ש וכל המשכון כיון דאין הריוח על המשכון רק על הלואה דהא בהלוהו פירות מקרי ש"ש מה"ט יעו"ש דהא זה לר"י אבל אנן הא לא קיי"ל כר"י וע"כ כסברת הש"ך דאין הריוח בשביל הלואה - אמנם כן גם אם נחליט לגמרי כהט"ז דבזבינא מיצעא ומכ"ש בזביני גריעא מלוה על המשכון הוי ש"ש עכ"ז עדיין יש מקום לדון בזבינא מיצעא והמוכר השאיל לו הכלי בשעת הלואה דהוי שואל גמור דנהי דהוי ש"ש מה"ט היינו כיון דיש לו הנאה ש"פ מיקרי ש"ש אבל לענין שואל לפי המבואר בב"מ צ"ד דרק רוב הנאה של שואל בעינן ולא כל הנאה יעו"ש א"כ בשלמא בזבינא גריעא דהוי לגמרי הנאת המוכר ומה"ט משאיל לו הכלי א"כ אין רוב הנאה של השואל דהא כמו דהשואל נהנה משאילת הכלי ה"נ המשאיל נהנה ממכירת החפץ אבל בזבינא מיצעא כיון דמגוף הזבינא הלוקח נהנה כמו המוכר והנאת השאלה דהיינו השימוש בכלי היא לגמרי של הלוקח אף דיש למוכר ג"כ הנאה מגוף המכירה מיקרי עכ"פ רוב הנאה של שואל וחייב באונסין ובספרי מ"פ לח"מ סי' ש"מ סעי' ד' הערותי כעין זה ע"ד הקצוה"ח שם וגם ע"ד הר"ן הנ"ל בשואל ספר וכתבתי שם שיש לחלק כמובן ועתה מצאתי במח"א ה' שאלה סי' ג' שהשיג ע"ד הר"ן הנ"ל מהא דב"מ צ"ד הנ"ל דרוב הנאה של שואל סגי ועכ"פ לענין נ"ד דגוף ד' הט"ז צע"ג ובדבריו אינו מבואר רק לענין ש"ש א"כ לענין שואל יש לדון דבזבינא מיצעא הוי שואל וגם ביין אף שמתקלקל אין הכרח לומר דעי"ז הוי זבינא גריעא תמיד כמ"ש לעיל ועי' שעהמ"ש קצ' ובתשו' שבו"י שהובא בפ"ת שם שהחליט דכל יין הוי מוכר מפני רעתה מגמ' פסחים הנ"ל וכבר תמהו עליו דבב"י שם מבואר להיפך ועי' בס' משפ"ש שם. וכ"ש אם השאיל לו הכלי בטרם שנגמר מכירת היין עמו אבל באם כבר קנה מאתו היין כדין באופן שא"י לחזור בו נראה ודאי דבכל גווני הוי שואל להתחייב באונסין כהש"ך ס"ק ל' הנ"ל ומה שתמה כ"ת ע"ד הר"ן הנ"ל בשואל ספר דמ"ש ספר מכל חפיצים דעלמא דודאי גם חפיצים מצוה להשאיל לחבירו כמו הלואת כסף שהיא מצוה הנה בד' הר"ן מוכרח לומר דשאלת חפצים לאו מצוה היא כמ"ש נה"מ סי' ע"ב ס"ק ט"ז וקצה"ח שם ס"ק ל"ד אך בטעם הדבר הנה בפנים יפות עה"ת משפטים עה"פ אם כסף תלוה כתב דדוקא כסף צריך להלוות כיון דאין לו למלוה שום הפסד משא"כ חפצים דמתקלקלים מחמת מלאכה יעו"ש ויש להוסיף עוד בזה טעם דהא גם בהלואה גופא אין חיוב להלוות כ"א כשהמלוה בטוח במעותיו כגון שנותן לו משכון כמ"ש תוס' ב"מ פ"ב ד"ה במלוה צריך למשכון יעו"ש וע"י בפנים יפות עה"ת שם שהביא כן מפורש מהמכילתא ותמהני עליו שלא הזכיר מד' תוס' הנ"ל. והשתא יתכן דהלואת כסף שפיר חייבה רחמנא להלוות כיון דאין לו שום הפסד דהא כל אחריות יהי' על הלוה ואם הלוה אינו בטוח יקח משכון משא"כ בהלואת חפצים דהדרי בעינייהו דכל חיוב אחריות היא מדין שואל וא"כ ממ"נ אם יקח משכון בשעת השאלה לא יהי' אחריות על השואל כלל דהא ע"י המשכון הוי שמירה בבעלים וכמ"ש התומים סי' ע"ב ס"ק י"ח ונתה"מ שם ויוכל לבא לידי היזק אם לא ישמרנו השואל כראוי ע"כ לא חייבי' רחמנא בזה - אבל אכתי צ"ע הן על טעמא דפנ"י הנ"ל והן לטעמא דידי דהא יכול להתנות גם השואל שיתחייב בקלקול מחמת מלאכה וגם בשמירה בבעלים דהא מתנה ש"ח להיות כשואל וה"ה דשואל יכול להתנות להתחייב במתה מחמת מלאכה וקלקול מחמת מלאכה ויש לומר כיון דבעי קנין כמ"ש הקצוה"ח סי' רצ"א וסי' ש"מ ולאו כל אדם דיני גמירו לא חייבי' רחמנא בהכי אבל יותר נראה דדוקא בהלואת כסף דאסרה תורה לקבל שכר מטעם רבית ואף בדרך שכירו' אסור כמבואר בב"מ דף כ' ע"כ חייבי' רחמנא להלוות לכל אדם אבל בחפיצים כיון דהדרו בעינייהו ורשאי להשכירן אין עליו שום חיוב להשאיל אלא דשאלת ספרים מצוה היא ליתן בחנם אף דאפשר להשכירן מקרא דהון ועושר בביתו ועי' ח"מ סי' רצ"ה סעי' כ' תשו' הרא"ש שם שכופין להשאיל ספרים באופן שישלם אם יתקלקלו יעו"ש נראה דשכר אין כו ליטול בעד זה אבל מד' תשו' מיימוני שהובא בט"ז יו"ד סי' רכ"א ס"ק מ' בראה דאינו חייב להשאיל ספר רק בשכירות יעו"ש וע"כ הר"ן פליג ע"ז ולכאורה יש לומר דבאמת גם אשאילת ספרים רשאי ליטול אגרא ואעפ"כ במשאיל בחכם גם בעשיר מצוה קעביד כיון דעצם הענין היא מצוה כמ"ש בתשו' ח"ס יו"ד סי' רמ"ב בכונת המרדכי פ' בני העיר דממנה לעשיר מצוה היינו בכה"ג יעו"ש אך ז"א דא"כ תקשה בהא דשוכר את הפועל לשמור הזרעים דאם אין נותנין לו שכר שבת הוי ש"ח והא נהנה פרוטה דר"י וכבר העיר בזה בנה"מ סי' ע"ב ס"ק י"ט ותירץ דאינו מחויב לעשות בחנם ויוכל ליקח שכר ע"ז יעו"ש ומה בכך אכתי עכ"פ מצוה היא דהא להקדש היא וע"כ דזה אינו בגדר מצוה דלא חייבי' רחמנא לשמור להקדש בחנם רק בשכר ולכך בכל שאלת חפצים אף לעני כיון דל"ח רחמנא בצדקה זו לא נפטר מפרוטה דרב יוסף וע"כ לר"ן בשאלת ספרים חיובא רמי עליו לבלי לקבל שכר ע"ז יש לי עוד אריכות דברים בכ"ז ואין הזמן גרמא והנני אוה"נ:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה