אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן מד

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן מד

סימן מג

להרב וכו' מו"ה חיים דוד בראנדיס ני' האבדק"ק איסטריק:

ע"ד שאלתו באברך שהי' לו כבשה מבכרת עומדת בארוות חמיו ושם היה עבד נכרי המשגיח על הבהמות של חמיו לזונן ולהשקותן וביו"ט האחרון של פסח בא העבד והאברך הנ"ל ואמר לו כי קרוב זמן הלידה מהכבשה ע"כ ימכור לו הכבשה כנהוג וקצב לו דמי המקח וחפץ ליתן לו אדראן ולא רצה לקבל האדראן מחמת שהוא יו"ט רק הסכים על המקח ועשה עמו תקיעת כף ואמר שהאדראן יתן לו בלילה ובלילה כשכח הדבר מהם ובבוקר בא העבד בעת שהיה האברך שוכב על מטתו ואמר לו שהכבשה יש לה חולי לידה ונתן לו אדראן ובערך שעה אח"ז בא ואמר לו שילדה זכר וכ"ת דן בזה אם יש על הוולד קדושת בכורה דאפשר שבעת שנתן האדראן כבר יצא ראשו ורובו של הוולד ואף שהעבד אומר שילדה אח"כ אין נאמנות לגוי. ולכאורה נראה ליזל בזה בתר חזקה ונוקמה לבהמה בחזקת מעוברת בעת נתינת האדראן ואח"כ היא דילדה דהא התוס' ב"מ דף ק' ד"ה הא מני הקשו בהא דמחליף פרה בחמור וילדה דפריך בש"ס ונוקמא בחזקת מ"ק דאדרבה נוקמה בחזקת מעוברת והשתא היא דילדה ותירצו דחזקת מ"ק עדיף מחזקת מעוברת יעו"ש וא"כ בנ"ד יש לאוקמה בחזקת מעוברת דהא חזקת מ"ק ל"ש כאן דנימא אדרבה מקודם לכן ילדה ואין המכר חל כדי שיועמד הולד בחזקת מ"ק דהא בין כך ובין כך יצא הולד מחזקת מ"ק דגם אם ילדה מקודם ולא נמכר הרי הולד של הכהן ולא של מ"ק:

אכן יש לדון בזה למאי דפסק הש"ך חו"מ ס' ש"ב דטוה"נ ממון. ולמ"ד דטוה"נ ממון היינו דיש לו זכי' בגוף החפץ וכמו"ש במקו"ח בפתיחה ל"ס תל"א עו"ש וא"כ שפיר שייך לאוקמי' הולד בחזקת מ"ק דכשם דעד עתה במעי אמו היה הולד שלו כן גם עתה יש לו זכות וטוה"נ. גם יש לדון קצת דנראה דאם למשל היה מבורר לנו שילדה אחר נתינת אדראן בטלה המכירה גם מגוף הבהמה דהא מכר רק לפטור מבכורה והוי כמו זבין ולא איצטריך לי' זוזי דהדרא זביני ואף דזה דוקא בקרקעות ולא במטלטלין כדאי' בחו"מ סי' כ"ז הא כתב בפ"ת שם ס"ק ה' מתשו' פר"ת דהיא מטעם ספק ובמטלטלין אין מוציאין מיד המוחזק אבל הכא שהכבשה עומדת ברשות חותנו של האברך ואין הלוקח מוחזק שפיר יש לדון ביטול מקח מטעם חזקת מ"ק של גוף הבהמה ונהי דאיכא חזקת מעוברה והשתא היא דילדה נגד זה יש להמוכר חזקת מ"ק בהכבשה ואמרינן מקודם ילדה להעמיד הכבשה בחזקת מ"ק. וגם בלעדי זאת קשה לדון ולהתיר ספק בכור מטעם חזקה ועי' בפמ"ג בפתיחה לטריפות מרשי חולין קל"ד דבעון מיתה אין חזקה מועיל יעו"ש ובכור הא ספק כרת הוא. ועוד דגם אם בבירור ילדה לאחר נתינת האדראן הנה בלב"ש בח"ד ה' בכור כ' דגם תקיעת כף וכסף אינו מועיל דכ"ז מועיל רק מטעם סטימתא ואין ק"ס מועיל בבכור יעו"ש. אמנם בזה רבו המקילין ובתשו' בי"ש יור"ד ח"ב סי' קפ"ו וס' כ"ו מתיר בכה"ג עכ"פ להטיל בו מום ע"י נכרי אך בנ"ד הא יש ספק דלמא נמכר רק בת"כ כי האדראן הי' לאחר לידה ות"כ לבד הסכימו רוב האחרונים דאינו מועיל כלל לדידן שאין נוהגין לקנות בת"כ והוי סטימתא רק למי שפרע. וגם אני מסופק קצת דאפשר דהא בכסף וח"כ בצירוף מועיל מטעם סטימתא היינו כשהיו שניהם במעמד אחד ועכ"פ בעסוקים באותו ענין משא"כ הכא שהי' הת"כ ביו"ט אחרון של פסח והכסף בא"ח דאפשר דבכה"ג לא נהגו לקנות:

והנה כ"ת כ' עוד היתר כי החצר דהיינו ארות הסוסים ששם עמדה גם הכבשה היתה מושכרת להעבד לכל ימי הפסח בשטר מכירת חמץ כדין א"כ כשקנה ממנו הכבשה ביו"ט האחרון קנתה לו חצירו. והנה הלב"ש החמיר דאין קנין חצר מועיל בגוי אף בעומד בצדו ובזה רבו המקילין וגם במקו"ח ונה"מ ס' ר' החליט דבעומד בצדו יש חצר לגוי לכ"ע אך בנ"ד הא בשעה שקנה הכבשה בת"כ היה העבד בביתו של האברך א"כ אף דהרפת היה מושכר לו הא לא עמד בצדו ובזה כתב נה"מ שהיא מחלוקת הפוסקים אם יש חצר לגוי ואף שאח"כ באותו יום הי' בוודאי הנכרי ברפת שהכבשה שם מכ"מ אינו מועיל דהא בכל הקנינים בעינן שיאמר לו משוך וזכה או שהיה בפני המוכר. א"כ בשלמא אם בעת נתינת הת"כ היה הנכרי עומד בצד הכבשה שפיר היה קונה מדין חצר כיון דהיה בפני המוכר וכן להסוברים דגוי יש לו חצר אף באינו עומד בצדו שפיר היה מועיל אף שהת"כ היה בבית האברך והכבשה היתה אז ברפת כיון דהמוכר ידע מזה הו"ל כהכבשה בפני המוכר אבל מה שאחר המכר הלך הגוי לרפת נהי דחצר קונה אז לכ"ע כיון שעומד בצדו מכ"מ הא אינו מדעת המוכר. גם הא לא כיון העבד כלל לקנות אז הכבשה מתורת חצר וחצר שלא מדעת בעכו"ם לא קנה כמ"ש נה"מ סי' ר' ס"ק ט"ו ומה"ט נמי אין מועיל מה שהוליך הנכרי את הכבשה ביו"ט לנהר להשקותה כיון דלא כיון לקנות וכמ"ש בתשו' עבוה"ג ס' ק"ב דלא כלב"ש בחידושי דינים שמקיל בזה באם אמר לו הישראל מקודם לכן משוך ועי' בתשו' בי"ש יו"ד ח"ב סי' ר"א. ובר מן דין גם אם היה הנכרי עומד בצד החצר בשעה שקנה הכבשה בת"כ עדיין יש לפקפק להסוברים דבגוי אין משיכה קונה רק כסף ולדידהו פשיטא דגם חצר לא מועיל דלא עדיף ממשיכה והיא מוכרח להדיא בע"א דף ע"א יעו"ש ואם היה ברור לנו שנתינת האדראן היה גורם שילדה שוב הי' מועיל ממ"נ דהוי חצר וכסף והוי כמו משיכה וכסף דמועיל לכל הפוסקים אבל זה היא ספק וכמ"ש לעיל:

וכה ראיתי בתשו' שבסו"ס משמרת הקודש להרה"ג מו"ה פייוויל ז"ל מבראדשין שמקיל במכר פרה מבכרת לגוי בשדה ואח"כ הוליכה הגוי לביתו דכיון שבוודאי הוליכה אח"כ לביתו הוי משיכה וחצר יעו"ש ולי צ"ע דהא לא אמר לו משוך והגוי עשה שלא בפני הישראל. ואולי סובר דכיון דיודע הישראל מזה שבוודאי יוליכה הגוי לביתו הוי כמושך בפניו ועי' בחו"מ סי' קצ"ב דאם מסר לו המפתח מהבית והחזיק אח"כ שלא בפני המוכר מועיל דהוי כאומר לו חזק ברם גם הוא לא הקיל רק להטיל בו מום ע"י נכרי ובנ"ד יש לצדד טפי להקל בכה"ג כיון דאיכא עוד ספק דלמא הי' האדראן קודם לידה והוי ת"כ עם כסף וגם מטעם קנין חצר להסוברים דל"ב עומד בצדו וא"כ קנה הגוי הכבשה בעת הת"כ בזה שהכבשה עומדת בחצירו ואף דלא כיון לקנות מטעם חצר מועיל דבזו הרגע שמכוין לקנות מועיל גם קנין אחר שאינו מכוין לו וכמ"ש המנ"ל בה' זכיה אבל כ"ז שלא יטילו בו מום לדעתי הוא ספק בכור:

ואשר עמד כ"ת ע"ד ס' הואיל משה (להגאב"ד האראדענקא) ס' ט' שכ' דבבכור בע"מ שנהגו למכרו לגוי קודם שחיטה שמא ימצא טריפה דאם נמצא טריפה אח"כ העור אסור בהנאה דהא ברמ"א יו"ד ס' ש"ז סעי' ב' מבואר דמותר הנה הרב הנ"ל הוציא כן מדברי תשו' ס' יהושע יו"ד ס' מ"א והוא דחק לפרש דברי הרמ"א כן משום דקשיא לי' דמה מועיל אם ימכור לגוי קודם שחיטה נהי דבשביל הבשר אין חשש דלא יוכל הגוי למוכרו לישראל אבל אכתי יש לחוש שימכור העור לישראל. ובי דבריו תמוהים מאוד דהא עכ"פ גם הס' יהושע מודה דגם אם נמצא אח"כ הבכור טריפה מותר המוכר להנות בדמים שקיבל מהגוי ומשמע ודאי אף אם נמצא בו טריפות כזו שידוע שנעשה מקודם המכר כגון סירכא וכדומה אפ"ה שרי ואין בזה חשש דנהנה מאיסורי הנאה כיון דבשעה שמוכר את הבכור הוא מוחזק אצלינו לכשר דרוב בהמות כשרים הם שוב אף אח"כ כשנשחט נמצא טריפה אין הישראל מחויב להחזיר הדמים כדי שלא יעשה איסור מכירת אסורי הנאה כיון דבשעה שמכר בהתירא מכר א"כ מכ"ש לענין האי חששא דשמא ימכור העור לישראל דאין לחוש דהא הוא רשאי למכור הבכור מחיים כיון דרוב בהמות כשרים הם ואם אח"כ נמצא טריפה מה בכך הא לא אמרו רק שישראל אסור למכור לגוי דבר איסור שאפשר שיכשל בו ישראל אחר אבל הבא שמכר בהתירא אין על ישראל חיוב אח"כ לקנות העור מהנכרי בחזרה כדי שלא יכשל בו ישראל דהא לא אסרו רק למכור. וגדולה מזו כתב הח"י סי' ת"מ ס"ק ד' וכן פסק בש"ע הרב ז"ל שם סו"ס ת"מ דמותר ליתן לגוי החמץ כשבא בפסח ול"ח שמא ימכרנו לישראל אחר כיון שאינו מוכר לו רק מחזיר לו את שלו יעו"ש:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה