אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן מ

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן מ

סימן לט

להרב מוה' יצחק קעלמאן נ"י אבד"ק ווישניווציק:

ע"ד שאלתו בחייטים שמחזיקים פועלים נכרים ומושכרים להם לשנה ולאשר הפועלים אינם עושים מלאכה ביום א' וגם ביום הש"ק הא הוי הפסד רב ע"כ רצונם שימצאו להם איזה היתר שיעבדו הפועלים הנכרים בביתם בש"ק לא בבית החייט ישראל. ומע"כ תאריך ואני אבאר בקצרה. הנה באו"ח סי' רמ"ג הביא בש"ע דעת הרמב"ם דאם שכר עכום לשנה או לשנתיים שיכתוב לו או שיארוג לו בגד הר"ז כותב לו בשבת כאלו קצב עמו שיכתוב לו ספר או שיארוג לו בגד ויש מי שאוסר הוא הראב"ד ז"ל ולהלכה קיי"ל כרמב"ם כמ"ש בד"מ. אמנם במג"א שם כ' דמיירי דוקא כדרך השרים ששוכרין להם סופר או חייט לכשיצטרך להם דבר לכתוב אבל בשכרו לכתוב לו תמיד ודאי דאסור לד"ע יעו"ש וכך פסק בש"ע הרב ז"ל סי' רמ"ד סעי' ח' והנה בנידון דידן ידוע שהחייטים השוכרים להם פועלים נכרים המה שוכרים אותם לתפור תמיד והם מספיקין להם תמיד לתפור ולמכור ואין בזה שום היתר שיעבוד הנכרי בש"ק אפילו בביתו, וכה ראיתי סם בהג"ה לש"ע הרב סעי' ח' שכ' שבק"א חזר בו והסכים דאם שכרו למלאכה מיוחדת אע"פ ששכרו לכתוב תמיד מותר יעו"ש ובעניותי הג"ה זו לאו דסמכא היא ולא מפי מרן הרב יצאה כי אף שהרב ז"ל בקו"א שם במהד"ב לס' רמ"ג בתוך אריכות דבריו השיג על פירוש עג"א ברמב"ם דמיירי דשכרו לכשיצטרך מדכ' הרמב"ם ז"ל ב"ה י"ד כגון ששכרו לשנה לבנות לו חצר או ליטע כרם ואין דרך לבנות כמה חצירות לשנה וליטע כמה כרמים לשנה ואפ"ה שרי ונטה לומר כדעת המ"מ ברמב"ם ז"ל דבכה"ג ששכרו לשנה ולא לימים שרי כמו בקבולת כיון דהשכירות גם התשלומין בהבלעה מכ"מ לדינא לא מסיק שם מידי ולדינא בוודאי אין לזוז מדברי המג"א ז"ל וגם בנוב"י מה"ת או"ח סי' ל"ח פוסק כהמג"א ובפרט שהמ"מ גופא סיים על דבריו הנ"ל דשכיר שנה הוי כמו קבלנות וראי' מרפ"ב דעו"ק. וצ"ע אמנם גם לדברי בעל הגה הנ"ל הא סיים דאף לדברי הרב בקו"א גם הבעה"ב מקפיד עליו שלא יבטל ממלכתו אסור כהט"ז יעו"ש והיינו הדין דסעיף י' שהעתיק הרב שם וא"כ בנ"ד ששכרו לתפור לו תמיד בגדים וודאי מקפיד עליו תמיד שלא ישב בטל ואסור ואין מקום לזה כי אם כששכרו ליטע לו כרם או חצר כפי דעת הרב במהד"ב דאף ששכרו לעשות תמיד מכ"מ משכ"ל שהבעה"ב אינו מקפיד עליו אם יושב בטל לפרקים כי סומך שבכל השנה ודאי יגמור נטיעת הכרם או הבנין אבל כמו בנ"ד ששכרו לתפור לו בגדים תמיד ואין קץ לדבר ודאי מקפיד עליו אם יבטל ואם כי במה"ב להרב לא מצאתי זה שבמקפיד עלו אסור ועפ"י סברתו לדעת המ"מ דבכה"ג הוי כקבלנות כיון דשכרו לשנה בהבלעה א"כ בזה שרי אבל לענ"ד הרב לא כתב שם דבריו לדינא ואם באנו לסמוך על הגה הא כ' דבמקפיד עליו אסור. ולולא דברי המג"א ז"ל בפירוש דברי הרמב"ם היה נלע"ד דמיירי ששכרו לכתוב לו ספר או ליטע לו כרם והיינו שאומר לו ששכרו לשנה לעשות לו כנ"ל נטיעת כרם או כתיבת ס' ידוע דבכה"ג כראה דאם נגמר הנטיעה או הספר באמצע השנה מחויב לשלם לו שכר בעד כל השנה דהא כבר נגמר הענין ובהיפוך אם כתב כל השנה ולא נגמר עדיין ג"כ צריך לשלם לו השכר דהא לא אמר לו באופן שיגמור לו הספר רק שיעשה לו במשך השנה וקמ"ל הרמב"ם דהוי כקבלנות דשרי כיון דאם ישלים כל המלאכה לא יצטרך עוד לעשות לו דבר הוי קבלנות והראב"ד משיג ע"ז דנהי דהוי כקבלנות בחד צד אם יגמור בתוך הזמן אכתי הו"ל כשכירות דלמא לא יגמור את הספר בכל משך השנה וניחא לי' לבעה"ב שיעשה בשבת כדי שעי"ז יוכל לגומרו ודוק ואולי בענין כזה מודה המג"א דשרי להרמב"ם כמו בשכרו לעכל עת שיצטרך דחד טעמא היא אמכם בנ"ד ששכרו לכתוב לו תמיד ודאי אסור ונראה דהא דכ' מג"א בשכרו לכתוב לו תמיד דאסור אין הטעם משום דודאי כהנה ישראל מעשייתו דא"כ לדעת ט"ז סי' רמ"ג דגבי מרחץ נמי שרי קבלנות אף שנהנה הישראל עי"ז א"כ גם הכא לשתרי אלא דהטעם הכא פשוט יותר דבשכרו בכל עת שיצטרך הוי כענין קבלנות דשכרו שבכל עת שיצטרך יעשה לו הצטרכותו וכן במרחץ הוא שוכרו לעשות כל הפעילות הצריכות למרחץ בעת הצורך ול"ד לשכיר יום אבל בשוכרו לכתוב לו תמיד הוי כשכור יום ממש ואינו ענין קבלנות כלל ולא פליגי בזה רמב"ם וראב"ד: ועי' בש"ע הרב בקו"א ל"ס רמ"ג ס"ק א' וראיתי בתשו' הרי בשמים מה"ת או"ח סי' נ"ד שנשאל על ענין כנ"ד והשיב שהחייט ישכור את הפועל שיעבוד אצלו ששה ימים בשבוע ולא יפרש לו איזה ימים ואם יהיה עבודה ולא יעבוד כל הששה ימים לא ישלם לו שכירתו לשנה עד שיעבוד עד שישלים הבאים לשנה הבאה ובכה"ג גם לראב"ד שרי דגוי אדעתי' דנפשי' קעביד ואין לישראל ריוח כלל יעו"ש ולענ"ד דאדרבה גם להרמב"ם אסור דבכה"ג הוי שכיר יום ובשכיר יום אף בשכרו ישראל לכמה ימים ולא קצב לו איזה ימים שיעשה ועשה גוי בשבת צריך למחות בידו וכמבואר להדיא בשו"ע הרב ז"ל סי' רמ"ג סעי' ב' דבשכרו לכמה ימים אף שלא אמר לו שיתעסק בשבת אסור שאף שהנכרי מתכוין לטובת עצמו כדי ליטול השכר שקצב לו בעד כל יום, מכ"מ כיון שהוא עושה רק מחמת דיבורו של ישראל ששכרו להתעסק איזה ימים ה"ז כעושה בשליחות ישראל יעוש"ה ובקו"א. ואם שראיתי גם להגאון חת"ס ז"ל או"ח ס' ס' שכתב בשוכר את הפועל לשבוע דעתו לששה ימים ויעבוד גם ביום א' ואם הפועל הנכרי אינו רוצה לעבוד ביום א' ועובד תמורתו בש"ק אדעתי' דנפשו קעביד יעו"ש לענ"ד היא תמוה דהיתר זה היא רק בקבלנות ולא בשכיר יום והרמב"ם ז"ל כפי דברי המג"א מיירי בשכרו לכתוב לו בכל עת שיצטרך הוי כענין קבולת משא"כ בשכרו לעשות לו תמיד הוי שכיר יום ממש ואין היתר בשכיר יום אף שלא קבע לו הזמן ואף שהגוי עושה ע"ד לקבל שכרו אסור כיון שאין לו נ"מ בהשלמת המלאכה רק לעבוד וע"י בש"ע הרב סי' רמ"ב סעי' א' ולדינא בנ"ד לדעתי אין היתר כי אם שהחייט גם הפועל יבטלו את השטר שעשו לשנה וביום ו' סמוך לערב יוכל ליתן לו לביתו עבודה בקבלנות ממש היינו מכל בגד ובגד שיעשה ישלם לו סך כך וכך והוי קבולת ממש דשרי אמנם דינא דקבולת היא דוקא בשאפשר לו לעשות המלאכה בחול כמבואר בס' רנ"ב וגם לא יקבע לו מלאכתו בשבת ע"כ בנ"ד רשות ליתן לביתו עבודה שאפשר לעשות ביום א' ויוכל לעשותו בשבת או ביום א' ובכה"ג אף שיודע שעושה בשבת א"צ למחות בידו. ואף דהעכו"ם נזהרים שלא לעשות מלאכה ביום א' הו"ל כקבוע מלאכתו בשבת מכ"מ נראה כיון דעכ"פ באפשרי שיעשה הגוי ביום א' מלאכה בצנעה אם ירצו אין זה מיקרי קובע מלאכתו בשבת וכמ"ש בט"ז סי' ש"ז ס"ק ג' דבנותן לו מעות לקנות לו חפץ ומצוי רק ביום השוק כיון דמצוי קצת גם בימות החול שרי ולא הוי כקובע מלאכתו בשבת וע"י תשו' מהרי ברונ"א סי' קע"ג דעכום דידן אינם נזהרים כ"כ מעשות מלאכה ביום חגיהם יעו"ש ואין להאריך:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה