שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן לט
להרב המופלג מו"ה משה שראפער נ"י בסקאלא:
ע"ד שאלתו בעסק טראפיק אשר לו ולפעמים אשר קשה מאוד להשיג נכרי שיעמוד כל יום השבת וימכור ומחפש מע"כ בכוחא דהתירא למכור הגוי מע"ש הטאבאק והגוי ירשה אז לכל הבא לקנות במקח הקצוב שימדוד וישקול לעצמו ויניח המעות בכלי העומד שם. וישראל בעל הטראפיק אין לו דבר עם הקרנים רק יושב ומשמר מגניבה ואין בזה רק משום מראית עין והא מראית עין התירו במכס משום חשש ה"מ והכא הוי ה"מ ביותר דאם לא ימכור יוכלו לסלקו מזכות הטראפיק ומדייק מע"כ מלשון הרב ז"ל סי' רמ"ד סעי' י"ד והתירו לגמרי גזירה של מ"ע במכס וכיו"ב שדרך להיות שם הפסד גדול על הרוב עכ"ל ולשון התירו משמע דלגמרי התירו כמו טומאה הותרה בציבור דלא בעי לאהדורי אטהורין כלל. הנה ראה רק ראי' אחת בש"ע הרב שם והרי בסעי' י"ז שם אוסר לגמרי להיות יושב ומשמר במכס מפני מראית עין שיאמרו לצורכו עושה רק במקום ה"מ שרי יעו"ש הרי דמ"ע דיושב ומשמר חמיר לי' טפי ממ"ע דקבלנות בביתו דיאמרו שכיר יום הוא דזה התירו לגמרי במכס אבל כשישראל יושב שם איכא מראית עין טובא ועכ"ז התירו במכס מחשש ה"מ דא"א בענין אחר שהרי הגוי יקבל לעצמו הכל כי אין הישראל יוכל לידע כלל אבל בטראפיק הלא אפשר למסור לגוי מע"ש טאבאק במדה ומשקל ולא יצטרך הישראל להיות יושב ומשמר כלל וכן עמא דבר. ועוד דגם במכס נראה דלא התירו רק כשהגוי מקבל המכס וישראל יושב ומשמר אבל אם אין העכו"ם שם וישראל בעצמו יושב שם איכא מראית עין טפי שיאמרו שישראל מוכר בעצמו בשבת או מקבל מכס בעצמו בשבת וזה לא התירו כלל והא מ"ע כזה אשכחן בדוכתי טובא כמבואר ביו"ד ס' קס"ט סעי' כ"ב דאסור להלוות מעותיו של גוי המופקדות אצלו משום מראית עין וכן לענין מת"כ דמשתתף עם הגוי פטור ממתנות אמרינן בחולין קל"ג דה"ד ביושב גוי אמסחתא דאל"כ איתא משום מ"ע ואף למאי דמסיק הש"ס שם דגוי מפעי פעי היינו דיושב אמסחתא סגי כיון דמיפעא פעי כמ"ש רש"י שם אבל כשאין העכום שם אסור משום מ"ע ומכ"ש באיסור שבת החמור טפי: ומ"ש כדת עוד להתיר גם אם אין מוכר לגוי כלל בעש"ק מאחר שהטאבאק של המלך ועדיין לא נפיק מרשותו דאם נתייקר ברשותו אתיקיר וישראל שליחותו דמלך קעביד ובשבת הוא מסלק נפשי מהשליחות לגמרי מני שלוקח טאבאק משל מלך הוא והמעות למלך והישראל רק יושב ומשמר וגם משום מראות עין ליכא דהכל יודעין שהוא ממינה של המלך עכ"ד. והנה באמת שמצאתי כדברים האלה בס' אשל אברהם או"ח סי' רמ"ד להגה"ק מבוטשאטש זצ"ל שכתב וז"ל והמחזיקים הטאבאק והנייר מהקיר"ה פשוט שי"ל שאינם קונים לעצמם רק שנעשה בביתם שליחותא דהקיר"ה והשגחה מותרת כמ"ש גבי רחיים יעו"ש עוד בזה. ובעניותי דבריו צ"ע טובא דהדבר פשוט בעיני דישראל המוכר חפצו של גוי בשבת דעושה איסור משום מקח וממכר דאין איסור מקח וממכר על החפץ רק על ישראל המוכר דאיכא גבי' משום שמא יכתוב וממצוא חפציך ודבר דבר וא"כ מה בכך דשליחו של מלך הוא גם זה מקח וממכר הוא ואע"ג דקייצי דמים ליכא גזירת מקח וממכר בשבת, ולומר דישראל בעל הטראפיק בש"ק מסלק א"ע משליחותו של מלך צ"ע דכיון דהכל יודעים שהיא שלוחו של מלך א"כ גם בשבת הקונה אדעתו של ישראל בעל הטראפיק הוא לוחח והוא יושב ומשמר ואיכא נמי מ"ע ול"ד להא דמבואר ביו"ד סי' קס"ט דישראל סנטר על מעותיו של עכום ומותר להלוות בריבית משום דהכל יודעים שסנטר של גוי הוא דשם הא מעותיו של גוי מותר להלוות ורק החשש משום מ"ע דיאמרו מעותיו של ישראל הוא וע"ז מועיל כיון דידוע שהוא אפטרופס לגוי אבל הכא לענין שבת הא גם חפץ של גוי אסור לישראל למכור בשבת וא"כ נהי דהכל יודעים דהטאבאק של מלך הוא אכתי איכא מ"ע דישראל מוכר בשבת חפצו של המלך. והעיקר לדינא נראה לפע"ד דטראפיק דינו כמו מכס וא"צ למכור לגוי הטאבאק רק לשכור עכום בקבולת מכל מאה דנרין כך וכך כמו במכס ואולי גם הרב אשל אברהם ז"ל כוונתו דהטאבאק של מלך ושרי ע"י גוי בקבולת דאם היה הטאבאק שלו הוי מקח וממכר ממש וגרע ממכס אבל פשטות דבריו לא משמע כן. ונראה דאם א"א למצוא עכום שיתרצה בקבולת רק בשכירות ליום ג"כ שרי דהא ההיתר במכס הוא משום דהוי שבות דשבות במקום פסידא כמ"ש מג"א סי' רמ"ד וה"נ איכא חשש פסידא טפי מגבי מכס ועוד דהא המכירה הכרחיית מטעם המלך ואם לא יקבל מעות בעד הטאבאק בש"ק תו מלבד פסידא איכא נמי מצוה להציל מידם כמג"א ס' רמ"ד הנל והא דהצריכו במכס קבולת משום דאפשר בהכי אבל אם א"א בהכי ודאי דמותר לשכור ליום וה"ה בטראפיק והעיקר שהגוי יהי' בטראפיק וימכור. אולם על שעה חדא ע"ד מקרה לא יהי' הגוי שמה ויבוא מי לקנות הרוצה לסמוך ע"ד הגה"ק ספי פשטות דבריו בוודאי הרב הנ"ל עמוד גדול לסמוך עליו אבל העיקר לדינא נלע"ד דמחייב לאהדורי על גוי בקבולת ויעמוד שם כל היום ואם א"א בקבולת סגי בשכירות ליום. וכל היתרים הנ"ל הוא רק בטאבאק ונייר סטעמפיל שהוא של המלך אבל הפיפיראס שמחזיקים בעלי הטראפיקאנטען אין שים היתר הנ"ל מועיל דאין בזה חשש ה"מ ול"ד למכס והוי מקח וממכר ממש ואין היתר רק ע"י מכירה לגוי מע"ש והגוי ימכרנו ומה שפקפק על המנהג שנהגו בעלי הטאריפא למכור לגוי מע"ש הטאבאק וזולת זאת נותנים לו שכר קצוב ליום שלא הועילו כלום בזה כיון דקוצבים לו שכירות שימכור בשבת אף שהטאבאק שלו הוי ג"כ שבות כיון דעפ"י ישראל עושה וכמו במצוה לגוי לעשות בשל הפקר. הנה בשל הפקר ודאי אסור כמ"ש בתשו' ח"ס או"ח סי' ס"ג אבל בשלו ממש אפשר דשרי כמו בשל בשר לצורכך וכבה הדליקה שבביתך אף שיש לישראל הנאה מזה ע"י בש"ע הרב או"ח סי' ש"ז סעי' ל"ה ומיהו בנותן לו מעות בעד זה יש לומר דאסור. וגם בלעדי זאת אם היה הטאבאק של גוי באמת היה לנו לדון מטעם הנ"ל אבל הכא שמכירת הטאבאק לגוי ושכירות ליום נעשה בפעם אחת הוי הערמה וניכרת טובא ובהערמה ניכרת כזו בטלה המכירה לגמרי כמו במניח חותם על החמץ בשעת מכירה כדאי' באו"ח סי' תמ"ח יעי' בפמ"ג שם והמובחר ע"י קבולת ובדא"א סגי בשכירות ליום בטאבאק ונייר סטעמפיל כנלע"ד: