שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן מא
להרב מו"ה חיים דוד כ"י אבד"ק איסטריק יצו:
ע"ד שאלתו בסכך שעושין מקנים של עץ עגולים ומקודם עושין רעהם ובהרעם עושין כמו פיגיס להניח הקנים תוכו ובסוף הרעהם יחברו הקנה במסמר להרעתם ועי"ז תו א"א להוציא שום קנה מהרעהם. וכ' כ"ת דסוכה זו פסולה דהקנים עם הדעתם נעשו כמו נסר א' רחב כיון דא"א להוציאם מהרעהם ורשב"א סי' רי"ג שהובא בב"י או"ח סי' תרכ"ט שמקיל בזה היינו בנותן עליו סכך כשר אבל הכא אינו נותן עליו סכך אחר ואיכא משום גזירת תקרה. ודבריו נכונים בזה וגם בח"א כלל קמ"ו סעי' כ"א בהעתקתו דברי הרשב"א הנ"ל כתב דאין למחות בידם כיון שנותנין עליו סכך כשר ל"ש גזירת תקרה הרי דבלא סכך כשר איכא בהא גזירת תקרה כיון שנחברו ונעשו כאחד ע"י מסמרים וה"ה הכא. והנה בתשו' הרשב"א שהובא בב"י ובמג"א סי' תרכ"ו שאלוהו בסוכה העשוי' בנסרים שאין ברחבן ד' רק טפח ואין בין נסר לנסר ג"ט ומכסין בסכך כשר. והשיב רשב"א דיש לומר כיון דנסרים תקועים במסמרים נעשו כנסר א' רוחב ד' ואיכא משום גזירת תקרה כו' ויפלא מאוד לכאורה דמה בכך דע"י החיבור נעשו כ"א והוי סכך פסול הנסר ההוא אבל הסכך שמניח באויר בין הנסרים ודאי כשר הוא ורבה על הנסרים וא"כ מה מקום יש לפסול בזה ומה זה שהוצרך הרשב"א לומר ועתה הנח להם לישראל על דבר שאין בו חשש כלל ומוכרח דכוונתו דכיון דעכ"פ הנסרים המחוברים נעשו כנסר א' רחב שפסול א"כ יש כומר דגם הסכך שבאויר המניח על נסר זה פסול מטעם שמעמיד הסכך בדבר פסול וכ"נ בב"י ס' תרכ"ט שהעתיק תשו' הלז בדין מעמיד בדבר המק"ט וזולת זאת איני יודע חשש כלל אף להאומר שע"י חיבורן נעשו נסר א' רחב ד"ט והוי סכך פסול כיושב תחת גוף הנסר אף שאין בו רוחב ד"ט כיון דבצירוף כל הנסרים יש רוחב ד"ט אבל עכ"פ האויר ודאי כשר הוא לסכך סכך כשר שם שיהיה רבה על הנסרים וע"כ מטעם מעמיד אבל כיין דיש שנחלקו עליו ולדעתם ע"י החיבור בנסרים לא נעשה עדיין כנסר א' רחב ד"ט וא"ש הוא גופא סכך כשר וגם דבר המעמיד לא ברירא לי' לפסול ע"כ הכשיר במניח סכך כשר יותר על הנסרים וע"כ בנידון שאלתו אם הוא מחבר בסוף הרעהם הקנה במסמר לגוף הרעהם ועי"ז לא יוכל להוציא הקנים מן הרעהם וודאי דיש לחוש דנעשה כנסר א' רחב ד"ט דפסלו משום גזירת תקרה ואף ליש מי שחולק שהביא הרשב"א נראה דה"ד כמו שם שהאויר בין נסר לנסר עודף עודף על הנסרים ול"ד לתקרה אבל הכא שהקנים בתוך הרעהם סמוכים זל"ז הוי כתקרה ממש והא מבואר בסי' תרכ"ט סעי' ו' דבמקום שנהגו לקבוע מחצלת בגגין כעין תקרה אין מסככין בהם והא מחצלת עשויה מקנים הרבה מחוברים זל"ז ואין בשום א' רוחב ד"ט אפ"ה אין מסככין בו ואף דשם לא החמיר רק במקומות הנהוג לקבוע בתקרה שם שאני דרך לסכך בקנים של שיפה וגמי אבל בנ"ד הא הקנים של עץ פשוט וההיתר משום שאין בהם ד"ט אבל כשמחוברין יחד ע"י הרעהם שמוקף להם הוי כבסר א' - אמנם גם באם אינו תוקע במסמר בסוף המילוי באופן שנוטל הקנים מהרעהם ביד דלא הוי חיבור אכתי מצד הרעהם גופא דהוי כנסר שיש בו רוחב ד"ט עפ"י הוראות מורו של הרשב"א ואיכא למיחש מטעם מעמיד בדבר הפסול וכמ"ש לעיל ואף ש"כ הרשב"א דהנח להם מכ"מ אינו מן המובחר. ונראה שאין להחמיר בזה בלתי שיש עכ"פ בצירוף כל הנסרים שברעהם רוחב ד"ט דבזה יש לומר דנעשו כנסר א' רחב ד"ט אבל כשאין בכל הנסרים בצירוף רוחב ד"ט בזה אין מקום להחמיר מכח הרעהם באם אינו תוקע במסמר שלא להוציא הקנים וכה ראיתי בפמ"ג באשלי אברהם סי' תרכ"ט ס"ק י"א שכתב במעמיד בדבר הפסול דרבנן כגון נסר רחב ד"ט דלא גזרו דהוי גזלג"ז וצ"ב יעו"ש. ולענ"ד מרשב"א הנ"ל נראה דמעמיד בנסר שיש בו רוחב ד"ט יש חשש פסול אלא דשם הקיל כיון דאין בכל נסר רוחב ד"ט רק בצירוף ואף בזה לא הקיל רק מטעם שנהגו וגם בפמ"ג שם כ' ד"יש יחמור. והנה בהרעהם הנ"ל היא ממש עובדא דרשב"א ואין להחמיר לאחרים אבל אינו מן המובחר וגם יש לחוש קצת מצד מעמיד בדבר המק"ט כיון שיש ברבהם בית קיבול לקבל הקנים כמו שהחמיר הרשב"א בסולם והכא חמור יותר דשם היא עשויה לקבל קיבול עולמות אבל הכא הא יכולים להוציא הקנים ומ"ש כ"ת דאין לחוש כזה מטעם קיבול כיון שנעשה לסיכוך כמי מחצלת שיש בה שפה בעשאה לסיכוך כמ"ש מג"א סי' תרכ"ט ס"ק ו' בשם רדב"ז כ"ד לשם דטעמי' של רדב"ז אף דיש לו שפה כיון דעשוי לסיכוך בוודאי אינו עשוי לקבלה ואף בזה חולק הרב זצ"ל בש"ע יעו"ש חבל הכא הוי ע"כ עשוי לקבל כל הקנים וכ"ז באם עשוי באופן שאפשר להוציא הקנים משם דאז אין חשש רק משום מעמיד ובזה רוב הפוסקים מקילים אבל כשחיברו במסמר באופן שא"א להוציא הקנים משם ודאי דפסול מדינא מגזירת תקרה כנלע"ד: